הצי הרומי (בלטינית:Classis או Classis Romana) הוא השם שניתן לציים המלחמתיים שהחזיקוהרומאים במהלך תולדותיהם. ראשיתו במלחמה הפונית הראשונה (264–241 לפנה״ס) בתקופתהרפובליקה, שיאו בתקופת הפרינקיפאט (27 לפנה״ס – 284 לספירה) וסופו עם נפילתהאימפריה ב־476. את מקומו ירשהצי הביזנטי. ציי המלחמה בתקופת הרפובליקה היו ציים זמניים, שהוקמו ופוזרו בהתאם לצורך, ואילו הציים בתקופת הקיסרות היו ציי־קבע.
לפני המלחמה הפונית הראשונה הצי הרומי הורכב רק ממספר ספינות שסיירו בחופיאיטליה ונהרותיה, עם תחילת העימות של רומא עםקרתגו נוצר הצורך לבניית צי מלחמה כדי להתמודד עם האיום שהטילהצי הקרתגי החזק על רומא.
מכיוון שלרומאים לא היה כל ניסיון בבנייה ימית הם הטילו על בעלי בריתן באיטליה את משימת בניית הצי, ובקיץ260 לפנה״ס השיקו בשישים יום 100חמש־חתריות (קווינקוורמות) ו־20תלת־חתריות (טרירמות). החותרים אומנו במתקני חתירה בחוף. כדי להתגבר על יתרון התמרון שהיה לצי הקרתגי ולסכל את טקטיקת התקפת הניגוח שלהם הרומאים התקינו על סיפון החרטום של כל ספינה מכונה, שקיבלה אחר כך את הכינוי corvus –"עורב". היה זה מעין כבשׂ עם קרס ברזל גדול בקצהו, שהורם אל־על באמצעות תורן וגלגלת בראשו, ויכול היה לחוג לצדדים. אם תתקיף האונייה הרומאית מן החרטום, יופל ה'עורב' קדימה, והחיילים יסתערו דרכו בשני טורים אל סיפון אוניית האויב, ואם תשוט במקביל לאוניית היריב, יסובבו את ה"עורב" לעברה ויפילוהו, ומשיינעץ בסיפון יסתערו החיילים מן הדופן.
העימות הראשון של הצי הרומי,קרב ליפארה בשנת 260 לפנה״ס הסתיים בתבוסה כשהמפקד הקרתגיחניבעל גיסקו הטיל הסגר על האוניות הרומיות ואילץ את המפקד הרומאיגנאיוס קורנליוס סקיפיו להיכנע, אולם זה היה קרב בסדר גודל קטן ובקרב הגדול הראשון שהצי הרומי היה מעורב בו,קרב מילאי הרומאים נחלו ניצחון מוחץ וכתוצאה מזה הרחיבו את זירת הפעילות של הצי עד אשר הניצחון בקרב אקנומוס איפשר להם להעביר את זירת המלחמה לאדמת קרתגו שבאפריקה.
הצבא הרומי שצר על קרתגו הובס בשנת 255 לפנה״ס ושרידיו חולצו על ידי הצי והביס את הצי הקרתגי בקרב הרמאיון אולם במהלך המסע חזרה, הצי נקלע, ליד קמרינה (Kamarine, Camarina), בחוף הדרומי שלסיציליה, לסערה עזה; מתוך 364 אוניות שרדו 80 בלבד וכ־100,000 חיילים ומלחים קיפחו את חייהם.
האסון הימי, עליו כותבפוליביוס כי "אין למצוא בהיסטוריה אסון ימי אחד גדול יותר מזה", לא ריפה את ידי הרומאים. נחישותם רק נתחזקה, ובתוך חודשים אחדים הקימו צי חדש בן 220 אוניות, אליהן נוספו 80 האוניות שניצלו מן הסערה.
בהמשך המלחמה התמקדו הרומאים בעריכת פשיטות ימיות בחופי אפריקה ובשנת 249 לפנה״ס נחל הצי תבוסה בשני קרבות, בקרב דרפאנה נפלו בשבי 93 אוניות בהמשך, יירטה שייטת פונית צי אספקה רומי שלווה ב־120 אוניות קרב תוך יישום לקחים שנלמדו בקרבות הקודמים והימנעות מקרב פנים אל פנים. על ידי דחיקת אוניות התובלה לחוף סלעי וחשיפת אוניות הקרב לסערה, טובעו כל האוניות הרומיות למעט 20, ובכך למעשה איבדה רומא את כוחה הימי.
הרומאים החלו בבניית הצי מחדש, ובשנת 241 לפנה״ס הפליג הצי החדש לסיציליה והביס את הצי הקרתגי שנתפס לא מוכן בקרב אייגוסה.
