הארלם התפרסמה בתחילתהמאה ה-20 בשלהרנסאנס של הארלם. כיום היא ידועה בעיקר בשל היותה מרכז מגורים ועסקים לאוכלוסייהאפרו-אמריקאית והיספנית ממעמד הפועלים. בהארלם קיים ריכוז גבוה שלקתדרלות וכנסיות אפרו-אמריקאיות אשר נמצאותבשימור כשלצידן בתי אבנים חומות, בניינים מודרניים, אזורי מסחר, עסקים ובילוי. דבר אשר מקנה לשכונה מראה ייחודי.
לרוב השם הארלם משמש ככינוי לכל החלק הצפוני של מנהטן. אולם רשמית, השכונה מוגדרת כאזור צפונית לרחוב 96; צפונית לסנטרל פארק, לרחוב 110 ומזרחית לשדרה החמישית בקטע שמעל רחוב 96; בצפון היא גובלת ברחוב 155, במערב עם פארק מורנינגסייד, שלמעשה חוצץ בין השכונה לאוניברסיטת קולומביה, ובמערב, הארלם גובלת בנהר ההדסון.
ההתיישבות האירופאית הראשונה בהארלם של היום הייתה התיישבותהולנדית שנוסדה בשנת1658. שכונה זו נקראה בזמנו "Nieuw Haarlem" על שם העיר ההולנדיתהארלם (Haarlem). היישוב החדש שכן סמוך לדרך המובילה לבוסטון, דרך שנסללה על ידיחברת הודו המערבית ההולנדית. דרך זו הפכה לחלק מדרך דואר בוסטון. בשנת1664 השתלטו האנגלים על הקולוניה ההולנדית ושינו את שמה ל"לנקסטר".
במהלךמלחמת העצמאות האמריקאית, ב-16 בספטמבר1776, נערך בהארלם אחד הקרבות החשובים במערכה על ניו יורק. בקרב זה השתלטו האמריקאים בפיקודו שלג'ורג' וושינגטון על האדמות הגבוהות באזור, ניצחו את האנגלים וצברו ביטחון לקראת המשך המערכה על ניו יורק.
במאה ה-19 הארלם הייתהאזור כפרי עם בתי אצולה גדולים המשקיפים על נהר ההדסון. התנועה מפרבר מבודד זה אל העיר ניו יורק המתפתחת נעשתה באמצעות קומעבורות על הנהר המזרחי או באמצעותכרכרות-נוסעים על דרך דואר בוסטון. הארלם הפכה לפרבר המשגשג באופן האינטנסיבי ביותר בסביבת העיר ניו יורק בעקבות בניית מסילתרכבת בין ניו יורק להארלם ולערים נוספות במדינת ניו יורק בין השנים1831 ו-1851.
הפיתוח המהיר של מבני המגורים, ומנגד, עיכובים בבנייתרכבת תחתית, הביאו לירידה קיצונית במחירי הדירות החדשות. ירידת מחירים זו עודדההגירה של מהגרים חדשים, כ"תחנה ראשונה" בדרך להתבססות בארצות הברית. גל המהגרים הראשון היה גליהודים ממזרח אירופה; מספרם הגיע לשיא בשנת1917 של כ-170,000 יהודים שיצרו אתהארלם היהודית. אולם, הם לא נשארו בהארלם זמן רב, כך שעד שנת1930 נשארו בשכונה כ-5,000 יהודים בלבד.
אפרו-אמריקאים החלו לעבור להארלם ב-1904 כחלק מגל הגירה של 6 מיליון אפרו-אמריקאים ממדינות הדרום לצפון (אנ'), אליהם הצטרפו בהמשך מהגרים מהאיטי וג'מייקה (אפרו-קריביים). עד שנת1920 מרכז הארלם היה ברובו המוחלט מאוכלס באוכלוסייה שחורה. רובם התגוררו במרכז הארלם בשל מחירי שכירות נמוכים, בעוד שהיהודים והאיטלקים גרו בעיקר במזרח הארלם, באזור שידוע כיום כ'הארלם הספרדית'.
