רובו של ערך זה אינו כוללמקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר אתאמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורתקישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כוללמקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר אתאמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורתקישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
הינדואיזם (המכונה בידי חוקרים אקדמיים גםברהמיניזם) היאדת דהרמית בעלת מגוון זרמים, תפיסותפילוסופיות ודרכיפולחן. היא מונה כ-1.2 מיליארד מאמינים, השלישית בגודלה בעולם, והדת הפוליתאיסטית הגדולה ביותר. המאמינים בהינדואיזם נקראיםהינדואים אוהינדים (Hindu). 96% מההינדואים חיים בהודו, שם הם הקבוצה הדתית הגדולה ביותר. ההינדואיזם מהווה רוב גם בנפאל, במאוריציוס ובאיבאלי.
המילה "אום" בסנסקריט, המסמלת שלמות ומשמשת כמנטרה בפולחן ובמדיטציה ההינדית
להינדואיזם תפיסה רב-אלית, ובתפיסה הפילוסופית העמוקה של הדת, האלים גם נתפסים כהתגלמויות שונות של המהות העליונה האחת, הברהמן. בקהילות שונות קיימים דגשים שונים מבחינת חשיבותם של האלים למאמינים, וההיררכיה הקיימת ביניהם. האלים שבדרך כלל נחשבים לחשובים הםברהמה,וישנו,אינדרה,קאלי ושיווה, והם מיוצגים על ידי דמויות במקדשים (murti).
כתבי הקודש המרכזיים של הדת הם הוודות. הוודות הובאו להודו בסביבות 1500 שנה לפני הספירה, ככל הנראה על ידי דוברישפות הודו-אירופיות. הוודות הן השכבה העתיקה ביותר של פעילות דתית בהודו, ומהוות את המסורת העיקרית שעיצבה את ההינדואיזם לדת. התרגול הרוחני של הדת נקראיוגה, ואחד מכתבי היוגה העתיקים בהינדואיזם הואהיוגה סוטרות של פטנג'לי.
ההינדואיזם מכיל בתוכו גם תפיסה חברתית, וכיום מאמיניו מתחלקים למעמדות הידועים גם בשם הפורטוגלי "קאסטות". בין הקאסטות קיימת חלוקה היררכית וחלוקת תפקידים. בראש הפירמידה עומד מעמד הכוהנים, הברהמינים, המופקדים על הפולחן, פירוש כתבי הקודש והנהגת הקהילה. אחריהם באות קאסטות נוספות דוגמת אלו של אנשי הממשל והמסחר. בתחתית המדרג החברתי עומדים "הטמאים", אלה שאינם נכללים במדרג, אין להם שייכות קבוצתית והמגע איתם אסור על השייכים לקאסטות.
עם השנים, ובעיקר מאז הופעת זרם הטנטרה, התפתחו בחברה ההינדית מסגרות הקוראות תיגר על הסדר הזה. היום ניתן למשל למצוא מורים רוחניים שאינם ברהמינים, שנוטלים לעצמם תפקידים של הובלה רוחנית וטקסית, וזוכים לתארים דוגמתגורו,אצ'ריה וסואמי.
באופן היסטורי המונחהינדו קדם להתייחסות להינדואיזם כאלדת. בפרסית "הינדו" משמעותו נהר, והמילה התייחסה במקור לאנשים שגרו מעברו המזרחי שלנהר האינדוס. בזמן השלטון הבריטי בהודו, החל השימוש במונח "הינדו", באופן מעורפל מעט, לציין את אוסף ההשקפות הדתיות והמונח "הינדואיזם" לציין את דתם של ההינדואים, אף שהיה קיים בספרות כבר לפני כן. התנגדותם של הודים לשימוש במונח "הינדואיזם" נובעת בעיקר מכך שמדובר במונח שנטבע על ידי זרים, ולדעת רבים מהם אינו משקף הבנה מעמיקה של התרבות הרוחנית ההודית.
המונח החדש-יחסית הזה עורר דיונים רבים. יש הרואים בהינדואיזם יותר "דרך חיים" מאשרדת מאורגנת, ויש הרואים במונחסנטנה דהרמה (Santana Dharma) הלקוח משפת הסנסקריט, שפירושוהדרך הנצחית, מונח מתאים יותר.
