רפובליקת הפיליפינים (בפיליפינית:Repúbliká ng̃ Pilipinas, בטאגאלוג:Republika ng Pilipinas, באנגלית:Republic of the Philippines) ובקיצורהפיליפינים (בפיליפינית ובטאגאלוג:Pilipinas, באנגלית:Philippines) היאמדינת איים המורכבת מ־7,641איים.[6] היא שוכנת במערבהאוקיינוס השקט, כ־1,000ק"מ דרומית מזרחית ליבשתאסיה. נכון ל-2024, מתגוררים בה כ-119 מיליון בני אדם.
שם המדינה הפיליפינים מקורובתקופה הקולוניאלית הספרדית. השם ניתן על ידימגלה הארצות הספרדירוי לופס דה וייאלובוס בשנת1543. הוא קרא לאיים "Las Islas Filipinas" – כלומר, "האיים הפיליפיניים", לכבוד הנסיך פליפה השני מספרד, שלימים הפך למלך פליפה השני (Felipe II). במהלך השנים, השם שהוצמד בתחילה רק לחלק מהאיים, בעיקר לייטה וסאמאר, ובהמשך הורחב לשאר הארכיפלג, עד שהשם "הפיליפינים" הפך לשם המדינה כולה.
ב־1935 הפיליפינים קיבלו שלטון עצמי, אולם במלחמת העולם השנייה נכבשו בידיהאימפריה היפנית. במהלך המלחמה עמד צבא אמריקני־פיליפיני משותף בפיקודו של הגנרלדאגלס מקארתור במצור בחצי האי באטאן ובאי קורחידור. הגנרל מקארתור שנאלץ לעזוב את האי, לאחר כניעת הכוחות הנצורים, הבטיח לתושבי הפיליפינים כי ישוב (המשפט הלקוני "עוד אשוב" מצוטט עד היום וחקוק באתרים שונים בפיליפינים). תקופת הכיבוש היפני התאפיינה באכזריות ולוותה בשעבוד פיליפינים רבים.
מאמצע שנת 1942 עד אמצע שנת 1944 העבירו מקארתור ונימיץ אספקה וציוד לכוחות הגרילה הפיליפינים באמצעות צוללות, על מנת שאלה יוכלו להטריד את היפנים ולהשתלט על האזורים ההרריים ועל הג'ונגל, שהיוו כמחצית משטחו של הארכיפלג. פיליפינים רבים האמינו כי שחרור מעול הכיבוש היפני יניב חופש ועצמאות, אותה הבטיחה להם ארצות הברית.
בשנים 1945–1946 פלשו האמריקאים שוב לאיים במסגרתהמערכה בפיליפינים. ניצחון אמריקאי הושג לאחר קרבות קשים ועקובים מדם.
הכוחות האמריקאים עזבו את הפיליפינים ב-4 ביולי 1946, שהוא התאריך שנקבע עוד לפני פרוץ המלחמה, ולא הושפע ממנה. ב־1946 הפיליפינים הכריזו על עצמאותם.
חמישה נשיאים התחלפו עד עלייתו שלפרדיננד מרקוס לכס הנשיאות ב־1966. ב־1972 הוא הכריז עלמשטר צבאי ופיזר את הפרלמנט. אולם ההתנגדות למשטרו גברה ב־1983 לאחר שאחד ממתנגדיו – הסנטור לשעברבניגנו אקינו הבן, נרצח. העם דרש בחירות מחודשות, וב־1985 נבחרהקורסון אקינו אשת הנרצח לנשיאת הפיליפינים. מרקוס ניסה לזייף את התוצאות אך לבסוף נמלט מהמדינה ונפטר לאחר שנים לא רבות.
ב-2009 פגעה סופת הטייפון "קסטנה" בפיליפינים. כ־300 איש נהרגו ומאות אלפי בני אדם פונו מבתיהם, באחת הסופות הקשות ביותר שפגעו בפיליפינים.
הקונגרס מורכב משני בתים: הבית העליון,הסנאט, הוא בן 24 נבחרים לתקופה של שש שנים, כאשר הנציגים הם נבחרי כלל הציבור ואינם משתייכים לאזורים גאוגרפיים מסוימים. בבית התחתון, בית הנבחרים הוא בן 287 מושבים, כשחלק הם נציגי אזורים וחלק הם נציגי מיעוטים, ארגונים והתאחדויות עובדים.
