הטריטוריה של יהודה ושומרון בגבולותיה המוכרים כיום נוצרה עם שרטוט הקו הירוק בהסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות (שנת1949), שקבעו כי שטחי יהודה ושומרון יהיו תחת שלטוןירדני, ואילו השטח שמעבר לקו יהיה לישראל. במהלךמלחמת ששת הימיםכבשה ישראל את יהודה ושומרון מירדן, וסיפחה לשטחה את מזרח ירושלים. בעקבותהסכם אוסלו א' הוקמה הרשות הפלסטינית, שבהמשך קיבלה שליטה בחלקים נרחבים מיהודה ושומרון.
בית המשפט העליון הישראלי קבע כי מאחר שישראל נמנעה עד כה מלהחיל ריבונות בשטחי יהודה ושומרון, השטח מוגדר כנתון ב"תפיסה לוחמתית"[9], ולפיכך ישראל טוענת שמעמד השטח הוא "שנוי במחלוקת"[10]. מרבית הקהילה הבין-לאומית רואה בשלטון זה כיבוש צבאי לכל דבר[7], אךממשלת ישראל לא מקבלת עמדה זאת, ורואה ביהודה ושומרון "שטחים בסכסוך" שעתידם אמור להיקבע במשא ומתן בין ישראל לפלסטינים[11].
העימות בין הישראלים לפלסטינים סביב השליטה בשטחי יהודה ושומרון מהווה חלק מרכזי בסכסוך הישראלי-פלסטיני. גם בפוליטיקה הפנים-ישראלית, הפתרון הרצוי למצב ביהודה ושומרון הוא אחד מסלעי המחלוקת שמבדילים בין השמאל לימין.
אטימולוגיה ותולדות המושגים
מקור המונח "יהודה ושומרון" בשמות העבריים של שניחבלי ארץגאוגרפיים,יהודה והשומרון, שבתורם נקראים על שםשבט יהודה והעיר שומרון (בהתאמה) מימי התנ"ך. מרבית שטחי אזור "יהודה ושומרון" אכן משתייכים לאחד משני החבלים הללו, אך לא קיימת ביניהם חפיפה: חלקו המזרחי של האזור משתייך גאוגרפית לחבל ארץ אחר –בקעת הירדן, והתחום הגאוגרפי של חבלי שומרון ויהודה כולל שטחים נרחבים בצד הישראלי של הקו הירוק, כמוהרי ירושלים (יהודה) והר הגלבוע (השומרון).
השם "הגדה המערבית" מתייחס להיותו של האזור בגדתו המערבית שלנהר הירדן. מקור המונח בימיהשלטון הירדני, אז הייתה ממלכת ירדן מורכבת משני חלקים, שביניהם נהר הירדן: "הגדה המזרחית" שהיאעבר הירדן, ו"הגדה המערבית" שהיא יהודה ושומרון. הירדנים טבעו את השם "הגדה המערבית" בשנת1950, במטרה לטפח אחדות ב"ממלכת שתי הגדות" ולהימנע משמות עםמשמעות לוואי בדלנית, כמו "פלסטין". השם "הגדה המערבית" הפך לרווח בשפות זרות, כגוןאנגלית (West Bank) וצרפתית (Cisjordanie, שפירושו "צד זה של הירדן", להבדיל מעבר הירדן), וגם כיום זהו השם המקובל בעולם בהתייחס ליחידה הגאו־פוליטית (להבדיל מהשמות הגאוגרפיים, הדתיים וההיסטוריים של האזור בשפות השונות).
ב־17 בדצמבר1967 חתםעוזי נרקיס, אלוףפיקוד המרכז שלצה"ל (שזה עתהכבש את האזור מירדן), על צו שקבע כי המונח "אזור יהודה והשומרון" יהיה שווה במעמדו ל"אזור הגדה המערבית"[12], וב־22 ביולי1968ועדת השמות הממשלתית החליטה ש"יהודה ושומרון" יהיה שמו הרשמי של האזור, והכריזה ש”כל שם אחר איננו בא בחשבון”[1][13]. למעשה עוד בתוכנית החלוקה מ-1947 נכלל המונח "ארץ הגבעות של שומרון ויהודה" (באנגלית: the hill country of Samaria and Judea), אם כי זה התייחס לגבולות שונים ורחבים יותר מגבולות השטח כיום, ונועד להיות עיקרה שלהמדינה הערבית בארץ ישראל[14].