על פי השקפה אחרת, ההינדואי הוא אדם המאמין בפילוסופיה המובאת בכתבי הקודש הקדומים ההודיים הנקראיםודות. ההשקפה העיקרית המובעת בהן טוענת שטבע האדם אלוהי. האל הוא הברהמן, המהות הרוחנית שקיימת בתוך כל גוף. הדת היא החיפוש אחרי הכרה עצמית, החיפוש אחרי העצמי הרוחני. הוודות מצהירות שהאדם אינו זקוק ל"ישועה", ולעולם אינו אבוד. במקרה השלילי, אדם יכול לחיות ללא מודעות לטבעו האמיתי ועצמיותו הנצחית.
הוודאנטה (פירוש המילה המילולי הוא "סוף הוודות"), מכירה בכך שניתן להגיע אל האל בדרכים שונות ותקפות. כל דרך מוסמכת של תרגול רוחני יכולה להביא לאותו מצב שלמודעות עצמית. הוודאנטה מטיפה לכבוד לכל הדתות, והיא מעודדתסובלנות לאמונות אחרות.
בפועל, זרמים הינדואיים מדגישים אמונה באל או אלה מסוימים, בדרך כלל באמצעות ייצוגים ביתיים או במקדש המכוניםמורטי. האלים נתפסים על ידי מספר זרמים בהינדואיזם כהתגלמויות שונות של הברהמן האחד. בין האלים הראשיים של ההינדואיזם: ברהמה "הבורא" ובת זוגוסראסווטי אלת ההשכלה,וישנו ואשתולקשמי,שיווה ואשתופרוואטי,שאקטי (עוצמה) אלת החיים,קאלי היא אלת המוות וגַנֶש. בשל המגוון הרעיוני, קיים דיון ער בשאלה האם ההינדואיזם הואמונותאיסטי (מוקדש לאל אחד),פוליתאיסטי (מוקדש לאלים רבים) אופאנתאיסטי (הרואה את קיום האל בכול).
עוד מאפיין של ההינדואיזם הוא אוסף של תרגולות פיזיות-רוחניות הנקראותיוגה, ביניהןבהקטי-יוגה (חיבור לעליון באמצעות מסירות ואהבה),קרמה יוגה (חיבור לעליון באמצעות פעילות), וג'נאנה יוגה (חיבור לעליון באמצעות ידע, מבוטא גי-אנה). היוגות מתוארות בשלושה טקסטים עיקריים: הבהגווד גיטא, כתביהיוגה סוטרה, וההאטה יוגה פראדיפיקה.
עיקרון חשוב אחר של ההינדואיזם הוא מחזוריות העולם: תקופות של בריאה חיים והתפוררות באות בזו אחר זו במחזוריות אינסופית. עיקרון חשוב זה משותף לכל שש הפילוסופיות ההינדואיות שיפורטו בהמשך. מעיקרון זה נובעת האמונה בלידה מחדש ובגלגול נשמות.
רק מעט ידוע על מקורו ההיסטורי של ההינדואיזם מכיוון שראשיתו קדמה להיסטוריה הכתובה[דרוש מקור]. ההינדואיזם התפתח מאמונתם של הארים (אם אכן היה עם בשם זה), הדראווידים וההראפניים, עמים ותרבויות שהתקיימו בתת-היבשת ההודית. בהמשך ההינדואיזם הושפע והשפיע על הבודהיזם והג'ייניזם.
כתבי הקודש המרכזיים של ההינדואיזם הם הוודות. הוודות הובאו להודו בסביבות 1500 שנה לפני הספירה על ידי דוברי שפות הודו אירופאיות. הדת הוודית קיבלה את שמה מהטקסטים המקודשים "וודות". הוודות הן השכבה העתיקה ביותר של פעילות דתית בהודו, המתועדת בכתב. הדת הוודית היא המסורת העיקרית שעיצבה את ההינדואיזם לדת. כך גם השפה ההִינְדִית היא צאצא ישיר של הסנסקריט של הוודות, שחדרה לאזור ממרכז אסיה.
