הטעמה (אוטעם) היא הדגשה של אחת ההברות במילה באמצעות שינוי בתדירות הקול או בעוצמתו בעתהגיית ההברה. הטעמה ניכרת במילים שבהן יש שתי הברות או יותר.
בשפות שיש בהן מילים ארוכות, תיתכן הדגשה של מספר הברות כך שהברה אחת תוטעם בהטעמה ראשית והברות נוספות תוטעמנה בטעם משני. בין שתי הברות מוטעמות (בטעם ראשי או משני) חוצצת תמיד הברה בלתי־מוטעמת אחת לפחות.
מיקום הטעם במילה עשוי להיות ההבדל היחיד בין שתי מילים שונות במשמעותן. כך לדוגמה בעברית הטעם הוא יוצר ההבדל בין המילה בוק֫ר (רועה בקר), הטעם בה נמצא בהברה האחרונה (מלרע), לבין המילה ב֫וקר (השעות הראשונות של היום), הטעם בה נמצא בהברה הראשונה (מלעיל). יששפות שבהן ניתן לחזות במדויק את מיקום הטעם בעוד שבשפות אחרות מיקום הטעם הוא שרירותי. בשפות מסוימות יש הבחנה בין סוגים שונים של הברות מוטעמות המכונות גם טונים, במקרים כאלו סוג ההטעמה משפיע גם על משמעות המילה. יש שפות, לדוגמהסינית, בהן לא נהוגה הטעמה כלל, או כמעט כלל, וכל ההברות נהגות באותה עוצמה.
להטעמה מקום חשוב בשירה ולפיה נקבע המשקל. בשירה, המשלימה להטעמה היא ההשפלה: בהברה שאין בה הטעמה יש השפלה.
ב־IPA (האלפבית הפונטי הבין-לאומי) מיוצגת הטעמה על ידי סימן הדומה לגרש:ˈ, אשר נכתב לפני ההברה המוטעמת במילה; לדוגמה, המילה "בוקר" במשמעות "שעת הבוקר" מתועתקת/ˈbokeR/, ואילו המילה "בוקר" במשמעות "קאובוי" מתועתקת/boˈkeR/. הטעמה משנית מיוצגת על ידי הסימןˌ, לדוגמה "ערבּובְיה":/iRˌbuvˈja/.
המונח "מלרע" מפנה לכאן. לערך העוסק בחסם מלרע וחסם מלעיל במתמטיקה, ראוחסם (מתמטיקה).
ההטעמה היא אחד ממאפייניהגיית העברית. בעברית, טעם הנופל בהברה האחרונה של המילה מכונהמלרע (כלומר מלמטה). טעם הנופל בהברה הלפני אחרונה של המילה מכונהמלעיל (כלומר מלמעלה). מרבית המילים בעברית מוטעמות מלרע, אך ישנן מילים כמו המילים "פסח" או "ארץ" שמוטעמות מלעיל. בעברית בת זמננו, ובעיקר בלשון הדבורה העממית, יש גם מילים המוטעמות בהברה השנייה או השלישית שלפני האחרונה; למשל, המילה "קיבוצניקים" מוטעמת בהברה השנייה שלפני האחרונה (מלעיל דמלעיל אוטרום מלעיל) ובמקרים נדירים יש הטעמת מלעיל דמלעיל גם במקרא, בעיקר כשמדובר ב'נסוג אחור'; למשל, "נֶ֣עֶרְמוּ מַיִם" (שמות טו, ח).
יש קשר בין ההטעמה לבין הניקוד של המילים:
- כל הברה סגורה (שאחריהשווא נח אודגש חזק) ולא מוטעמת, תנוקד תמיד בתנועה קטנה.
- הברה פתוחה (שאין אחריהשווא נח או דגש חזק) ולא מוטעמת, תנוקד לרוב בתנועה גדולה.
- הברה פתוחה ומוטעמת תנוקד לרוב בתנועה גדולה.
- הברה סגורה ומוטעמת תנוקד לרוב בתנועה גדולה.
כמו כן קיים קשר ביןניקוד המילים לבין הטעמתן. במילים זהות בפירושן – שימו לב האות ד' ראשונה בשווא נע, והשנייה בסגול.
- עַבְדְּךָ֫ – נהגית בהטעמה מלרעית.
- עַבְדֶּ֫ךָ – נהגית בהטעמה מלעילית.
בניקוד הברות מוטעמות ישנם יוצאי דופן רבים לכללים.
בהגייה המקובלת בימינו של השפה העברית ובהטעמה על פיטעמי המקרא, מרבית המילים מוטעמות מלרע. הגייה זו קרויה "הברה ספרדית". בהגייה הקרויה "הברה אשכנזית", מרבית המילים מוטעמות מלעיל. שירים רבים שנכתבו בתקופת התחייה מוטעמים לפי ההברה האשכנזית, למשל ההמנון הלאומי של ישראל, שאותו שרים גם היום בהטעמה מלעילית. ישנם שירים שנכתבו להם גרסאות שונות במלעיל ובמלרע. לדוגמה, לשיר "אומרים ישנה ארץ" שחיברשאול טשרניחובסקי יש גרסה בביצועו שלשלמה ארצי במלרע, וגרסאות במלעיל בביצוען שלנעמי שמר וירדן בר-כוכבא.
בעברית מקראית ההטעמה מסומנת באמצעות המערכת המורכבת שלטעמי המקרא, שמסמנים גם את התחביר של הפסוקים וגם את המנגינה של הקריאה בבתי כנסת.
בעברית חדשה קיימות מספר דרכים לסמן את ההטעמה במילה כשיש בכך צורך. הדרך הנפוצה היא שימוש בסימן עולה (חלק מטעם המקרא "עולה ויורד"), שנראה כמו חץ שמצביע שמאלה, ונכתב מעל העיצור בהברה המוטעמת, למשל "חת֫ול". ניתן להקליד את הסימן העולה במחשבים באופנים הבאים:
- Windows 8 וגרסאות חדשות יותר, ומערכותלינוקס (ת"י 1492 2012): הסימן ם֫ מוקלד על ידיAltGr+6 במקלדת עברית. לצורך הקלדת םֽ (לשם הייצוגב-IPA):AltGr+7.
- אנדרואיד (מקלדתGboard): הקשה ארוכה על האות ע' תיצור סימון מילרעֿ
- אנדרואיד (מקלדת Gboard): הקשה ארוכה על האות ר' תיצור סימון מ֫ילעיל
לעיתים משמשים לכך סימנים אחרים, למשלמתג (במילון אבן שושן: "בֶּֽצַע"), בסימןגג (במילון הסלנג המקיף שלרוביק רוזנטל: "חרד̂לניק"), ובסימנים נוספים.[1]
