הערך נמצא בשלבי עבודה, החל מ־28.12.2025: כדי למנועהתנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. רצוי במיוחד לא לבצע שינויים במבנה הפרקים, מאחר שהערך בתהליך הרחבה משמעותי בסגנון הערכים עלהמאה ה-17 עדהמאה ה-19.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
הערך נמצא בשלבי עבודה, החל מ־28.12.2025: כדי למנועהתנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. רצוי במיוחד לא לבצע שינויים במבנה הפרקים, מאחר שהערך בתהליך הרחבה משמעותי בסגנון הערכים עלהמאה ה-17 עדהמאה ה-19.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
התפתחויות אלו חיזקו את חשיבותה של האימפריה הספרדית והדומיננטיות שלה באירופה בפרט ובנתיבי הסחר העולמיים בכלל, ומגמה זו התחזקה כאשר הספרדים החלו לנצל את המשאבים של יבשת אמריקה, שהתגלתה בידי האירופאים בסוף המאה הקודמת. הספרדים שגשגו במיוחד על רקע חולשתה שלצרפת שהייתה שקועה בסכסוכים פנימיים במרבית המחצית השנייה של המאה, והספרדים ניסו למנף את היתרון שלהם כדי לדרושמונופול על הסחר בכל מקום בעולם בו מונף דגל ספרדי. התפתחויות אלו בסחר הגלובלי, לצד יריבויות מקומיות באירופה, הובילו אתאנגליה לזנוח את היריבות הוותיקה שלהם מול הצרפתים ולעבור בהדרגה ליריבות מול הספרדים שהתפתחה בסוף המאה למלחמה גלויה, במסגרתמלחמת שמונים השנים[2].
עליית הסחר האטלנטי העלתה את חשיבותם של הנמלים עם גישה נוחה לאוקיינוס האטלנטי, דוגמתליסבון ואנטוורפן, שאיתגרו את הדומיננטיות שלונציה, שנהנתה מדומיננטיות בדרכי הסחר שלהים התיכון ועדיין הצליחה לשמור על מעמדה על אף התחרות האטלנטית, והייתה משמעותית בתיווך סחורות בין אירופה למזרח הרחוק[8]. בנוסף, עליית הסחר הגלובלי הביאה את אירופה (ואזורים נוספים שהשתתפו בסחר, דוגמתיפן[9]) לתקופה של התרחבות כלכלית משמעותית, והתרחבות זו בתורה מילאה תפקיד מרכזי בתמורות רבות אחרות של תחילתהעידן המודרני – חברתיות, פוליטיות ותרבותיות, רבות מהן קשורות הן לרנסאנס והן לרפורמציה[10], שפיצלה את הנצרות האירופית[11]. הגישה לסחורות חדשות והתייעלות שיטות הסחר הימיות העשירו את החיים החומריים והביאו לצמיחת האוכלוסייה של אירופה אחרי שתי מאות של קיפאון. סוחרים, יזמים ובנקאים סחרו בהון בנפח חסר תקדים. רוב ההיסטוריונים רואים במאה ה-16 את התגבשותו, או לפחות את תחילתו, של הקפיטליזם המערבי, אם כי גרסה מוקדמת זו של הכלכלה המודרנית עדיין התאפיינה במשברים פיננסיים תכופים[10].
הגעת האירופאים לאמריקה גרמה להשפעות משמעותיות נוספות. בין היתר, השינויים שנגרמו לאוכלוסייה הילידית האמריקאית – בראשה תמותה ממגפות שהביאו איתם האירופאים – גרמו למותם של כ־90% מבני האוכלוסייה המקומית ביבשת[12][13], על פי חלק מההערכות, מתוך כ־60 מיליון איש, נותרו כ־5–6 מיליון[13].
רוב מאה זו נמצאת בין שני הגלים של תקופת "עידן הקרח הקטן" ומאופיינת בהתחממות יחסית של הטמפרטורה[16]. עם זאת, החל מסביבות 1560 החל גל נוסף של התקררות[17].
בסוף המאה הקודמת החלו שתי מגמות מרכזיות, שהיו משמעותיות לאורך מאה זו:גילוי אמריקה והחקר והכיבוש שלה בידיהאימפריה הספרדית[5], וביסוסו של נתיב סחר למזרח הרחוק שעבר דרומית לאפריקה, בראשותה שלהאימפריה הפורטוגזית[18]. כדי למנוע חיכוך מתמיד בין שתי האימפריות, קבעו השתים בסוף המאה שעברה אתחוזה טורדסיאס, שחילק את "העולם החדש" בין השתיים. ב־22 באפריל1529 נחתם גםחוזה סרגוסה שהשלים את חוזה טורדסיאס ואיפשר לאימפריות למקד את המשאבים שלהן כל אחת באזורים מסוימים[19].
החשיבות של השליטה בדרכי הסחר העלתה בתורה בהדרגה גם את הדומיננטיות של הלוחמה הימית, ותופעה זו גרמה להגדלת הציים. לדוגמה,הצי הספרדי גדל פי 3 בתוך 12 שנים, בין השנים 1562–1574[23].