זו אחת הדתות הבודדות שאין לה תאריך התחלה מוסכם מחקרית[דרוש מקור] ואין דמות המזוהה כמייסדת הדת[דרוש מקור], בשל ריבוי הזרמים הקיימים בתוך קטגוריית העל המכונה הינדואיזם. אולם תתי הזרמים שמרכיבים את מארג ההינדואיזם מציינים לרוב מייסד וזמן התהוות.
כתבי הקודש של ההינדואיזם, הוודות, הועלו על הכתב רק אחרי אלפי שנים של העברה בעל פה[דרוש מקור]. יש הרואים בהן ומהן השפעה של הזורואסטריאניזם[דרוש מקור] (הדת הפרסית העתיקה).
על פי המסורת ההינדואית ישנן שש אסכולות עתיקות הנקראותאסטיקה (המקבלות את סמכות הוודות):נייה (לוגיקה),וייששיקה (אטומיזם),סמקהייה (מנייה ופירוק),יוגה (חיבור לנשגב),פורווה מימאסה (דיון בהלכות הפולחן), ואווטארה מימאסה (פילוסופיה), כאשר זו האחרונה קרויה גםודאנטה.
לפי פרשנים מסוימים, באופן פילוסופי, כל האלים והתגלויותיהם בעולם (האווטארים) אינם אלא ההתגלמויות של הרוחני האחד, הלא הוא הברהמן, אשר בחר להתגלם בצורות שונות, במטרה להקל על ביצוע הפולחן בידי המאמינים. (הערה: יש לשים לב שברהמן אינו זהה לברהמה, האל בורא היקום). כמובן שזוהי הכללה גסה ויש החולקים על השקפה זו ורואים אל מסוים כעליון.
בפנתאון ההודי שלושה אלים עיקריים:ברהמה,וישנו ושיווה. שלושתם מסמלים היבטים שונים של מחזורי הבריאה: האלברהמה מסמל את היוצר,וישנו הוא המקיים ושיווה הוא המחריב.
הינדואים רבים משתייכים לקבוצה בשםוִישְׁנׇוִיזְם, ומאמינים בווישנו כאל העליון. בין התגלויותיו בעולם ניתן למנות את המלךראמה,קרישנה,בודהה,דנוונטרי,נארסימה (התגלמות שהיא חצי אדם וחצי אריה) ואחרים.
למרות חשיבותו של האלברהמה, מעטים מאוד הם ההינדואים העובדים אותו ומִקְדשים לברהמה נדירים ביותר, כשהידוע שבהם נמצא בפושקר שבמדינתראג'סטאן.
לאלים ההינדואים ישנןנשים המכונותדווי (אלה):סראסווטי היא זוגתו של ברהמה,לקשמי היא זוגתו של וישנו, ואילופרוואטי, או דורגא – היא בת זוגו של שיווה. רבים מההינדואים עובדים את האלותדווי, ובהן גם ההתגלמות הנקראתקאלי, שהיא התגלמות נוספת של אשת שיווה. הפלג המאמין שהאל מתגלם בעולם בצורת נקבה נקראשאקטיזם ובין האלות המרכזיות שזרם זה סוגד להן נמנות מאההדווי, סרוואסטי, לקשמי, פרוואטי,דורגה וקאלי.
אחד האלים הפופולריים בהינדואיזם הוא אל הפילגנש, בנו של שיווה, המסיר את מצוקות הקיום, ונחשב למאמין בווישנו.
הוודות נחשבות, כאמור, לסמכותיות עבור כל הזרמים בהינדואיזם.כתבי הקודש ההינדואיים מתחלקים לשתי קטגוריות השרוטי (Shruti) – אלה שנשמעו [ממקור על-אנושי], והסמריטי (Smriti) – אלה שנתקבלו ונזכרו או נהגו בידי חכמים בליבם, וכך עברו הלאה. דוגמה לכתבי קודש של הסמריטי הם שני האפוסים הגדולים של הודו, המהאבהארטה (בה מצוי הדיון הפילוסופי החשובבהגווד גיטא), והראמאיאנה.
הוודות הן, לדעת חוקרים רבים, הטקסטים הדתיים העתיקים ביותר הידועים כיום. הרעיונות המובעים בוודות, הועברו על פי המסורת, בעל פה, מאב לבן וממורה לתלמיד במשך אלפי שנים עד שהועלו על הכתב. על פי המסורת ההינדואית, הוודות נאספו והועלו על הכתב על ידי חכם ששמו ויאסה. הוודות מתוארכות על ידי חוקרים שונים לתאריכים שבין 1500 ל-500 לפנה"ס.
