באירופה, במהלך מאה זו פרח הרנסאנס והשפיע על הפילוסופיה, המדע והאמנות, בפרט באיטליה -הרנסאנס האיטלקי. מאה זו מסמנת גם אתעידן התגליות האירופי, שבו חוקרים ומגלי ארצות אירופאים, כמואנריקה הספן,ווסקוס דה גאמה וכריסטופר קולומבוס, פתחו נתיבי סחר ימיים חדשים, גילו יבשות ואזורים לא מוכרים לאירופאים, והרחיבו את הבסיס הכלכלי והתרבותי של אירופה. במסגרת זו נוצרה גם התרחבות קולוניאלית, שהתאפשרה הודות לטכנולוגיות ניווט חדשות ולשיפורים בספנות.
במקביל,מהפכת הדפוס אפשרה הפצה רחבה של ידע ומידע, תרמה ללימוד המדעי, לפילוסופיה ולספרות, והניחה את היסודות לתקשורת רחבה יותר בין ערים ומדינות, כמו גם לעלייה במודעות דתית, חברתית ופוליטית. עם זאת, במרבית אירופה שלטה עדייןהאדריכלות הגותית שהתבטאה בכנסיות גדולות ומפוארות, וטירותמבוצרות.
במאה זו הייתהסין של מינג מרכז הכוח שבו היו הערים הגדולים ביותר, והאוכלוסייה הגדולה ביותר (כ-130-100 מיליון, לשם השוואה, כפול מהאוכלוסייה של אירופה). סין נהנתה גם מיתרון טכנולוגי יחסי בהשוואה למוקדי הכוח העיקריים בשאר העולם[1].
עלייתם שלהעות'מאנים שהיו עוינים רבות מממלכות אירופה, חסמו מעשית אתנתיב הסחר העיקרי בין אירופה למזרח הרחוק. בעשורים האחרונים של המאה,פורטוגל, הממלכה הדרום־מערבית ביותר באירופה, החלה לשלוח מסעות מחקר במטרה למצוא נתיבים ימיים שיקיפו אתאפריקה מדרום, ונקודות עצירה מתאימות בדרך[4].
בים התיכון הדומיננטיות הכלכלית הייתה בהובלת ממלכותאיטלקיות ששלטו בסחר האירופי. גילוי אמריקה בסוף המאה סימל את המעבר של כובד המשקל של הכלכלה הגלובלית מהים התיכון לאוקיינוס האטלנטי, וכתוצאה מזה נפגעה הדומיננטיות של הממלכות האיטלקיות.[5]
1409 – התייצבותהשושלת הטימורית לאחר מותו של מייסדה,טימור לנג, התחילה תקופה של יציבות ושגשוג יחסיים. בתקופה זוסמרקנד הפכה למרכז אזורי של מחקר,אסטרונומיה ומתמטיקה, ובמחצית השנייה של המאה סמרקנד ובוכרה נהנו משגשוג תרבותי שבא לידי ביטוי בספרות, באמנויות ובאדריכלות[8].
1431 – ז'אן ד'ארק מוסגרת לידי הבישוף פייר קוצ'ון, נשפטת בעוון כישוף ומועלית על המוקד ברואן ב-30 במאי.
1433 – על רקע הפיכת הממשל הסיני לשמרן יותר לצד מתיחות בצפון עםהמונגולים[1], התקיים בשנה זו המסע הגדול האחרון בתקופה זו של הצי הסיני לפיתוח נתיבי סחר ימיים, ומסעות ימיים אלו חדלו מלהתקיים. זמן קצר לאחר מכן הוכרז סחר ימי פרטי בלתי חוקי, וסין נכנסת לנקודת מפנה, ממשק פתוח יחסית למשקאוטרקי יותר. אף על פי שבשנת 1480 חודשו המסעות הימיים, לא היה בכך להיפוך המגמה[9][1]. עם זאת, יעילותו של נתיב הסחר הימי שכבר בוסס בתחילת המאה וקודם לכן, לצד חולשת הממשל הסיני, בעיקר המחצית השנייה של המאה, מבחינת יכולתו להגביל את הסחר עם העולם החיצון, גרמו לכך שמאה זו הייתה בסין בסך הכל מזוהה עם שגשוג כלכלי יחסי וגדילה של האוכלוסייה[10].
1436 – סיום המלחמות ההוסיטיות בהסכם שהעניק לתנועה ההוסיטית הישגים דתיים לא מבוטלים.
1487 – פרסומו של הספר, "פטיש המכשפות", שסימל בעיני היסטוריונים רבים נקודת מפנה ביחס הכנסייה כלפימכשפות והשטן. הספר התפרסם לצדבולה של האפיפיור המורה למלכים לסייע לנזירים באיתור והעמדה לדין של בני בריתו של השטן[2].
1498 –ואסקו דה גאמה משלים את מסעו הימי להודו, ונוחת בקוז'יקוד. הוא מצליח לייצר קשרים דיפלומטיים עם מנהיגים מקומיים, למטרות סחר, אולם בשלב זה הסחר לא מגיע לכדי מימוש בפועל מכיוון שחסרה לשני הצדדים הסכמה על כללי המסחר הבסיסיים ביותר. תוך זמן קצר מצליח לבסס נקודת סחר ראשונית בקוצ'י, והחל להשתמש בקשריו עם קוצ'י כדי להקריןעוצמה על מנהיגי קוז'יקוד[12].
1500 – גילויברזיל – הארמדה שלפדרו קברל מגלה את ברזיל בדרכה להודו. מברזיל ממשיך הצי להודו ונשלחת ספינה חזרה לליסבון להודיע למלך פורטוגל על התגלית מעברו השני של האוקיינוס.
במהלך המאה השתכללו יכולות גביית המיסים שלשושלת מינג בסין, מה שהידק את המשילות של השושלת באזורים רחבים יותר. בנוסף, בתקופה זו סבלה מינג מעלייתן של קבוצותפיראטיםיפנים וסינים בחופי האימפריה. מגמה זו הייתה חלק מהסיבות ללוחמת בלימה שניהלה מינג מול ניסיונותיפן להשתלט עלחצי האי הקוריאני – מלחמה שהתארכה והתייקרה מעבר לצפוי[13].
האימפריה הטימורית, במיוחד המחצית השנייה של המאה, נהנתה משגשוג תרבותי ואמנותי שמרכזה בסמרקנד ובוכרה. השגשוג חלש במגוון תחומים, וכלל בין היתר יצירות ספרותיות מתוחכמות[8], ואת שיאו של שימוש בטכניקותצבע בארכיטקטורה. אזורם של הטימורים, לצד אזורים נוספים במזרח התיכון, חוו במאה זו גם פריחה של סגנונות ציור חדשניים, בהשפעות מסוימות גם מיןהמזרח הרחוק[22].
גילוי אמריקה הביא בסוף המאה להדבקה הדדית של האוכלוסיות השונות במגפות שהיו זרות למערכות החיסון שלהם. באמריקה התפשטו בקרב הילידים מחלות קטלניות שונות[23], בראשן האבעבועות השחורות[24], שגרמו לשיעורי תמותה גבוהים. עם זאת, גם האירופאים נדבקו במחלות שהיו זרות להם, בהן סוג שלשחפת[23].
.jpg)
.jpg)
b.jpg)