6 בספטמבר1522 – הספינה "ויטוריה", אחת מספינותיו שלפרדיננד מגלן, שבה לספרד ועל סיפונה 18 איש בלבד, מגלן עצמו נהרג במהלך המסע. בכך הפכה ה"ויטוריה" לספינה הראשונה אשר הקיפה אתכדור הארץ.
1514:הזהב של אמריקה – התחילה הפקת הזהב בקריביים, על ידי האירופאים הקולוניאליסטים. זו נקודת ציון לראשית ניצולמשאבי אמריקה לרווחת האימפריות האירופאיות, שהתעצמה לאורך המאה והמשיכה במאות שלאחר מכן. באזורים מסוימים, כמופרו ובוליביה המודרניות, לווה ניצול האוכלוסייה בהגירה כפויה של צעירים לאזורי מכרות, מהלך ששינה את הדינמיקה החברתית המקומית[24].
1564:ראשית המושבות – מתיישביםצרפתיםפרוטסטנטים הקימו מושבה באזור שלימים ייקראפלורידה. זה היה אחד הניסיונות הראשונים להקמתמושבות באמריקה הצפונית. בשנה לאחר מכן הספרדים הקימו מוצב צבאי סמוך ובהמשך סילקו משם את הצרפתים. בהמשך המאה דייגיםבסקים,אנגלים וצרפתים החלו לפקוד את החופים הצפוניים של היבשת, וחלקם הקימו מחנות קבועים למחצה, בעיקר למטרות ייעול הסחר מולהילידים האמריקאים[25].
בשליש האחרון של המאה השתנתה המדיניות של פורטוגל בעקבות הערכות למצבוריזהב וכסף באזור, והחלה לוחמה בלתי פוסקת עם המקומיים, במקביל לעסקאות חליפין בהן החליפו הצ'יפים האפריקאים עם הפורטוגזים עבדים, בתמורה לנשק חם וסחורות מאירופה או אמריקה. בעשורים האחרונים החלו להופיע באזור קבוצות מקומיות של שודדים שלכדו אנשים לעבדות, והפורטוגזים החלו לסייע לקבוצות אלו. התבססותה של האימפריה הפורטוגזית בהדרגה בחוף המערבי של אפריקה הוביל להשתלטותה על ערי מפתח מפותחות גם בחוף המזרחי. הקמפיין הפרוטוגזי גרם לדעיכתן הכלכלית והתרבותית של ערי החוף המזרחי ביבשת[26].
עד סוף המאה הפורטוגזים הפכו לאימפריה היחידה, מלבדספרד בפיליפינים, שהחזיקו במערכת של עמדות מבוצרות ממזרח לכף התקווה הטובה. לפורטוגזים היו נמלים לאורך החוף המזרחי של אפריקה, דרךהודו ועדאינדונזיה, ובנמלים אלו התנהל מסחר תחת החוק הפורטוגזי[18]. עם זאת, במקביל לפורטוגזים, בשנת1593 תועד מסע הסחר המוקדם ביותר של שלהרפובליקה ההולנדית לאפריקה, מסע שהוביל לפיתוח נתיב סחר אזורי בהובלת ההולנדים[28].
תחילת המאה היא בסימן עליית דרך הסחר הפורטוגזית מסביב לאפריקה, דרך סחר שמעפילה בחשיבותה על דרך סחרממלוכית-ונציאנית להעברת סחורות דרךהים התיכון, שהייתה דומיננטית יותר קודם לכן. חלק מהסיבות לשינוי הדומיננטיות בדרכי סחר, קשור לערעור יציבות ממלכת הממלוכים שנקלעה למלחמה מול ונציה (1505–1508) ובהמשך תבוסתם לעות'מאנים. בהכללה, ניתן לאפיין את 3 העשורים הראשונים של המאה ככאלו שסבלו מהפרעה בסדר הכלכלי הקודם, ולאחר מכן התחזקות מהירה של הכלכלה באירופה עם נתיבי הסחר החדשים. בתקופה זו, ערי הים התיכון הזדקקו לסחורות שרוכזו מליסבון כדי שתוכלנה לספק אותן בשאראגן הים התיכון[31].
לאורך המאה מגלות המעצמות האירופאיות אתאינדונזיה ואיי מרקיז והשתלטו על המסחר באזורים אלה. בתחילה יוצרים הפורטוגלים לעצמם מונופול על השיט והמסחר באוקיינוס ההודי ובהתאמה גם על המסחר האירופי עם הודו והמזרח הרחוק. בעקבותיהם מגיעים בשלהי המאה ה-16 לאזור גם ההולנדים והאנגלים[18][28]. במחצית השנייה של המאה החלה עלייתו של מודלחברות הצ'ארטר(אנ'), שפעלו כמונופולים של סחר אוקולוניזציה מטעם ממשלות. ממשלות אנגליה,צרפת והולנד עמדו מאחורי חברות בסגנון זה. בשנת 1555 נוסדההחברה המוסקבאית, שהייתה החברה הראשונה שפעלה במודל זה[32][33].