על פי המסורת ההינדואית, הוודות אינן ממקור אנושי (apaurusheya), אין להן התחלה ולא סוף, והן לא נוצרו על ידי האדם. בדיוק על הנקודה הזו, התעוררה המחלוקת בין ההינדואיזם לבין הבודהיזם והג'ייניזם, הנוטות לכיוון הומניסטי וספקני.
ישנן ארבע ודות –ריג-וודה,יאג'ור-וודה,סאמה-וודה ואתהרה-וודה, שכל אחת מהן נחלקת לארבעה חלקים:
הדת ההינדואית הקדומה, בתקופת הוודות, הייתה שונה באופן מהותי מהדת כיום. חלקן של נשים כמורות רוחניות היה גדול יותר, ואלים שונים כאינדרה, סומה,מיתרה ואגני היו יותר מרכזיים ממעמדם העכשווי.
בעוד הוודות חוברו בסנסקריט, חוברו טקסטים מאוחרים יותר בשפות דיסקורסיביות מקומיות,פרקריט שפירושו שפת המקום, השפה הטבעית והפשוטה. בין כתבי הקודש ניתן למנות אפוסים כגון הראמאיאנה והמהאבהארטה, וכן כתבים תאולוגיים, פילוסופיים, וספרי חוקים.
הכתבים הפופולריים ביותר הם הראמאיאנה והמהאבהארטה, שבהם באה לידי ביטוי האמונה באווטארה, דהיינו האמונה בכך שהאל המופשט מתגלם בדמות אנושית. שתי ההתגלמויות העיקריות שלוישנו הןראמה, בראמאיאנה, וקרישנה במאהאבהארטה. התפיסה הפילוסופית המתבטאת באופנישדות, של הברהמן כאל חובק כול, היא פסגת הפילוסופיה ההינדואית לאחדים, ורק תחילת ההבנה הפרסונלית של האלוהות לאחרים.
בהגווד גיטא (שירת האל), דיון פילוסופי המצוי בתוך האפוס ההודי המהאבהארטה, נחשב בעיני הינדואים רבים לטקסט רב חשיבות.
הטקסט מתאר שיחה ביןארג'ונה, הנסיך הלוחם, לביןקרישנה, רכבו, בפתחה של מלחמה עקובה מדם. ארג'ונה רואה בשני הצדדים הלוחמים קרובים וחברים רבים. בצר לו, הוא פונה לקרישנה לעזרה. קרישנה מעודד את ארג'ונה להילחם בשחיתות שפשתה בממלכה, ולכונן את הטוב. הוא מזכיר שהעצמי הרוחני אינו כלה עם כיליון הגוף הזמני. קרישנה מוסיף ומסביר נושאים רוחניים נוספים, כגון עקרונות היוגה, החיבור לנשגב.
ההינדואיזם דוגל בשיוך האדם לווארנות (מילולית "חלוקות", מעשית מעמדות) ולג'אטים (איגודים מקצועייםאנדוגמיים שבמרוצת הזמן התקבעו סביב תורשה ומיקום) שמוינו למעמדות אוקאסטות. הריבוד החברתי בהודו כמו בארצות אסיה האחרות, הוא היררכי – ישנן בהודו קאסטות עליונות וישנן קאסטות נחותות, שאינן מתערבות ביניהן. מחוץ לשיטת הקאסטות ישנם "הטמאים" – הנחשבים לנחותים שאסור לגעת בהם. מאז פעילותו שלמוהנדס קרמצ'נד גנדי, שקרא להם "בניו של אלוהים" (הריג'אנס), נעשה מאמץ, שהצליח חלקית בלבד, לטשטש את החלוקה המעמדית ולהפחית את אפליית המעמדות הנמוכים, עד כדי אפליה מתקנת לטובת המעמדות הנמוכים, אנשי השבטים וה"טמאים".
מערכת הקאסטות מורכבת מווארנות (מעמדות) וג'אטים (מקצועות).ארבע הווארנות בהודו הן:
כל מעמד נחלק לתתי מעמדות, לכל אחד מהם היררכיה מוגדרת, וכל אחד אמור לעסוק במקצוע מסוים בלבד.