כיום מוסדות מדינת ישראל משתמשים רק בשם "יהודה והשומרון" (או "יהודה ושומרון") ולא בשמות אחרים לאזור[15]. המונח "מחוז יהודה ושומרון" משמש במסמכים רשמיים של מדינת ישראל בהתייחס ליישובים הישראלים באזור, להיערכות צה"ל בו, לסטטיסטיקה בנוגע לאוכלוסייתו, לרישום תקציבים המופנים אליו וכיוצא באלה. היחידה במשטרת ישראל שאחראית ליישובים הישראלים באזור מכונה "מחוז ש"י" (ש"י –שומרון ויהודה). בעגה הצה"לית קוראים לאזור "איו"ש", ראשי תיבות של "אזוריהודהוהשומרון". בפברואר 2025 הנחה יו"רועדת החוץ של בית הנבחרים של ארצות הברית,בריאן מאסט, להשתמש במונח "יהודה ושומרון" (Judea and Samaria) בכל התכתובות הרשמיות[16].
בשיח הישראלי הכינוי "הגדה המערבית", או בקיצור "הגדה", משמש בעיקר אנשישמאל המעדיפים להימנע מההקשר היהודי הבולט של "יהודה ושומרון". המתנגדים לשליטת ישראל באזור לרוב רואים במונח "יהודה ושומרון" כלי בהשתלטות הישראלית עליהם, ולכן הם מעדיפים לקרוא לאזור "הגדה המערבית" או "השטחים הכבושים" (מונח רחב יותר, העשוי לכלול גם אתרצועת עזה ורמת הגולן).לעומתם, חוגי הימין הישראלי מעדיפים את הכינוי "יהודה ושומרון" דווקא בשל ההקשר היהודי שלו[17], ורואים במונחים האחרים ניסיון לטשטש את זיקתו של האזור לעם היהודי. משום כך, כאשרבנימין נתניהו השתמש בביטוי "הגדה המערבית" (באנגלית) בנאומו, היו שראו בכך סטייה מעמדותיו הימניות[18].מי שרוצים בכינוי בעל קונוטציה נייטרלית יותר יכולים לקרוא ליהודה ושומרון בתור "השטחים" או "האזור" גרידא; במונח "האזור" נעשה שימוש גם בחקיקה הישראלית[19].בשל הקונוטציות הטעונות של השמות השונים לאזור, שיחות בין צדדים בעלי השקפות עולם שונות עשויות להביא למתיחות. בהתכתבות מ-1978 בין בגין לג'ימי קרטר,נשיא ארצות הברית דאז שתיווך במשא ומתן לשלום בין ישראל למצרים, כתב קרטר לבגין:
אני מאשר בזאת שמסרת לי את המידע הבא [...] בכל פסקה שבה מופיע הביטוי 'הגדה המערבית' הוא מובן ויובן על ידי ממשלת ישראל כ'יהודה ושומרון'
המקור באנגלית
I hereby acknowledge that you have informed me as follows (...) In each paragraph in which the expression 'West Bank' appears it is being, and will be, understood by the Government of Israel as Judea and Samaria
בסמוך להקמתה שלהרשות הפלסטינית, היא ניסתה לבטל את השם "הגדה המערבית" ולהנהיג במקומו את השם "המחוזות הפלסטיניים הצפוניים" (בערבית: المحافظات الفلسطينية الشمالية), כדי להבדיל אותה מרצועת עזה שנמצאת דרומית ממנה. המונח לא נקלט, וכיום השימוש בו נדיר ומוגבל למסמכים רשמיים של הרשות.
יהודה ושומרון הוא שטח שאורכו מצפון לדרום הוא כ־130 קילומטר, ורוחבו המקסימלי (מקלקיליה לנהר הירדן) מגיע ל-57 ק"מ. עיקרו של השטח הוא רכס ההר של מרכזארץ ישראל, שמוכר גם כהרי יהודה,בנימין והשומרון. זהו שטח הררי מתון שרובו נוח להתיישבות, ומרבית תושבי יהודה ושומרון (פלסטינים וישראלים גם יחד) מתגוררים בו. במרכז הרכס ממוקמות, כמו בשורה מדרום לצפון, העריםיטא,חברון,בית לחם,מזרח ירושלים,רמאללה ואל-בירה,סלפית,אריאל,שכם וטובאס, ומסביבן עוד שלל עיירות וכפרים.
