מפה מדינית של מדינות ההגדרה המצומצמת למזרח התיכוןמפת דרום הלבנט: מדינת ישראל, ולידה מדינות ערב שוכנות כגוןלבנון,ירדן,מצרים ועוד
המזרח התיכון (באנגלית:The Middle East) הוא הגדרה פוליטית-היסטורית שלאזור בדרום-מערב אסיה, הכולל בתוכו אתחצי האי ערב,הסהר הפורה, הלבנט,פרס, ואסיה הקטנה. שטח המזרח התיכון לפי ההגדרה המצומצמת הוא כ-7,302,680קמ"ר. נכון לשנת2024 מתגוררת בשטח זה אוכלוסייה של כ-490,000,000 אנשים. לפי ההגדרה הרחבה יותר כולל המזרח התיכון גם את מדינות צפון-אפריקה.
המונח "המזרח התיכון" נטבע לראשונה באנגלית ("The Middle East"), ככל הנראה בשנת1850, על ידי ממשלתהודו הבריטית; נקודת המבט בהגדרה זו הייתה בריטית, שישבה ממערב למרבית שטחיאירואסיה ואפריקה. באותו הזמן, מונח זה היה מעורפל וחסר הגדרה חד-משמעית.[1] בספטמבר1902 השתמשאלפרד תייר מהן – אזקפטן בצי של ארצות הברית ומחבר ידוע של חיבורים על היסטוריה ואסטרטגיה ימית – במושג "המזרח התיכון" כדי לדון בצרכים הביטחוניים של בריטניה במפרץ הפרסי ובתעלת סואץ. במאמרו, שפורסם בירחון הבריטיThe National Review התייחס מהן למושג כמושג חדש פרי יצירתו וטען כי הוא לא שמע עליו לפני כן.[2][3][4][5] המאמר תפס את תשומת ליבו שלולנטין שירול(אנ'), עורך חדשות החוץ של "הטיימס", שהדפיס אותו מחדש וכתב סדרה של מאמרים בשם "השאלה המזרח-תיכונית" וב-1903 פרסם ספר בשם "שאלת המזרח התיכון".[2] לאחר שהסתיימה הסדרה המשיך "הטיימס" להשתמש בביטוי והסיר ממנו את המירכאות. עם זאת, המונח בהגדרתו זו עדיין לא היה נפוץ עד סוף שנות ה-30. עד אז היה נהוג להתייחס אלטורקיה והחוף המזרחי שלהים התיכון (סוריה,לבנון,ישראל ובמידה פחותה אלמצרים) בשם "המזרח הקרוב", כש"המזרח הרחוק" ההתמקד באזורסין, ואילו "המזרח התיכון" התמקד אז באזורים בין המזרח הקרוב למזרח הרחוק (במובן מסוים מדובר על האזור שמכונה כיוםדרום אסיה).[6]
לאחר קריסתה של האימפריה העות'מאנית ב-1918, דעך השימוש במונח "המזרח הקרוב", בעוד "המזרח התיכון" הלך וקיבל משמעות נרדפת לעולם הערבי. עם זאת, דיסציפלינות אקדמיות שונות מוסיפות להשתמש במונח "המזרח הקרוב", לרבותארכאולוגיה והיסטוריה עתיקה, המתמקדות בחקר תרבויותהמזרח הקרוב הקדום.
