הַאנְגְג'וֹאוּ (בסינית: 杭州ⓘⒾ; בפין־יין:Hángzhōu) היאתת־מחוז עירוני,עיר הבירה והעיר המאוכלסת ביותר במחוזג'ג'יאנג שבמזרחהרפובליקה העממית של סין. על פי מפקד האוכלוסין משנת2020, התגוררו בתת־המחוז העירוני כ־11.936 מיליון תושבים, מתוכם כ־10.7 מיליון בעשרת הרבעים[1]. האנגג'ואו היא אחת הערים המפורסמות והמשגשגות בסין באלף השנים האחרונות. היא ידועה בנופי הטבע שסביבה, ובראשםהאגם המערבי.
בני תרבות ההֶמוּדוּ(אנ') הנאוליתית התיישבו באזוריוּ'יאוֹ(אנ') (כיום עיר במרחק כמאה קילומטרים מזרחה מהאנגג'ואו) כבר לפני שבעת אלפים שנה, עת התחילו לגדלאורז בדרום־מזרח סין. סביבות העיר המודרנית האנגג'ואו היו מיושבות לפני חמשת אלפים שנה על ידי בניתרבות ליאנגג'ו, שנקראים על שם העיר הקטנהליאנגג'ו, מרחק קצר צפונית־מערבית להאנגג'ואו, אשר בה נמצאו לראשונה שרידים מתרבות זו, פריטיירקןמגולפים.
האנגג'ואו שוכנת בקצה הדרומי שלהתעלה הגדולה של סין, אשר מתחילה בבייג'ינג. התעלה פותחה לאורך מאות שנים, אך הגיעה למלוא אורכה בשנת609.
העיר הייתה בירתממלכת וויואה משנת907 עד שנת978, בתקופתחמש השושלות ועשר הממלכות(אנ'), ונשאה אז את השם שִׂיפוּ. באותה תקופה הייתה העיר אחד משלושת מרכזי התרבות הגדולים בדרום סין, לצדנאנג'ינג וצֶ'נְגדוּ. מנהיגי וויואה נודעו בתמיכתם באמנויות, ובמיוחד באמנות ובארכיטקטורה הקשורה לבודהיזם. העיר אף הפכה למרכז קוסמופוליטי, ומשכה משכילים מרחבי סין; היא אף ניהלה מדיניות חוץ, לא רק מול מדינות סיניות שכנות, אלא גם מוליפן,קוריאה, ועםשושלת ליאו(אנ') של האימפריה החיטאנית.
בשנת1090, בתקופתשושלת סונג מונה המשוררסוּ שְׁה(אנ') (הידוע גם בשם סוּ דוֹנְגְפּוֹ), למושל העיר. בתפקידו זה הוא הפעיל 200,000 פועלים לשם בניית סוללה באורך 2.8 ק"מ עלהאגם המערבי שעליה ניטעו עציאפרסק וערבה בוכייה לסירוגין. הסוללה קרויה על שמו "סוללת סו". הקיסרצ'יינלונג משושלת צ'ינג, שביקר שש פעמים בהאנגג'ואו בתקופת מלכותו, התרשם מאוד ממראה הסוללה בשעות הבוקר המוקדמות באביב ואף חיבר לכבודה שירים. משום כך הסוללה היא אחד מעשרת אתרי נוף בעלי שם פיוטי של האגם המערבי. עשרות אלפי שנים קודם לכן, היה האגםלגונה, אך עם הזמן הצטברה גרופת (טין) שחסמה את הפתח לים, והלגונה הפכה לאגם. חפירות שנערכו בקרקעית האגם בשנת1975 חשפו משקע ימי, שאישר את מקור האגם. פעולות שימור בידי אדם מנעו מהאגם להפוך לביצה. שתי סוללות נבנו מבוץ שהועלה מתחתית האגם: זה של סוּ שהוזכר לעיל, ו"סוללת בַּאי", שנבנתה על ידיבַּאי ג'וּ'יִי(אנ'), שהיה משורר ידוע בתקופתשושלת טאנג אשר שימש אף הוא מושל האנגג'ואו. האגם מוקף בגבעות ממערב ומצפון. על גבעת בָּאושְׁה מצפון לאגם ניצבת פגודת בָּאוצ'וּ.
