ההגייה התימנית (אוהברה תימנית, נקראתהג'ה בפי בני העדה) היא אופן הביטוי של השפה העברית שהתקיים בפייהודי תימן בתקופת הביניים של העברית. הגייה זאת נחשבת בעיני רבים למדויקת שבהגיות. ככלהגיות העברית בימי הביניים, אף היא לא שימשה ברובה לדיבור עברי, שכמעט לא התקיים אז, אלא בעיקר לצרכיםליטורגיים ובמהלךלימוד תורה.
סברה של חלק מחוקרי הלשון העברית,[1] רבני תימן ורבני שאר העדות, היא שהגייה זו היא המדויקת ביותר שנשתמרה כיום. בין המצדדים בטענה זו ניתן למנות את רבני יהדות תימן: הרב חיים סינואני הרביחיא יצחק הלוי,[2] הרביוסף קאפח,[3] הרביוסף צוברי,[4] הרביחיא אלשיך,[5] הרבחיים כסאר ועוד. גם רבנים מעדות אחרות ראו את ההגייה התימנית כהגייה המדויקת יותר מכל עדות ישראל האחרות, כדוגמת הרביעקב ספיר,[6]הראי"ה קוק,[7] הרבחיים דוד הלוי[8] ועוד רבים[דרוש מקור]. כך היא דעת החוקרים האקדמאיים,[9] וביטוי לכך נמצאבספרו שלאליעזר בן-יהודה "המבטא בּלשון העברית"[10]:
ובדבר ההבדל במבטא התיו הרפה והדגושה, ודאי שבימי המסורה היו מבדילים ביניהן. אבל גם בני הגולה אינם מבדילים בין ג' דגושה ורפויה ובין ד' דגושה ורפויה ... שלפי המסורה צריך להבדיל, כמו שבאמת התימנים מבדילים.
מנגד, דעתם של רבנים מקרביהדות ארצות האסלאם[דרושה הבהרה] היא שדווקא ההגייה ה'ספרדית' היא הקדומה והמדויקת[דרוש מקור]. מרבניג'רבה, הרבמאיר מאזוז טוען שיהדות ג'רבה החזיקה במסורת דקדוק עתיקה, שלדעתו היא מדויקת יותר משל התימנים, אך רואה יתרונות גם בהגייה התימנית, דוגמת הד' הרפויה.[12]
ההגייה התימנית אינה אחידה לחלוטין בין קהילות תימן השונות. כדוגמה בולטת לכך ניתן להביא את הגיית הקו"ף והגימ"ל הדגושה, שרוב קהילות יהודי תימן (למשל בהגייה הצנענית) מבטאות כגימ"ל ישראלית וג'יםערבית, בהתאמה, ואילו קהילות אחרות, כגון קהילת שרעב, מבטאות אותן כקו"ף עמוקה וגימ"ל ישראלית.
לטענת הרבמאיר מאזוז, דוגמה זו גם מצביעה על כך שככל הנראה הושפעה ההגייה היהודית-תימנית מההגייה הערבית-תימנית. תימן מחולקת (גם כיום) לשנידיאלקטים עיקריים, דיאלקט צנעני ודיאלקט תעיזי. בדיאלקט הראשון מבטאים קו"ף וגימ"ל דגושה כגימ"ל וג'ים, ואילו בדיאלקט השני הן מבוטאות כקו"ף עמוקה וגימ"ל ישראלית. חיזוק לעמדה זו ניתן להביא מכך שקהילות שמוצאן מצפון תימן אימצו את הקו"ף והגימ"ל הדגושה של הדיאלקט הצנעני השולט שם, ואילו הקהילות שמוצאן מדרום תימן אימצו את אלו של הדיאלקט התעיזי. חוקרים ורבנים חלקו על כך[דרוש מקור].
עוד התבטא הרבעובדיה יוסף[13] נגד הגיית הגימ"ל הדגושה של התימנים, וסיווג אותה כאות הנחתכת בשיניים. גם על טענה זו השיב הרביצחק רצאבי בטענה שמורגש שהיא מן האותיות הנהגות מן החך.[14]
גם השומרונים הוגים את הגימ"ל הדגושה כמו יהודי תימן, כגון המקום "הר גריזים" מבוטא בפיהם ג'בל ג'רזים. גם ערביי ארץ ישראל הוגים את הגימ"ל הדגושה בדומה ליהודי תימן, כגון שמותיהם של חבלי הארץ הגליל והגולן, המבוטאים בפיהם אלג'ליל ואלג'ולן, וכך בכל המקומות הנזכרים בתנ"ך שנשתמרו בפי הערבים. הרב מאזוז והרב עובדיה יוסף לא התייחסו לכך במאמריהם.
ההגייה התימנית מקיימת מערכת של תנועות רגילות, והן: /a/ /e/ /i/ /u/ /o/. התנועות פתח, סגול וחלק מהשוואים נהגות כתנועהכמעט קדמית,כמעט פתוחה,לא מעוגלת ([æ]), תנועה הדומה ל-a קדמית, וסגורה מעט. חולם נהגה ברוב הקהילות כתנועה פתוחה קדמית מעוגלת ([ɶ]), מעין a בשפתיים מעוגלות, פרט למחוז שרעב, שבו חולם נהגה כ־e.