ממזרח לרכס נמצאתבקעת הירדן, השוכנת עלהבקע הסורי-אפריקני, ומשום כך היא אזור נמוך שרובו נמצא מתחת לגובה פני הים. בשל תנאיה הטופוגרפיים מתקיים בבקעהמדבר צל גשם, אקלימה חם וצחיח, ועל כן אוכלוסייתה דלילה למדי. העיר המרכזית בה היאיריחו. מצפון לרכס נמצאעמק יזרעאל, שחלקו הדרומי כלול אף הוא בשטח יהודה ושומרון, ובו נמצאת העירג'נין. העריםקלקיליה וטולכרם שבמערב יהודה ושומרון משתייכות גאוגרפית למישור החוף.
ביהודה ושומרון יש כמהגושי התיישבות ישראליים, שבהם מתגוררים מרבית המתנחלים:
העירמודיעין עילית לא משתייכת לגוש התיישבות, אבל היא ההתנחלות הגדולה ביותר, ומתגוררים בה (נכון ל-2024) 87 אלף תושבים. בנוסף קיימות שכונות יהודיות במזרח ירושלים שאינן נחשבות להתנחלויות כי שטחן סופח לישראל.
בשל תנאי השטח ההרריים והגאולוגיה של האזור, רק כ־1,800 קמ"ר (כ־32%) מתוך כל השטח ראויים לחקלאות.
בשנת 1936 פרץהמרד הערבי הגדול. הציבור הערבי-פלסטיני התקומם נגדעליית יהודים לארץ והשלטון הבריטי הזר שאפשר אותה. המרד התחיל כחרם כלכלי על היישוב היהודי, אך במהרה קמו כנופיות פלסטיניות שביצעו פעולותטרור נגד יהודים ובריטים, נגד ערבים שנחשבו כבלתי-נאמנים למרד, ולעיתים גם זו נגד זו. השומרון, שאוכלוסייתו הייתה רובה ככולה ערבית ותנאי השטח ההרריים בו התאימו ללוחמתגרילה, היה מעוזן של הכנופיות, והשטח בין שלוש הערים שכם,ג'נין וטולכרם אף כונה "משולש הטרור" (Triangle of Terror). היישוב היהודי בחברון ובכפר עציון פונה בשנית. בשיא המרד אף הוקמו "בתי משפט של המרד", שדנו את העם לפי חוקי השריעה (וגחמות מפקדי הכנופיות). ב-1938 כבר מאסו פלסטינים רבים באלימות הכנופיות, והוקמו "כנופיות שלום" שהתנגדו למרד ושיתפו פעולה עם הבריטים. הצבא הבריטי קיבל גם תגבורת מחו"ל, ודיכא את המרד ביד חזקה, תוך שימוש נרחב בענישה קולקטיבית, והמחתרות היהודיות הפעילו אף הן טרור נגדי.
ב-1939, בתום המרד, הוקם הקיבוץבית הערבה מצפון לקליה. ב-1943 חודש היישוב בכפר עציון, ובסמוך לו נבנו שלושה קיבוצים נוספים -משואות יצחק,עין צורים ורבדים. אך בסופו של דבר, ניסיונות ההתיישבות הציונית לא הניבו אלא מספר נקודות יהודיות בודדות, בלב אזור ערבי כמעט לחלוטין. מסיבה זאת בתוכנית החלוקה יועד שטח יהודה ושומרון למדינה הערבית, להוציא אזור קטן מסביב לירושלים שנועד להיותתחת שלטון בינלאומי.
מלחמת העצמאות
עם פרוץמלחמת העצמאות, ממלכתעבר הירדן פלשה מערבה לנהר הירדן והגיעה עד ירושלים, לרבות כיבוש העיר העתיקה.עיראק פלשה אף היא מעבר לנהר הירדן וכבשה את כל אזור הרי השומרון עד מבואות עמק יזרעאל והשרון, לרבות אזורואדי עארה. מצרים, אשר פלשה מדרום, כבשה את הרי חברון ויהודה והגיעה לירושלים מדרום. היישובים היהודיים באזור (נווה יעקב, עטרות ובית הערבה) פונו מתושביהם בעקבות התקפות של מיליציות מקומיות בסיועצבא מצרים וירדן, וכן בעקבות כיבושגוש עציון טבח מגיני כפר עציון ונפילת הלוחמים בשבי. רוב התושבים היהודים מהיישוב הישן עזבו מכבר את בתיהם בחברון, בעיר העתיקה (חצר גליציה וכדומה) ובכפרים שבהם היה רוב ערבי. כמו כן תושבי הרובע היהודי בעיר העתיקה פונו או נפלו בשבי הלגיון הירדני. במהלך המלחמה הגיעו לאזור פליטים פלסטינים רבים מיישובים שנכבשו על ידיהמחתרות העבריות וצה"ל. הפליטים הגיעו מיישובים באזורמישור החוף,שפלת החוף,הרי ירושלים ("פרוזדור ירושלים"), השכונות של ירושלים המערבית שנשארו בשליטת ישראל ואזורים אחרים, והם יושבו על ידי הירדנים במחנות פליטים סמוך לערים הגדולות – שכם, חברון, ירושלים ועוד.
