ב־1935 הפיליפינים קיבלו שלטון עצמי, אולם במלחמת העולם השנייה נכבשו בידיהאימפריה היפנית. במהלך המלחמה עמד צבא אמריקני־פיליפיני משותף בפיקודו של הגנרלדאגלס מקארתור במצור בחצי האי באטאן ובאי קורחידור. הגנרל מקארתור שנאלץ לעזוב את האי, לאחר כניעת הכוחות הנצורים, הבטיח לתושבי הפיליפינים כי ישוב (המשפט הלקוני "עוד אשוב" מצוטט עד היום וחקוק באתרים שונים בפיליפינים). תקופת הכיבוש היפני התאפיינה באכזריות ולוותה בשעבוד פיליפינים רבים.
מאמצע שנת 1942 עד אמצע שנת 1944 העבירו מקארתור ונימיץ אספקה וציוד לכוחות הגרילה הפיליפינים באמצעות צוללות, על מנת שאלה יוכלו להטריד את היפנים ולהשתלט על האזורים ההרריים ועל הג'ונגל, שהיוו כמחצית משטחו של הארכיפלג. פיליפינים רבים האמינו כי שחרור מעול הכיבוש היפני יניב חופש ועצמאות, אותה הבטיחה להם ארצות הברית.
בשנים 1945–1946 פלשו האמריקאים שוב לאיים במסגרתהמערכה בפיליפינים. ניצחון אמריקאי הושג לאחר קרבות קשים ועקובים מדם.
הכוחות האמריקאיים עזבו את הפיליפינים ב-4 ביולי 1946, שהוא התאריך שנקבע עוד לפני פרוץ המלחמה, ולא הושפע ממנה. ב־1946 הפיליפינים הכריזו על עצמאותם.
חמישה נשיאים התחלפו עד עלייתו שלפרדיננד מרקוס לכס הנשיאות ב־1966. ב־1972 הוא הכריז עלמשטר צבאי ופיזר את הפרלמנט. אולם ההתנגדות למשטרו גברה ב־1983 לאחר שאחד ממתנגדיו – הסנטור לשעברבניגנו אקינו הבן, נרצח. העם דרש בחירות מחודשות, וב־1985 נבחרהקורסון אקינו אשת הנרצח לנשיאת הפיליפינים. מרקוס ניסה לזייף את התוצאות אך לבסוף נמלט מהמדינה ונפטר לאחר שנים לא רבות.
ב-2009 פגעה סופת הטייפון "קסטנה" בפיליפינים, אחת הסופות הקשות ביותר שפגעו בפיליפינים. כ־300 איש נהרגו ומאות אלפי בני אדם פונו מבתיהם.
הקונגרס מורכב משני בתים: הבית העליון,הסנאט, הוא בן 24 נבחרים לתקופה של שש שנים, כאשר הנציגים הם נבחרי כלל הציבור ואינם משתייכים לאזורים גאוגרפיים מסוימים. בבית התחתון, בית הנבחרים הוא בן 287 מושבים, כשחלק הם נציגי אזורים וחלק הם נציגי מיעוטים, ארגונים והתאחדויות עובדים.
אזרחי הפיליפינים העובדים במדינות אחרות שולחים חלק מהכנסותיהם במט"ח לפיליפינים.כלכלת הפיליפינים נשענת בנוסף על החקלאות והתעשייה האחראיות לכמחצית מהתוצר הלאומי הגולמי של הפיליפינים.התעשייה תורמת כ-25 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי ומעסיקה כ-16 אחוזים מכוח העבודה במשק. המוצרים העיקריים הםשמן קוקוס,קופרה קוקוס, מוצרי מזון, משקאות, מוצרי נפט,טקסטיל והנעלה. ישנה תעשיית העץ מיערות הפיליפינים.החקלאות תורמת כ-25 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי ומעסיקה כ-45 אחוזים מכוח העבודה במשק. הגידולים העיקריים הםאורז,תירס, קוקוס,קנה סוכר וטבק.
הפיליפינים היא מדינת איים במערבהאוקיינוס השקט המורכבת מ-7,641 איים(אנ'). הגדולים באיים הםלוזון (108,612 קמ"ר),מינדנאו (98,681 קמ"ר),נגרוס (13,328 קמ"ר),סאמאר (13,080 קמ"ר),פלאוואן (12,189 קמ"ר),פאנאי (12,011 קמ"ר) ומינדורו (10,572 קמ"ר). כמעט בכל אחד מהאיים הללו עובר רכס הררי המתנשא לגובה של עד 2,000 מטר או יותר. הגבוה בהרים הואאפו, באי מינדנאו (2,954 מטר מעל פני הים). הארוך בנהרות הואקגאיאן (505 ק"מ) הנמצא באי לוזון.הארכיפלג ממוקם עלטבעת האש המקיפה את האוקיינוס השקט, בהתאם לכך התפרצויות וולקניות הן דבר שכיח באזור, ומתווספות לשאר פגעי טבע רבים שהמדינה סובלת מהם כגוןרעידות אדמה,טייפונים,מונסונים,שיטפונות ומפולות בוץ.ישגאולוגים שסוברים[7] שהאיים נוצרו בהתפרצויות געשיות, אך הסברה הרווחת בימינו גורסת[7] שבעבר היוו האיים חלק מגשר יבשתי שחיבר ביןסין לאוסטרליה דרךאינדונזיה,בורנאו ופפואה גינאה החדשה.