במובנים אחדים יש בערפול סביב המונח "מזרח תיכון" משום יתרון, שכן הוא מאפשר את המשך השימוש בכינוי גם תחת נסיבות ומצבים מדיניים משתנים. עם זאת, ישנם גאוגרפים המתנגדים למונח זה, ומעדיפים להשתמש במונח "דרום-מערב אסיה" כחלופה. מונח זה לא זכה לפופולריות רבה בחוגים מדיניים, ציבוריים ותקשורתיים כאחד. חלופות אחרות כוללות: "מערב אסיה" - ביטוי מקובל בהודו לתיאור האזור; "המזרח התיכון-צפון אפריקה"(אנ'), שיש המשתמשים בו כדי להתייחס לאזור שביןמרוקו לפקיסטן. מדינותקבוצת השמונה משתמשות לעיתים במונח "המזרח התיכון הגדול" בהתייחסן לכל מדינותהליגה הערבית (כולל החברות האפריקניות), כמו גם טורקיה, איראן, פקיסטן,אפגניסטן וישראל. מונחים המתייחסים לאסיה בלבד זוכים לביקורת כיוון שאינם מתייחסים למצרים וליתר מדינות צפון אפריקה.
כיום, שלוש התרבויות המרכזיות במזרח התיכון הןהתרבות הערבית,הפרסית והטורקית, במסגרתן התפתחו שלוששפות וישויות אתניות שונות, שהמשמעותיות שבהן הן הפרסים, הכורדים, הטורקים והערבים. הדת השלטת ברוב האזור כיום היא דת האסלאם. דתות אחרות, כמו הדתהיהודית, הנוצרית, הדרוזית ועוד, מהוות מיעוט במזרח התיכון. בישראל, הנמצאת בדרום מערבהחלק האסיאתי של המזרח התיכון, מרוכזת הקהילה היהודית הגדולה בעולם - אך גם בה יש ציבור ערבי (בעיקר מוסלמי) גדול.
רוב ההגדרות בדבר מהותו של המזרח התיכון מתייחסות לאומות בדרום-מערב אסיה, מאיראן ועדמצרים. לפיכך, מצרים, השוכנת ברובה בצפון-מזרחאפריקה (מלבד חצי האיסיני האסייתי), נתפסת כמדינה מזרח תיכונית. מדינות המגרב (לוב,תוניסיה,אלג'יריה,מרוקו ומאוריטניה), שאינן קשורות לאסיה, הולכות ונתפסות כתת-אזור נפרד מהמזרח התיכון, שמכונהצפון אפריקה.
הדת הדומיננטית במזרח התיכון היא האסלאם (חמישית מהמוסלמים בעולם חיים במזרח התיכון). אחד מהמקורות לסכסוכים במזרח התיכון הוא המחלוקת בין שני הזרמים העיקריים באסלאם: הסוני והשיעי. הזרם הסוני הוא הזרם הגדול ביותר של האסלאם ושולט ברוב המדינות במזרח התיכון. ריכוזי האוכלוסייה השיעית הגדולים נמצאים בעיראק (60-65%),איראן (90-96%),לבנון (25-35%), הזיידים בתימן (55%) ובחריין (80-85%). אוכלוסיות מיעוט שיעיות נמצאות גם בטורקיה ככתעלווים (20–25%), בערב הסעודית (10-15%) ובסוריה (15%). אף על פי ששני זרמים אלה מסכימים על יסודות האסלאם ועלהקוראן, הם נמצאים בסכסוך מתמשך על הובלת הדת לאחר מותו של הנביאמוחמד.
מלבד האסלאם, דתות נוספות ממוצא שמי נפוצות באזור, כמו הנצרות והיהדות. בלבנון, לדוגמה, 41% מהתושבים הם נוצרים. למרות זאת, כוחה של הנצרות באזור הלך ופחת עם השנים. כיום, מהווים הנוצרים כ-5% בלבד מאוכלוסיית המזרח התיכון, לעומת כ-20% בתחילתהמאה ה-20. מספרם של הנוצרים במזרח התיכון יורד בגלל מספר גורמים, כמו שיעורי ילודה נמוכים בהשוואה למוסלמים, הגירה נרחבת ורדיפה אתנית ודתית. כמו כן, מהומות פוליטיות היו ועודן ממשיכות לתרום באופן משמעותי להגירת נוצרים מהאזור אל מחוץ למדינות מולדתם. התפשטותן האחרונה של אידאולוגיות קיצוניות כמו זו הג'יהאדיסטית והסלפית, זרות לערכיהן הסובלניים של הקהילות הנוצריות. מסיבות אלו, התמעטה מאוד נוכחותם של הנוצרים במזרח התיכון, עד שכיום רוב הנוצרים באזור הם הקופטים במצרים.