עיצורים לועיים ועיצורים נחציים התקיימו בהגייה, להבדיל מן ההגייה הספרדית ומן ההגייה האשכנזית.כמו כן, ההגייה התימנית שימרה את הביצוע הכפול שלבג"ד כפ"ת. עם זאת, גם זקנייהדות בבל (הספרדים) שימרו את רוב הביצועים הכפולים של בג"ד כפ"ת (להוציא בי"ת רפה) וכן שימרו את הגיית העיצורים הנחציים והלועיים.
יהודי תימן שימרו גם את המכפל של הרי"ש ושל החי"ת (רי"ש דגושה וחי"ת דגושה, בעיקר בלשון חכמים ובמקומות ספורים בתנ"ך), ואף של האל"ף (תופעה נדירה, כגון המילה וַיָּבִיאּוּ בספר בראשית,פרק מ"ג,פסוק כ"ו).[15]
| השוואה בין הגיות העברית בתקופת הביניים | |||
| הגייה אשכנזית | הגייה ספרדית | הגייה תימנית | |
| תנועות | שבע | חמש | שש |
| עיצורים לועיים | התקיימו חלקית | התקיימו | התקיימו |
| עיצורים נחציים | לא התקיימו | התקיימו | התקיימו |
| ביצוע כפול שלבג"ד כפ"ת | בכפ"ת(ג) | בכ"פ(ג) | בג"ד כפ"ת |
| שווא נע | לא התקיים | תנועת e | משתנה, נקבע על־פי העיצור שאחריו |
| דגש חזק | לא התקיים | התקיים | התקיים |
| הטעמה | מלעילית | דקדוקית | דקדוקית |
יהודי תימן הוגים את הסגול כפתח.[16] בתימן הייתה נהוגה שיטתהניקוד הבבלי, שבה היה הסימן לפתח ולסגול זהה. אף על פי שבמשך הזמן התפשט והתקבל הניקוד התחתון גם אצל התימנים, התימנים קראו לסגול (הרשומה כניקוד נפרד רק בניקוד התחתון המקובל היום) כפתח.מהרי"ץ היה מנקד בכת"י שלו פתח במקום סגול, אף על פי שכתב בניקוד תחתון. וכך נהגו גם אחרים מבני תימן, כמו הרביוסף עמר בעבודתו לניקוד התלמוד.[17]
בעניין מקורה של הגיית הסגול נחלקו הדעות אם מעולם הייתה כפתח, או שהיה לה היגוי ייחודי שנעלם מהמסורת התימנית. בין הסוברים כי ההגייה כפתח היא גם הקדומה הם פרופ'שלמה מורג,[18] הרבעמרם קורח,[19] הרברצון ערוסי[20] והרב יוסף קאפח, הטוענים שיש בסיס מוצק למסורת תימן שאינה מבדילה בין הסגול (שקיים רק בניקוד הטברני, שהתפשט לאחרונה בתימן ורק במידה מוגבלת) לפתח, ושצודקת היא בכך שהגייתם בהתאם ושאף עם המעבר בתימן מן הניקוד העליוןהבבלי לניקוד התחתוןהטברני, "התרגומים וסידורי התפילה נקדו בניקוד תחתון לפי כללי הניקוד העליון, כלומר את הסגול השמיטו ובמקומו בא תמיד פתח בהתאם להברתם ולקבלת קריאתם המסורתית וגם מפני שאין לו שום הוראה מיוחדת בעבר או בעתיד כידוע".[21][22]
הרב רצאבי משער כי לסגול הייתה הגייה נפרדת אצל "קצת מדקדקין" בתימן, אמצעית ביןצירי לפתח. הרב רצאבי טוען כי הדבר משתקף ממחברות התיג'אן וחיבורי דקדוק אחרים כמו מכלול הרד"ק, שהגיות הסגול והפתח בהם מופיעות כנפרדות.[23] מקור נוסף המצדד בהגייה ייחודית לסגול נראה בדבריו של צמח בן יוסף יצחק הלוי, שם הוא כותב: "זכור לי שהיה בתימן איש זקן מאוד בשם הרב ירימי, והוא היה מבטא את הסגול בצורה הנכונה, וכל האנשים בבית הכנסת 'בית חג'אג'י' בצנעא, שאבי הרב יוסף יצחק הלוי זצ"ל היה מכהן בה כרב בית הכנסת, היו קמים לכבודו של הרב ירימי ואומרים: זה האיש הבקי ביותר בביטוי הסגול".[24]
עיקרי הגיית האותיות והניקוד של הנוסח התימני מוזכרים רבות בספרות של בני העדה, המרבים לעסוק בדקדוק – מהם ספרים עתיקים כמו "מחברת התיג'אן (כתרי התורה)", שמחברה אינו ידוע, ו"חבצלת השרון" מאת הרביחיא בשירי. ישנם גם ספרים בני זמננו, המוקדשים כולם לענייני הדקדוק וההגייה,[25] וכן הקדמות לחומשים מפורסמים (תיג'אן), המסבירות את אופני ההגייה הנכונים.[26]
