המצאה היא פתרון חדש ובלתי צפוי לבעיה או קושי בעולם המוחשי, הנהגה על ידי אדם הנקרא "ממציא". עם זאת, המצאה עשויה גם להיות חידוש שאינו מהפכני הבנוי מרעיונות הקיימים כבר.
המצאות נחשבות לאחד ממנופיה הגדולים ביותר של הכלכלה, ומדד ראשון במעלה בקביעת מידת ההתפתחות האנושית.
בפרקטיקה בתחום הפטנטים ובחוק הפטנטים קיימת הבחנה בין המילה "המצאה" למילה "אמצאה": לראשונה יש משמעות של תהליך מחשבתי שמוביל לאמצאה, דבר מוגמר ומוגדר כגון מוצר או תהליך.[1]זאת להבדיל מתגלית, שהיא בבחינת הסרת הלוט מעל דבר קיים בעולם המוחשי, שהיה בלתי ידוע עד כה.פעמים רבות נכרכת תגלית בהמצאה: לדוגמה, גילוים שלגלי הרדיו הביא להמצאות רבות המנצלות תגלית זו לקשר רדיו לשם העברתקול, תמונה ונתונים למרחקים גדולים. בדרך כלל יישומה של המצאה מגולם בחפץ מוחשי, אך לפעמים היא מתגלמת בדמות שיטה או תהליך ייצורחדשניים לחפץ ידוע. דוגמה לכך היאשיטת דיואי לקטלוג ספרים בספריות.
בין ההמצאות יש כאלה שהשפעתן ממוקדת בתחום מסוים, ואין הן מורגשות מחוץ לאותו תחום. להמצאות אחדות השפעה מרחיקת לכת על רווחתם ואורח חייהם של בני האדם.העולםהתעשייתיהמודרני נולד בעקבות המצאות ושכלוליםטכנולוגיים אשר תרמולרווחת היחיד והחברה.[2]
עדהמאה ה-19 הייתה יצירתן של המצאות פעולה אינדיבידואלית של הממציא בבית המלאכה או במעבדה שלו. מאז הולכת מלאכת ההמצאה והופכת לתהליך ממוסד הנעשה בגופי מחקר ופיתוח גדולים, על ידי קבוצות של חוקרים ומהנדסים.
בעל המצאה רשאי בדרך כלל לבקש ולקבל עליהפטנט, שהוא זכות קניינית המוענקת על ידי סמכות רישוי הקניין הרוחני בטריטוריה שבה מבקש בעל ההמצאה הגנה. בישראל הסמכות הזו נמצאת בידירשות הפטנטים. הזכות הקניינית ניתנת לפרק זמן מוגבל, בדרך כלל 20שנה מיום שהגיש עליה בקשה לפטנט. בתקופה זו זכאי בעל הפטנט לניצול בלעדי של המצאתו. יש ממציאים המתנגדים למערכת הפטנטים ומשתפים את המצאותיהם ללא רישום פטנט (למשל המצאות שמפורסמות באתר "פטנטים חופשיים").
במדינות מסוימות ניתן לבקש ולרשום על ההמצאה זכויות שלמדגם תועלת, שהוא סוג אחר שלקניין רוחני, מעין פטנט סוג ב', שניתן לרישום בפרק זמן קצר יותר ובעלות נמוכה יותר מאשר פטנט.