במקביל, לקראת אמצע המאה, התחזקותם של העות'מאנים והשתלטותם על נמלים חשובים בקרבתהאוקיינוס ההודי חיזקו גם את מעמדם שלהם בסחר העולמי, ואפשרו להם לקרוא תגר על נתיב הסחר הפורטוגזי למזרח, לכרות בריתות עם בני בריתמוסלמים במזרח הרחוק, ולקחת חלק בצמיחה הכלכלית שנתיב הסחר סיפק. במחצית השנייה של המאה, שני נתיבי הסחר, הן הפורטוגזי מסביב לאפריקה, והן העות'מאני דרך מזרח הים התיכון, הלכו ושגשגו והגבירו את העושר של המעצמות האזוריות. עד לסוף המאה כמות הייבוא לאירופה מהמזרח הייתה יותר מכפול ממה שהייתה בסוף המאה שעברה[31].הסחר הבין-לאומי שהובילו בעיקר האירופים, הוביל להגדלה משמעותית של ההיצע באזורן שלערי נמל חשובות לאורך נתיבי הסחר החדשים, למשל, במזרח הרחוק, ואלו הובילו לירידה במחירים של סחורות רבות באזורים אלו[34]. במקביל גם ערי הנמל של אירופה שגשגו והפכו למרכזיות, ונהנו הן מגידול האוכלוסייה והעיור, והן מצמיחת המסחר הבין-לאומי[20]. בים הצפוני לאירופה, במחצית הראשונה של המאה, בלטו בשגשוגןאנטוורפן וברית של ערים גרמניות שכונתה "ברית הנזה". תפקידה של אנטוורפן בפתיחתמלחמת 80 השנים, הוריד את העיר מחשיבותה, ובים הצפוני תפסה בהדרגהאמסטרדם את מקומה כעיר הדומיננטית ביותר, לצד ערי "ברית הנזה"[8][20]. שינוי מגמה נוסף היה הפחתת התחרות על אותם המשאבים בין הערים המרכזיות בכל אזור, ותחילת אפיונן של ערים מסוימות כמתמחות בנישות כלכליות מסוימות, כך שערים מסוימות למעשה פעלו בשיתוף פעולה כדי למקסם את היעילות הכלכלית של כולן יחד[20].
היותה של אפריקה תחנה חשובה בדרך הסחר הפורטוגזית השפיע עמוקות גם עליה. הייבוא לאפריקה מאמריקה בנתיבי הסחר החדשים גרם לכך שחקלאים מאזורים רבים – מקצה מערב אפריקה באזורסנגל המודרנית ועדדרום אפריקה – החלו לעבור לגידוליתירס, העמידים יותר לבצורת, וסייעו לקיום תזונה רציפה באזורים אלו. המעבר לתירס, שגם ניתן לאחסון לטווח זמן ארוך יותר, שינה את הפוליטיקה והחברה בקהילות המקומיות, כאשר שליטים יכלו לתת תירס לתומכיהם, מה שאיפשר לשליטים להקרין כוח על כמות אוכלוסיה גדולה יותר מבעבר[35].
פטנטים מלכותיים – הפכו לפרקטיקה נפוצה באזורים מסוימים באירופה לאורך המאה, ביניהם מדינותחצי האי האיטלקי ואנגליה. פטנטים אלו היו מעניקיםמונופולים זמניים ליוצרים וחברות על מסחר במוצרים מסוימים. הפטנטים המלכותיים לא עסקו בזכויות היוצרים, אלא בהסדרת יכולתה של המדינה לקבל מיסים ולהשפיע על תוכן היצירות[36][37].
אינפלציה – התגברות הסחר הבין-לאומי גרמה לכניסה של סחורות חדשות לאירופה, ביניהן גם מתכות ששימשו למטבעות. בשנת 1550 הגיע לספרד (ומשם, בהדרגה, לשאר אירופה) מלאיכסף משמעותי מפוטוסי שבאמריקה. נוסף על כך, טכניקות מתקדמות יותר לניצול מיטבי יותר של פירי חפירה הגבירו את מלאי הכסף מתוך אירופה עצמה. מגמות אלו היו בין הסיבות לתופעה שהייתה חריגה עד אז, של אינפלציה מתמשכת לאורך כל המאה. תופעה זו כונתה "מהפכת המחירים". המידע בנושא אומנם חסר, אולם על פי הערכות נפוצות, מלאי הכסף באירופה גדל פי 3–3.5 לאורך המאה כולה. מבחינת המחירים עצמם, על פי אחד החישובים, המחירים עלו במהלך המאה במונחים נומינליים פי שישה ובמונחים ריאליים פי שלושה. באותה העת הסיבות לאינפלציה לא היו ברורות לכל, וגורמים שונים האשימו אלו את אלו בעליית המחירים, כך שהאינפלציה הגבירה את המתחים החברתיים באותה התקופה. לצד זאת, תאורטיקנים שונים דוגמתג'ון מיינרד קיינס סברו כי התמריצים שייצרה האיפלציה בשוק הם חלק תחום בהתגבשות ראשית הקפיטליזם המודרני[38].