בסוף המלחמה,הסכם שביתת הנשק בין ישראל וירדן יצר שטח חדש ממערב לנהר הירדן, אשר נקרא בפי רוב העולםהגדה המערבית (אף על פי שמונח זה שימש לתאר את כל ארץ ישראל ממערב לירדן טרם המלחמה[דרוש מקור]). שטח זה מכסה כ־57% מהשטח שיועד למדינה ערבית בתוכנית החלוקה שאושרה באו"ם בכ"ט בנובמבר 1947. השטח נשלט על ידיירדן אשרסיפחה אותו אליה באפריל 1950, ונחשב על ידי הממלכה כחלק אינטגרלי ממנה. הסיפוח זכה להכרה רשמית שלבריטניה אך לא הוכר רשמית על ידי מדינות אחרות[25]. חלק ממדינותהליגה הערבית התנגדו לסיפוח, ראו בו פגיעה ברעיון "אחדות פלשתינה הערבית", ואף איימו לגרש את ירדן מהארגון[26], אך כעבור זמן קצר החליטה הליגה כי השטחים יישארו בידי ירדן כ"שטח נאמנות" עד שיימצא פתרון קבע.
קו הגבול בין ישראל לירדן היה חלק מקו הגבול המכונה "הקו הירוק".
מלחמת ששת הימים
במלחמת ששת הימיםנכבש השטח בידי כוחותצה"ל מידי הירדנים, לאחר שאלה הצטרפו ללחימה כנגד ישראל. לאחר המלחמה היה ויכוח ער, בו חלק משריהממשלה צידדו בהחזרת האזורים שנכבשו[דרוש מקור], וחלקם האחר צידדו להחזיק בהם כפיקדון עד שייחתםהסכם שלום. עלמזרח ירושלים החליטה הממשלה בשנת1967 להחיל בצו את "המשפט, השיפוט והמינהל הישראליים" – בפועל, לספחה לישראל ולתת לתושביהתושבות קבע בישראל. בהמשך ניתנה להם הזכות להיעשות אזרחי המדינה. בספטמבר אותה השנה נערך ביהודה ושומרון (להוציא מזרח ירושלים) מפקד אוכלוסין, ובו נמנו 595,900 נפש[27]. כבר בשנים הראשונות לשלטון הישראלי, 1967–1969, נערכו בערי הגדה פעולות חבלה וניסיונות למרי אזרחי, שכללו שביתות, הפגנות והתפרעויות[28].
מאז אובדן השטח ב־1967 ועד ל"ניתוק הזיקה" ב־1988, שאפה ממלכת ירדן להחזיר לעצמה את השליטה בגדה המערבית[30].
ב־1972, פרסם המלך אתתוכנית הפדרציה לפיה תוקםפדרציה בשם "ממלכה ערבית מאוחדת" שבה יהיו שני מחוזות אוטונומיים: עבר־הירדן ובירתה עמאן; ופלסטין שבירתה ירושלים. עמאן תשמש גם בתור הבירה של הממלכה כולה, שבראשה יעמוד המלך שיהיה אחראי על כל נושאי החוץ והביטחון, כמו גם על נושא המיסים של הפדרציה כולה. ישראל הגיבה בשלילה ודחתה את התוכנית וכך עשה גםהארגון לשחרור פלסטין.
תוכנית רייגן מ־1982 דיברה עלאוטונומיה פלסטינית מוגבלת בגדה המערבית תחת שלטון המלך הירדני, אולם בגין שלל את התוכנית ולכן היא לא קודמה.
ב־1983 הגו המלך חוסיין ויאסר ערפאת אתתוכנית הקונפדרציה, שלפיה ישראל תיסוג לקווי הפסקת האש משנת 1948 ותקוםקונפדרציה ערבית שבה תהיינה חברות ירדן בגדה המזרחית ופלסטין בגדה המערבית. אולם ערפאת לא חתם על המסמך.
