האיטי היא מדינה בעלת היסטוריה ארוכה של אי יציבות פוליטית, וכיום היא מתמודדת עם משברים פוליטיים וכלכליים שהיוו כר פורה להשתלטותכנופיות פשע על חלקים רבים במדינה. בהיעדר נבחרי ציבור, ובהיותה מוגדרת כאחת המדינות הנחשלות בעולם על ידי האו"ם, האיטי מתוארת כיום כמדינה כושלת.[7][8]
פירוש השם "האיטי" בשפת הטאינו הוא "ארץ הרים גבוהים". בצרפתית, כונתה האיטי "פנינת האנטילים", בגלל יופייה של המדינה ובגלל כמות העושר שצברה עבור ממלכת צרפת. במהלךהמאה ה-18 המושבה הייתה היצרנית המובילה בעולם של סוכר וקפה.
האירופאי הראשון שהגיע לאי היספניולה היהכריסטופר קולומבוס, ב-1492, ותבע בעלות על האי כרכושהכתר הקסטיליאני. תושבי האי קודם לכן היו מבני הטאינו שקיימו בו חמש ממלכות, שכל אחת מהן הונהגה בידי מנהיג מקומי שכונה "קאסיקה" (Cacique). הקאסיקאים ענדו תליוני זהב, והתגוררו בבקתות מרובעות בעוד יתר התושבים התגוררו בבקתות עגולות. בעת הכיבוש הספרדי, מנו קהילות הטאינו כ-3,000 תושבים כל אחת. לאחר בוא הספרדים לאזור, הם החלו להשתלט על האזורים בהם התגוררו בני הטאינו, ודיכאו את ההתנגדות המקומית. ילידים רבים מתו כתוצאה מחשיפה למחלות שהביאו עמם הספרדים, ובהןאבעבועות שחורות. תרבותם דעכה בהדרגה, כתוצאה מתמותה, נישואי תערובת והפעילות המיסיונרית המסיבית שהנהיגה ספרד.
למןהמאה ה-15 השתייכה האיטי למושבה הספרדיתסנטו דומינגו. ב-1664 השתלטה חברת הודו המערבית הצרפתית על המושבה, וקראה לה בשם סן-דומנג (Saint-Domingue), ובכך צרפת הכריזה באופן רשמי על דרישתה לבעלות על החלק המערבי של היספניולה. ב-1670 הקימה צרפת את יישוב הקבע הראשון על האי, כף פרנסואה. לפי הסכם רייסווייק (נחתם ב-1697 בין צרפת לקואליציית מדינות שהורכבה מאנגליה, ספרד, הקיסרות הרומית הקדושה ופרובינציות אחרות), ספרד העבירה באופן רשמי את השליש המערבי של היספניולה לצרפת. בסיועעבדיםאפריקאים שהביאו עמם, הכשירו הצרפתים שטחים לגידולקנה סוכר. לימים הפכה האיטי לאחת המדינות המובילות בייצורקפה וסוכר.
המרד התעורר מחדש ב-1802 תחת פיקודו שלז'אן-ז'אק דסאלין, והכוחות הצרפתים שסבלו קשות מקדחת צהובה נוצחו. ב-1 בינואר1804, הכריז דסאלין על עצמאות סן-דומנג וקרא לה בשםהאיטי, שם שפירושו בשפת האינדיאנים תושבי האי המקוריים הוא "ארץ ההרים". האיטי הייתה המדינה המודרנית העצמאית השנייה ביבשת אחריארצות הברית, והיחידה בהיסטוריה שקמה כתוצאה ממרד עבדים.
מאז שלטו בה שליטים רודנים מקומיים והיא ידעה תקופות שלאנרכיה ועוני[9].
משנת1915 עד1934 שלט בה צבא כיבושאמריקני[9]. בשנת1957 נבחרפרנסואה דובליה לנשיא, ובסיוע כוחות המשטרה החשאית (ה"טוטון מקוט") הנהיג שלטון דיכוי. הוא נהג לערוך בחירות בהם היה המועמד היחיד[10]. לאחר מותו, בשנת1971, עלה לשלטון בנו,ז'אן קלוד, והקל מעט את עול השלטון על מנת לזכות במעמד בקהילה הבינלאומית ובסיוע מארצות הברית[11].