פרוטו־תעשייתיות – כינוי לתופעה נוספת שצברה תאוצה באירופה במאה זו. בתהליך זה, טכנולוגיות של תעשייה מוקדמת, כמוטוויית בדים אואריגה, הפכו נפוצות יותר, במיוחד באנגליה וגרמניה, ואיפשרו ליותר משפחות לבצע מיקרו־ייצור של מוצרים בכפרים. תהליך זה התקדם בניגוד לניסיונן של הגילדות המקצועיות לשמר את היכולת המקצועית תחת אחריותן, ואיפשר להמונים גישה זולה יותר לתוצרים של מלאכות שקודם לכן היה אפשר להשיג רק מבעלי מלאכה החברים בגילדות, ולעיתים אף איפשר לכפריים להשיג הכנסה נוספת, שסייעה במיוחד בתקופות בצורת[39].
בנקאות – מאה זו היא אבן דרך בהתפתחות הבנקאות, בשלב זה באירופה (בתחילה בדרוםגרמניה), כמוסדות יעילים לסחר בין-לאומי[40].
האימפריה העות'מאנית החלה את המאה ככוח עולה ששולט באזוראסיה הקטנה והבלקן, והיא פתחה את המאה בהתרחבות והתפשטות משמעותית. בעשורים הראשונים של המאה, בתוך כעשר שנים כובשת האימפריה העות'מאנית שטחים אדירים במזרח התיכון ומזרח אירופה, ואף הגיעה במסע כיבוש עד שעריוינה[41][7][5]. לקראת אמצע המאה המשיכה והרחיבה את אחיזתה במזרחהים התיכון[41].
בשלב זה החזיקו העות'מאנים צבא מתקדם שכלל יחידות עילית דוגמת היניצ'רים, וכאשר כבשו אתהבלקן הפכו לצבא החזק באירופה, ואף אתגרו את הדומיננטיות הפורטוגזית באוקיינוס ההודי. באזורי הגבול ביצע הסולטאן משא ומתן עם הממלכות השכנות ובמקרים מסוימים, דוגמתטרנסילבניה, הצטרפו טריטוריות תחת שליטת העות'מאנים מבחירה. עם זאת, הם לא יכלו להפנות את מלוא המשאבים שלהם לאירופה מכיוון שאותגרו ממזרח מידיהשושלת הספווית שהתבססה בפרס, ומאחר שהחזיקה בדת מדינהשיעית, ראו עצמם כיריבים טבעיים של העות'מאניים הסונים[41].
אולם, במחצית השנייה של המאה – האימפריה העות'מאנית נכנסת לתקופה של חוסר יעילות ונסיגה יחסית בכוחה. הפיחות בכיבושם של שטחים חדשים הקשה על המנגנון הבירוקרטי של העות'מאנים, בו יחידות העילית, היניצ'רים, נהנו ממעמד לצד המון משמעותי, שנשען על ביזה ושלל קרב. כשחדלו הכיבושים, פנו היניצ'רים הממורמרים למעשי שוד בתוך גבולות האימפריה. בעשורים שלאחר מכן נוצר כדור שלג שהחמיר את התופעה, על רקע עליית מחירים, וגורמים נוספים – ביניהם אף גובי מיסים שחיפשו מימון להמשך הלחימה מולהאימפריה הפרסית – החלו לבזוז את האיכרים הפשוטים, מה שפגע עוד יותר בתוצרת ובכלכלה. החל משנת 1566 החל תקופה בה שלטו על האימפריה רצף סולטאנים שדחפו את האימפריה לכיוון יותרריכוזי ושמרן, ונתנו משקל גבוה לשיקולי חצר פוליטיים. בתקופה זו נפגעו משמעותית הסוחרים הזרים, שהיו חלק חשוב מהכלכלה של האימפריה. לפרקים הוטלו עליהם מיסים כבדים ומפעם לפעם רכושם הוחרם בידי השלטונות. מהלכים אלו הפחיתו את יעילות המסחר[7].
בתקופה זו נוצרה קואליציה של מדינות ים תיכוניות אירופאיות כנגד העות'מאנים וזו הצליחה לבלום מעשית את ההתקדמות של העות'מאנים אל תוך אירופה[41]. במקביל גם הפרסים והרוסים ניסו לקיים ביניהם שיתוף פעולה אנטיעות'מאני, תוך ניסיונות – שלא הבשילו – לקיים ברית צבאית של ממש[42]. ניסיון זה נזנח עוד יותר כאשררוסיה הצארית, יריבתם של העות'מאנים מצפון[43] נקלעה למשבר חמור בשנת 1584 עם מותו שלאיוואן הרביעי, שהכניס את לתקופה מלאת צרות, בהקוזאקים, וגורמים מהאיחוד הפולני-ליטאי ומשוודיה החריבו את הארץ[41].
