 | |
 | |
| ביאליק ורבניצקי | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| מייסדים | חיים נחמן ביאליק,ש. בן ציון,מאיר דיזנגוף,אלחנן ליב לוינסקי ויהושע חנא רבניצקי |
| תקופת הפעילות | 1901–הווה (כ־124 שנים) |
| חברת אם | כנרת זמורה-ביתן דביר |
| מדינה | ישראל |
| משרד ראשי | תל אביב |
| ענפי תעשייה | הוצאה לאור |
| מוצרים עיקריים | ספר |
  | |
דביר היאהוצאת ספרים לספרות עברית, לשירה ולחכמת ישראל.
ההוצאה נוסדה לראשונה באודסה בשנת1901 על ידיחיים נחמן ביאליק[1],ש. בן ציון,מאיר דיזנגוף,אלחנן ליב לוינסקי ויהושע חנא רבניצקי תחת השם "מוריה". ספרי ההוצאה היוו את המסד לספרייתבית הספר העברי המודרני על ידי הספקתספרי לימוד וספרי יסוד במקצועות העברית והמקרא ועיבוד לעברית קלה של סיפוריחז"ל ויצירות מתקופתימי הביניים.
לאחרמלחמת העולם הראשונה ומהפכת אוקטובר נסגרה ההוצאה ברוסיה עקב האיסור של השלטון על הוצאת ספרים בעברית מלבד ספרי קודש. איש העסקיםאליהו פאינסון, ממייסדיבית החרושת "שמן" הקציב סכום כסף נכבד כדי לסייע להוצאה להתבסס בברלין ואפשר להוצאה להיפתח מחדש ב-1919, על ידי אותם אישים. במשך כחצי שנה הוציאה ההוצאה ספרים תחת השמות "מוריה" ו"דביר" ומשנת1920 תחת השם "דביר" בלבד, תוך מיזוג הזכויות והנכסים של "מוריה" ב"דביר"[2].
ההבדל העיקרי בין "מוריה" ל"דביר" היה שהוצאת מוריה פנתה לתחום ספרי הלימוד והעיבודים עבור תלמידים בעוד ש"דביר" התמקדה בהוצאת יצירות שלמות לקהל הבוגר ("העם"), בתוכו בוגרי בתי הספר שהתחנכו על ספרי "מוריה". בשנת1923 החל לצאת גם ה"מאסף העתי" (כתב עת) לחוכמת ישראל "דביר". הרוח החיה בהוצאה ומכתיב דרכה היה חיים נחמן ביאליק שכל ספריו יצאו בהוצאת דביר. סופרים מובילים נוספים בהוצאה היושלום אש,י"ל פרץ,י"ד ברקוביץ',דוד פרישמן,גרשון שופמן ועוד. המשוררים הבולטים היושאול טשרניחובסקי,זלמן שניאור ועוד. בנוסף הוציאה ההוצאה סדרות ספרים על ההיסטוריה של עם ישראל בעריכתשמעון דובנוב.השהות בברלין הוגדרה מראש כזמנית, עד שיוקמו התשתיות הדרושות וייאסף הממון הדרוש להעברתה לארץ ישראל. ואכן בשנת1924 עברה ההוצאה לתל אביב ואל חברי המערכת שלה נוספו הסופריםאחד העם,שמריהו לוין,יהודה גור (גרזובסקי), ואלתר דרויאנוב על הצד הפיננסי הופקדיצחק גולדברג.
המשבר הכלכלי שפקד את הארץ והעולם בשנות השלושים ומלחמת העולם השנייה הביאו לירידה חדה במכירות ולצבירה מהירה של חובות. בנוסף, עמודי התווך של ההוצאה הלכו לעולמם. חיים נחמן ביאליק נפטר ב-1934 ורבניצקי ב-1944. לאחר מותו של רבניצקי, נתמנהשמואל פרלמן לעורך הראשי של ההוצאה[3]. ההוצאה התמקדה בנכסי העבר, כ-1,400 כותרים שהוציאה בעבר והמשיכה להוציא. בנוסף רכשה ההוצאה את הזכויות לספרי הוצאתתרשיש שכלל תרגומים ממיטב הספרות העולמית. הבעלות על ההוצאה התחלקה בין מספר גורמים, ביניהם יורשיו של שמריהו לוין ואיש העסקיםאשר רשף (אביהם שלרפי וצלי רשף). שמה של ההוצאה הפך לשם נרדף לעולם מיושן ולא רלוונטי[דרוש מקור].
בשנת1969 זכו התרגומים לכתביזיגמונד פרויד שיצאו בהוצאת דביר בפרס טשרניחובסקי[4].