כלכלת הפיליפינים נשענת בעיקר על החקלאות, התורמת כ-25 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי ומעסיקה כ-45 אחוזים מכוח העבודה במשק.הגידולים העיקריים הםאורז,תירס, קוקוס,קנה סוכר, בננות, אננס וטבק.יערות הפיליפינים מהווים את הבסיס לתעשיית העץ של המדינה.התעשייה תורמת אף היא כ-25 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי ומעסיקה כ-16 אחוזים מכוח העבודה במשק.המוצרים העיקריים הםשמן קוקוס, קופרת קוקוס, מוצרי מזון, משקאות, מוצרי נפט,טקסטיל ונעליים. בפיליפינים משאבי טבע שונים, כמו נחושת, זהב וברזל, אבל אלה תורמים רק חלק קטן מהתוצר הלאומי הגולמי.מקור הכנסות נוסף וחשוב יותר הוא כספים ששולחים אזרחי הפיליפינים העובדים מחוץ למדינה.
הפיליפינים היא מדינת איים במערבהאוקיינוס השקט. כלולים בה כ־7,107 איים מתוכם רק 800 מאוכלסים. הגדולים באיים הםלוזון (108,612 קמ"ר),מינדנאו (98,681 קמ"ר),נגרוס (13,328 קמ"ר),סאמאר (13,080 קמ"ר),פלאוואן (12,189 קמ"ר),פאנאי (12,011 קמ"ר) ומינדורו (10,572 קמ"ר). כמעט בכל אחד מהאיים הללו עובר רכס הררי המתנשא לגובה של עד 2,000 מטר או יותר. הגבוה בהרים הואאפו, באי מינדנאו (2,954 מטר מעל פני הים). הארוך בנהרות הואקגאיאן (505 ק"מ) הנמצא באי לוזון.הארכיפלג ממוקם עלטבעת האש המקיפה את האוקיינוס השקט, בהתאם לכך התפרצויות וולקניות הן דבר שכיח באזור, ומתווספות לשאר פגעי טבע רבים שהמדינה סובלת מהם כגוןרעידות אדמה,טייפונים,מונסונים,שיטפונות ומפולות בוץ.ישגאולוגים שסוברים[דרוש מקור] שהאיים נוצרו בהתפרצויות געשיות, אך הסברה הרווחת בימינו גורסת[דרוש מקור] שבעבר היוו האיים חלק מגשר יבשתי שחיבר ביןסין לאוסטרליה דרךאינדונזיה,בורנאו ופפואה גינאה החדשה.
תצורה גאולוגית מעניינת בפיליפינים, נמצאת באי בוהול, העשירי בגודלו בפיליפינים. באי יש לפחות 1,260 גבעות המתפרשות על שטח של יותר מ-50 קמ"ר. הן מכוסות בעשב ירוק שהופך לחום-שוקולד בעונה היבשה, ולכן הן מכונות בשםגבעות השוקולד.[7]
הפיליפינים היא אחת המדינות המאוכלסות בעולם, ואוכלוסייתה ב-2024 מונה כ-119 מיליון נפש.תוחלת החיים הממוצעת היא 72.6 שנים: 68.7 לגבר ו-74.7 לאישה.שיעור הפריון עומד על 1.9 צאצאים.קצבהריבוי הטבעי עומד על 1.6% לשנה וגבוה מאוד ביחס למערב והוא בין הגבוהים באסיה.האוכלוסייה גדלה פי 11 מאז1903, גידול מהיר משל שכנותיה (אוכלוסיית אינדונזיה גדלה פי חמישה באותה תקופה).
כשני שלישים מן האוכלוסייה מתגוררים באי לוזון, ולמעלה מ־15 מיליון בעיר הבירהמנילה, שהיא הכרך הצפוף ביותר בעולם.