1571:קרב לפנטו – קואליציה אנטי־עות'מאנית –ספרד,מדינת האפיפיור,ג'נובה וונציה – מנצחים את העות'מאניים במערכה ימית. חרף זאת, העות'מאנים משתלטים במהלך המלחמה עלקפריסין. כתוצאה מקרב הבלימה, נעצר מעשית הקמפיין העות'מאני להתקדם עוד אל תוך אירופה[41].
ייסוד התנועות הנוצריותהנצרות הפרוטסטנטית והפוריטניות, שיצאו נגד השחיתות שלהכנסייה הקתולית. הכנסייה הגיבה לרפורמציה בהגברת האדיקות, שכונתהקונטרה-רפורמציה[11]. לאורך המאה הלכה הפרוטסטנטיות והתפשטה באופן שהשפיע על העיצוב מחדש של הבריתות והמחנות באירופה. בין היתר המעבר שלהשושלת האנגלית לפרוטסטנטיות גדע את הברית הוותיקה שלהם עםקסטיליה, והתקדמות הרפורמציה בסקוטלנד פגמה בברית הוותיקה שלהם עםצרפת. במדינות רבות נוצרו מיעוטים דתיים גדולים וחזקים שחתרו לבריתות עם מדינות אחרות על בסיס אמונה משותפת[46].
1527:ביזת רומא – בעת לחימה על העיר,קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, שבה את האפיפיור וסחט ממנו הסכם שנתפס כמשפיל. התפיסה שהאפיפיור הפך לכלי פוליטי הגבירה את הסלידה מהכנסייה הקתולית ונתנה רוח גבית לפיצול של הזרם הפרוטסטנטים לזרם נפרד בנצרות[49]. בנוסף, הביזה האלימה שבה גורשו מתפקידיהם מנהיגים מתונים, הובילו לעליית מנהיגים קיצוניים יותר שקידמו את הפיצול[47].
1540:ישועיםישועים – גישת הכנסייה הקתולית להצלחתם של הפרוטסטנטים השתנתה בהדרגה והחלה לעבור לקונטרה-רפורמציה. מסדר הדגל של תנועה זו הם הישועים, שהיו אמונים על הפצת חינוך נוצרי שנאמן לאפיפיורות, מתוך תקווה לאחד חזרה את הענפים הנוצרים החדשים, תחת כנפה של הכנסייה[47].
1546–1555:המלחמה השמלקלדית הראשונה והשנייה – הפיצול באימפריה הרומית הקדושה על בסיס זרמי דת התלקח לכדי מלחמה (1546–1547), בה ניצח הקיסרקרל החמישי, נציגהאפיפיורות. במלחמה השמלקלדית השנייה (1552–1555) היו הפרוטסטנטים חזקים מספיק כדי להביא לסיומה בהסכם "שלום אאוגסבורג", שהסדיר חלוקה קבועה שלדתות מדינה באימפריה, כך שכל נסיכות קובעת את דת המדינה של עצמה עבור כלל תושביה[52]. עם זאת, הסכם זה לא תמיד כובד בפועל והמתיחות באימפריה נשמרה לאורך כל המאה[53].
בהמשך התייצבה האימפריה ההבסבורגית הגדולה, והתבססותה של הבסבורג במרבית השטחים שמקיפים אתצרפת, הגדיר מחדש את המתיחות המרכזית שאפיינה את אירופה קרוב למאה שנים – בין בית הבסבורג לכתר הצרפתי. צרפת, אל מול שיטת הנישואין של הבסבורג, הצליחה בינתיים לשמור על נאמנות גבוהה בטריטוריות שבשליטתה בזכות שכלול שיטת ירושה של שטחיםפיאודלים בקרב האצילים. בנוסף, צרפת שהייתה לכאורה בעמדת נחיתות מול ההבסבורגים, ניצלה לטובתה את הסרבול וחוסר התיאום בין האזורים השונים שבשליטת ההבסבורגים. במקרים רבים נאלצו ההבסבורגים להפחית את משקלו של השלטון הריכוזי לטובת שיקולים אזוריים[54]. צרפת קיימה בתקופה זו ברית עםהאימפריה העות'מאנית, שאיגפה את ההבסבורגים ממזרח[7][54], כאשר באופן דומה ההבסבורגים שיתפו פעולה עםהאימפריה הפרסית השיעית כנגד העות'מאנים הסונים[7].אנגליה הסמוכה הייתה מזוהה עם תמיכתה בבית הבסבורג, אולם לאורך המאה צידדה במקרים שונים בצרפת כדי לקדם את האינטרסים שלה[54]. במסגרת יריבות זו התקיימו לאורך המאה גםהמלחמות האיטלקיות.