היהדות באזור קטנה יחסית מבחינה דמוגרפית, (פחות מ-8 מיליוןיהודים במזרח התיכון נכון ל-2024). קהילות יהודיות התקיימו במשך מאות רבות של שנים ברחבי המזרח התיכון, אך במאות האחרונות, ובמיוחד לאחר הקמתמדינת ישראל, רובןעלו לארץ ישראל או ליבשות אחרות.
דברי ימי האזור המכונה בימינו המזרח התיכון מגוללים רצףהיסטורי שלציוויליזציה אנושית רציפה בת יותר מ-5000 שנים. אחת מהקדומות שבציווילזציות המזרח־תיכוניות נוסדה במסופוטמיה בסביבותהמאה ה-24 לפני הספירה.שומרים,בבלים,אשורים,אכדים,כנענים ואחרים יסדו גם הם ישויות מדיניות ותרבויות חשובות. תקופה קצרה אחר כך התפתחה ציוויליזציה חשובה ומתקדמת יותר, גם על גדות נהר הנילוס, שנודעת כמצרים העתיקה.
הגורם המשמעותי ביותר בתהליך הפיכתו של המזרח התיכון לאזורתרבותי נפרד היה העלייה במעמד דת האסלאם בחצי האי ערב. בשנת634 נאמניו הערביים של הנביאמוחמד יצאו מהעירמדינה שבאזור סעודיה של ימינו למסעותצבאיים ודתיים ברחבי המזרח התיכון. הם כבשו אתארץ ישראל בשנת636, אתמסופוטמיה ב-637, אתסוריה ומצרים ב-640 ואתפרס ב-642. הביזנטים הצליחו למנוע מהערבים לכבוש אתאנטוליה, אשר נותרה נוצרית עד להגעתם של הטורקים 400 שנים מאוחר יותר. רוב האוכלוסייה באזורים שנכבשו על ידי הערבים המירה את דתה לאסלאם כעבור מספר עשורים, מה שהביא ליצירתו של גבול תרבותי־דתי קבוע ביןאירופה והעולם המוסלמי. הח'ליפות ותושביה היוו אתהאימפריה המוסלמית.
אף על פי שהח'ליפות המאוחדת שנוסדה בתום הגל הראשון של הכיבוש הערבי קרסה עדהמאה התשיעית, ותחתיה הוקמו סדרות של ח'ליפויות ואמירויות קטנות יותר, נותרה שליטתם של הערבים באזור שבין הנילוס לחידקל בלתי מעורערת (וכך גם בצפון אפריקה ובדרוםספרד) במשך קרוב ל-400 שנים. במזרח, שבופרס נותרה גורם עצמאי במידה מסוימת, באמצהזרם דתי אחר,האסלאם השיעי, שנתפס על ידי המוסלמים הסונים ככפירה. כך נוצרגבול מזרחי קבוע לעולם הערבי־אסלאמי, אף שהאסלאם הוסיף להתפשט במזרח גם להודו ולאינדונזיה.
באמצעהמאה ה-11 הגיעה הדומיננטיות הערבית לקיצה הפתאומי עם הגעתם של הסלג'וקים הטורקיים למזרח התיכון, לאחר שנדדו דרומה ממולדתם שבמרכז אסיה. הסלג'וקים כבשו אתפרס,עיראק (בגדאד נכבשה ב-1055),סוריה,ארץ ישראל והחג'אז, ואף הביסו את האימפריה הביזנטית בקרב מנזיקרת במהלכו כבשו אתאנטוליה.מצרים החזיקה מעמד תחת הח'ליפים הפאטימים עד1169, אז נפלה גם היא לידי הטורקים. הסלג'וקים שלטו באזור לאורך מאתיים השנים הבאות, אף שעד מהרה התפרקה האימפריה הסלג'וקית לכדי מספר סולטאנויות קטנות יותר.
