האקונומיסט (באנגלית:The Economist) הואשבועון חדשות בבעלות "קבוצת האקונומיסט" שמרכזו בלונדון (אם כי האקונומיסט מקפיד לקרוא לעצמו "עיתון" – newspaper – ולאשבועון אומגזין). הגיליון הראשון יצא לאור בספטמבר1843 במטרה ליטול חלק "בתחרות הקשה בין החוכמה, השואפת להתקדם, לבין הבורות הפחדנית והבלתי־ראויה החוסמת את קדמתנו". החל משנת1860 ובמשך 17 שניםוולטר בג'ט היה העורך הראשי של השבועון. בתקופה זו הוא הרחיב את השבועון והוא בעל מוניטין.
לשבועון משרדי מערכת בקרוב לעשרים ערים ברחבי העולם, והוא נחשב לאחד העיתונים החשובים והמשפיעים בעולם גם בעשור השלישי של המאה ה-21. בשנת 2004 הגיעה תפוצתו למיליון עותקים בשבוע, כמחציתם נמכרו בצפון אמריקה. בשנת 2015 תפוצתו המודפסת היא כ-4.5 מיליון עותקים ובנוסף מופצת גרסהדיגיטלית.
מאפיין בולט של האקונומיסט הוא העובדה שהמאמרים אינם חתומים. הכתיבה היאמערכתית, ומייצגת את עמדת העיתון ולא את עמדת הכותב. רק כתבות בחלק מהמוספים המיוחדים וכן מאמרי אורח מאת מדינאים, מדענים וכדומה, חתומים על ידי הכותבים. העיתון אינו מפרסם ראיונות אלא משלב בכתבות ציטוטים רלוונטיים מתוך ראיונות שמקיימים הכותבים. הכתבות מלוות תמיד בניתוח ופרשנות של העובדות.
למרות שמו, האקונומיסט אינו שבועון כלכלי גרידא אלא שבועון חדשות ואקטואליה. הוא עוסק בהרחבה בחדשות מרחבי העולם, עולם העסקים,כלכלה ופיננסים, וכן יש בו גם מדורים בעניינימדע וטכנולוגיה,ספרות ואמנות. סגנון הכתיבה שלו מצטיין באנגלית קולחת ובהירה וברמה אינטלקטואלית גבוהה. כמו כן הוא ידוע בשימוש מדוד בהומור בריטי יבש. מדריך הסגנון של האקונומיסט הוא אחד הפופולריים בעולם.
האקונומיסט נודע במדד ביג מק שהוא מפרסם – שמשווה את מחירו שלהמבורגר "ביג מק" שלמקדונלד'ס במדינות שונות בעולם, כדרך להשוואת כוח הקנייה של המטבעות השונים.
באקונומיסט מתפרסמיםמאמרי מערכת (המכונים Leaders) וחמישה מדורי דעות, העוסקים בבריטניה, באירופה, בארצות הברית ובכלכלה והחל משנת 2012 גם בסין.[1] העיתון מביע עמדות ברורות בנושאים רבים, ולפניבחירות חשובות מעניק את תמיכתו לאחד המועמדים, לא לפני שניתח את המועמדים השונים ונימק את בחירתו.
האקונומיסט מייצג קו כלכליליברלי, התומך בכלכלת שוק. גם בתחום החברתי העיתון מייצג מדיניות ליברלית, ותומך בחופש הפרט, ובהתערבות מינימלית של הממשלה בחיי האזרח. בין השאר, תומך האקונומיסט בלגליזציה שלסמים (קלים וקשים),נישואים חד-מיניים, התנגדות מוחלטת לעינויים, סיוע למדינותהעולם השלישי (תוך תגמול ממשלות דמוקרטיות ורפורמיסטיות). האקונומיסט תמך ביציאה למלחמה בעיראק, אך בבחירות2004 לנשיאות ארצות הברית תמך במועמדותו שלג'ון קרי. האקונומיסט תומך בהצטרפותה שלבריטניה לגוש האירו, אך רק כאשר יבשילו התנאים לכך. כמו כן הוא הביע התנגדות נחרצת לחוקה האירופית שעמדה למשאל עם ב-2005, ומרבה לבקר את מדינותהאיחוד האירופי (להוציאבריטניה הליברלית) על שוקי העבודה הבלתי-גמישים שלהן והמדיניות החקלאית המשותפת. בבחירות האחרונות בבריטניה תמך בלייבור, ובבחירות האחרונות בגרמניה תמך ב־CDU, מפלגתה שלאנגלה מרקל.
בשנת2001 תבע ראש ממשלתאיטליהסילביו ברלוסקוני את האקונומיסט לדין, לאחר שהעיתון, בסדרת מאמרים חריפים, קבע כי ברלוסקוני אינו מתאים להיות ראש ממשלה בשל ניגודי אינטרסים ואי־סדרים חמורים לכאורה.[2]
בעקבות הגשתכתב אישום נגדבנימין נתניהו קבע "האקונומיסט" שעליו להתפטר מראשות הממשלה.[3] במהלךמלחמת חרבות ברזל תיאר "האקונומיסט" את נתניהו כ"האיש הלא נכון, במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון".[4] במקביל קרא השבועון לישראל להמשיך במלחמתה נגדחמאס עד לשבירתו, תוך דאגה לסיוע הומניטרי.[5][6]
.jpg)