בפברואר1986 הודח ז'אן קלוד דובליה מכיסאו וגלה לצרפת[12]. מפקד הצבא, אנרי נמפי, הוביל ממשלה לאומית שהכינהחוקה חדשה, אשר אומצה ברוב גדול במרץ 1987. בחירות שהתקיימו בנובמבר 1987 הופסקו באמצע לאחר שעשרות אנשים נורו במהלך הבחירות על ידי חיילים. בדצמבר 1990 התקיימו בחירות פעם נוספת והפעם נבחר הכומרז'אן-ברטראן אריסטיד ברוב של יותר משני שלישים מהקולות. אולם באוגוסט 1991 הצביעו 83 נציגי פרלמנט נגדו ורק 11 הצביעו בעדו. חודש אחר כך התקיימההפיכה צבאית אשר הדיחה את אריסטיד מתפקידו[13]. בעקבות זאת הפעילה הקהילה הבינלאומיתאמברגו על האיטי[14], אשר נמשך עד 15 באוקטובר 1994, היום בו הושב אריסטיד לתפקידו מגלות של שלוש שנים. בשנת 1995 התקיימו בחירות אשר הוחרמו על ידי רוב המפלגות והשתתפו בהן רק 30% מבעלי זכות הבחירה. בבחירות שהתקיימו באפריל 1997 השתתפו רק 10% מבעלי זכות הבחירה[15].
בשנת1996 נבחר לראשונהרנה פרבאל כנשיא המדינה, הוא הנהיג מספר רפורמות כלכליות אך הפסיד בבחירות הבאות ב-2001 לז'אן-ברטראן אריסטיד שחזר מגלות ונבחר פעם שנייה, אך הודח ב-2004[16]. בבחירות 2006 זכה שוב רנה פרבאל[17].
בתחילת אפריל 2008 פרצו מהומות על מחיר האוכל הגבוה: מאז 2007, המחירים למספר מזונות חיוניים, עלו בכ-50%. ב-8 באפריל תקפו המתפרעים את ארמון הנשיאות אך גורשו על ידי חייליהאו"ם וראש ממשלת האיטי הודח[18].
מפברואר 2017 עד ב-7 ביולי2021 כיהן כנשיא האיטיז'ובנל מואיז עד שנרצח בביתובהתנקשות על ידי קבוצת חמושים[23]. בעקבות הרצח פרצו באי מהומות[24]. לאחר הרצח מונהאריאל הנרי לנשיא ולראש הממשלה בפועל בתמיכה בינלאומית וללא בחירות, ומאז הוא דחה את הבחירות לפרלמנט ולנשיאות[25].
במרץ 2024, בזמן יציאתו של הנשיא אריאל הנרי לביקור בקניה, הסתערו אלפי חברי כנופיות חמושים על תחנות משטרה, בתי סוהר, שדה התעופה המרכזי וארמון הנשיאות. בראש הכנופיות החמושות והאלימות עמדג'ימי שריזייה המכונה "ברביקיו" ואשר היה ידוע באכזריותו. הכנופיות החמושות שחררו כ-4,000-5,000 אסירים מבתי הכלא, השתלטו על רוב שטח הבירה ושלטו במדינה במגוון רחב של תחומים. במדינה נוצר כאוס ודווח על מקרים רבים של אונס, עינויים וחטיפות. עקב השתלטות הכנופיות התפטר אריאל הנרי מתפקידו[28][29][30].
המשטר הנוכחי של האיטי נקבע בחוקה בשנת 1987[31]. על פי החוקה, אזרח האיטי הוא אדם שנולד בהאיטי לאב או לאם שהם אזרחי האיטי, או מי שהתאזרח בהאיטי לאחר חמש שנות מגורים במדינה. האזרחות אובדת למי שקיבל אזרחות של מדינה אחרת, עבד בשליחות מדינה אחרת או התגורר בה ללא אישור של רשויות האיטי[32].
להאיטירשות מחוקקת המורכבת משני בתים: בית נבחרים וסנאט. לכל מחוז של האיטי נציג בבית הנבחרים, ולמחוזות עירוניים עד שלושה נציגים. בבית הנבחרים כולו לפחות 70 נציגים הנבחרים בבחירות כלליות במחוזותיהם[33].
ב-2022 צפוי להתקייםמשאל עם חוקתי שיביא למספר שינויים בנושא משרת ראש הממשלה, הסנאט, שיטת הבחירות וכהונתו של הנשיא.
הבחירות בהאיטי נערכות כל חמש שנים, ובהן נבחרנשיא האיטי. הנשיא נבחר כאשר הוא מקבל רוב מהקולות. אם אף מפלגה לא קיבלה רוב מהקולות נעשה סבב שני בין שתי המפלגות בעלות מספר הקולות הרב ביותר, וראש המפלגה בעלת מספר הקולות הרב ביותר מתמנה לנשיא.
האיטי היא המדינה הענייה ביותר בחצי הכדור המערבי ובין העניות ביותר בעולם כולו, עםתוצר מקומי גולמי לנפש של כ-$1,300 לשנה (מותאם לכוח הקנייה). הפערים בין עשירים לעניים הם גדולים מאוד, כאשר אחוז אחד של האוכלוסייה אחראי ל-44% מהתל"ג והוא הבעלים של 60% מאדמות המדינה הראויות לעיבוד[34].