ערפאת לא היה מוכן לקבל אתהחלטה 242 שהייתה בסיס לכל ההסדרים שהוצעו על ידי המלך, ולא היה מוכן לחתום על הסכמים שנוסחו לפי סיכומים בעל פה איתו, ולכן המלך הודיע ב־1986 על הפסקת התיאום הפוליטי עם אש"ף ובמקביל הצר את צעדי אש"ף בירדן.האינתיפאדה הראשונה גרמה למלך להבין שהפלסטינים לא מעוניינים בחסות הממלכה הירדנית ולכן, כמו גם מתוך חשש שהאינתיפאדה תפרוץ גם בירדן, הודיע המלך ב־1988 עלניתוק הזיקה בין ירדן לגדה המערבית, כך שמאז אין עוד תביעה ירדנית על השטח.
שטח A – שליטה מלאה (ביטחונית ואזרחית) של הרשות הפלסטינית: בעיקר בתחומי הערים הגדולות (מלבדחברון החלוקה ל־H1 ו־H2). מהווה 20% מהאזור[32].
שטח B – שליטה אזרחית פלסטינית ושליטה ביטחונית ישראלית: רוב הכפרים הפלסטיניים.
שטח C – שליטה ישראלית מלאה: רוב שטח האזור. בשטח זה כל ההתנחלויות, הכבישים המובילים אליהן, מקומות קדושים כמוקבר יוסף, אזורים בלתי מיושבים,שטחי אש, כמעט כלבקעת הירדן ומדבר יהודה. מהווה כ־60% מהאזור[33]. הערכות שונות, בין 50,000–150,000, ניתנו לגבי מספר הפלסטינים המתגוררים בשטח C.
שטחי A ו־B מורכבים מ־220 מובלעות המוקפות שטח C. השטח של 190 מתוך מובלעות אלה, קטן מ־2 קמ"ר[34].
בעקבות פרוץהאינתיפאדה השנייה בשנת2000, ובייחוד במבצע חומת מגן בשנת2002 נכנסו כוחותצה"ל כמעט לכל הערים הפלסטיניות (מלבד אל העיריריחו) ולכפרים רבים, והשליטה הפלסטינית בהם הוגבלה מאוד, עד שצה"ל נסוג מחלק מהם בהדרגה בשנים הבאות.
בשנת2003 החלה ישראל בהקמתגדר הפרדה – מערכת של גדרות וחומות בטון העוברת לאורךהקו הירוק, שבחלקה בתוך שטחי יהודה ושומרון.
ביהודה ושומרון פועליםבתי משפט צבאיים, שמטרתם לאכוף חוק וסדר, על ידי שיפוט נאשמים בביצוע עבירות ביטחוניות או עבירות פליליות אחרות שנעברו באזור או היו מכוונות לפגוע בו, וכן דיון בעררים על החלטות מנהליות של רשויות ישראליות באזור. על פי סעיף 10 לצו בדבר הוראות ביטחון (יהודה והשומרון), בית המשפט הצבאי מוסמך לשפוט גם מי שאינו תושב האזור, כלומר גם ישראלים ונתינים זרים. עם זאת, הנחיותפרקליטות המדינה מורות לגבי אזרחים ישראלים – אלה שגרים בתחומי ישראל או בהתנחלויות – ולגבי תושבי מדינת ישראל, שבמקרים שניתן להעמיד נאשם לדין גם בבית משפט צבאי וגם בבית משפט אזרחי בישראל, ברירת המחדל תהיה להעמידו לדין בישראל. עם זאת, כאשר "מרב הזיקות" של הנאשם ושל העבירה הן לאזור, ובפרט כאשר מדובר בעבירה ביטחונית שבוצעה באזור, יש להעמיד את הנאשם לדין בבית משפט צבאי. בבחינת "מרב הזיקות" יינתן משקל למידת הזיקה לישראל, מקום מושבו של הנאשם ומרכז חייו בפועל, טיב העבירה וחומרתה, מקום מושבם ומקום העמדתם לדין של שותפיו לביצוע העבירה, אם ישנם כאלה, וקיום עונשמאסר על תנאי שניתן באזור[39].
אם כן, ביהודה ושומרון פועלות שלוש מערכות של בתי משפט:
מערכתבתי המשפט הצבאיים, המוסמכת על פי החוק הבין-לאומי לדון בכל עבירה שנעברה בתחומי יהודה ושומרון, ודנה בעיקר בעבירות ביטחוניות ובגנבת כלי רכב.
מערכת המשפט המנהלי הישראלי, המוסמכת לדון בעבירות על חוקי מדינת ישראל שהוחלו על ידי מפקד צבאי על אזרחי ישראל המתגוררים ביהודה ושומרון.