בשנת 1568 החלהמלחמת שמונים השנה עם מרד שלארצות השפלה נגדספרד ההבסבורגית ששלטה באזור הולנד, לאחר שפיליפה השני שינה מדיניות והגביר את דיכוי הזכויות ופעילות האינקוויזיציה באזור, לצד הגברת מיסים. ההתנגדות האזרחית הייתה עזה מספיק כדי לאחד יחד בלחימה את הקתולית והפרוטסטנטים המקומיים גם יחד, מה שהחזיק מעמד עד סוף שנות ה־70. בסוף שנות ה־70 הצליחאלסנדרו פרנזה, דוכס פארמה לשכנע פרובינציות קתוליות להסכים לשביתת נשק, אך הטריטוריות הפרוטסטנטיות התאחדו והמשיכו בלחימה[52]. בשנות ה־80 האנגלים, שתמכו בהולנדים, שלחו אלפי חיילים בניסיון לסייע במצור על אנטוורפן, והמאורע הוביל למלחמה ישירה בין ספרד לאנגליה. בהמשך העשור הצליח הצי האנגלי לנצח אתהצי הספרדי, שהיה עד אז הצי הגדול והמתקדם באירופה[2]. המלחמה מנעה מצד אחד הגעת סחורות לארצות השפלה ודחפה סוחרים לייצר ערוצי סחר חלופיים, ובמקביל עודדה סנטימנט אנטי ספרדי בקרב סוחרים הולנדים מסביב לעולם, וגורמים שונים שיתפו פעולה בטיפוח מנגנוני סחר אלטרנטיביים לאלו בשליטת הספרדים והפורטוגזים (שאוחדו בסוף המאה). תהליכים אלו היו הרקע גם לפריצת דרך טכנולוגית של ההולנדים הן בשכלול בניית הספינות והן בטכניקות ניווט. כל אלו אתגרו את הדומיננטיות של המעצמות האיבריות בסחר העולמי, והעלו את חשיבותם של ההולנדים, שהצליחו באזורים מסוימים לפתח נתיבים על חשבון אלו של סוחרים פורטוגזיים[28].
ראשית העת המודרנית התבטאה באירופה בשינויים חברתיים שונים[55]:
עיור – החל באירופה במאה זו כאשר כמות התושבים שמתגוררים בערים עלתה מכ־5.6 בתחילת המאה ל־7.6 בסוף המאה. הערים הגדולות ביותר באירופה הגיעו במאה זו לגדלים שהיו חסרי תקדים בהשוואה לגודלן של עריימי הביניים[20].לונדון שלהעידן האליזבתני צומחת במאה זו מכמות תושבים אשר קטנה מ-60,000, עד לכ-215,000, והופכת לאחת משלוש הערים הגדולות באירופה, לצדפריז וקונסטנטינופול[56].
שינויים במבנה המשפחה – ביניהם עליית גיל הנישואים בקרב נשים, ככל הנראה בעקבות התועלת הכלכלית של נערות למשק הבית (בימים ההן כלה שמתחתנת עוברת לגור עם משפחת בעלה). אם בימי הביניים גיל הנישואין המקובל לנשים היה ראשיתפוריותן (וגם זה לא תמיד), ברישומים מהמאה ה־16 גיל הנישואין הממוצע גבוה משמעותית – לרוב אמצע שנות ה־20 בקרב שני בני הזוג. תופעה של אי־נישואים הפכה גם היא לנפוצה יותר[55].
יהדות אירופה – בתקופה שלאחרגירוש ספרד חוו חלק מהקהילות היהודיות תקופה מתמשכת של דיכוי ונדידה. קהילות יהודיות נדדו מממלכותקסטיליה וארגון הספרדיות לפורטוגל, ובהמשך גורשו גם משם ונדדו לאזורים אחרים דוגמתחצי האי האיטלקי,ארצות השפלה המאוחדות (הולנד המודרנית),סלוניקי, אוהאימפריה העות'מאנית. בהולנד תרמו היהודים לפיתוח הכלכלי, ובסלוניקי ובקהיר למשל הקהילות היהודיות שגשגו. עם זאת, באיטליה ובמקומות אחרים באירופה הם הוגבלו מאוד, והחל הנוהג לתחום את הקהילה היהודית בגדרות שננעלות מדי לילה[20]. הגטו היהודי הראשון בהיסטוריה הוקם בשנת1516 בוונציה[57].
הפחתת זכויות במזרח אירופה – בחלק מהאזורים במזרח אירופה בעלי הקרקעות הגבירו את השפעתם הפוליטית והחלישו את כוחה המרכזי של המלוכה. במקביל להתחזקות כוחם, כוחם של האיכרים העניים נחלש והם התדרדרו לרמה חברתית המזכירהעבדות. בהונגריה, למשל, איבדו האיכרים אתזכויותיהם לאחר מרד כושל בשנת 1514[41].
עם תחילת המאה, בשנת 1504, החלההאימפריה המוגולית לבסס את הדומיננטיות שלה בדרום אסיה, כאשר כבשה אתקאבול וע'זני והתבססה סביבן. מסעות כיבוש נוספים נבלמו בתחילה[58], אולם בשנת 1526 כבשו המוגולים אתסולטנות דלהי. אף על פי שבתחילה השליטה של המוגולים באזור זה הייתה רופפת, במחצית השנייה של המאה התחזקה השליטה של המוגולים על האזור, ואף התרחבה לאזורים נוספים בתת-היבשת ההודית, ביניהםקשמיר וסינד[7][6][58].