פיצול זה אפשר למערב הנוצרי, שחווה התאוששות כלכלית למן נקודת השפל אליו הגיע במאה השביעית, לשוב ולפעול במזרח התיכון. ב-1095 האפיפיוראורבנוס השני קרא לאריסטוקרטיה האירופית לכבוש מחדש אתארץ הקודש ולהשיבה לידי הנצרות, וכעבור ארבע שנים אבירימסע הצלב הראשון כבשו אתירושלים. הם ייסדו בהממלכה שהתקיימה עד1187, אז נכבשה על ידיצלאח א דין המוסלמי. ממלכות צלבניות קטנות יותר שהוקמו שרדו עד1291. הצלבנים כשלו בניסיונם ליצור נוכחות נוצרית קבועה בארץ הקודש, בעיקר משום שלא הצליחו למשוך די מהגרים אירופים לאזור במהלך מסעותיהם ולאחריהם.
במהלךהמאה ה-13 הגיעו מסעות צבאיים שלהאימפריה המונגולית למזרח התיכון, והמונגולים כבשו שטחים נרחבים באזור, בהם שטחיאיראן ועיראק המודרניות,סוריה וחלקים מאסיה הקטנה. שושלות מונגוליות המשיכו לשלוט בצפון-מזרח המזרח התיכון במשך כ-200 שנים עד שלבסוף הורחקו השליטים המונגולים מזרחה על ידי פדרציית השבטיםאק קויונלו[10].
בראשיתהמאה ה-15 התחזקו האמירים העות'מאנים שבאנטוליה המערבית, אשר הלכו והסתמנו כשליטיו הבאים של האזור. אישוש מעשי לדבר ניתן בשנת1453, כאשר העות'מאנים כבשו אתקונסטנטינופול (כיום:איסטנבול) והכריזו על עצמם סולטאנים. הממלוכים הצליחו להגן על אדמותיהם מפני העות'מאנים במשך קרוב למאה שנים, אולם ב-1514 הסולטאן העות'מאניסלים הראשון פתח במסע כיבושים שיטתי ברחבי האזור.עיראק וחלקים מאיראן בשליטתהאימפריה הספאווית נכבשו ב-1515,סוריה וארץ ישראל ב-1516 ומצרים ב-1517, ובכך השושלת הממלוכית הגיעה לקיצה. העות'מאנים איחדו את האזור כולו תחת שליט אחד, לראשונה מאזהאימפריה העבאסית מהמאה העשירית, והוסיפו לשלוט בחלקים ניכרים ממנו במהלך 400 השנים הבאות.
בשנת1914 הביאה הברית הגרמנית־עות'מאנית לשגיאה פטאלית מצדם של הטורקים הצעירים, המפלגה ששלטה באימפרייה, אשר הצטרפו לציר הגרמני־אוסטרי במלחמת העולם הראשונה נגד בריטניה וצרפת. הבריטים ראו באימפריה העות'מאנית את החוליה החלשה במחנה האויב, וריכזו את מאמציהם בחזית המזרחית כדי להוציאה ממעגל הלחימה. לאחר כישלון המתקפה הבריטית הישירה על האימפריה בגליפולי (1915), הבריטים פתחו בניסיונות לחולל מרידות פנימיות בטריטוריות העות'מאניות, בנצלם את ההתעוררות הלאומית של ערביי האימפריה. הערבים לא סבלו תחת השלטון העות'מאני עד לעלייתם של הטורקים הצעירים, אשר ניסו לבצע בהם "טורקיזציה" ולשנות את מנהגי השלטון המסורתיים שלהם. הבריטים מצאו בן ברית בדמותו שלחוסיין בן עלי שליטמכה ולכאורה בן למשפחת הנביאמוחמד, אשר עמד בראשהמרד הערבי בשלטון העות'מאני (1916), בתמורה להכרה בריטית במדינה כלל־ערבית עצמאית שתוקם בשטח האימפריה לאחר המלחמה.