כניסת השחורים להארלם לוותה תחילה במגמה חיובית שנקראההרנסאנס של הארלם. בתקופה זו התגוררו בשכונה גם משפחות שחורות ממעמד הביניים. מגמת הפריחה נמשכה עדשנות ה-30, עת תחילתהשפל הגדול אשר הוביל לעלייה חדה באחוזי האבטלה, העוני והפשע. בעשורים הבאים נטשו את השכונה מרבית המשפחות השחורות והלבנות ממעמד הביניים. הארלם נהפכה למעוז הפשע המאורגן, בשליטתהמאפיה האיטלקית והיהודית.
בשנת1960 עדיין נותר בהארלם ריכוז גבוה של האוכלוסייה השחורה, מכיוון שבעלי נדל"ן רבים בשאר אזורי ניו יורק לאהשכירו דירות לשחורים. כתוצאה מכך היו מחירי הדירות בהארלם לעיתים קרובות גבוהים מהממוצע ללא אלטרנטיבה אמיתית, ואף נשארו ברמה זו גם כאשר הבניינים החלו להתיישן. מחירי הדירות הגבוהים גרמו לכך שמספר משפחות חיו בדירה אחת, וצפיפות האוכלוסייה לקמ"ר בשכונה זו הרקיעה שחקים. בתחילת שנות ה-60 הדבר גרם לאירועיחרם שכירות בהובלת מספר ארגונים חברתיים, בין היתר על ידי HARYOU בהובלתממי פיפס קלארק.
אף על פי שבשכונה נותרו מספר רב של מבנים מרשימים בני מאות שנים, חוסר ההשקעה בהארלם הוביל לשחיתות מקומית, מתחגזעי, עלייה בפשיעה והתחזקות של עבריינים. ביניהם דאץ' שולץ,פרנק לוקאס ומשפחת ג'נוביז.
עם המשך ההידרדרות של בנייני המגורים, הפכו רבים מהם לבלתי ראויים למגורים. רבים מהם נהרסו או ננטשו עד שלבסוף, בשנת1970, לראשונה מאזמלחמת העולם הראשונה, הייתה צפיפות הדיור בהארלם נמוכה מזו שבשאר מנהטן. המבנים הנטושים אפשרו פעילויות סחר בסמים וזנות והמספר המועט של דיירים משלמי מיסים הביא להשקעה פחותה אף יותר מצד הממסד, דבר שגרם לירידה נוספת באטרקטיביות של האזור.
בשנות ה-90 חל שינוי חיובי בהארלם והיא החלה לעבור תהליך של העלאת ערך רכוש על ידיהחלפת אוכלוסייה ענייה באוכלוסייה עשירה יותר. הדבר הושג בעיקר בעקבות שינוי מדיניות ההשקעות העירונית והפדרלית, ובעקבות ריכוז מאמצים להחייאת הרצועה המסחרית ברחוב 125. תהליך השבחת הנכסים הביא לכך שמלאי הדירות הראויות למגורים גדל ב-14% בין 1990 ל-2000; נפתחו מרכזי מסחר חדשים; חוזק הקשר עםסנטרל פארק; ותושבי ניו יורק אמידים החלו לעבור להארלם (תהליך המכונהג'נטריפיקציה).
כעדות לשיפור במצב, קפץ ממוצע ערך הנכסים ב-300% בשנות ה-90 בשכונת הארלם, זאת לעומת עלייה של 12% בלבד בכל שאר ניו יורק. הנשיא לשעברביל קלינטון עודד מגמה זו בהציבו דוגמה אישית - בתום כהונתו בבית הלבן שכר משרד ברחוב 125.