בשנת 1556 ניצחו המוגולים בקרב פניפט השני(אנ') שנתן למוגולים שליטה על דרכי סחר חשובות בצפון תת-היבשת[58].
ההגמוניה המוגולית בדרום אסיה הביאה במאה זו לשיאה של סובלנות של המנהיגים המוסלמים באזור כלפי דתותסינקרטיסטיות, שעודדו את התפתחותן של דתות אלו. בתקופתו שלאכבר הגדול (1542–1605) התגברה המגמה במיוחד בעקבות שאיפתו ליצור דת אחת לכלהאימפריה המוגולית[59].
לאורך המחצית השנייה של המאה התפשטההאימפריה ברוסית על אזורים נרחבים בצפון מערב אסיה.
בשנים1552–1556 השתלטה רוסיה על אזורי המפתח שלחאנות קאזאן והביאה לסופה. בעקבות גישתה של רוסיה לים הכספי התגברה השפעתה הכלכלית, הצבאית והתרבותית עם אזור הקווקז ומרכז אסיה[42][45].
בשנת 1578 או 1581 – מסעה הצבאי שלהאימפריה הרוסית מזרחה הצליח להכריע את צבאו שלקוצ'ום חאן(אנ'), ששימש כגורם המארגן העיקרי ששלט בחאנות סיביר. ללא ההנהגה הצבאית, עד סוף המאה עברה סיביר לשליטת האימפריה הרוסית ללא התנגדות משמעותית[60].
במאה הקודמת, אחד הכוחות המשמעותיים במרכז אסיה היההשושלת הטימורית, אולם התחזקותן של שושלותבוכריות ואיראניות מביא לנפילתם המדורגת בשלושת העשורים הראשונים של המאה[44][61][62].
מיד עם תחילת המאה, בשנת1501, השתלטההשושלת הספווית עלפרס, הפכה את האסלאם השיעי לדת מדינה[44], והפכה לגורם משמעותי במרכז אסיה[61]. מצפון, ממלכת חשובה הייתהבוכרה, שהדומיננטיות של האסלאם הסוני בשטחיה הייתה גורם מרכזי בחיכוך מתמיד מול הספווים השיעים בפרס, ואף מולהמוגולים מדרום – מול שניהם היו הבוכרים בנחיתות מבחינת גישה לכלי נשק. עם זאת, תחזקו הבוכרים שיתוף פעולה עםהעות'מאנים שסייע להם[62].
הסכסוכים האזוריים, לצד עלייתן של דרכי סחר ימיות, גרמו לדעיכה מסוימת במרכז אסיה כולה[62].
במחצית הראשונה של המאה המשיכה המגמה בסין שלשושלת מינג, של מעבר ממשק פתוח יחסית למשקאוטרקי יותר. בסביבות מחצית המאה נראה שנשכחה אמנות בניית הספינות הגדולות שהייתה קודם לכן בסין[63]. לקראת סוף המאה בעיות כלכליות ובעיות של יעילות ממשלתית הגבירו את המתחים הפנימיים בסין[64].
לקראת סוף המאה עלו בצפון מזרח אסיה הג'ורצ'נים, שאתגרו את שושלת מינג וגרמו להם לצמצם את אחיזתם בצפון, ולהישען ביתר שאת על ביצוריהחומה הסינית באזור זה[65]. בהדרגה החלו הג'ורצ'נים להפוך לחברה מאוחדת, בירוקרטים ופחות נוודית שהקרינה עוצמה דרומה אל סין[64].
אתגרים אלו הלכו וכרסמו בעוצמתה של שושלת מינג ובדיעבד ניתן לסמן את סוף מאה זו כראשית תהליך דעיכתה[64].
המאה לא מאופיינת בשינויים טכנולוגיים דרמטיים במיוחד, כמו שהיא מאופיינת, באירופה, בשיפור מתמיד של מסורות טכנולוגיות ישנות יותר, דוגמת בניית ספינות,כרייה ומטלורגיה, ייצורזכוכית, ייצורמשי, ייצורשעונים וטכנולוגיית כלי נשק. פיתוחים אלו, לצד מגמות חברתיות וכלכליות, הניחו את הקרקע לקראת שינויים דרמטיים יותר במאות הבאות, דוגמת הכלכלה הקפיטליסטית המודרנית והמהפכה התעשייתית[39].
בשנת 1543 המאה פרסםניקולאוס קופרניקוס את מסקנתו כי מבנה מערכת השמש המסורתי שהציבה את כדור הארץ במרכז שגוי. פרסומו, שהיה קריאת תיגר נדירה על התפיסות המקובלות מזה מאות שנים, שמקורן בפילוסופים של יוון העתיקה, התקבל בתחילה בהסתייגות רבה, אולם בהמשך המאה האסטרונוםטיכו ברהה הקדיש מאמצים רבים לאיסוף נתונים מהמנים, שהכריעו עם הזמן לטובת גישתו של קופרניקוס. התפתחות זו, שכונתה "המהפכה הקופרניקאית", נחשבת לראשיתהמהפכה המדעית, מכיוון שהיא מדגימה את ההתמקדות באיסוף מסודר של נתונים הניתנים לבדיקה מחודשת, וקביעת המסקנה בהתאם לנתונים[15].
