הים התיכון אינו מתאפיין בגלים גבוהים במיוחד, שכן החיבור לאוקיינוס צר והים קטן מכדי שמערכות מזג אוויר ייצרו בו גלים גדולים מאוד. מחזוריהגאות והשפל חלשים יחסית לאוקיינוסים וכמעט שאינם מורגשים. לאורך חופיו הצפוניים, ים התיכון צלול, עמוק ושקט. לידחופי ישראל מתאפיין הים במשטרסערות חזקות יחסית ובערבול החול במים, מה שיוצר לעיתיםעכירות.[1]
הים התיכון מהווה יעדתיירותי לכשליש מכלל התיירות הבין-לאומית. תיירות זו מתרכזת בעיקר לאורך חופיו המשתרעים על פני 46,000ק"מ, שמתוכם 25,000 ק"מ הם אזורים אורבניים. לאורך חופי הים התיכון מתגוררים כ־150,000,000 תושבים ובעונת הקיץ מספר זהה של תיירים מבקרים בו.[2]
הים התיכון שימש עורק תחבורה ראשי בעולם העתיק הידוע, וקישר בין התרבויות הרבות שהתהוו לחופיו, בהן תרבויותמצרים,יוון,רומא וכן התרבויותהפיניקיות ותרבויותארץ ישראל. כיום מתקיימת בו 30% מכלל התחבורה וההובלה הימית בעולם.[1]
המילה העבריתתיכון משמעה אמצעי, מרכזי, נמצא בתווך. שמו של הים התיכון נגזר מהמילה הלטיניתmediterraneus שמשמעומֶרְכָּזָהּ שֶׁל הָאָרֶץ אובֵּין יַבָּשׁוֹת כלומר בין אפריקה לאירופה. ניתן לפרק את המילה כאשרmedius משמעו מֶרְכָּז, בֵּין או תָּוֶךְ, ו-terra משמעו ארץ או יבשת. ממצאים היסטוריים מצביעים על כך שהרומאים האמינו שהים נמצא במרכז העולם, ולכן העניקו לו שם זה,[3] ביוונית עתיקה הים נקראMesogeios ומשמעותו זהה.[4]הרומאים קראו לו גם "הים שלנו" (Mare Nostrum) וגם "הים הפנימי" (Mare internum) והם היו הישות המדינית היחידה ששלטה על כל חופי הים התיכון.
בימי קדם נודע הים התיכון בשםהים הגדול, והוא נזכר בשם זה לא פעם במקרא, כציון לגבולה המערבי של ארץכנען. שם נוסף שניתן לים התיכון במקרא הואהים האחרון, שמשמעו הים האחורי, שנמצא מאחור מנקודת המבט של הצופה מזרחה ("קדימה"). עוד הוא נזכר בכתבי היתדות בשםהים העליון, לעומתהים התחתון, הואהמפרץ הפרסי, שאליו זרמו נהרות הפרת והחידקל. כינויים נוספים הםים יפו וים פלשתים. התלמוד מכנה אותוימא דקיסרין,ימה של חיפה וימה של עכו (ייתכן שכינויים אלו לא מכוונים לים כולו, אלא לחלק הסמוך לאותו מקום).
בטורקית קוראים לים התיכוןהים הלבן (Akdeniz), היות שבשפה זו רוחות השמיים סומנו בעבר בצבעים: דרום הוא אדום, צפון הוא שחור, מזרח הוא צהוב או ירוק, ומערב הוא לבן.[א] בערביתהים הלבן התיכון (البحر الأبيض المتوسط).ברוב השפות כיום שם הים נגזר במשמעותו או מהים התיכון או מהים הלבן.
באוקיינוגרפיה מכונה הים בשםהים הבין-יבשתי האירו-אפריקאי (Eurafrican Mediterranean Sea), או הים הבין-יבשתי האירופי (European Mediterranean Sea), כדי להבחינו מימים בין-יבשתיים אחרים בעולם.
מיתוסים רבים קשורים לים התיכון, לחופי הארצות שלו ולאיים שבו. הים האגאי נקרא על שם המלךאַייגֵאוּס, שהטיל עצמו אל מימיו בייאושו, כשראה את ספינת בנותסאוס חוזרת הביתה ומפרשיה שחורים, האות שקבע להודיעו אם ימות בנו במסעותיו. אלא שתסאוס חזר חי, שכח את הבטחתו לאביו ולא החליף את מפרשי הספינה לפני הגיעו לקרבת יוון.
באיכרתים ידוע הסיפור על המינוטאורוס, מפלצת בעלת גוף אדם וראש פר, ששכנה בלבירינת. המלךמינוס גבה מנתיניו מס שנתי שלקורבנות אדם להאכילה. את המבוך לשיכון המפלצת בנה הבנאי האומןדיידלוס, וכאשר ציווה המלך מינוס להמיתו בשל גילוי סוד המבוך, עיצב כנפישעווה לו ולבנואיקרוס כדי להימלט מכרתים. איקרוס לא שמע בקול אביו, המריא גבוה מדי והשמש המסה את כנפיו. הוא צנח אל הים וטבע. דיידלוס הגיע בשלום למחוז חפצו. באי כרתים גדלזאוס, מלך האלים.
אלת היופיאפרודיטה נולדה, על פי האגדה, מקצף גלים ורכבה על קונכייה אל האיקיתרה וממנו אל קפריסין.
מקורו של הים התיכון בשינויים גאולוגים שהפרידו את מפגשן של דרוםמערב אירופה ומערבצפון-אפריקה, וגרמו לזרימה אדירה של מים מהאוקיינוס האטלנטי לפני כ-5.3 מיליון שנים.[5] עדויות שונות שמקורן בגנטיקה של חיות ים מצביעות על אפשרות שלפני כ-4.5 מיליון שנים התפצל הים לשני אגנים נפרדים.[6]
מיקומו הגאוגרפי של הים התיכון וריבוי האיים הפכו אותו לגשר שחיבר בין הארצות ששכנו לאורך חופיו. גשר זה התאפשר עם פיתוח הספנות בעת העתיקה. התרבות הראשונה שהייתה לה מסורת ימית משמעותית הייתההתרבות המינואית ששגשגה בכרתים בין 2700 ל-1450 לפנה"ס. אזור הים התיכון מועד לרעשי אדמה, מהם קלים ומהם קשים מאוד ייתכן שאסונות טבע אלה המיטו אסון על התרבות המינואית. בתקופה שבין 1450 ל-1500 לפני הספירה התפרץ הר הגעשסנטוריני, והוא נחרב כליל.
לאחר התייצבות המערכות הפוליטיות, עלו כוחות חדשים על במת הים התיכון. הראשונים שניצלו את מרחבי הים התיכון לאחר משברתקופת הברונזה היו הפיניקים. אלה הפליגו מחופיצורצידון וערים נוספות באזורלבנון המודרנית מערבה. מטרתם הייתה סחר ובהמשך הקימותחנות סחר ברחבי הים התיכון. עם הזמן התפתחו חלק מתחנות סחר אלה והפכו לערים, חלקן גדולות, שהחשובה בהן הייתהקרתגו שבחופיצפון אפריקה.
במאה ה-21 התגלו בים מספר מאגרים של משאבי טבע, ביניהםגז טבעי, וסביבם מתפתחת מחלוקת דיפלומטית בין מדינות הים השונות לגבי אופן החלוקה של שטחי הים בריבונותן של המדינות. מחלוקות אלו עומדות בבסיסן של בריתות בין כמה ממדינות מזרח הים התיכון.[7]
במקביל, בשנים אלו התחזקו ענפידיג במדינות המשיקות לים, ובמקרים רבים נוצרו תופעות של דיג יתר שגרמו נזקים משמעותיים למאזן האקולוגי. כאשר אוכלוסיות רבות של דגים נפגעות, יצורים מהם ניזונים הדגים –אצות,מדוזות וסרטנים לדוגמה – מגיעים לגידול יתר באוכלוסייתם, והטורפים הטבעיים של הדגים –דולפינים,כרישים ולווייתנאים לדוגמה – נתקלים בקשיים למצוא מזון.[8]
הזרם באגן המזרחי של הים התיכון איטי יותר ונע נגדכיוון השעון לאורך חופילוב,מצרים,ישראל,לבנון,סוריה,טורקיה ויוון. באגן המזרחי כמעט שאין זרמים אנכיים ועקב כך אין ערבוב בין שכבת המים העליונה לשכבת המים התחתונה. החומרים האורגניים, שמקורם בתמותת בעלי חיים ימיים וכן בסחף המגיע מהנהרות המעטים שבאזור, שוקעים לקרקעית ובהיעדרם נבלמת התפתחות האצות המיקרוסקופיות (ננופלנקטון) המהוות את הבסיס לשרשרת המזון.
כמעט מדי שנה פוקדות את הים התיכוןסופות טרופיות הנקראות מדיקיין. הסופות מתחוללות בעיקר במרכז הים התיכון כשבמאה ה-21 התחילו להגיע סופות טרופיות גם לאגן המזרחי.
רייאן (W.B. Ryan), במאמרו על הים התיכון באנציקלופדיית האוקיינוגרפיה כותב: "הים התיכון הוא גוף המים העני, הגדול ביותר על-פני כדור-הארץ". כמות האצות המועטה שבו היא הגורם לכמות הדגים הדלה באגן המזרחי של הים התיכון, אם כי קיימים גם בו הבדלים בין אזורים.
האזור הדרום-מזרחי שביןתל אביב לפורט סעיד היה מושפע מהטין והמינרלים שנסחפו במימיהנילוס. זו הסיבה שמתל אביב דרומה משתרע שטח של מים לא עמוקים ההולך ומתרחב כלפי דרום. כך למשל מולנהריה, במרחק של 8 ק"מ מהחוף, עומק הים הוא 55 מטר, מול תל אביב 45 מטר ומול עזה 31 מטר. המצב השתנה החל בשנת1971 עת הושלםסכר אסואן. מאז שוקע רוב הסחף באגם נאצר שמדרום לסכר.
באגן המערבי המליחות היא 3.5% ובחופי ישראל היא 3.9%.האזור הצפון-מזרחי של הים התיכון נהנה ממי נהרות האיתן שמקורם בהפשרתשלגים מהרי הטאורוס באנטוליה שבטורקיה. מי נהרות אלה מביאים סחף ועשירים בחומרים מזינים ולכן כמות הדגה באזור זה גדולה יחסית.
הים מול חופי ישראל עני במיוחד בדגה שכן כמות הגשמים היורדים בארץ קטנה ומרוכזת בעונה קצרה, ולכן כמות המים העשירים בחומרים המזינים הזורמים אל הים היא מועטה. סערות החורף הן גורם מרכזי נוסף לגידול בכמות האצות. הסערה גורמת לגריפת חומרים מזינים מקרקעית הים באזור המדף היבשתי ולכן לאחר שהסערה שוככת, מופיעהפריחה משמעותית של אצות והים מקבל גוון ירוק. החל משנת 2012, הוקם מרכז לאומי בישראל לחקר ים התיכון המאגד את כל המוסדות בישראל העוסקים בכך.[9]
באגן המזרחי האקלים חם יותר מאשר באגן המערבי. בחופי ישראל, השוכנת באגן המזרחי, טמפרטורות פני הים בקיץ עשויות להגיע עד ל-C° 32 בתחילת אוגוסט, ובחורף לרדת ל-C° 17 (בממוצע כ-18), ואילו באגן המערבי הן מגיעות ל-C° 26 בממוצע בקיץ ויורדות בממוצע ל-C° 11 בחורף.[10]
סיציליה וסרדיניה שייכות לאיטליה, רודוס וכרתים ליוון. קפריסין עצמאי, והשלטון בו מתחלק ביןהרפובליקה של קפריסין לבין "הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין" שהיא תולדה של פלישתטורקיה לאי ב-1974.[11] סמוך לחופי ספרד נמצאיםהאיים הבלאריים – מיורקה, מנורקה ואיביזה השייכים לספרד, ובין סיציליה לתוניסיה נמצא האי מלטה, אומנם זעיר, אך עצמאי. האי קורסיקה, מקום הולדתו שלנפוליאון בונפרטה, שייך לצרפת. מלבד איים אלה, יש עוד מספר רב של איים קטנים וזעירים, מהם מיושבים, מהם לא, רובם מרוכזים בים האגאי.
מבחינהגאולוגית, קרקעיתו היאקרום אוקייני. עומקו הממוצע של הים התיכון כ-1,500 מ' מתחת לגובה פני הים, והנקודה העמוקה ביותר בו היאשקע קליפסו – הנמצא בים היוני, בין דרומן שלאיטליה ויוון – ועומקו 5,267 מטרים מתחת לגובה פני הים. רכס תת-ימי רדוד בקרקעיתמצר סיציליה מחלק את הים התיכון לשניאגנים: האגן המערבי – המכסה שטח של כ-0.85 מיליוןקמ"ר, והאגן המזרחי – המכסה שטח של כ-1.65 מיליון קמ"ר.
באמצע המיוקן נוצרהאורוגנזה ביןלוח ערב והלוח האירו-אסייתי שהוביל להפרדה הדרגתית שלים טתיס מהאוקיינוס ההודי במזרח. בה בעת התפתח האגן האוקייני נאו-טתיס. תהליך הסגירה במזרח הסתיים בשינויים מהותיים בדפוסי הזרמים, אשר גרמו להתקררות האקלים העולמי. האגן האוקייני התרחב במהלך התנגשויות אלה ונוצרו בו קימוטים ואזורי הפחתה.הקשת הגעשית של דרום הים האגאי – רצועה אורוגנית שבעבר הייתה מנותקת מן הים – התרחבה והתכופפה כתוצאה מתנועה סיבובית שחלה בפליסטוקן: חלקה המזרחי הסתובב נגד השעון וחלקה המערבי הסתובב בכיוון השעון. תנועת הלוח האפריקאי-ערבי צפונה לעומת לוחאירואסיה החלה תהליך של סגירת ים טתיס.
לפני 30 מיליון שנה נפתחגב קשת במרכז האגן האוקייני. פתיחה זו נבעה מהסתובבות נגד השעון של הגושקורסיקה-סרדיניה שנמשכה עד לפני 16 מיליון שנה, שלאחר מכן התנתק משולי צפון אפריקה. כתוצאה מכך נפתחהים הטירני בין קורסיקה וסרדיניה לביןאיטליה.
אזור הים התיכון פעיל מאוד מבחינה טקטונית, והשלכות של פעילות זו ניכרות בפעילותסייסמית וגעשית. התנגשות הלוחות ניכרת גם בגאומורפולוגיה: מרבית האגן וגבולותיו נכללים באזור הקימוט האלפיני –אורוגנזה שיצרה אתהאלפים והתרחשה לפני 23–5.3 מיליון שנה במהלך האוליגוקן והמיוקן. שרכסי ההרים הגבוהים של הקימוט האלפיני הנמשכים אל תוך היבשות, תוחמים חלקים גדולים מחופיו. קימוט זה יצר את המפה המוכרת של הים התיכון בקרבו אתחצי האי הבלקני ואתחצי האי האפניני לאירופה, התקרבות שיצרה את רכסיהרי הבלקן והרי האלפים בהתאמה.
סייסמולוגיה
בחלקו המזרחי של הים התיכון – בקרקעית ובשוליים היבשתיים – מתרחשותרעידות אדמה רבות, יותר מאשר בחלקו המערבי. הסיבה לכך היא קיום גבולות טקטוניים פעילים רבים יותר באזור זה, בעיקר הגבול שביןהעתק צפון אנטוליה המפריד בין לוח אנטוליה – הנע מערבה בקצב של עד 20 ס"מ בשנה, לבין הלוח האירו-אסייתי שמצפון לו. דוגמה לתוצאות הרות האסון של פעילותהעתק זה היארעידת האדמה באיזמיט (1999) במגניטודה 7.4. העתק פעיל נוסף הואהבקע הסורי-אפריקני, האחראי לתזוזתלוח ערב למרחק של 105 ק"מ צפונית ללוח האפריקאי. אזור נוסף במזרח הים התיכון הנפגע תדיר מפעילות סייסמית הואחצי האי הבלקני.
מפגש הלוחות העיקרי בין הלוח האפריקאי ולוח אירואסיה חוצה את הים התיכון לרוחבו ומצוין בהרי געש. פעילות געשית זו היא תוצאה שלאזור הפחתה בו חודר הלוח האפריקאי אל מתחת ללוח האירו-אסייתי.
אטנה – הר הגעש הפעיל והגבוה ביותר באירופה ואחד מהרי הגעש הפעילים ביותר בעולם.
וזוב – אחד מהרי הגעש מהאלימים ביותר על פני כדור הארץ. ההתפרצות הידועה ביותר שלו אירעה בשנת 79, וכתוצאה ממנה נחרבו מספר ערים במפרץ נאפולי ובהןפומפיי והרקולנאום.
סטרומבולי – אחד מןהאיים הליפאריים המתאפיינים בהתפרצויות תכופות. הר הגעש מתנשא לגובה 926 מטרים ומכונה "המגדלור של הים התיכון" משום פעילותו המתמדת עם הפוגות קצרות בלבד.
בים התיכון כולו תוארו עד כה כ-17,000 מינים, כרבע מתוכםייחודיים לים התיכון.[14] למרות ששטחו מהווה רק כ–0.8% משטח האוקיינוסים העולמי, חיים בו 6-7% מהמינים הידועים למדע.
זמן השהייה הקצר של המים בים התיכון הופך אותו לאזור פגיע במיוחד לשינויים הקשורים למשבר האקלים:[15] אלו כוללים את התחממות הים, עלייה במליחות הים, עליית פני הים, ירידה בכמות החמצן בים ועלייה בחומציותו.[16] לאורך החצי השני של המאה העשרים ותחילת המאה ה-21, פני השטח של מזרח הים התיכון התחממו בין ב-2 ל-4 מעלות צלזיוס[17][18] בעוד שה-pH של פני הים ירד בכ-0.1 יחידות.[19] שילוב של תהליכים אלו מובילים לאובדן של המגוון הביולוגי בים התיכון,[20] ושל בתי גידול[21] תוך הגברת פוטנציאל החדירה של מינים פולשים.[22] ההתחממות העודפת הובילה להתפתחות שיכוב חזק בים התיכון בנוסף, שינויים אלו ושינויים נוספים פוגעים ביכולתו של הים לספוחפחמן דו-חמצני ובכך להאט אתההתחממות הגלובלית.[23] נוסף על כך, ההתחממות של פני השטח המשוכבים מובילה לשחרור שלפחמן דו-חמצני מפני השטח חזרה לאטמוספירה[24][25] ואף ליצירה כימית של גבישיארגוניט, המאיצים שחרור פחמן דו-חמצני.[26]
עלייתגובה פני הים בכלל, וכן פני הים התיכון, היא אחת ההשפעות הבולטות שלמשבר האקלים. הגורמים המרכזיים לעלייה הגלובלית בגובה פני הים הם התחממות האוויר והמסת קרחונים.[27]קיימות טענות כי מפלס מי הים התיכון עלול לעלות בין 3–61 ס"מ כתוצאה מההתחממות העולמית.[28][29] דבר זה עשוי לגרום לאפקט הפוך על האוכלוסייה לאורך הים התיכון:
עליית מפלס מי הים תציף חלקים ממלטה, ותפגע באספקת המים המתוקים שמקורם במאגרים תת-קרקעיים.[30]
עלייה של 30 ס"מ תציף 200 קילומטרים רבועים מדלתת הנילוס, ותדחק לעומק היבשה חצי מיליון מאזרחי מצרים.[31]
עליית מפלס המים מאיימת גם על המערכת האקולוגית של החופים, במיוחד באזורים סגורים כגוןהים הבלטי, הים התיכון והים השחור. לימים הללו יש מסדרונות צרים ועיקריים כשפתחם פונה למערב, כשתנועת המים היא ממזרח למערב כך שזרמים אלו מסיעים אורגניזמים פחות אל החלקים הצפוניים שבהם.[32]תנודות בטמפרטורה בשיעור של C° 0.05 עד C° 0.1 בעומק הים מספיקות כדי להשפיע מאוד על העושר הביולוגי.[33]
במחקר, שפורסם ב-2022 ב-Science Advances, נמצא בדגימות מהמערות במיורקה, כי מתחילתהמאה ה-20 עלה מפלס פני הים בים התיכון בכ-18 ס"מ.[34]
מאחר שהים התיכון הוא ים סגור, הוא חשוף יותר למפגעיזיהום, לכן נחתמה בשנת1978אמנת ברצלונה להגנה מפני זיהום הים התיכון. זיהום זה פוגע רבות ביונקים ימיים החיים בים התיכון, ולו השפעות רבות, בהן שינוי המטבוליזם ופגיעה בפוריות. ישנה תאוריה הגורסת כי הזיהום בים התיכון הוא שגורם לעלייתם של יונקים ימיים על החוף, משום שהזיהום מחליש את מערכת הניווט של בעלי החיים; תאוריה זו נתמכת בעובדה שאצל יונקים ימיים שעולים על חופי הים התיכון לרוב נמצאים סימני זיהום. מינים רבים מצויים בסכנת הכחדה, לדוגמה,כלב ים נזירי מצוי החי בים התיכון נחשב לאחד מהיונקים הקרובים ביותר בעולם להכחדה.[35]
הים התיכון סובל גם מהשלכת פסולת. מחקר של קרקעית הים משנת1994 שבוצע באמצעות גרירת מכמורות על הקרקעית בסביבת חופי ספרד, צרפת ואיטליה מצא ריכוז גבוה מאוד של פסולת; 1,935 פריטי פסולת, בממוצע, לקילומטר רבוע. 76% מהפסולת היה פלסטיק ש-94% ממנו היו שקיותפלסטיק (ניילון).[37]
בדו"ח הניטור השנתי של המשרד להגנת הסביבה שפורסם בפברואר 2019 צוין כי קיימים ריכוזי מתכות חריגים בנחלי החוף, לרוב בשל הזרמת עודפי מי קולחין באיכות נמוכה שמקורם במכוני טיהור השפכים בישראל וברשות הפלסטינית, וכן מהזרמות ביוב לא חוקיות אל חלק מנחלי החוף.
כמה מנתיבי הים העמוסים ביותר נמצאים בים התיכון. ההערכה היא שבכל שנה עוברות בים התיכון 220,000 אוניות מסחר של מעל 100 טון לאונייה – בערך שליש מכמות אוניות המסחר בעולם. אוניות אלו נושאות לעיתים תכופות מטען מסוכן, שאם יאבד בים יגרום לנזקים חמורים ביותר לסביבה הימית.
שחרור כימיקלים משטיפת מכלים ופסולת שמנים גם לוקחים חלק בזיהום הים. הים התיכון מכיל 0.7% מכלל המים בעולם (הנמצאים מעל הקרקע) ועדיין 17% מכלל פסולת השמן התעשייתי בעולם נשפכת ומזהמת אותו. לפי הערכות, בכל שנה נשפכים במכוון בין 100,000 ל-150,000 טון של נפט גולמי לים התיכון כתוצאה מפעילות אוניות.
אוניות מסיעות בערך 370,000,000 טון שמן בשנה בים התיכון (יותר מ-20% מהכמות העולמית), ובערך בין 250–300מכליות נפט חוצות את הים התיכון בכל יום. שפיכות נפט כתוצאה מתאונות מתרחשות לעיתים תכופות בממוצע של 10 שפיכות בשנה. שפיכות נפט רציניות עלולות להתרחש בכל רגע ובכל מקום בים התיכון.[33]
כמות המדגה בים התיכון מעוררת דאגה. הסוכנות האירופאית לענייני סביבה טוענת כי יותר מ-65% מכלל סוגידגי המאכל באזור הם בתוך טווח הסכנה ביולוגית, וסוכנות המזון והחקלאות באו"ם מדווחת כי סוגי הדגים החשובים ביותר כגון טונתאלבקור,טונה כחולת סנפיר,דג החנית,דג חרב,מולית אדומה (ברבוניה) וספרוסיים (כגון סרגוסים ודניס) נמצאים בסכנת קיום.