האנגג'ואו נעשתהבירתשושלת סונג הדרומית משזו התאוששה מן התבוסה שהנחילה להשושלת ג'ין (שושלת של קבוצת מיעוט אתנית, בני העם היורצ'ני) בשנת1123. העיר שימשה בירה מאז ועד הפלישה המונגולית בשנת1276, ונקראה בשםלִין-'אָן (臨安). בהאנגג'ואו שכן הממשל הקיסרי, והתפתח בה מרכז מסחר ובידור, כמו גם מרכז של הענפים העיקריים של מנגנון הפקידות הקיסרי. באותה תקופה, עבר "מרכז הכובד" הסיני ממה שהיה עד אז "מרכז סין" בצפון (שנכבש על ידי שושלת ג'ין), אל האנגג'ואו.
האנגג'ואו משכה אליה פילוסופים, מדינאים, ואנשי ספר רבים, בהם כמה מהמשוררים המהוללים בתולדות סין, כגון סו שה שהוזכר לעיל,לוּ יוֹאוּ(אנ') (陆游), ושִׂין צִ'יגִ'י(אנ') (辛弃疾), שבאו להתגורר בה עד סוף ימיהם. בהאנגג'ואו אף נולד המדען הידועשֶׁן קוּאוֹ (1031-1095 לספירה), ובה נקבר, ברובע יוּ'הָאנְג.
בימי שושלת סונג הדרומית, צמחה האוכלוסייה בשל כמה גורמים: עלייה בהיקף המסחר, הגירת פליטים מן הצפון הכבוש, והתרחבות הממסד הצבאי והפקידותי. צמיחה זו הניעה את התפתחות העיר אל מעבר לחומותיה בנות המאה התשיעית. במפקד האוכלוסין הסיני הרשמי משנת1270 נספרו 186,330 בתי אב בהאנגג'ואו, אך מפקד זה לא כלל ככל הנראה מי שאינו תושב קבע, ואת חיל המצב. ההיסטוריון הסינולוג ז'אק ז'רנה (Jacques Gernet) מעריך שאוכלוסיית האנגג'ואו עלתה על מיליון בני אדם בשנת1276. חוקרים סבורים שהאנגג'ואו הייתה העיר הגדולה בעולם בין השנים1180 ו־1315, ושוב בין1348 ו־1358.
בשל האוכלוסייה העצומה והצפופה, וריבוי בתי העץ הרב־קומתיים, העיר סבלה משריפות מרובות. שריפות־ענק אירעו בשנים 1132, 1137, 1208, 1229, 1237, ו־1275, ושריפות קטנות יותר אירעו כמעט מדי שנה. השריפה בשנת 1237 השמידה 30,000 יחידות מגורים. לאור זאת הקימה הממשלה מערכת כיבוי אש, שכללה מגדלי תצפית, מערכת סימון בפנסים ובדגלים לאיתור מקור האש ולהכוונת כוחות הכיבוי, וקצבה כוח כיבוי בן למעלה מ־3,000 חיילים.
בשנת1276, שלוש שנים לפני קריסת שושלת סונג הדרומית, הטיל צבאו שלקובלאי חאן, קיסר סין הראשון (שלט 1260–1294) משושלת יואן (הוקמה רשמית ב־1271 אף שהמונגולים שלטו על מרבית סין כבר מתחילת המאה ה־13) מצור על העיר וכבש אותה.
הנוסעמרקו פולו מוונציה סיפר שביקר בהאנגג'ואו בשלהי המאה ה־13. ספרו מתאר את העיר כ"בלי ספק הנהדרת והנאצלת בכל העולם". הוא כינה את העיר "קינסאי", מילה סינית שפירושה פשוט "עיר בירה". על אף שהגזים כשכתב שקוטרה של העיר גדול מ־150 קילומטר ושיש בה 12,000 גשרים עשויי־אבן, בכל זאת ספרו מציע תיאור רהוט על האזור. הוא מסכם: "מספרם ועושרם של הסוחרים, וכמות הסחורות שעברה תחת ידם, היו כה גדולים, עד שאיש לא יכול לאומדם".
