מקור השם העברי "ים סוף" בסיפורקריעת ים סוף המופיע בספר שמות ומציג אתים סוף המקראי שאותו חצו בני ישראל ביציאת מצרים. ברוב הלשונות, וגם בלשון העברית, הים מכונה "הים האדום", והוא אחד מארבעה ימים הנקראים על שם צבעים, מסיבות שונות, כשהאחרים הםהים השחור,הים הלבן, והים הצהוב. קיימות תאוריות שונות בנוגע למקורו של השם העתיק. הים נקרא לראשונה "אדום" בשמו ביוונית (Ερυθρά Θάλασσα). שם זה התגלגל גם ללטינית (Mare Rubrum) ולערבית (البحر الأحمر). תאוריה אחת היא שהשם ניתן לו על שם החיידקים השייכים לסוג טריכודסמיום אריטראוםTrichodesmium erythraeum המשתיכך לציאנובקטריה, המוסיפות גוון אדמדם למימיו, או עקב אדמומיות המים הנובעת מהשתקפות ההרים האדמדמים שממזרח לו בירדן ובערב הסעודית. קיימת גם סברה שהשם נובע מכך שהצבע האדום מסמל את כיווןדרום, להבדיל מן הים השחור שמסמל את כיווןצפון, וכן קיימת אפשרות שמקור השם היווני הוא בתרגום שמם שלהרי אדום. הראשון שהתייחס למקור שמו של הים האדום היהאגאתרכידס בחיבורו "אודות הים האריתראי". ספר זה, שנכתב בסוףהמאה ה-2 לפנה"ס, הוא גם אחד התיאורים המוקדמים של אזור זה.
ישנו הסבר עממי הגורס שהצלבנים שהפליגו בים למטרות מסחר כינו את הים בלטינית – "The Reed Sea" (ים הסוף באנגלית), בשלמסחר בסוף, בשל הסוף אשר גדל שם בעבר בכמות גדולה ליד מקורות מים או כתרגום ל"ים סוף" המקראי. במהלך השנים התגלגל השם וקיבל את שמו "The Red Sea", (הים האדום באנגלית) מה שהפך לשמו "הים האדום". ככל הנראה מדובר באטימולוגיה עממית בלבד, שכן שם זה היה בשימוש כבר בעת העתיקה עוד לפני התפתחות השפה האנגלית.
ים סוף מחובר בקצהו הדרומי לאוקיינוס ההודי דרך מצרבאב אל-מנדב, ובקצהו הצפוני הוא מתפצל לשלוחה מזרחית –מפרץ אילת, הידוע כ"מפרץ עקבה" במרבית הלשונות, ולשלוחה מערבית –מפרץ סואץ, הנמצאות משני צידיו של חצי האיסיני. אורכו של הים הוא כ-1,900קילומטר ורוחבו המקסימלי הוא כ-300 קילומטר. עומקו הממוצע כ-500 מטר ועומקו המקסימלי כ-2,500 מטר. ליםמדפי יבשה רחבים הידועים במושבות האלמוגים שבהם, וביצורים הימיים הרבים השוכנים לאורכם. טמפרטורת פני המים שלו נעה בתחום צר יחסית של 20–30מעלות צלזיוס לאורך השנה. הראות מתחת לפני המים טובה מאוד, ולעיתים אף ניתן לראות לטווח של 200 מטר. ים סוף הוא המלוח ביותר מבין הימים הפתוחים.
לים סוף הייתה חשיבות כלכלית מועטה עד לפתיחתה של תעלת סואץ, אך מאז הוא משמש כנתיב השיט הקצר ביותר מאירופה, דרך תעלת סואץ, לנמלי המזרח באסיה,אוסטרליה ובאפריקה המזרחית, למעט תקופות בהן התעלה נסגרה. לירדן,סודאן ואריתריאה ים סוף הוא נתיב השיט היחידי, ולישראל ולעוד מדינות הוא נתיב שיט חשוב מנמל אילת. חשיבותו של מפרץ אילת לישראל פחתה עם פתיחת תעלת סואץ למעבר חופשי של כלי שיט ישראליים, מאחר שחלק גדול מהתעבורה הימית מגיעה לישראל דרךמפרץ סואץ ותעלת סואץ.
ים סוף מהווה מוקד חשוב לתיירות מרחבי העולם. מזג האוויר הנוח בעונת החורף, החופים היפים, הים הצלול ואתרי הצלילה המרהיבים לחופי סיני, מצרים, וסודאן הופכים את חופי ים סוף ליעד תיירות מבוקש.ראס מוחמד והחור הכחול בסיני, ידועים כאתרי צלילה מהמרהיבים בעולם. מאזהסכם השלום בין ישראל למצרים פיתחה מצרים מאוד את התיירות לאורך חופי ים סוף, ובמיוחד בסיני, ובנתה עשרות אתרי תיירות ומאות מלונות וכפרי נופש. תיירות זו נפגעה קשות מאזהמהפכה של 2011 במצרים, עם עלייה חדה בתקריות טרור מצד ארגונים אסלאמיים קיצוניים בסיני.
בשנת 2016 החלו מצרים וערב הסעודית לבחון פרויקט ענק להקמת גשר מעל ים סוף במימון סעודי, מה שיאפשר מעברסחורות ישיר של המדינות וקירוב שווקים בחצי האי ערב לאירופה[2].
מזה זמן מה גורמים פרטיים וממשלתיים בישראל שואפים להקים אתתעלת הימים. לפי חזון שהתייחס אליו איש העסקים,יצחק תשובה באוקטובר 2016, מים מותפלים שיגיעו דרך תעלת הימים מים סוף יוכלו לשמש להקמת "כנרת קטנה" בנגב וסביבה יאוכלסו בתי מלון ותושבי קבע[3].בהתייחס לתרומת תעלת הימים למשק המים בישראל מדגיש פרופ' סמיט, מהפקולטה להנדסה כימית בטכניון, כי תהיה לתעלת הימים תרומה מקומית לתושבי הערבה עם המים המותפלים שצפויים להגיע לאזור, אם כי לא מדובר בתרומה משמעותית לכלל משק המים בישראל.