ישנן אינדיקטורים המצביעים על כך שגודל הדגה ואיכותה ירדה, לעיתים במהירות, ובאזורים רבים מינים גדולים המאריכי חיים נעלמו לחלוטין מהדיג המסחרי.
דגים פלגיים, כמו הטונה, היוו מקור מזון במשך אלפי שנים אולם האוכלוסייה התמעטה בצורה מסוכנת. בשנת1999גרינפיס פרסמה דו"ח שחשף כי כמות הטונה כחולת הסנפיר התמעטה ב-80% בים התיכון במשך 20 השנים שקדמו לדו"ח, ומדענים ממשלתיים הודיעו כי ללא התערבות מיידית אוכלוסיית הדג תקרוס לחלוטין.
מצב הדגה בים התיכון של ישראל מעורר דאגה רבה בקרב ביולוגים, עסקים שמשלח ידם תלוי בדגה ורבים אחרים. בשנת 2012 מבקר המדינה חשף כשלים חמורים באגף הדיג, מנהל האגף הודח מתפקידו, והוחלט על פירוק האגף.[38] מדינת ישראל בהתקבלה לארגון המדינות המפותחות, במאי 2011, קיבלה על עצמה לממש את הפרוטוקול המפורט לניהול משק הדיג, אולם בפועל בדיקתמבקר המדינה העלתה כי יישום ניהול זה לקוי. על כל רצועת חוף הים התיכון בישראל פועלים כיום 2 פקחים בלבד, המפיקים בממוצע דוח אחד בחודש.[39]
בישראל, בניגוד למדינות המפותחות בעולם, אין מכסה על כמות הדגה, אלא על כמות רישיונות הדיג בלבד. גם אין הגבלה על גודל העין ברשתות, ולכן דייגים מסחריים משתמשים ברשתות עם גודל עין קטן מאוד. כתוצאה מכך, עד כ-80% מהשלל הנתפס ברשתות אלו חסר ערך כלכלי, וכל גוויות הדגים והיצורים הימיים הקטנים הנתפסים בהם מושלכים. בישראל פועלות כ-28ספינות מכמורת, כמות המוערכת כגדולה מדי לשטח הימי שלה. לשם השוואה, שלל הדיג בישראל קטן בשישית מזה שלטורקיה, וגודל הדגים קטן בחמישית עד עשירית מזה של טורקיה.[39] מתוך 14 שמורות טבע ימיות רק אחת הוכרה על ידי אגף הדיג – שמורתראש הנקרה. שמורות ימיות כחוף דור-הבונים נהנות מהגנה חלקית על ידירשות הטבע והגנים, ושטחן של השמורות כ-10% מהגודל הנדרש לשמורה ימית.[39][40]
^על פי המקוראתר פורמולה, הטורקים קשרו בין צבעים לרוחות השמיים, ואלה משתקפים בבירור בשמות הגאוגרפיים המוכרים לנו כיום. הם ייחסו ירוק וכחול למזרח, לבן למערב, שחור לצפון ואדום לדרום. גם ה"מרכז" זכה לצבעים משלו: צהוב וזהוב. לפיכך הים הלבן אינו אלא הים המערבי, השוכן מערבית לטורקיה; הים השחור הוא הים הצפוני (השוכן צפונית לטורקיה), הנהר הירוקישילאירמאק (Yeşilırmak) הוא הנהר המזרחי.
^Nicholls, R.J.; Klein,R.J.T. (2005). Climate change and coastal management on Europe's coast, in: Vermaat, J.E. et al. (Ed.) (2005). Managing European coasts: past, present and future. pp. 199-226.
.jpg)
.svg)
