דרום אפריקה היא אחת הגדולות במדינות אפריקה. על אף התהפוכות השלטוניות שידעה המדינה מעצמאותה עד היום, זוהי אחת המדינות היחידות באפריקה שמעולם לא התרחשה בהןהפיכה צבאית.
דרום אפריקה היא אחת הטריטוריות המיושבות הקדומות ביותר בעולם.ממצאים ארכאולוגיים מראים שרידיםפרה-היסטוריים שלהומינואידים מלפני כשלושה מיליון שנים. אלו התפתחו לבני אדם והיוו את ערש האנושות. בהמשך נמצאו גם עדויות לשבטים אפריקאים שונים שיישבו את המקום.
אירופים החלו ליישב את דרום אפריקה במאה ה-17, כאשר קבוצת מתיישביםהולנדים בראשותיאן ואן ריבק הקימה בשנת1652 התיישבות בכף התקווה הטובה, ששימשה תחנת אספקה לאוניות בדרכן בין אירופה למזרח הרחוק. בהמשך הגיעו למושבה מתיישבים נוספים מהולנד,בלגיה,גרמניה וצרפת. מתיישבים אלה נקראובורים (Boere – בהולנדית:איכרים). למושבה הובאועבדים מעמי הסביבה, וכן ממדגסקר, מאינדונזיה ומהודו. נקודת ההתיישבות הראשונית התפתחה לעירקייפטאון (בשמה ההולנדי – קאפסטאד) והייתה לבירתמושבת הכף (בהולנדית: Kaapkolonie), שהשתרעה על רבים משטחי החוף ופנים הארץ של דרום היבשת. בסוףהמאה ה-18 היו בדרום היבשת, בעיקר באזור קייפטאון, 15,000 מתיישביםלבנים. המפגש האלים הראשון בין המהגרים הלבנים לילידים השחורים, ההוטנטוטים(אנ') ושבטי הבנטו, התרחש כבר בסוף המאה ה-18, כאשר החלו הלבנים לחדור מאזור קייפטאון שבדרום-מערב היבשת אל מרכזה של דרום היבשת.
בשנת1795 כבשהבריטניה את המושבה בכף התקווה הטובה כדי למנוע את נפילתה לידיצרפת. היא הוחזרה לחברת הודו המזרחית ההולנדית ב-1803, אך לאחר שהחברה פשטה רגל, סופחה מושבת הכף לבריטניה ב-1806. ב-1820 החלה הגירה של בריטים לאזור קייפטאון ולמתיחות בין השחורים ללבנים נוספה מתיחות חדשה בין הבורים לבריטים. ב-1833 אסרו הבריטים את העבדות, ובעקבות כך פרץ סכסוך בינם לבין המתיישבים הבורים. הבורים נדדו צפונה לעומק הארץ וייסדו שתי מדינות עצמאיות –הרפובליקה הדרום-אפריקאית ומדינת אורנג' החופשית.
מאמצעהמאה ה-19 ועד סופה המשיכו הבריטים במאמצי התפשטות, הן בהקמת קולוניה נוספת –מושבת נטאל ב–1843, הן במלחמת הזולו ב–1879, שבה השתלטו על שטחי הזולו, והן במלחמות הבורים. גילוי מרבצייהלומים במדינת אורנג' וזהב בטרנסוואל הניע את הבריטים לנסות להשתלט עליהן במלחמת הבורים הראשונה (1880–1881), אך ללא הצלחה. במלחמת הבורים השנייה (1899–1902) השיגו הבריטים את מטרתם, וכל ארבע הפרובינציות של דרום אפריקה הפכו לחלק מהאימפריה הבריטית. בשנת1910 קיבלו הפרובינציות עצמאות מבריטניה, ויצרו מדינה שנקראה "איחוד דרום אפריקה", שהייתה דומיניון בריטי וחלק מחבר העמים הבריטי.
בשנת1948 עלתה לשלטון "המפלגה הלאומית" הימנית והחלה לעגן תחיקתית את האפליה וההפרדה הגזעית כמדיניות שנקראהאפרטהייד. משטר האפרטהייד דגל באידאולוגיה שהאמינה בעליונות הלבן על השחור או הצבעוני, על אף נחיתותו המספרית בדרום היבשת השחורה. החל מ-1949 החלה המפלגה הלאומית ביישום חוקי ההפרדה. מדיניות זו הפכה בהדרגה את דרום אפריקה למנודה בקהילת העמים. ב-1961 פרשה מחבר העמים הבריטי והפכה ל"רפובליקת דרום אפריקה".