בדצמבר 2022, לאחרהבחירות לכנסת העשרים וחמש, הודיע חבר הכנסתבצלאל סמוטריץ' כי בכוונתו לקדם את רפורמת "אזרחות שווה" שבמסגרתה יבוטל הממשל הצבאי על אזרחי ישראל ביהודה ושומרון[40].
עמדת הקהילה הבין-לאומית
מאזניתוק הזיקה ב־1988, ובעקבותהסכמי אוסלו, נוקטים ארגון האו"ם והרוב המוחלט של מדינות העולם עמדה שעל־פיה אזור יהודה ושומרון מיועד להיות חלק אינטגרלי ממדינה פלסטינית. בעיני רוב מדינות העולם, ובעיניהרשות הפלסטינית, "הגדה המערבית" (יהודה ושומרון) נחשבת כשטח הכבוש בידי ישראל, ובכללה מזרח ירושלים. ב-2024 הוציאבית הדין הבין-לאומי לצדקחוות דעת לפיה נוכחותה של מדינת ישראל ביהודה ושומרון אינה חוקית ועל ישראל לסיימה.
עמדת הממשל בארצות הברית מורכבת: היועץ המשפטי של משרד החוץ האמריקאי קבע בשנת 1978 כי ההתנחלויות נוגדות את החוק הבין-לאומי, אולם היו נשיאיםרפובליקנים שהסתייגו מהגדרה זאת, וגם הממשל הדמוקרטי שלברק אובמה הסתפק לרוב בהגדרתן כ"מכשול לשלום"[41]. בשנת 2019הצהיר מזכיר המדינה האמריקאי של ממשלטראמפ כי הממשל מסכים עם עמדתו של הנשיא הרפובליקנירונלד רייגן, ואינו רואה עוד את ההתנחלויות כבלתי חוקיות[42]. לעומת זאת, לאחר הקמת ממשלביידן הבהירו דוברים רשמיים כי בכל הנוגע להתנחלויות הממשל מחזיק בעמדות הפוכות מאלה של ממשל טראמפ[43], וכי הוא מגנה את ההחלטה שלממשלת בנט להרחיב את הבנייה בהתנחלויות[44][45].
רוב מדינות העולם מתנגדות לבנייה ישראלית באזור. מאז תחילת המשא ומתן המדיני בין ישראל לפלסטינים, ישראל נמנעת מהקמת התנחלויות חדשות ונוהגת בריסון במתן אישורי בנייה. בשנת 2005 אף פינתה מספר התנחלויות בצפון השומרון במסגרתתוכנית ההתנתקות, ובשנת 2009הטילה איסור גורף על התחלות בנייה חדשות ביהודה ושומרון למשך עשרה חודשים.
מספר גופים פוליטיים בישראל ומחוצה לה קוראים לחרם על ההתנחלויות – פעולת מחאה נגד מדיניות ההתנחלות של ישראל מעבר לקו הירוק, בדרך של החרמת תוצרת ההתנחלויות, סירוב להופיע בהן, סירוב לשתף פעולה עם מוסדות הנמצאים בהן והחרמת חברות המספקות שירותים להתנחלויות.
מקורות שונים מציגים מספרים מנוגדים לגודל האוכלוסייה הערבית־פלסטינית, שכן מאז 1967 לא בוצעמפקד אוכלוסין הנחשב אמין. על פיהלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה מנתה אוכלוסיית יהודה ושומרון ומזרח ירושלים ביולי 2022 כ־3,190,000 תושבים[4], הכוללים כ־375,000 תושבים במזרח ירושלים[3], כלומר אוכלוסיית יהודה ושומרון ללא תושבים הנמנים על ידי ישראל במזרח ירושלים עומד על כ־2,815,000. גופים שונים הצביעו על ליקויים בטענות הלשכה הפלסטינית, כמו ספירה כפולה והתעלמות ממקרי הגירה ומוות[48] בהם גם ה-CIA, שנקב בשנת 2021 במספר קטן ב־5% מזה שניתן על ידי הלשכה הפלסטינית[49]. אנשיהמנהל האזרחי נקבו ביוני 2016 במספר של כ־2.93 מיליון פלסטינים על פי הנתונים הפלסטיניים, אך במרץ 2018 העריכו שבפועל מתגוררים באזור בין 2.5 ל־2.7 מיליון פלסטינים[3].יורם אטינגר העריך שבסוף 2015 עמד מספר התושבים הפלסטינים ביהודה ושומרון על 1.75 מיליון בלבד[50]. על פייעקב פייטלסון בשנת 2022, שנשען גם על יורם אטינגר, מנתה האוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון כ-1,757,690 נפש לכל היותר[51].
נתוני עבר
במפקד האוכלוסין בארץ ישראל שהתקיים בשנת 1922 נמנו ביהודה ושומרון כ־257,500 תושבים. במפקד האוכלוסין בארץ ישראל בשנת 1931 עלה מספר התושבים לכ־322,200 ובשנת 1946 כבר הוערך אוכלוסיית יהודה ושומרון בכ־465,800. במפקדים הירדניים שהתקיימו ביהודה ושומרון שכללה אתמזרח ירושלים, בשנים 1952 ו־1961 נמנו בהתאמה 742,300 ו־805,400 וחלק מהגידול נובע מהגעת כרבע מיליוןפליטים פלסטיניים ממדינת ישראל במהלךמלחמת העצמאות. במאי 1967, לפנימלחמת ששת הימים, הוערך אוכלוסיית הגדה המערבית של ממלכת ירדן בכ־845,000 תושבים, מספר שכולל כ־83,000 תושבים במזרח ירושלים. ההגירה מהגדה המערבית של ממלכת ירדן, אל הגדה המזרחית ולארצות אחרות ובמיוחדכווית, עמדה בתקופה זאת על כ־2.5% לשנה וכמעט איפסה את הגידול הטבעי שעמד על כ־3% לשנה. במפקד שקיימה ישראל בספטמבר 1967 עמד מספר התושבים ביהודה ושומרון על כ־595,900 תושבים, לא כולל כ־67,000 תושבים במזרח ירושלים. עד שנת 1982 עלה מספר התושבים ביהודה ושומרון, ללא מזרח ירושלים, לכ־747,500[52]. בתקופה שבין 1967–1982 ההגירה החוצה מיהודה ושומרון עמדה על כ־110,000 בני אדם מספר השווה לכ־40% מהגידול הטבעי באותה תקופה[53].
בשנת 1993 הוטל תפקיד איסוף הנתונים הסטטיסטיים והדמוגרפיים שליהודה והשומרון וחבל עזה על הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה (PCBS). ב־1997 ערכה הלשכה הפלסטינית מפקד אוכלוסין על פיו ביהודה ושומרון ומזרח ירושלים חיו כ־1.9 מיליון ערבים פלסטיניים[54].
על פי מחקרי אוכלוסייה משנת2005 התגוררו בשטח בין 1.4 לכ־2.4 מיליון פלסטינים, וההפרש הנתון במחלוקת כונה "פער המיליון". הנתון הגבוה מגיע מהלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה ומתבסס על הערכותיה שלה[55] והנתון הנמוך הוא תוצאת מחקר שלמרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים[56][57][58]. צוות החוקרים של המרכז טען שהנתונים שמפרסמת הלשכה הפלסטינית לסטטיסטיקה אינםעקביים וכוללים סתירות, ואף העלה חשד שמא הנתונים סולפו בכוונה כדי להציג את האוכלוסייה הפלסטינית כגדולה בהרבה מכפי שהיא במציאות. על פייורם אטינגר, חבר בצוות המחקר, הפלסטינים סופרים 500 אלף פלסטינים שנמצאים בחו"ל יותר משנה, לפחות 350 אלף ערביי מזרח ירושלים נושאי תעודת זהות ישראלית, ועוד יותר ממאה אלף ערבים שקיבלו תעודת זהות ישראלית עקב נישואין[59]. הלשכה הפלסטינית לסטטיסטיקה דחתה את טענות הצוות הישראלי מכול וכול וטענה שהמחקר מוטה פוליטית ועל כן אין לסמוך עליו[60]. גם החוקרארנון סופר שמזהיר שנים ארוכות מאובדן רוב יהודי בחלקי ארץ ישראל מתח ביקורת על הדוח[61].
על פי נתונימועצת יש"ע, בסוף שנת 2021 היו ביהודה ושומרון (בשטח C, לא כוללמזרח ירושלים) 491,923 תושבים ישראלים ב-150 יישובים, גידול שנתי של כ־3.3%[64], ונכון לינואר 2025 מספרם עלה ל־529,455 איש, וזוהי עליה של 2.33% בשנה האחרונה[65].
נכון ל-2020 האוכלוסייה במחוז זה היא הצעירה שבמחוזות ישראל. כ־58% מתוכה הםילדים וצעירים (257,800 במספר)[66][67].