כלכלת האיטי מבוססת בעיקר על חקלאות. בסוףשנות ה-70 של המאה ה-20 היה גידול בהיקף התעשייה הקלה, אך בתחילת שנות ה-2000 הייתה נסיגה בהיקף התעשייה בגלל חוסר היציבות הפוליטית של המדינה. למרות זאת, תוצרת תעשייתית היא ענף הייצוא העיקרי של האיטי. מוצרי ייצוא נוספים של האיטי הםקפה,שמן צמחי וקקאו[35].
התעשייה בהאיטי היא בעיקר מפעליטקסטיל בסביבת הבירהפורט-או-פרנס בבעלות חברות מארצות הברית אשר הקימו מפעלים בהאיטי בעקבות הבטחות של מנהיגה של האיטי, בייבי דוק, לכוח עבודה זול והטבות מס. אולם חלק מהמפעלים עזבו מאז את האיטי בעקבות חוסר היציבות הפוליטית, ביקורת מבית בארצות הברית על ניצול עובדים ובעיות באספקה סדירה שלחשמל[35].
כוח העבודה של האיטי מונה כ-3.6 מיליון נפש, אך כ-50% מהם מובטלים ורבים אחרים זוכים לעבודה חלקית בלבד. כ-66% מהמועסקים עובדים בחקלאות, 25% בענף השירותים ו-9% בתעשייה. בשנת 2003שכר המינימום הועלה מכ-$1 לכ-$2 ליום עבודה[36].
המטבע של האיטי הוא הגורד (Gourde), המתחלק ל-100 סנטים. בסוף שנת 2009דולר אמריקאי אחד היה שווה ל-39.96[37] גורד. במשך תקופה ארוכה היה שער הגורד בערך של חמישה גורד לדולר אמריקאי. אולם בתקופה שבין 1990–1994 ירד שערו לרמה של 15 גורד לדולר, בגלל האמברגו הבינלאומי על האיטי. במהלך השנים 1995–1999 התייצב שערו של הגורד בין 16–18 גורד לדולר אמריקאי[38].ממשלת האיטי אינה מטילה מגבלות על קנייתמטבע חוץ והוצאת כספים אל חוץ למדינה[39].
דו"ח שלקרן המטבע הבינלאומית ציין כי 38% מההפקדות בבנקים בהאיטי היו בדולרים ו-41% מהאשראי שניתן על ידי בנקים בהאיטי היה בדולרים. שיעור ההפקדות הדולריות עלה מ-4% בספטמבר 1993 ל-10% בספטמבר 1994, בתקופה בה הייתה אינפלציה של 52%, ומאז המשיך לעלות למרות הירידה באינפלציה. בשנת 1994 היה מעבר לנקיבת מחירי נדל"ן וסחורות יקרות ככלי רכב בדולרים[40].
האיטי הייתה בעבר מושבת העבדים העשירה ביותר ביבשת אמריקה, אולם התהפוכות הפוליטיות הביאו אותה למצבה העגום. שלטונו הדיקטטורי שלפרנסואה דובליה הביא להגירה ניכרת של בעלי אמצעים מהאיטי ובעקבות זאת לפגיעה בכלכלתה. בשנים 1986–1987, בעקבות המעבר לדמוקרטיה, זכתה האיטי לסיוע חוץ חסר תקדים, אולם הדבר לא מנע הידרדרות במצבה הכלכלי. ייצור הקפה, הקקאו, הסוכר והסבון צנח בעשרות אחוזים ותעשיית הטקסטיל הוכתה קשות בגללייבוא מאסיבי של בגדים משומשים זולים. פתיחתנמלי המדינה בעקבות עזיבתו של הדיקטטור ב-1986 הביאה לפריחה של ענף ההברחות שאפשרה יבוא זול שלאורז ומוצרים אחרים אשר הציפו את השוק וגרמו לאובדן הכנסות של המגזר החקלאי[41]. בעקבות ההפיכה של יוני 1988 השעוונצואלה וצרפת את סיוע החוץ שלהן להאיטי[42].