החל מאמצעהמאה ה-20 ניצב המזרח התיכון במרכז הפוליטיקה הבינלאומית, ובמובנים רבים נחשב כיום לאזור הרגיש ביותר בעת המודרנית - אסטרטגית, כלכלית, פוליטית, תרבותית ודתית. בשטח המזרח התיכון קיימים מאגרים עצומים שלנפט גולמי, בו נוסדו שלוש הדתות המונותאיסטיות (היהדות, הנצרות והאסלאם) והוא מהווה כיום את מרכזן הרוחני של שתיים מהן, וקורותיו רצופים סכסוכים לאומיים מרים, כמוהסכסוך הישראלי-ערבי.
מלחמת העולם השנייה, בניגוד לזו הראשונה, לא הביאה שינויים מדיניים משמעותיים במזרח התיכון. במהלך המלחמה השתלטו כוחות הברית עלאיראן ועיראק, בהן היו משטרים שאהדו את הנאצים, על מנת למנוע את נפילתן בידי הנאצים, וגם עללבנון וסוריה בהן שלטמשטר וישי.
ב-1955 יזמה ארצות הברית אתברית בגדאד, במטרה ליצור חיץ שיבלום את התפשטות הקומוניזם למזרח התיכון. בדיעבד, לא הועילה הברית משום שמצרים הובילה ברית נגדית עםסוריה וסעודיה, כשאליהן הצטרפוירדן ותימן. בעקבותעסקת הנשק הצ'כוסלובקית-מצרית, נסוגה ארצות הברית מהבטחתה לסייע במימוןסכר אסואן, מה שהוביל לכך שנשיא מצריםנאצר הודיע עלהלאמת תעלת סואץ. מצרים החלה במגמת התקרבות לגוש המזרחי (ביטוי לכך אפשר למצוא בסיוע שהעניקה ברית המועצות למצרים בהקמת סכר אסואן). ב-1958 התרחשההפיכה צבאית בעיראק שהובילה לפרישתה מהברית והפכה אותה מברית צבאית לברית כלכלית, והובילה להתקרבות עיראק לברית המועצות.
באופן מסורתי, הייתה ישראל מקורבת למערב, תחילה לצרפת ובהמשך לארצות הברית, ואילו מצרים וסוריה זוהו עם ברית המועצות, דבר שהתבטא גם באספקת ציוד צבאי ובתמיכה מדינית. ברית המועצות דחפה את סוריה ומצרים לעימותים עם ישראל, כדוגמתמלחמת ששת הימים, שנפתחהבתקיפת מנע אווירית ישראלית מוצלחת. במלחמה זו הופיע נשק חדש שלא נעשה בו שימוש –טילי נ"מ. במלחמת ההתשה, בשל ההצלחות הצבאיות שלצה"ל ועקב דרישת מצרים, גברה המעורבות הסובייטית שכללה שליחת יועצים, אנשי צבא וציודנ"מ מתקדם למצרים. כך נוצר מעיןמרוץ חימוש טכנולוגי של שכלול הנ"מ המצרי (ביצור הסוללות, דגמים מתקדמים, הונאות שונות ושילוב אמצעים נוספים כמושילקה וסְטְרִלָה), ושכלול אמצעי הנגד שלחיל האוויר הישראלי (טכניקות התחמקות,לוחמה אלקטרונית אמצעים נוספים מוטסים ויבשתיים). הגעת טייסים סובייטים למצרים גרמה לישראל להפסיק ליזום תקיפות במצרים, ומצד שני גרמה לרוסים ליזום חיכוכים אוויריים שנענו במארב אווירי, שהיה הקרב האווירי היחיד בין טייסים סובייטים לטייסים מערביים מאז מלחמת קוריאה. מלחמת ההתשה הייתה מצד אחד עדות לאיום הגובר של טילי הנ"מ, שטייסי חיל האוויר הישראלי התקשו לתת להם מענה, ומאידך תרמה לתחושת הביטחון המופרזת ביכולת של צה"ל. ביום האחרון של המלחמה, דקות לפני הפסקת האש, סוללות הנ"מ קודמו בניגוד להצהרות בהסכם.