תצורה גאולוגית מעניינת בפיליפינים, נמצאת באי בוהול, העשירי בגודלו בפיליפינים. באי יש לפחות 1,260 גבעות המתפרשות על שטח של יותר מ-50 קמ"ר. הן מכוסות בעשב ירוק שהופך לחום-שוקולד בעונה היבשה, ולכן הן מכונות בשםגבעות השוקולד.[8][9]
הפיליפינים היא אחת המדינות המאוכלסות בעולם, ואוכלוסייתה ב-2024 מונה כ-119 מיליון נפש.תוחלת החיים הממוצעת היא 72.6 שנים: 68.7 לגבר ו-74.7 לאישה.שיעור הפריון עומד על 1.9 צאצאים.קצבהריבוי הטבעי עומד על 1.6% לשנה וגבוה מאוד ביחס למערב והוא בין הגבוהים באסיה.האוכלוסייה גדלה פי 11 מאז1903, גידול מהיר משל שכנותיה (אוכלוסיית אינדונזיה גדלה פי חמישה באותה תקופה).
כשני שלישים מן האוכלוסייה מתגוררים באי לוזון, ולמעלה מ־15 מיליון בעיר הבירהמנילה, שהיא הכרך הצפוף ביותר בעולם.
כ־10 מיליון פיליפינים (עשרה אחוז מהאוכלוסייה) חיים מחוץ לארצם, חלקם כאזרחים וחלקם כתושבים זמניים. קהילות פיליפיניות מצויות במזרח אסיה, בעיקר במלזיה ויפן, במזרח התיכון, בעיקר בסעודיה, ובמערב, בעיקר בארצות הברית שבה חיים כ־2.9 מיליון תושבים ממוצא פיליפיני. גם בישראל ישנם כמה רבבות פיליפינים, העובדים בעיקר בתחום הסיעוד.
צעירה בת למיעוט האטי(אנ') הילידי, מצאצאי האוכלוסייה המקורית של הפיליפינים
מרבית התושבים הם צאצאים לקבוצותאוסטרונזיות שהגיעו לאזור בשורת גלי הגירה לפני למעלה מאלף שנה מטאיוואן, וקיימת קרבה גנטית בינם לבין האמי שבטאיוואן. הם מתחלקים לחמש קבוצות אתנו־לשוניות עיקריות, שהגדולה בהם, הטאגאלוג, נמנית בכ־28.1% מכלל האוכלוסייה.מספרם של צאצאי האוכלוסייה הילידית של האיים, המכונים "נגריטוס" וכוללים את הקבוצות האתניות אַטי ואָאֵטה, מוערך כיום ב־30,000 איש.סינים החלו להגר לפיליפינים עוד לפני השלטון הספרדי. הם מונים כיום כשני אחוזים מן האוכלוסייה, ומהווים את הקבוצה הלא־אוסטרונזית הגדולה ביותר. מיעוטים נוספים, מסודרים לפי גודלם, הם האמריקנים,יפנים,בריטים,אוסטרלים,אירופים אחרים (בפרטספרדים),קוריאנים ובני עמיםדרום-מזרח אסייתים.
נישואי־תערובת התקיימו במשך השנים בין מהגרים, מקומיים ושליטים קולוניאליים, וחלק ניכר מהאוכלוסייה הםמסטיסים – צאצאים שלאוסטרונזים ושל אירופים (בעיקר ספרדים),יפנים אוסינים.
בשנת 1939 החלה ממשלת הפיליפינים לעודד שימוש בשפה הפיליפינית המבוססת על שפתטאגאלוג, כדי לחזק את האחדות הלאומית. השפה הפיליפינית נלמדת בכל בתי הספר הציבוריים ומשמשת כשפה שנייה של האוכלוסייה הפיליפינית מרובת השפות.
הדת הרווחת בפיליפינים היא הנצרות, ובעיקרהנצרות הקתולית. על־פי סקר משנת 2020, כ־78.8% מן האוכלוסייה משתייכים לכנסייה הקתולית, עוד כ־6.5% משתייכים לכנסיותפרוטסטנטיות שונות, בעיקראוונגליסטיות, או לשתי כנסיות פיליפיניות:
הכנסייה האגליפאיאנית(אנ') כנסייה פיליפינית שהדוקטרינה שלה דומה לדוקטרינה של הכנסייה הקתולית אולם אינה סוגדת לאפיפיור.
כ־6.4% מן האוכלוסייה הםמוסלמיםסונים, בעיקר במינדנאו ובארכיפלג סולו. מינדנאו היא מוקד של מתיחות בין המוסלמים לנוצרים ולשלטונות.
עוד כ־8.2% מהאוכלוסייה, בעיקר בקרב קבוצות המיעוט האתניות, משתייכים לדתות מיעוט –בודהיזם,הינדואיזם אואנימיזם, או שהם חסרי דת. הקהילה היהודית מונה פחות מ־500 איש.
יהודים התיישבו באיים החל מהמאה ה־16. כיום יש באיים הפיליפיניםקהילה יהודית קטנה בת כ-200 משפחות שהיגרו מארצות הברית,בריטניה,קנדה,צרפת,ארגנטינה וישראל. רובם אנשי עסקים אשר גרים בבירת האי מנילה מסיבות עסקיות. רק מעטים מיהודי האי הם בני משפחות מדורות קודמים.
.jpg)