בשנת 1991 עמד התל"ג לנפש של האיטי על 370 דולר לשנה. בשנה זו התרחשה ההפיכה הצבאית שהביאה לאמברגו בינלאומי על האיטי, בין השנים 1991–1994, ולהרס הכלכלה של האיטי[43]. לאחר השבת השליט הנבחר לקראת סוף 1994 התגייסההקהילה הבינלאומית לסייע להאיטי במענקים ובהלוואות. במהלך ינואר 1995 התחייבו גורמים בינלאומיים לסייע להאיטי ב-1.1 מיליארד דולר, אולם קצב הסיוע בפועל היה נמוך מן המצופה – בשנת 1995 הגיעו כ-500 מיליון דולר, בשנת 1996 כ-400 מיליון דולר ובשנת 1997 רק כ-300 מיליון דולר. ועדת בדיקה מצאה שמחלוקות פוליטיות בפרלמנט של האיטי, שמנעו העברת חוקים נדרשים, היו בין הגורמים שהאטו את קצב השימוש בהלוואות ובמענקים. בשנת 1995 רשמה המדינה צמיחה של 4.6%, אך קצב הצמיחה ירד ל-1.5% בשנת 1997. בשנת 1997 היה התל"ג לנפש רק $260 לשנה, האינפלציה הגיעה ל-17% ושיעור האבטלה היה 60%[44].
בשנת 1995 החליטה האיטי לפרק את צבאה וזאת בעקבות התערבות צבאית בפוליטיקה ועשרות הפיכות. בשנת 2017 הוקם הצבא מחדש בהוראת הנשיא ז'ובנל מואיז. הכוחות המזוינים של האיטי מורכבים מצבא האיטי, חיל הים של האיטי, חיל האוויר של האיטי, משמר החופים של האיטי, סוכנות הביון הלאומית (ANI) וכמה כוחות משטרה (משטרת פורט-או-פרינס).
המדינה ממוקמת על חציו המערבי של האי היספניולה בקריביים. על חציו השני נמצאתהרפובליקה הדומיניקנית. האי נמצא בין שני קווי שברטקטוניים ולכן מועד לרעידות אדמה חזקות.בעבר רוב המדינה הייתה מכוסה ביערות אך בעקבותבירוא יערות נרחב היערות נותרו רק במקומות נידחים. הפאונה של האיטי כוללת חיות אנדמיות רבות כמוהוטיים,עטלפים,תוכיים וקוליבריים.
בשנת1957 בעקבות פרויקט בנייתסכר נוצראגם פליגר והוא האגם השני בגודלו באי.
בהאיטי מתגוררים כ-11 מיליון איש, בצפיפות של 361 איש לקמ"ר. על אף העוני הרב השורר במדינה ורעידת האדמה הקשה בפורט או פרנס שגבתה חייהם של מאות אלפי בני אדם, זינקה אוכלוסיית המדינה מ-6.2 מיליון נפש במרץ 1998 ל-9.7 מיליון נפשות בפברואר 2011.תוחלת החיים הממוצעת היא 66 שנים: 63 לגבר ו-68.6 לאישה.שיעור הפריון עומד על 2.43 צאצאים לאישה.
כ-90%–95% מהתושבים הם ממוצאאפריקני בעיקרו, והשאר הםמולטים – ממוצא מעורב. אחוזים בודדים הם בהירי עור, רובםערבים,אירופאים וכן מעטיהודים. כ-400 תושבים הם ממוצאמזרח אסייתי, בעיקר מסין. שבטי הטאינו המקוריים נכחדו ברובם עם הגעת הכובשים הספרדים והניצולים הנותרים נטמעו באוכלוסייה האפריקאית.
בהאיטי נהוגות שתי שפות רשמיות: השפה הצרפתית, שבה לומדים התלמידים במערכת החינוך והיא משמשת גם בעולם העסקים, ומדוברת על ידי רוב תושבי האי שרכשו השכלה; והשפה הקריאולית ההאיטית, המבוססת עלקריאולית-צרפתית ומושפעת משפות אפריקניות, צרפתית,ספרדית וטאינו. הקריאולית ההאיטית מדוברת כמעט על ידי כל תושבי המדינה. חלק ניכר מהתושבים דוברים גם ספרדית (בעיקר אלה הקרובים לגבול עם הרפובליקה הדומיניקנית), אך זו אינה שפה רשמית במדינה.
כ-55% מתושבי האיטי הםנוצרים קתולים, ו-29% הםפרוטסטנטים[45]. דת הוודו, המייחדת את תושבי האי, נפוצה בקרב אחוז לא ברור של האוכלוסייה.
ראשוני היהודים הגיעו להאיטי עם המתיישבים הצרפתים במאה ה-17, ובהמשך הגיעו גם מהגרים יהודים ממדינותאירופה והמזרח התיכון. ב-1937 הוציאה ממשלת האיטי אשרות כניסה לכ-100 יהודים שנמלטו מאירופה למדינה לפני פרוץמלחמת העולם השנייה ומצאו בה מקלט. בתקופה זו חיו בהאיטי כ-300 יהודים, אך רובם היגרו ממנה עם הזמן. בימינו חיים במדינה כ-25 יהודים, רובם מתגוררים בבירהפורט-או-פרנס[46][47].