מלחמת יום הכיפורים באוקטובר1973 נפתחה כאשר צה"ל ברובו לא היה ערוך ללחימה. למרות האבדות הרבות שהסבו טילי הנ"מ והנ"ט, הלחימה הסתיימה כאשר ידו שלצה"ל על העליונה, כשלכאורה, הכרעת מצרים הביאה לאיום של ברית המועצות במשבר גרעיני). במשך השנים שעברו מאז מלחמת יום הכיפורים, פותחו בישראל אמצעים טכנולוגיים להתמודדות עם טילי הנ"מ. כמו כן פותחטנק המרכבה, שהפגין שרידות גבוהה נגד טילי נ"ט.
ב-1975 החלהמלחמת אזרחים בלבנון ועם התגברותה צבא סוריה פלש ללבנון. בעקבותהפיגוע בכביש החוף, צה"ל פלש ללבנון במבצע ליטני ולאחר נסיגתו נפרש בגבוליוניפי"ל. התקפות הטרור נמשכו ובעקבות ניסיון ההתנקשות בשגריר ישראל בלונדון צה"ל פלש ללבנון ביוני 1982 במה שנודע כמלחמת לבנון הראשונה, שכללה עימות עםצבא סוריה, חיסול מערך הנ"מ שלה ודחיקת אש"ף מהמדינה. המלחמה נמשכה באופן רשמי עד חודש ספטמבר אך שהיית צה"ל בלבנון נמשכה שנים רבות וכללה לחימה ממושכת מולחזבאללה עד לנסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000, אך הדבר לא הביא להפסקת העימות עם חזבאללה.
עדשנות התשעים של המאה העשרים נתפס המזרח התיכון בעיני המערב לא רק כאזור רווי סכסוכים, אלא גם כאזור הסובל מפיגור כלכלי ופוליטי ביחס לשאר העולם. התפוצה המהירה שלכלכלות שוק ומשטריםדמוקרטיים במזרח אירופה,דרום אמריקה,מזרח אסיה וחלקים מאפריקה לא נתנה אותותיה במזרח התיכון. מבין כלל מדינות האזור רקישראל היא מדינה דמוקרטית, ישות ייחודית בנוף המזרח־תיכוני. במדינות אחרות אמנם קיימים גופים מחוקקים, אולם אלה נעדרים סמכות שלטונית ממשית, ובמקרים אחדים - כמו במדינות המפרץ העשירות - רוב חלקי האוכלוסייה אף אינם רשאים להשתתף בבחירות, כיוון שרובם הם במעמד של עובדים זרים ולא שלאזרחים.
עד סוף שנות התשעים המזרח התיכון מבחינה כלכלית פיגר לא רק אחרי אירופה, אלא גם אחריהודו,הרפובליקה העממית של סין ושאר כלכלות שוק הגדלות, בפרט במונחיייצור,סחר,חינוך,תקשורת וקריטריונים נוספים, אשר על פיהם נמדדת קדמה כלכלית וחברתית.
גורמים אלו תרמו בראשית המאה ה-21 להתגברות הסכסוך המזרח־תיכוני באופן חסר תקדים, שהשלכותיו ניכרו גם ברחבי העולם. כישלון מאמצי התיווך של הנשיא האמריקניביל קלינטון ביןישראל והפלסטינים בקמפ דייוויד בשנת2000, הביא לפרוץהאינתיפאדה השנייה - התקוממות פלסטינית אלימה נגד ישראל, שהתאפיינה בפיגועי התאבדות ובמעשיטרור רבים נגד אזרחיםישראלים. הייתה זו ההתפרצות הפלסטינית האלימה והגדולה ביותר מאזהסכמי אוסלו שנחתמו בשנת1993. בסופו של דבר ישראל הצליחה לדכא את פיגועי ההתאבדות, אך עד אז, במהלך 5 שנות הטרור נרצחו למעלה מאלף ישראלים, ביניהם אנשי כוחות הביטחון ואזרחים רבים.