מטרת ההוצאה עם הווסדה הייתה "חנוך לאומי מתוקן על יסודות אנושיים כלליים"[5] וזאת על ידי פרסום ספרות מקורית, בדגש על ספרים בעלי תוכן חינוכי וכינוס הספרות היהודית לדורותיה ובעיקר חוכמת ישראל ושירת ימי הביניים. במכתבו של ביאליק מיוםכ"ט באיירתרפ"ג (מאי 1923) לעורכי "המאסף העתי" "דביר" ניתן לראות את ה"אני מאמין" שלו לתפקידה של הוצאת הספרים כולה:
עתה, אמרתי בלבי, יש תקוה כי "חכמת ישראל" תֵעשה לחכמת ישראל בלי מרכאות כפולות. בשובה להתחבר דרך הלשון למקור היצירה החיה של האומה כולה, תשוב ותהיה גם היא לאבר של החי. לב חדש ורוח נכון יבואו לה, ושבה והרגישה מאליה את דפיקת לב האומה ואת כל מכאוביו ומשאלותיו הגלויים והנעלמים. אז ישובו אליה גם חושה הבריא וטעמה הטוב וידעה להפלות בין עיקר ובין טפל, בין מקק ספרים ובין דבר יצירה.
—חיים נחמן ביאליק[6]
לאחר הקמתהאוניברסיטה העברית בירושלים ראתה עצמה הוצאת דביר כמחויבת להוציא את הספרות המחקרית הנדרשת לתלמידי המוסד, הן פרי עטם של חוקרי האוניברסיטה והן ספרי עזר לתלמידיה. אולם, בהיותה עסק פרטי שלא ראה רווח בהוצאת סוגה זו של ספרות לקהל יעד צר, התמקדה בצד הפופולרי יותר שבשולי העיסוק המדעי והותירה את ההוצאה האקדמית המדעית בידי האוניברסיטה עצמה.
אחד מן העקרונות המנחים של דביר היה אי-התפשרות על איכות החומרים (נייר,כריכה,דפוס וכדומה). בהוצאה יצאו ספרים בפורמט גדול, על גבי נייר איכותי ובכריכות מהודרות. מפעלי הכינוס הגדולים (כגוןספר האגדה) יצאו במספר מהדורות מהודרות במיוחד. הדבר חייב השקעת כספים גדולה שלא תמיד הוחזרה במכירות.
הוצאת דביר ריכזה במהלךשנות השלושים התנגדות מבין הסופרים ובעיקר המשוררים הצעירים (דאז) של ארץ ישראל אשר התאגדו בחבורת "יחדיו", בין הבולטים בחבורה ניתן למנות אתנתן אלתרמן,אברהם שלונסקי,יעקב הורוביץ וישראל זמורה. טענתם העיקרית הייתה שההוצאה החשובה מתמקדת בהוצאה לאור של כתבי "משוררים מתים" ומתעלמת מהיצירה העברית החדשה. כתגובת נגד קמו הוצאת "יחדיו" ולאחר מכן הוצאתמחברות לספרות של ישראל זמורה.
בשנת1986 רכשאהד זמורה, שותף בכיר בהוצאת "זמורה-ביתן" ובנו של מתנגדה התקיף של "דביר", ישראל זמורה, את הוצאת דביר.מלבד יחס נוסטלגי נרכש עם רכישת דביר קטלוג ענק של זכויות ("בקליסט" בלשון ההוצאה לאור) ותדמית מכובדת ושורשית. מבקר הספריםמיכאל הנדלזלץ כתב:
רכישת דביר על ידי זמורה-ביתן נראית ממבט ראשון (ושני ושלישי) כאידאלית. מצד אחד, הוצאה עם מוניטין, עבר מפואר ורשימת קטלוג שכמעט אין כדוגמתו בספרות העברית... מצד שני, הוצאה נמרצת שיש לה תדמית מסחרית ... אך בהחלט לא הוצאה מסחרית בלבד.
—מוסף "ספרים" שלהארץ
בשנות ה-90 החלה דביר להוציא לאור את סדרת "מה? דע!", סדרת ספרימדע פופולרי[7].
בשנת2005, במלאת 70 שנה למותו של ביאליק, פג תוקף זכויות היוצרים על יצירתו, נכס חשוב של "דביר". למרות זאת יצאו לאור מהדורות חדשות של קובץ השירים וקובץ הסיפורים של ביאליק[8]. בשנת2009, השיקה דביר שירות דפוס דיגיטלי שמאפשר להזמין באינטרנט ספרים שאזלו מהמלאי ומהחנויות לפי דרישה. כך שהספר המבוקש מודפס במיוחד עבור המזמין, כולל העטיפה המקורית[9]. בשנת2012, לקראתיום השואה, ראה אור בהוצאת דביר הספר "אנה פרנק - בין מילים לתמונות", שעיקרו תצלומים מחייה שלאנה פרנק לצד כיתובים, ציטוטים ועובדות הנמסרות בקצרה[10].
הוצאת הספרים ממשיכה להוציא תחת המותג "דביר" את ספרי הילדים שלמרים ילן שטקליס ופאול קור, כתבישלום עליכם וסדרת ספרי ההיסטוריה שלצבי יעבץ וספרים נוספים.
טקס הנחת אבן הפינה לבית ההוצאה דביר-ביאליק ברמת גן, במעמדבן-גוריון,מאיר דיזנגוף,אברהם קריניצי,יצחק בן-צבי,שאול טשרניחובסקי,הרב עוזיאל.יומני כרמל דצמבר 1935
דביר (הוצאת ספרים), דף שער בספרייה הלאומית