בזמןהמלחמה הפונית השנייה כבר נטה מאזן הכוחות בים התיכון לטובת הצי הרומי ולכן בחר המפקד הקרתגיחניבעל לוותר על הרעיון של פלישה ימית לאיטליה ובמקום זאת בחר לבצע את הפלישה לאיטליה דרךהאלפים.
הצי השתתף בהטלת המצור על קרתגו בזמןהמלחמה הפונית השלישית, וכשלא היה עוד איום כלשהו על רומא מן הים, הצי הרומי פורק.
הצי הרומי הוקם מחדש ושימש בתפקיד מפתח בהשתלטות הרומאית עלאגן הים התיכון. אחרי גיבוש השליטה בארצות הכבושות, הצי פנה לטפל בבעיה שלפיראטיות שהפכה לאיום על הכלכלה הרומאית וביטחון השייט הימי. לכן בשנת 63 לפנה״ס ניתן לפומפיוס מנדט מיוחד לחיסול שודדי הים ופיקוד על צי בן 500 אוניות. תחילה הוא חילק את אזור הים התיכון לשלושה עשר אזורים, כשעל כל אזור היה ממונה אחד מסגניו, ותוך מספר חודשים הוא הצליח לחסל את פעילות שודדי הים בים התיכון ולדחוק אותם חזרה לבסיסם שבקיליקיה שם הם הובסו על ידו באופן סופי.
הצי הרומי חזר לשמש בתפקיד מפתח במלחמות האזרחים שפרצו בעקבות רציחתו שליוליוס קיסר.סקסטוס פומפיוס, השתלט על סיציליה והשתמש בה כבסיס לציו ולעריכת פשיטות על חופי איטליה שאיימו על אספקת המזון לרומא. לאחר כמה ניסיונות לא מוצלחים מצדאוקטביוס להביסו הועבר הפיקוד לידיו שלמרקוס ויפסניוס אגריפה שתחילה בנה בסיס בטוח לצי בעירמיסנום ובשנת 36 לפנה״ס הביס את כוחותיו של פומפיוס בקרבות במילאי ונאולוכוס ומיגר לחלוטין את כוחותיו של פומפיוס כעבור חודש.
בשנת 31 לפנה״ס ציו של אוקטביוס תחת פיקודו של אגריפה נלחם בציים שלמרקוס אנטוניוס וקלאופטרה השביעית בקרב אקטיום. ניצחונו של אגריפה סימן את סופה של הרפובליקה הרומית ותחילת שלטון היחיד של אוגוסטוס כפרינקפס.
שלא כמו בפעמים הקודמות לאחר הניצחון וסופה של המלחמה בחר אוגוסטוס להשאיר את הצי הרומי על כנו. בשנת 25 לפנה״ס בנה נציבמצריםגאיוס אליוס גאלוס 130 אוניות במטרה להעביר 10,000 חיילים (ביניהם 500 חיילים יהודים שתרםהורדוס[1]) כדי לכבוש אתחצי האי ערב ובכך להשתלט עלנתיבי הסחר עםהודו, אולם בסופו של דבר הפלישה נכשלה.
בצי נעשה שימוש גם בגרמניה. בשנת 15 לפנה״ס הוקם צי והופקד על ימתקונסטנץ.דרוסוס וטיבריוס עשו שימוש נרחב בצי כדי להגשים את התוכנית הרומאית להרחבת גבול האימפריה עד נהר האלבה. בשנת 12 לפנה״ס בנה דרוסוס צי של 1,000 אוניות, שייט מהריין לים הצפוני וכבש את השבטים המקומיים.
בשנת 5 לפנה״ס הוביל טיבריוס את הצי במסעו בדנמרק. פליניוס מתאר איך הוא הגיע להליוגולנד ואף סייר בחוף הצפוני–מזרחי שלדנמרק. רוב פעולות הצי באזור גרמניה בוטלו בעקבות המפלה הרומאית בקרב יער טויטובורג בשנת 9.
בשנים 15–16 השתתף הצי הרומי במסע המלחמה שלגרמניקוס לגרמניה, אולם הוא ספג אבדות כתוצאה מהתנגדותהשבטים הגרמניים והיקלעותו לסערה. עד שנת 28 נפגעה שליטת הרומאים בפתח הריין כתוצאה ממרידות חוזרות ונשנות של הפריזים.
בעת הפלישה הרומאית שנערכה בשנת 43 שימש הצי הרומי להנחתת הלגיונות בחופיבריטניה ולתגבורם בזמנים מאוחרים יותר. בשנת 46 הצי חקר אתהים השחור ואף הגיע לנהרדון.