הנוסע המרוקאי בן המאה ה־14,אבן בטוטה, כתב על האנגג'ואו שהיא "העיר הגדולה ביותר שראיתי על פני האדמה".
האנגג'ואו נותרה עיר חשובה עד אמצע תקופתשושלת מינג; חשיבותה פחתה בהדרגה, בד בבד עם הצטברות הגרופת בנמֵלה. עד תחילת המאה ה־17 עוד הייתה האנגג'ואו מרכז חשוב שליהדות סין, וייתכן שממנה יצאה הקבוצה המכונהיהדות קאיפנג.
בין השנים1928–1949, נשלטה העיר על ידי הקוומינטנג שלסין הלאומנית. בשלושה במאי 1949, פלשצבא השחרור העממי להאנגג'ואו והעיר עברה לשלטוןקומוניסטי. מאז שנכנסו לתוקף הרפורמות שלדנג שיאופינג, בשנת 1978, ניצלה האנגג'ואו את מיקומה בשפך היאנגצה כדי לקדם את פיתוחה, וכיום היא אחת הערים הגדולות המשגשגות בסין.
אבן בטוטה, התייר המוסלמי הידוע, כתב בשנת 1346 אודות עיר זו: "נכנסנו לעיר השנייה דרך שער הנקרא שער היהודים. בעיר גרים היהודים, נוצרים, וטורקים עובדי־השמש (כלומר: מזדאים), מספרם גדול סך־הכל".[2]
האקלים בהאנגג'ואו הואאקלים סובטרופי גשום, ויש בה ארבע עונות מובחנות. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היאC° 16.2. הקיץ חם ולח, והחורף צונן ויבש יחסית. החודש החם ביותר הוא יולי, והטמפרטורה הממוצעת בו היא C° 33.8; בינואר הטמפרטורה הממוצעת היא C° 3.6. כמות המשקעים השנתית הממוצעת בהאנגג'ואו היא 1,450 מילימטר. באמצע הקיץ סובלת האנגג'ואו, כמוה כערים אחרות במחוז ג'ג'יאנג, מסופותטייפון, אך רק לעיתים רחוקות נפגעת העיר עצמה באופן ישיר מטייפון. בדרך כלל מגיעים הטייפונים לאורך החוף הדרומי של ג'ג'יאנג, וגורמים לרוחות עזות וסופות גשמים בהאנגג'ואו.
כלכלת האנגג'ואו התפתחה בקצב מואץ מאז שהשלטונות התירו את הרסן בשנת 1992. העיר מתועשת ויש בה מגזרי תיירות, חקלאות,טקסטיל, ותעשייה קלה. האנגג'ואו משמשת בסיס ייצור ולוגיסטיקה חשוב בחוף הסיני.
בשנת 2001 הסתכם התמ"ג של העיר בסך 156.8 מיליארד יואן, שהוא הסך השני בגודלו בין כל בירות המחוז הסיניות, אחריגואנגג'ואו. בשבע השנים שחלפו מאז שילשה העיר את התמ"ג, לסך של 478.1 מיליארד יואן בשנת 2008, ואת התוצר לנפש, מסך 3,025 דולר לנפש לסך 10,199 דולר לנפש.[3]
האנגג'ואו ידועה באתריה ההיסטוריים ובנופי טבע. לאורך הדורות תוארה לא פעם כַּיפָה בערי סין. היא נחשבת אחת מעשר הערים בעלות הנוף היפה ביותר בסין.[5] על אף הפיתוח העירוני המואץ שחוותה בעשורים האחרונים, העיר שומרת על מורשתה התרבותית וההיסטורית. גם היוםתיירות עודה מגזר חשוב בכלכלת העיר.[6]
אחד האתרים הבולטים והמבוקשים בהאנגג'ואו הואהאגם המערבי שקיבל מעמד שלאתר מורשת עולמית מארגוןאונסק"ו ב־2011. שטח האגם כשישהקמ"ר, וסביבו מצויים כמה מאתרי הנוף וההיסטוריה הידועים ביותר של העיר. בסמוך לאגם יש שמורה בת למעלה מ־50 קמ"ר, ובה פגודות היסטוריות, אתרי תרבות, ונוף הררי. שתי סוללות חוצות את האגם.
