 | |||
| לידה | 22 בינואר1877 הקיסרות הגרמנית  טינגלב(אנ'),פרוסיה,גרמניה | ||
|---|---|---|---|
| פטירה | 3 ביוני1970 (בגיל 93) גרמניה המערבית  מינכן,בוואריה,גרמניה המערבית | ||
| מקום קבורה | Ostfriedhof | ||
| מדינה | גרמניה הנאצית גרמניה הנאצית | ||
| השכלה | |||
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית הגרמנית,המפלגה הנאצית,Aktionsgemeinschaft Unabhängiger Deutscher | ||
| השקפה דתית | נצרות פרוטסטנטית | ||
| בן או בת זוג | Manci Schacht | ||
| ילדים | Inge Schacht | ||
| פרסים והוקרה | אות הזהב המפלגתי | ||
| חתימה |  | ||
| |||
| |||
הוראס גְרִילי הְיָילמאר שאכט (בגרמנית:Horace Greeley Hjalmar Schacht) (22 בינואר1877 –3 ביוני1970) היה שר הכלכלה בגרמניה בתקופת שלטוןהמפלגה הנאצית בין השנים1935–1937. שאכט מעולם לא הצטרף למפלגה הנאצית אך ב-1934 קיבל חברות של כבוד במפלגה. מעמד זה נשלל ממנו לאחר שהסתכסך עם צמרת המפלגה ב-1943.שאכט הוא מבין שלושת האישים היחידים שזוכו במשפטי נירנברג.
שאכט נולד בטינגלב, שהיה אז בשלזוויג-הולשטיין, כחלק מהקיסרות הגרמנית (לימים בדנמרק), למשפחה דנית. הוריו, וילאם לאונרד לודוויג מקסימיליאן שאכט והברונית קונסטנצה יוסטינה סופי פון אגרס, ילידת דנמרק, התגוררו מספר שנים בארצות הברית. תחילה החליטו לקרוא לו על שם העיתונאי האמריקניהוראס גרילי, אולם הם נכנעו לדרישת סבתו של שאכט, שדרשה שיינתן לו שם דני. בנעוריו הוא התגורר בארצות הברית. הוא למדרפואה,פילוסופיה ומדע המדינה, לפני שקיבל דוקטורט בכלכלה בשנת1899 בגרמניה. ב-1916 מונה לאחד הדירקטורים ברייכסבנק. בשנת 1918 היה ממייסדיהמפלגה הדמוקרטית הגרמנית.
בנובמבר1923 מונה לממונה על המטבע בגרמניה. לאחר שפעולותיו עזרו בהדברת ההיפר-אינפלציה שהייתה בגדר אסון למשק הגרמני, מונה לנשיא הרייכסבנק. הוא שיתף פעולה עם גורמים במשק העולמי והגרמני בהפעלת "תוכנית יאנג", שהגה הדיפלומט האמריקניאואן יאנג ב-1929 לפריסת תשלוםפיצויי המלחמה שהוטלו על גרמניה בחוזה ורסאי. עם זאת, שאכט התייחס לפיצויים כמחנק כלכלי וראה בתוכנית זו פתרון זמני בלבד. משהבין שאין ביכולתו להוריד משמעותית את עול הפיצויים, פרש שאכט מתפקידו כנשיא הרייכסבנק ב-1930, הן כמחאה והן מתוך חשש שתדמיתו הפוליטית תינזק.
לאחר פרישתו הושפע מספרושל אדולף היטלר, "מיין קמפף", והחל לשתף פעולה עמו. אף שמעולם לא הצטרף למפלגה הנאצית, הוא סייע לה בהשגת מימון והפגיש את היטלר עם בעלי ממון ותעשיינים. בשנת1933 החתים תעשיינים עלעצומה הקוראת לנשיאפאול פון הינדנבורג למנות את היטלר לקנצלר גרמניה.
במרץ 1933 שאכט מונה על ידי היטלר לנשיא הרייכסבנק ובאוגוסט1934 מינה אותו לשר הכלכלה. הוא תמך בעבודות ציבוריות יזומות כגון אלו שיזם הנשיאפרנקלין דלאנו רוזוולט ב"ניו דיל" אשר סייעו בהוצאת המשק האמריקני מןהמשבר הכלכלי העולמי. הוא יזם סלילת כבישיאוטובאן חדשים והצליח להוריד אתשיעור האבטלה, דבר ששיפר רבות אתכלכלת גרמניה הנאצית. במאי1935 מונה כממונה בעל סמכויות בתחום כלכלת המלחמה. הוא קיבל חברות של כבוד במפלגה הנאצית, ואת עיטור "צלב הקרס המוזהב". בנובמבר1937 פרש שאכט מפעילות בשל אי הסכמתו עם מטרותיו של היטלר והעמדת המשק על בסיס ההכנה למלחמה. שאכט סבר כי הדבר יוליך לאינפלציה. כן הסתכסך עםהרמן גרינג. הוא מונה שוב לנשיא הרייכסבנק, אך פרש אף מתפקיד זה בשנת1939, ומונה לשר בלי תיק, עד שפרש סופית מפעילות בינואר1943.