| העיצורים | ||
|---|---|---|
| האותיות | תעתיקIPA | הערך הפונטי |
| א | ʔ | הגייתן כהגייה ישראלית רגילה |
| בּ | b | |
| ב | v | כהגיית בי"ת רפה אשכנזית וישראלית |
| גּ | ʤ | נהגה כהגיית גימ"ל גרושה ישראלית (ג') כבמילהג'ירפה, בדומה ל-j במילהjust |
| g | בפי יוצאי שרעב – הגייתה כהגייה ישראלית רגילה | |
| גֿ | ɣ | הגייתה דומה ל־غ הערבית – נהגית בחיכוך גדול יותר מהרי"ש הישראלית המקובלת |
| דּ | d | הגייתה כהגייה ישראלית רגילה |
| דֿ | ð | נהגית כ־thקולית, כבמילה האנגליתthen |
| ה | h | הגייתה כהגייה ישראלית רגילה, וכיוצא בה — מפיק ה"א (הּ). |
| ו | w | נהגית כוו ישראלית במילים שאולות, או w אנגלית. גם תנועה (להלן — הניקוד) |
| ז | z | הגייתה כהגייה ישראלית רגילה |
| ח | ħ | הגייתה כהגייה המזרחית — עיצור לועי |
| ט | tˤ | הגייתה דומה להגייה הערבית (עיצור נחצי) |
| י | j | הגייתן כהגייה ישראלית רגילה |
| כּ | k | |
| כֿ | x | |
| ל | l | |
| מ | m | |
| נ | n | |
| ס | s | |
| ע | ʕ | הגייתה כהגייה המזרחית — עיצור לועי |
| פּ | p | הגייתן כהגייה ישראלית רגילה |
| פֿ | f | |
| צ | sˤ | הגייתה דומה להגייה הערבית (סמ"ך נחצית) |
| ק | ɢ ~ɡ | הגייתה כגימ"ל ענבלית או כהגיית ג' ישראלית רגילה |
| q | בפי יוצאי שרעב – הגייתה דומה להגיית קו"ף המקובלת בפי יוצאי עיראק | |
| ר | ɾ ~r | הגייתה כרי"ש לשונית מתגלגלת, בדומה לערבית |
| שׁ | ʃ | הגייתן כהגייה ישראלית רגילה |
| שׂ | s1 | |
| תּ | t | |
| תֿ | θ | נהגית כ־thאטומה, כבמילה האנגליתthink |
| התנועות | ||||
|---|---|---|---|---|
| הניקוד | ||||
| שם הניקוד | סימן גרפי | שמע | תעתיקIPA | הערך הפונטי |
| קָמֵץ | אָ | ɔ | הגייתו דומה להגייה בקרב עדות נוספות | |
| פַתַּח | אַ | a | נהגה כהגייתu במלה האנגלית Up, אוa בהגייה הבריטית של המילה Apple | |
| צֵרִי | אֵ | ɛ~e̞ | הגייתם כהגייה ישראלית רגילה | |
| פַתַּח סְגוּל | אֶ | a אוæ | לפי השיטה הנפוצה נהגה כהגייתu במלה האנגלית Up, אוa בהגייה הבריטית של המילה Apple. לפי השיטה המשוערת נהגה כהגייתa במלה האנגלית And | |
| חִירַק | אִי | i | חירק מלא בתוספת אות יו"ד שאינה נשמעת (אִי) | |
| שׁוּרַק | אוּ | u | ||
| שׁוּרַק קִבּוּץ | אֻ | |||
| חוֹלַם | אוֹ | ɤ~ɞ~œ~ɶ | נהגה לפי מיקומו — אם הניקוד למעלה, הצליל יישמע למעלה (בניגוד לקמץ, ואין להתבלבל ביניהם). במחוז שרעב הגו אותו כמו צרי. חולם חסר יכתב כך —אֹ | |
| קמץ קטן | אָ | o̞~ɔ | הגייתו כהגייה ישראלית רגילה | |
| שְׁוָא נע | אְ | משתנה | הגייתו חטופה, ומבוצעת בדרך כלל כפתח. לפני האותיות הגרוניות אחה"ע הוא מבוצע כתנועת הגרונית, ולפני האות יו"ד נהגה כחיריק, על-פי ההגייה הטברנית | |
| שְׁוָא נח | אְ | - | הגייתו כהגייה ישראלית רגילה | |
| שְׁוָא קָמֵץ | אֳ | |||
| שְׁוָא פַתַּח | אֲ | |||
| שְׁוָא סְגוּל | אֱ | |||
אבשלום קור,באופן מילולי במלחמה: דובר צה"ל בערבית ועוג מלך הבשן,גלי צה"ל, 27 בנובמבר 2024