טכנולוגייתשריון הלוחות מגיעה לשיאה עם פיתוחשריון לוחות גותי (שהחל במאה ה-15) ושריון לוחות מקסימיליאן. עם זאת, בחלוף המאה השריון דעך עד שנעלם משדה הקרב עקבהתפתחות כלי ירייה ונשק חם שיכלו לחדור שריון וניתן היה לתפעלם בקרב באופן סביר (מבחינת אמינות, משקל וקלות תפעול) ואפקטיבי (מבחינת טווח ירי, קטלניות ויכולת חדירת שריון).
אמברואז פרה, שנחשב לאבי הניתוחים המודרניים, ניצל את הידע החדש על אנטומיה כדי ליצור פריצת דרך ביעילות ניתוחים[68].
פילוסוף הטבעפאראצלסוס איגד את המסורות הטרום־כימיות, שכללו את מסורות האלכימיה, תפיסותמיסטיות לגבי חומר וידע נוסף שהצטבר. אומנם עבודתו הייתה לפני שהמהפכה המדעית הגיעה לתחום הכימיה, והתבססה על רעיונות לא־מדעיים דוגמתארבעת היסודות, אולם היא השפיעה מספר דורות קדימה והייתה חלק מהיסודות מהם נבע ראשיתו של מדע הכימיה המודרני[15].
בשנת 1583 הגיע לסין הכומר האיטלקי,מטאו ריצ'י, והפגיש את סין עם מאפייני תרבות מערבית, ביניהם תפיסות דתיות ומדעיות וכן מוזיקה וציור מערבי[70]. מפגש-תרבויות הוסיף גוונים חדשים לתרבות הסינית באזורים מסוימים.
בצפון הודו תחתהאימפריה המוגולית פריחה תרבותית באה לידי ביטוי, בעיקר במחצית השנייה של המאה, בבנייתם של מבנים מונומנטליים בולטים ובסגנונות ציור חדשניים[71].
בארצות המוסלמיות, ובעיקר במזרחן, החלה מגמה חלוצית של ציור תוך התכתבות עם סגנונות היסטוריים. תקופה זו התאפיינה בקונפליקטים רבים בין רצונם של הציירים לחופש אומנותי לבין הגחמות המתחלפות של הפטרונים השונים. במזרח ארצות האסלאם כמה מהזרמים המרכזיים בתקופה זו עסקו בסגנונות של ציור מיניאטורי. לקראת סוף המאה אחד מהזרמים המשמעותיים היה ציור מיניאטורי ששם במרכז ידוענים, כמו משוררים, אנשי אצולה ואנשיחצר. באימפריה הספווית התאפיינו היצירות – ציורים, יצירות טקסטיל או שטיחים – מחד בצורות גאומטריות ומאידך בדמויות אנושיות או חייתיות[72].
ראשיתו של סגנון האדריכלות העות'מאני, שבא לידי ביטוי גם במסגדים,מאוזוליאומים ומדרסות, וגם בהתפתחות עיצובם של מבנים ציבוריים חדשים. הסגנון שילב מאפיינים של סגנונות המזוהים הן עם הנצרות והן עם האסלאם, לצד מאפיינים שהושפעו מאדריכלות איטלקית מאותה התקופה, ובאופן כללי התאפיין בבנייה יעילה ופרגמטית. הבנייה העות'מאנית השפיעה על אזורים סמוכים דוגמתפרס, והושפעה ממנה חזרה. בתקופה זו נבנים כמה מהמבנים המזוהים עםקו הרקיע שלאיסטנבול גם בראשית המאה ה-21[74].
בתקופה זו התגבשה תעשייה עות'מאנית אומנותית סביב ייצור עבודות מתכת ומשנהב, שטיחיאוסאק(אנ') וטכניקות חדשות לייצורטקסטיל. תעשייה זו השפיעה על עיצובם של חפצי נוי ואמנות דקורטיבית באירופה במשך מאות שנים[74].
במאה זו פרח באזורטורקיה תיאטרון הצלליות, הקאראגוז, והתפשט בהדרגה לאזורים סמוכים נוספים[75].
מגפות שהביאו איתם האירופאים לאמריקה גרמו למותה של מרבית האוכלוסייה המקומית ביבשת[12][13], כשהמקרה הוא הקיצוני ביותר היה באיים הקריביים, שם למעלה מ־99% מהאוכלוסייה המקומית מתה ממגפות עד סוף המאה[35]. המגפה הקטלנית ביותר היא ככל הנראההאבעבועות השחורות, אולם גםחצבת ומגפות נוספות הביאו לאבדות רבות בנפש[13].
נוסטרדמוס,רופא ואסטרולוגצרפתי ממוצא יהודי (1503–1566). התפרסם לראשונה בזכות טיפול רפואי חדשני שלו למגפה שפרצה בשנת1546, אך הוא ידוע בעיקר ככותב חרוזים של מאות בתים שהתיימרו לנבא את העתיד.
.jpg)