לאחר כישלוןקשר העשרים ביולי בשנת1944 נאסר שאכט, על אף שכפי הנראה לא היה לו כל קשר עם הקושרים. הוא נשלח למחנה הריכוזראוונסבריק, ובהמשך הועבר לפלוסנבירג, אך קיבל טיפול של "אישיות מיוחדת" עד לשחרור המחנה באפריל1945. מיד לאחר מכן נעצר בידי בעלות הברית והועמד לדין במשפטי נירנברג על חלקו בהכנות למלחמת העולם השנייה. לכל אורך המשפט הוא טען שהואחף מפשע, ולא רק שלא הכין את המלחמה, אלא אף פעל למנוע אותה. לבסוף זוכה מן ההאשמות, בקולות השופטים הבריטי והצרפתי כנגד עמדת השופט האמריקאי והרוסי. אך מיד לאחר שחרורו נעצר שוב והובא בפני בית דין גרמני לדה-נאציפיקציה. הפעם נמצא אשם, ונדון לתשע שנותמאסר עםעבודת פרך. הוא שוחרר בתחילת ספטמבר1948. לאחר שחרורו הקים בנק בדיסלדורף, ונתן ייעוץ כלכלי לחברות שונות ולמדינות מתפתחות בעולם, בין היתר נתן ייעוץ למשטרו שלגמאל עבד אל נאצר במצרים.
ישראלים נחלקו לגבי היחס אל עצותיו של שאכט. ביוני 1949 פרסם העיתון "מעריב" מאמר פרי עטו של שאכט, בו הציע לישראל להשתמש בשיטה בה הוא עצמו השתמש, על מנת להדביר את ההיפר-אינפלציה בגרמניה[1]. לעומת זאת, בינואר 1950 פורסמה ביקורת על עצם מכירת ספרו בישראל[2]. ב-25 בנובמבר1951 טס שאכט מפקיסטן לדנמרק וביצע נחיתת ביניים בנמל התעופה לוד, בדרכו מוועידה כלכלית באינדונזיה. שאכט שהה זמן קצר על אדמתישראל, התראיין לעיתונות, והביע את דעתו כי לאור מצבה הכלכלי של גרמניה, לא חלה עליה החובה לשלםשילומים לנפגעי השואה. ביקור זה עורר סערה, שכן למרות הזמן הקצר שחלף מאז השואה, העז אחד מראשי המשטר הנאצי להגיע למדינת ישראל, לא נעצר ולא הועמד לדין[3][4]. במיוחד, עלו טענות שהיועץ המשפטי של משרד החוץ,שבתאי רוזן, אירח את שאכט בעת שהותו בישראל[5]. משרד החוץ פרסם הכחשה שטענה שרוזן לא יצר כל מגע עם שאכט[6].
היילמאר שאכט, במסד הנתונים הקולנועייםIMDb(באנגלית)| הנאשמים במשפט פושעי המלחמה בנירנברג | ||
|---|---|---|
| נשפטו לגזר דין מוות | ארנסט קלטנברונר •ארתור זייס-אינקווארט •מרטין בורמן (באותה תקופה מקום הימצאו לא היה ידוע, אולם מאז התברר כי נהרג) •הרמן גרינג (התאבד לפני ההוצאה להורג) •אלפרד רוזנברג •אלפרד יודל •וילהלם קייטל •וילהלם פריק •הנס פרנק •פריץ זאוקל •יוליוס שטרייכר •יואכים פון ריבנטרופ |  |
| נידונו למאסר | ולטר פונק (מאסר עולם) •אריך רדר (מאסר עולם) •רודולף הס (מאסר עולם) •באלדור פון שיראך (20 שנה) •אלברט שפר (20 שנה) •קונסטנטין פון נויראט (15 שנה) •קרל דניץ (10 שנים) | |
| זוכו מכל אשמה | הנס פריטשה •היילמאר שאכט •פרנץ פון פאפן | |
| לא נידונו | רוברט ליי •גוסטב קרופ | |