לאחר פריצתהמרד הגדול ביהודה הצי הרומי נאלץ להילחם בצי המורדים היהודים שפעלו מבסיסם בנמליפו ובכנרת.יוסף בן מתתיהו סיפר גם על קבוצות של פליטים שנמלטו מטריכיי על גבי ספינות ונטבחו על ידי הצי הרומי.
בזמןהמרד הבטאווי שהונהג על ידיגאיוס יוליוס קיוויליס בימי האנרכיה ששררה באימפריה בעקבות רציחתו שלנירון, המורדים הצליחו ללכוד את הצי שהיה מוצב בריין אולם הם נכשלו בניסיונם לעשות בו שימוש יעיל כנגד הצי הרומי ורוב הספינות חזרו לידיים רומאיות כשהמרד דוכא.
הצי הרומי היה מעורב במסע המלחמה שנערך כנגד הקלאדונים בין השנים 82–85. הצי ביצע בעיקר פשיטות בחופי המזרחיים שלסקוטלנד וכמו כן ערך משלחות סיור בימים, כבש לזמן קצר את אייאורקני ויש הסבורים שכוחות הצי אף הגיעו לאירלנד והאיים ההברידיים.
בזמןהשושלת הנוורה–אנטונינית הצי הרומי השתתף במסעות הכיבוש שלטראיאנוס באימפריה הפרתית ודקיה, ולזמן קצר אף הוקמו בסיסים ימיים בפרת ובחידקל, אולם עם ההחלטה על הנסיגה מהשטחים הכבושים בימיו שלאדריאנוס הם נינטשו. בימי הקיסרמרקוס אורליוס השתתף הצי גם בקרבות כנגד המרקומנים ונערכו קרבות בנהרות הדנובה והטיסה.
בזמןהשושלת הסוורית הפעולה היחידה של הצי הרומי שאנו יודעים עליה התרחשה בזמן שלטונו שלספטימיוס סוורוס כשהצי נלחם בנהרות החידקל והפרת בזמן מסע המלחמה לפרס וגם בחופי סקוטלנד.
בזמן שלטונו של הקיסרטרבוניאנוס גאלוס התחיל להתערער חוזקו של הצי הרומי, ששלט בימים מאז המלחמה הפונית הראשונה, הגרמאנים הצליחו לבסס צי חזק משלהם ובשתי התקפות פתע על בסיסי הצי הרומי בקווקז ובדנובה הצליחו לגרום אבדות כבדות לצי הרומי. כמו כן הצי הגרמאני פתח בסדרת פשיטות על ערים בים האגאי, והציים הרומים שהיו אחראים להגנתם סבלו אבדות כבדות. אולם בסופו של דבר הצליחו הרומאים להביס את הצי הגרמאני.
בשנת 268 תקף צי גרמאני חדש את האימפריה. חלקו הראשון של הצי תקף את האייםכרתים,רודוס וקפריסין בעוד חציו השני פלש ליוון, אולם גם מתקפה זאת, אחרי הצלחה ראשונית, נעצרה על ידי הקיסרקלאודיוס השני גותיקוס.
קראוסיוס, שהיה המפקד של הצי הרומי בבריטניה, פתח במרד יחד עד כוחותיו בשנת 286 דבר שהביא לאיבוד השליטה הרומאית עלתעלת למאנש והים הצפוני. בתגובה גייס הקיסרמקסימינוס צי חדש כדי להתמודד עם המורדים, אולם בשל חוסר הניסיון של אנשיו הוא הושמד בסערה ורק בימיו שלקונסטנטיוס כלורוס נבנה צי חדש שהצליח לפלוש לבריטניה ולדכא את המרד.
בשנת 330 הצי העיקרי היה מוצב בקונסטנטינופול. הצי היה מעורב במלחמות האזרחים בין הטוענים השונים לכתר. בשנת 324 הביס הצי שלקריספוס את הצי שלליקיניוס בקרב הלנספונט. כמו כן הצי השתתף בקרבות נגד הברברים, בשנים 460 ו־468 הוא הובס על ידי צי גרמאני ליד חופי אפריקה, אולם כל מאמצי הצי לא היו יכולים למנוע את נפילתה של האימפריה המערבית בשנת 476.
הצי הרומי שהיה מוצב במזרח הפך לבסיסו שלהצי הביזנטי.
כל ספינה בצי, בלי קשר לגודלה ומספר אנשיה, הייתה מאורגנת כקנטוריה, כשקצין אחד אחראי לניווט ולהפלגה בעוד שקצין אחר אחראי. הפיקוד על הצי ניתן בדרך כלל לאזרחים ממעמד הפרשים.
שלא כמו הלגיונות, הצי גייס גם אנשים שלא החזיקואזרחות רומית וכשגמרו את שירותם של 25 שנה ושוחררו, בנוסף למענק שחרור הם היו מקבלים גם אזרחות.