אתרים בסביבת האגם המערבי:
מקדש ג'ינגצ'י (净慈寺) סמוך לאגם המערבי מדרום.
מקדש לינגיִין (灵隐寺, "מקלט הנפש") שוכן כשני ק"מ מערבית לאגם. סוברים שהוא המקדש הבודהיסטי העתיק ביותר בעיר, שחרב ונבנה מחדש כמה פעמים.
פגודת בּאוֹצ'וּ (保俶塔) סמוכה לאגם מצפון, על ראש גבעתאבן החן (宝石山).
מקדש יוּאֵה־וואנג (岳王庙, "מקדש המלך יואה"), או יוּאֵה פֵ'י מִיַאוֹ שוכן בחוף הצפון־מערבי של האגם, ונבנה בשנת 1221 לזכר המצביא יואה פ'יי, שהוצא להורג עקב רדיפה פוליטית.
פגודת לֵייפֶנְג
אתרים אחרים בהאנגג'ואו:
נחשול הגאות הגדול בעולם שוצף במעלה הנהר צ'יינטאנג דרך האנגג'ואו, ומגיע עד גובה 9 מטרים.
קתדרלת העיבור־ללא־חטא של האנגג'ואו היא אחת הכנסיות העתיקות בסין. היא נבנתה לפני כ־400 שנה, בתקופת שושלת מינג.
מקדש פֵ'נְגהוּאנְג (凤凰清真寺) הוא אחד המסגדים העתיקים בסין.
פגודת ליוּחֵה, או פגודת שש ההרמוניות, שוכנת על גבעת יוּאֵלוּן בגדה הצפונית של הנהר צ'יינטאנג.
פארק הבִּיצות הלאומי שִׁישִׁי, שמבקש לשמר את המערכת האקולוגית הזו, ושטחו כעשרה קמ"ר. בריכות דגים וחלקות קנים שוקמו בו, ומינים רבים של ציפורים מקננים בו. בפארק גם מקדש וכמה בתים כפריים בעלי ערך היסטורי.
ילידי האנגג'ואו, כמו שאר תושבי מחוז ג'ג'יאנג, מדברים בניב ווּ (Wu) של השפה הסינית. ישנם הבדלים בניב עצמו בין תפוצותיו השונות, כך שהניב של האנגג'ואו שונה מניב ווּ של אזורים בדרום ג'ג'יאנג ובדרום ג'יאנגסו. בנוסף, גםסינית מנדרינית מדוברת בהאנגג'ואו.
האנגג'ואו ידועה ביצירות אמנות, כגון מוצרימשי,שמשיות, ומניפות יד. גםתה הוא חלק משמעותי מכלכלתה ומתרבותה של העיר, שידועה כמקור התה הירוק מסוג לונגג'ינג.
סגנון הבישול בהאנגג'ואו אופייני לבישול של ג'ג'יאנג, אחד משמונת הסגנונות של הבישול הסיני. יש לו מוניטין של מנות טריות, עדינות, ורכות, בעלות ניחוחות עדינים. משורר מתקופת שושלת סונג קבע בשעתו שאין אוכל שיכול להתחרות עם הבישול של האנגג'ואו. כמה מן המנות הידועות בסגנון זה הן דג חמוץ של האגם המערבי, חזיר דונגפו, חסילוני לונגג'ינג, פרגיות ג'יאַוּהוּאַ, אורז מאודה וחזיר מגולגלים בעלי לוטוס, גבעולי במבוק בצליית קדירה, ואבקת שורש לוטוס.
בעיר שוכן הקמפוס המרכזי שלאוניברסיטת ג'ג'יאנג, שבספרייתה ישנם יותר מ־7 מיליון כרכים.
%2c_Hangzhou(2568).jpg)