החלוקה למעמדות הוזכרה כבר במזמור הריג-וודה (10.90, מזמור לפורושה, האישיות), מאמצע האלף השני לפנה"ס, בהיות הפורושה חיבור של ארבעה רבדים חברתיים. זוהי אחת העדויות הקדומות ביותר לתאוריה חברתית, והבנה של החברה כגוף בעל איברים שונים אשר שיתוף הפעולה ביניהם מאפשר קיום אנושי וחברתי.
המשמעות המקורית היא שככל הנראה לכל אדם יש יכולות משלו, וכל חלקי החברה שזורים זה בזה ומשרתים זה את זה, ואין עולה מכך שאיבר אחד בגוף החברתי חשוב מאחר, אלא שנדרשות יכולות ופעולות שונות מחלקים שונים בחברה. בהמשך, מפקדי האוכלוסים שערכו הבריטים בהודו, שנערכו על ידי יודעיקרוא וכתוב (לרוב ברהמינים) עזרו מאוד לקבע את החלוקה הבין-מעמדית לא על סמך כישורים אלא על סמך לידה בלבד, תוך אימוץ הביטוי הפורטוגזי האירוצנטרי "קאסטה", ויצירת מדרוג חשיבות בין המעמדות השונים.
יחס ההלכה להינדואיזם נידון בקרב פוסקי ההלכה, בעיקר בדורות האחרונים. הדיון מתאפיין במורכבות רבה הנובעת ממספר גורמים: המגע המועט יחסית של העולם היהודי עם דתות המזרח עד לעת החדשה, מה שהוביל למיעוט בספרות השו"ת בנושא[1]; פערים לשוניים ותפיסתיים עמוקים, המקשים על הבנת התאולוגיה ההינדית[2]; והמבנה הפנימי של ההינדואיזם, המורכב מזרמים רבים ושונים, כך שקביעה הלכתית לגבי זרם אחד אינה תקפה בהכרח לאחר. כמו כן, קיים פער משמעותי בין התפיסות התאולוגיות של כהני הדת לבין האמונות והטקסים העממיים של כמיליארד מאמינים, מה שמעורר שאלה עקרונית בשאלה מיהו הקובע את מהותה של הדת בפועל.
קיימות שתי גישות מרכזיות בקרב הפוסקים. הגישה המחמירה רואה בהינדואיזם עבודה זרה גמורה. כך קבעו, בין היתר, הרבמשה שטרנבוך[3] ושו"תבמראה הבזק, על סמך עדויות.[4] הרב אברהם דב ברקוביץ' חיזק גישה זו בקובעו כי גם אמונת ההינדים בכוח עליון היא עבודה זרה, משום שהיאפנתאיסטית ומזהה את הבורא עם הטבע.[5] גישה אחרת, מקלה יותר, נוטה להגדיר את ההינדואיזם כעבודה זרה בשיתוף, המותרת לדעת רוב הפוסקים לבני נח. גישה זו רמוזה כבר בדברי הרבאליהו בן-אמוזג[6] ופותחה על ידי הרבדניאל שפרבר. לאחר מפגש עם כהני דת הינדים בשנת 2007, שבו הצהירו על אמונתם באל אחד עליון והסבירו כי הפסלים משמשים רק כאמצעי להשגתו, הסיק הרב שפרבר כי אמונתם קרובה ל"שיתוף" המוכר בהלכה.[7] אף הרבאליעזר מלמד פסק כי ההינדואיזם הוא עבודה זרה בשיתוף, ונימק זאת בכך שהאמונה ההינדית מכירה בשורש עליון אינסופי המכונה "ברהמן", בעוד האלים המרובים נתפסים רק כהתגלויות שונות שלו.[8] נוסף על שתי גישות אלו, הועלתה גם טענה יחידאית כי זרם הדהרמה אינו נחשב כלל לעבודה זרה.[9] בבסיס הדעות השונות עומדים גם דיונים עקרוניים, כגון האם יש ללכת אחר הגדרת כהני הדת (כדעת הרבמנשה קליין במשנה הלכות[10]) או אחר אמונת ההמון, וכן האם אמונה בכוח מופשט, נחשבת לעבודה זרה או למינות בלבד, כפי שטעןהחזון איש.[11]