קבוצת המחקר "תמרור" בראשותשאול אריאלי ניתחה את הנתונים שלהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והסיקה כי במהלךהעשור הראשון של המאה ה-21 מאזן המעבר של האוכלוסייה הישראלית לאזור היה שלילי. במהלך העשור השני הוא היה חיובי ובתחילת העשור השלישי הוא היה שלילי, בעוד הגידול באוכלוסייה נסמך בעיקר על ריבוי טבעי ביישובים החרדיים[68].
הרשויות המקומיות הישראליות ביהודה ושומרון מאוגדות תחתמועצת יש"ע, אשר מתפקדת כארגון הגג של הרשויות בנושאים רחבים הקשורים לכלל הרשויות ובמאבקים אידאולוגיים למען תנועת ההתנחלות ביהודה ושומרון. ראשי הרשויות ביהודה ושומרון מרכיבים את הנהלת מועצת יש"ע והעומד בראשה הוא ראש רשות מכהן בלבד.
תל שילה –מרכז מבקרים ובו שרידי המשכן ושרידי העיר שילה, שהייתה (ע"פ המסורת המקראית) המרכז הרוחני של עם ישראל משך מאות שנים, לפני שעבר ונקבע בירושלים.
השפעות אקולוגיות
זיהום מים
לפי דו"ח שלמבקר המדינה משנת 2016, מרבית השפכים ביהודה ושומרון אינם עוברים טיפול נאות להסרת מזהמים והם מוזרמים לנחלים ולבורות ספיגה. מערך איסוף השפכים והטיפול בהם וכן ניצול מים מטופלים מפגר בצורה ניכרת לעומת המצב במדינת ישראל. נחלים שאליהם מוזרמיםשפכים כוללים אתנחל הקישון,נחל חדרה,נחל שילה,נחל מודיעים,נחל קדרון ועוד. זיהום המים פוגע בעתודות מי התהום של ישראל וירדן, ופוגע בבריאות הציבור ובאיכות חייו. בשל המצב הגאופוליטי בשטחי יו"ש, נושא זה משפיע גם על מצבה המדיני־ביטחוני של ישראל ועל מעמדה בעולם[74].
יש מספר מאפיינים המשפיעים על המצב הסביבתי: רגישותהידרולוגית גבוהה לזיהום מי תהום בשל השפעת האזור עלאקוויפר ההר, היעדר גבולות ברורים, היעדר רצף טריטוריאלי מדיני,צפיפות אוכלוסין גבוהה בצד הפלסטיני והבדלים גדולים ברמת החיים וביכולת הניהול הסביבתי בין הפלסטינים לבין הישראלים. ניהול סביבתי מחייב שיתופי פעולה בין גורמים פלסטינים וישראלים. הסכסוך המדיני המתמשך בין ישראל לפלסטינים, פיצול השליטה בשטח, והתפיסה כי המצב הנוכחי הוא זמני, מקשים על מתן טיפול יסודי וארוך טווח במפגעים סביבתיים ועל קיום שיתוף פעולה בתחום זה.
נכון לשנת 2016ממשלת ישראל לא גיבשה מדיניות לניהול סביבתי עם שכנותיה, לרבות בתחום המים, ואין לה מדיניות בדבר מפגעים סביבתיים החוצים את הקו הירוק. הממשלה גם לא הגדירה גורם אחד, בעל ראייה כוללת, שיוביל את הנושא. לפי מבקר המדינה הדבר גורם לכך שפתרונות למפגעי סביבה מתעכבים במשך שנים ארוכות, לעיתים תוך הפרת הדין ופגיעה בבריאות הציבור ובאינטרסים מדיניים החשובים לישראל.
^Stuart A. Gabriel and Eitan F. Sabatello, Palestinian Migration from the West Bank and Gaza: Economic and Demographic Analyses, inEconomic Development and Cultural Change, Vol. 34, No. 2 (Jan., 1986), pages 247-249
^Stuart A. Gabriel and Eitan F. Sabatello, Palestinian Migration from the West Bank and Gaza: Economic and Demographic Analyses, inEconomic Development and Cultural Change, Vol. 34, No. 2 (Jan., 1986), pages 251
^הנתון מצוטט באתר "מרכז המידע הלאומי הפלסטיני" של הרשות הפלסטינית, בדף בשפה הערבית, נכון ל-31/12/2005; בדף המקביל באנגלית מופיע נתון גבוה יותר: 2,568,149 בהתייחס לסוף שנת 2005
^The 1.5 Million Population Gap, The American Enterprise Institute for Public Policy Research (AEI), January 10, 2005. . מייקל וייז, רוברטה זייד, בנט צימרמן, דמוגרפיה,תכלת 25, סתיו התשס"ז 2006
_May_2023.jpg)