במשך רוב שנות קיומה היה שמה של הארלם מקושר לפשע. בתחילתה, בשנות ה-20 של המאה ה-20, שלטה בהארלם "המאפיה הלבנה" שכללה משפחות פשע של יהודים ואיטלקים. אלו לקחו חלק פעיל בסחיטת בעלי עסקים וגביית דמי חסות וכופר, שוחד פוליטי, ניהול מועדוני לילה רבים והפצת סמים ואלכוהול, שהיה אסור באותה עת לפיהתיקון ה-18 לחוקת ארצות הברית.
סוג נוסף של פשע שהיה נפוץ בהארלם הוא ההימורים הלא-חוקיים, אותם ניהלו כנופיות; "משחק המספרים" ("Numbers game"), מעיןמשחק מזל לא-חוקי הדומה ללוטו, שוחק על ידי תושבים עניים בשכונה, ובשיאו גלגל מילארדידולרים באינספור נקודות מסתור בהארלם.שוטרים רבים העלימו עין מהעבירות בשלשוחד ששולם להם על ידי כנופיות הפשע. כנופיות אלו הפנו חלק מרווחיהם הגדולים להלוואות למעוטי יכולת ולעסקים לגיטימיים, כגוןנדל"ן. לאחר שמדינתניו יורק השיקה משחק לוטו חוקי, קטנו ממדי התופעה אם כי לא נעלמו לגמרי.
בשנות ה-40 של המאה ה-20 יצא להארלם שם של אזור מסוכן, ושיעור הרציחות באזור עלה לכ-100 בשנה. ככל שמצב השכונה הידרדר, כך אוכלוסייה אמידה עזבה אותה וכך שגשג הפשע יותר. בשנות ה-60 היה מספר המכורים לסמים בהארלם גבוה פי עשרה מהממוצע בניו יורק; חצי עד שני שלישים מכלל המכורים לסמים בניו יורק גרו בהארלם.
בעקבות הסמים החריפו גם מקריגנבת הרכוש והרצח, אשר היה גבוה פי שישה מהממוצע בשאר ניו יורק. חצי מהילדים בהארלם גדלו עם הורה אחד בלבד או אף ללא הורים כלל. מאבקים בין ברוני סמים התפתחו לעיתים קרובות למלחמת כנופיות באש חיה.
בשנת1993 שם לו ראש העיררודולף ג'וליאני למטרה לחסל את הפשע בניו יורק עד סיום כהונתו בשנת2001. זאת לאחר שבשנים1985–1986 שימש כתובע מחוזי והביא למאסרם של ראשיחמש משפחות הפשע המאורגן של ניו יורק. הוא חיזק את כוח המשטרה ברובעי העיר, ובתוך כעשר שנים ירדה הפשיעה בניו יורק, בכל הקטגוריות, בכ-75% בממוצע. גם בהארלם המשיכו שיעורי הפשע לצנוח; בשנת 1993 נרצחו בהארלם כ-66 אנשים, לעומת 22 אנשים ב-2001, וחמישה ב-2018[1]. אף על פי כן, נותרה הארלם בתודעה כאזור שלפשע ושלאלימות, ועדיין מוצגת כך בסרטי קולנוע שונים.
בתחילת 2013, השם "הארלם" ניתן לתופעה הויראלית "הארלם שייק". בתופעה זו, מתנגן השיר "Harlem Shake" של הדי ג'ייבאואר ובה רוקד אדם אחד לצלילי המוזיקה, עד שלב מסוים בשיר שבו נאמר "DO THE HARLEM SHAKE" ואליו מצטרפים אנשים ורוקדים בצורה חופשית עם לבוש ופריטים שונים. התופעה מבוססת על סגנון הריקוד היוצא דופן של האפרו אמריקנים "השיכורים" שרוקדים במועדוני הרחוב בהארלם. תופעה זו החלה כאשר סרטון הועלה ובו חיקו 4 דמויות מחופשות את הריקוד, והתפשט לרשת עם עיוות בריקוד שלמעשה כל אחד רוקד בסגנון חופשי ("פריסטייל").
באותה שנה יצא גם השיר של להקת הרוקNew Politics בשם "הארלם".