כ־10 מיליון פיליפינים (עשרה אחוז מהאוכלוסייה) חיים מחוץ לארצם, חלקם כאזרחים וחלקם כתושבים זמניים. קהילות פיליפיניות מצויות במזרח אסיה, בעיקר במלזיה ויפן, במזרח התיכון, בעיקר בסעודיה, ובמערב, בעיקר בארצות הברית שבה חיים כ־2.9 מיליון תושבים ממוצא פיליפיני. גם בישראל ישנם כמה רבבות פיליפינים, העובדים בעיקר בתחום הסיעוד.
צעירה בת למיעוט האַטי הזעיר, מצאצאי האוכלוסייה המקורית של הפיליפינים
מרבית התושבים הם צאצאים לקבוצותאוסטרונזיות שהגיעו לאזור בשורת גלי הגירה לפני למעלה מאלף שנה מטאיוואן, וקיימת קרבה גנטית בינם לבין האמי שבטאיוואן. הם מתחלקים לחמש קבוצות אתנו־לשוניות עיקריות, שהגדולה בהם, הטאגאלוג, נמנית בכ־28.1% מכלל האוכלוסייה.מספרם של צאצאי האוכלוסייה המקורית של האיים, המכונים "נגריטוס" וכוללים את בני אַטי ובני אָאֵטה, מוערך כיום ב־30,000 איש בלבד.סינים החלו להגר לפיליפינים עוד לפני השלטון הספרדי. הם מונים כיום כשני אחוזים מן האוכלוסייה, ומהווים את הקבוצה הלא־אוסטרונזית הגדולה ביותר. מיעוטים נוספים, מסודרים לפי גודלם, הם האמריקנים,יפנים,בריטים,אוסטרלים,אירופים אחרים (בפרטספרדים),קוריאנים ובני עמיםדרום-מזרח אסייתים.
נישואי־תערובת התקיימו במשך השנים בין מהגרים, מקומיים ושליטים קולוניאליים, וחלק ניכר מהאוכלוסייה הםמסטיסים – צאצאים שלאוסטרונזים ושל אירופים (בעיקר ספרדים),יפנים אוסינים.
ברפובליקת הפיליפינים דוברים ביותר מ־170 שפות(Languages of the Philippines), רובן שייכות לקבוצת השפות המלאיות-פולינזיות מערביות. משנת1939 החלה הממשלה לעודד שימוש בשפה רשמית אחת,פיליפינית (המבוססת על שפתטאגאלוג), כדי לחזק את האחדות הלאומית. פיליפינית נלמדת בכל בתי הספר ומשמשת רבות כשפה שנייה לאוכלוסייה בה ריבוי השפות גדול. השפה הרשמית השנייה היאאנגלית ונעשה בה שימוש רב בחינוך, בממשל ובמסחר.
הדת הרווחת בפיליפינים היא הנצרות, ובעיקרהנצרות הקתולית. על־פי סקר משנת 2020, כ־78.8% מן האוכלוסייה משתייכים לכנסייה הקתולית, עוד כ־6.5% משתייכים לכנסיותפרוטסטנטיות שונות, בעיקראוונגליסטים, או לשתי כנסיות פיליפיניות לאומיות:
כנסיית המשיח(אנ') כנסייה פיליפינית הקרובה ברוחה לאוונגליזם, אך בניגוד לרוב זרמי הנצרות דוחה את האמונה בשילוש הקדוש ואף בטבעו האלוהי שלישו.
כ־6.4% מן האוכלוסייה הםמוסלמיםסונים, בעיקר במינדנאו ובארכיפלג סולו. מינדנאו היא מוקד של מתיחות בין המוסלמים לנוצרים ולשלטונות.
עוד כ־8.2% מהאוכלוסייה, רובם בני מיעוטים אתניים, משתייכים לדתות אחרות –בודהיזם,הינדואיזם אואנימיזם, או שהם חסרי דת. הקהילה היהודית מונה פחות מ־500 איש.
יהודים התיישבו באיים החל מהמאה ה־16. כיום יש באיים הפיליפיניםקהילה יהודית קטנה בת כ-200 משפחות שהיגרו מארצות הברית,בריטניה,קנדה,צרפת,ארגנטינה וישראל. רובם אנשי עסקים אשר גרים בבירת האי מנילה מסיבות עסקיות. רק מעטים מיהודי האי הם בני משפחות מדורות קודמים.