בתחילתשנות ה-20 של המאה ה-21, נחתמוהסכמי אברהם בין ישראל למספר מדינות ערביות, בהן איחוד האמירויות הערביות, סודאן ומרוקו, במסגרתם הוסדר תהליךנורמליזציה של יחסי המדינות עם ישראל, שהפכו את היחסים ביניהן מסמויים לגלויים[19].
אלג'יריה,לוב,מרוקו ותוניסיה קשורות למזרח התיכון במובנים היסטוריים ותרבותיים, וכך גםסודאן,מאוריטניה וסומליה. ישראל, טורקיה ואיראן נכללות גאוגרפית באזור, אם כי הן ייחודיות ושונות מבחינהאתנית,דתית, כלכלית או מדינית משאר מדינות האזור.
הגדרות כוללניות אף ראו באפגניסטן ופקיסטן, מדינות במרכז אסיה, חלק מהמזרח התיכון, אך כיום מקובל לראות באיראן את גבולו המזרחי של האזור. המזרח התיכון הוא אזור מגוון בתנאיו וסביבותיו. רובו של האזור הוא בעיקרמדבר, הררי בחלקו. בעמקים הפוריים שבאזור ועמקים שלגדותנהרות מרוכזת רוב האוכלוסייה. צפון האזור הוא לרוב פורה יותר ומשופע בגבעות והרים.
לאורכו של המזרח התיכון עוברהשבר הסורי אפריקאי, שמתחיל במצרים (סיני), עובר בבקעת הירדן הנחלקת בין ירדן לישראל, ומסתיים בסוריה בצפון. במרכז הבקע שוכן האגם הנמוך ביותר בעולם,ים המלח,אגם מלח גדול שבו גם נמצאת הנקודה הנמוכה ביותר בכדור הארץ.
המבנה של כלכלות המזרח התיכון מגוון גם הוא. ישנם מספר מדינות באזור המסתמכות בעיקר על יצוא הנפט והמוצרים הנלווים לו (כגוןערב הסעודית,קטר וכווית). בשונה מכלכלתם של מדינות מעין אלו, ישנם גם מדינות אחרות בעלי בסיס כלכלי מגוון (כגוןקפריסין,ישראל, טורקיה ומצרים). מלבד ענף הטקסטיל ומוצרי הנפט בהם רווי המזרח התיכון, מתקיימת בו גםחקלאות ענפה, והיא כוללת בעיקרכותנה,בקר וחלב. במזרח התיכון גם ישנה תעשיית ייצורנשק ענפה (הכוללת ייצורתחמושת,טנקים,כלי טיס בלתי מאוישים, וטילים), הנפוצה בעיקר בישראל ובמידה פחותה גם בטורקיה ואיראן. מגזר נוסף חשוב במזרח התיכון הוא הבנקים, הנפוצים בעיקר באיחוד האמירויות הערביות ובבחריין.
שיעור האבטלה באזור גבוה אף הוא. על-פיארגון העבודה הבינלאומי, סךשיעור האבטלה באזור בשנת 2005, עמד על 13.2%. נתוני אבטלה גבוהים ישנם בעיקר בקרב הצעירים בני 15–29, המהווים כ-30% מכלל האוכלוסייה במזרח התיכון, באוכלוסייה זו הנתון על 25% (מדינות מסוימות אף חרגו מהממוצע האזורי באופן ניכר והבולטת בהם היא סוריה שבה ישנם כ-73% צעירים, שבקרבם יש 36 אחוזי אבטלה[24]).
.svg)
