סמליל "העין השביעית" | |
| סוג | כתב עת |
|---|---|
| תדירות | דו-חודשי |
| מייסד | המכון הישראלי לדמוקרטיה |
| תאריכי הופעה | 1996–הווה (כ־29 שנים) |
| מדינה | ישראל |
| ISSN | 0793-5781 |
| www | |
העין השביעית הואכלי תקשורת אלטרנטיבי ישראלי, העוסק בסקירה וביקורת של התקשורת, ובפרטתקשורת המונים בישראל, זוכהפרס סוקולוב לשנת 2023.[1] פעל תחילה ככתב עת מודפס, והמשיך כאתר אינטרנט.
מדי יום מתפרסמים באתר דיווחים חדשותיים ומאמרים שונים, וכן "סקירת עיתונות" – ניתוח של התייחסות העיתונים הגדולים למאורעות ולאופי הסיקור שלהם. "העין השביעית" היא גוף עיתונאי שאינו מזוהה עם עמדה פוליטית מסוימת או תנועה מפלגתית.[2] כתבות התחקיר, הדיווחים החדשותיים והמאמרים המתפרסמים באתר העין השביעית עוסקים בשדה התקשורת במובנו הרחב: באופני התנהלותן של מערכות עיתונאיות, לרבות הטיות פוליטיות ופרסונליות, במבנה שוק התקשורת, בהשפעה של ההון והשלטון על שוק זה ועל התנהלותם של שחקניו, בחדירתם של מסרים פרסומיים ותעמולתיים לתוכן המערכתי, במצבחופש הביטוי בישראל ובניסיונות לפגוע בו, ובנושאים נוספים. לאורך השנים התפרסמו באתר מגוון תחקירים וכתבות ביקורתיות על עיתונאים, פוליטיקאים, כלי תקשורת, גופים ודמויות אחרות, מכל קצוות המפה הפוליטית.
עורך האתר הוא שוקי טאוסיג, כתבי המערכת הם אורן פרסיקו ואיתמר ב"ז.
בספטמבר 2020 הודיעה העין השביעית על החלטתה[3] להתאחד עם גוף התקשורת העצמאישקוף[4] ובשנת 2022 התמזגו עם כלי תקשורת עצמאי נוסף:המקום הכי חם בגיהנום, כאשר כחלק מתנאי המיזוג, כלי התקשורת ישמרו על עצמאות, אך ינוהלו יחד על ידי שקוף.[5]
בשנת 2023 הוענק לשלושת חברי מערכת ״העין השביעית״, שוקי טאוסיג, אורן פרסיקו, ואיתמר ב"ז פרס סוקולוב לעיתונות הכתובה. הפרס ניתן להם עבור סיקור עקבי של הזירה התקשורתית וחשיפת השחיתות בענף העיתונות. זוהי הפעם הראשונה שהפרס מוענק לגוף עיתונות עצמאי.[6]
כתב העת החל לצאת ב-1996 במימוןהמכון הישראלי לדמוקרטיה ככתב עת דו-חודשי על ידי קבוצת עיתונאים:עוזי בנזימן (העורך) מ"הארץ",נחום ברנע מ"ידיעות אחרונות",כרמית גיא מרשות השידור, ורפי מן מ"מעריב".
מקור השם הואפרפרזה על הביטוי "לשמור בשבע עיניים", כפי שכתב העורך המייסד של כתב העת,עוזי בנזימן, בגיליון הראשון של העין השביעית:[7]”'העין השביעית' הוא בימה המזמינה את התקשורת הישראלית להתבונן על עצמה בשבע עיניים”.
עד ינואר 2008, אז יצא הגיליון המודפס האחרון, ה-70 במספר, פורסם כתב העת כדו-ירחון. משיקולים כלכליים ומערכתיים החליטה מערכת העיתון להפסיק את הדפסת העיתון ולהעביר את פעילותו לאתר האינטרנט.
ב־2016 קיבל אתר "העין השביעית" את "פרס דרור לשינוי חברתי".[8]
בנובמבר 2012 החליףחנוך מרמרי אתעוזי בנזימן כעורך הראשי של האתר.[9] מרמרי פרש מתפקידו באפריל 2015.
עקב קיצוצים תקציביים, בתחילת 2015 הפסיקהמכון הישראלי לדמוקרטיה את התמיכה באתר העין השביעית.[10] באותה שנה החלה "הקרן החדשה לישראל" לשמש כגורם המממן העיקרי של האתר במקוםהמכון הישראלי לדמוקרטיה.[11] תורם נוסף היהפורום קהלת.[12] מאז אפריל 2015 מו"ל האתר הואעמותת "העין השביעית – עיתונות עצמאית, חוקרת וחופשית",[13] שבראשה עו"דאלעד מן, וחברים בה כותבי האתר ועורכיו. עקב מחסור במשאבים כספיים יצאו אנשי האתר למסע גיוס כספים שיאפשר את המשך הפעלתו.[14]
שיתוף פעולה עםהפורום הישראלי לתזונה בת קיימא הוליד את פרויקט "אמת בפרסום", במסגרתו נבחנים קמפיינים פרסומיים ופרסומים עיתונאיים בתחומי תזונה, סביבה ובריאות הציבור. כחלק מהפרויקט פורסמו סדרת מאמרים ביקורתיים על סיקור תקשורתי סנסציוני של מאמרים מדעיים וקמפיין מטעים של תאגידי מזון.[15]
מבית העין השביעית מוגש ההסכתמשפט המו"לים על ידי שוקי טאוסיג ואורן פרסיקו. ההסכת מוגש מדי שבוע מאז החל שלב ההוכחות במשפט נתניהו ועוסק בעיקר במה שמתגלה במהלך המשפט ביחס לעיתונות הישראלית.
בספטמבר 2020 הודיעה העין השביעית על החלטתה[16] להתאחד עם גוף התקשורת העצמאישקוף,[4] הממומן על ידי הציבור בתרומות קטנות, וזאת לאחר הצבעה בקרב הציבור המממן את שקוף (המו"לים).
עיתונאים ואנשי רוח רבים מפרסמים מאמרים באתר העין השביעית על בסיס לא קבוע.
בין כותביו הקבועים נמצאים: