הִיוּוּן (מלשון "הון" ולא מלשון "הווה") הוא תהליך תרגום של ערך כספי מתקופה אחת למונחי תקופה אחרת. פעולת ההיוון היא הפיכה של התחייבות חוזית להון. במקרים רבים המשתמשים במושג היוון מתכוונים בעצם לערך הנוכחי שלתזרים מזומנים עתידי.
בתורת המימון, היוון הואחישובהערך העתידי של הכסף(אנ') באחת מהדרכים הבאות:
- חישוב הערך הנוכחי של סכום שאמור להתקבל בעתיד, תוך התחשבות ברווחי הריבית הנוצרים בפער שבין הזמנים. בין שמדובר בסכום חד-פעמי ובין שמדובר בסכום המתקבל בתשלומים לאורך זמן.
לדוגמה,מינהל מקרקעי ישראל מבצע היוון של דמיחכירה שנתיים (או היוון במגורים בקרקע עירונית). בהיוון משלם החוכר בהווה בתשלום חד-פעמי את דמי החכירה עבור כל תקופת החכירה ובכך פטור הוא מלשלם כל שנה את דמי החכירה (ואף אגרות נוספות מסוימות שמטיל המינהל). - חישוב הערך העתידי של סכום קיים בהווה.
לדוגמה, חישוב סך הרווחים הצפויים להתקבל מהשקעה בהווה במפעל ייצור.
המעבר בין ערך נוכחי לערך עתידי מתבצע באמצעות הכפלה וחלוקה במקדם היוון על כליחידת זמן, שהוא בעצם 1 ועוד גובה הריבית (לדוגמה, אם הריבית היא 3% לשנה, מקדם ההיוון יהיה 1.03 במונחים שנתיים). מקדם ההיוון מייצג את מחיר הזמן של הכסף, אך גם את הסיכון בהשקעה או בהלוואה, אם יש.
היוון בחשבונאות משמעותו אחת מאלה:
- הפיכת עתודות כספיות (או קרנות) להוןמניות במאזן (לפישווי שוק).
- רישום של הוצאה שוטפת כהוצאה לטווח ארוך או כנכס הוני.
- שמואל ילינק,"ההיוון" בתביעות נזיקין ולפי חוק הביטוח הלאומי, הוצאת "דון" תל אביב - (1977, 1979, 1990) שלוש מהדורות.