אירועיטבח שארפוויל בשנת1960 בו ירתה משטרת דרום אפריקה למוות ב-69 מפגינים וכן מהומותסווטו ב-1976 בהן נהרגו למעלה מ-600 שחורים בפעולות דיכויאכזריות של המשטרה, היו שתי נקודות ציון משמעותיות במאבק השחורים לשוויון זכויות במדינה. אירועים אלה גם הפנו את תשומת לבה של הקהיליה הבין-לאומית למצוקת השחורים בדרום אפריקה, ולהתעלמותו של משטר האפרטהייד מנורמות בין-לאומיות בסיסיות שלזכויות אדם, שהתפתחו בהדרגה. בשנות ה-80 הידרדר המצב במדינה לכדי הכרזת מצב חירום, בו העולם הגיב באמברגו בין-לאומי על נשק, לפי החלטת האו"ם ב-1977. מהלך זה היווה את תחילתה של פעולת מחאה בין-לאומית נרחבת כנגד האפרטהייד. בשנים 1986–1987 השליםהעולם המערבי את הסנקציות הכלכליות – תרבותיות נגד דרום אפריקה ובכך הצטרף לעולם השלישי שהחרים אתפרטוריה זה מכבר.
ביטול האפרטהייד (1990) ועד היום
ב-11 בפברואר1990 גינה הנשיאפרדריק וילם דה קלרק את האפרטהייד ושחרר אתנלסון מנדלה וסגנו וולטר סיסולו, אחרי 27 שנים בכלא. החזרת ההנהגה שלהקונגרס הלאומי האפריקני לזירה הציבורית סימנה את תחילתם של סדרת דיונים, כאשר בסופם נחתםהסכם שלום בו התחייבו להקיםדמוקרטיה רב-מפלגתית שעקרונותיה הבסיסיים יהיוחופש המצפון, האמונה, הביטוי, ההתאגדות והתנועה וכן סיום האלימות. יתר על כן הוענקהזכות בחירה לשחורים – החלטה היסטורית שמשמעותה המעשית העברת השלטון לידי הרוב השחור. ב-1994 נערכו הבחירות הרב-גזעיות הראשונות במדינה, ולראשונה עמד בראש המדינה נשיא שחור – נלסון מנדלה. בעקבות כך חזרה דרום אפריקה למשפחת העמים ולחיק חבר העמים הבריטי. דה קלרק ומנדלה זכו במשותף בפרס נובל לשלום על פועלם המשותף לביטול האפרטהייד והעברה מסודרת ושקטה של השלטון מידי הלבנים לידי השחורים.
ממשל ופוליטיקה
מרכז העסקים שלפרטוריה,בירתה האדמיניסטרטיבית של דרום אפריקה
דרום אפריקה היא המדינה היחידה בעולם שיש לה יותר משתי ערי בירה. מצב זה הוא תולדה של נסיבות היסטוריות – דרום אפריקה נוסדה ב-1910 כאיחוד של שלוש ישויות מדיניות:מושבת הכף שבירתה קייפטאון,מדינת אורנג' החופשית שבירתה בלומפונטיין, והרפובליקה הדרום-אפריקאית שבירתה פרטוריה. סידור חלוקת ערי הבירה נקבע כדי שלא להעניק בכורה לאף אחת מן המרכיבות של האיחוד. עם זאת, פופולרית מקובל להתייחס לפרטוריה כעיר הבירה, בהיותה מקום מושב הנשיא, הממשלה על זרועותיה השונות, והשגרירויות הזרות. לאחרונה עלתה יוזמה להעביר את הפרלמנט לפרטוריה כדי לצמצם את הסרבול, אך יש לה התנגדויות מחשש לריכוז-יתר של סמכויות, ומצד תושבי קייפטאון הרואים בכך פגיעה ביוקרתה של העיר.
שלוש הרשויות כפופות לפיקוחו של בית המשפט לחוקה, זרוע של הרשות השופטת, שמקום מושבו דווקא ביוהנסבורג.החוקה הנוכחית של דרום אפריקה היא ליברלית ביותר בהתייחסה לזכויות האזרח, ואומצה בשנת1996 כאנטי-תזה לחוקה הקודמת מימי שלטון האפרטהייד שהייתה שמרנית ומגבילה באופן חריג למדינה שהתיימרה להיות דמוקרטיה. עובדה זו הופכת את דרום אפריקה של היום לאחת האומות הליברליות והמתירניות ביותר בעולם[דרוש מקור].
הבית התחתון – שנקרא "האספה הלאומית" – מונה 400 חברים הנבחרים בבחירות מפלגתיות יחסיות. הבחירות לבית התחתון מתקיימות מדי חמש שנים.
נשיא דרום אפריקה הוא מנהיג מפלגת הרוב ב"אספה הלאומית", והוא לא יכול להיבחר לתפקידו יותר משתי קדנציות. מאז1994, השנה בה לראשונה הורשו בני כל הגזעים להשתתף בבחירות, מפלגת הרוב היאהקונגרס הלאומי האפריקאי, ולה יש רוב מוחלט באספה הלאומית. הנשיא ממנה את השרים והקבינט, והאספה הלאומית רשאית להדיח אותם בהצעת אי-אמון.
מערכת המשפט האירופית הראשונה שיושמה בדרום אפריקה הובאה על ידי חברת הודו המזרחית ההולנדית ונקראתהמשפט הרומי-הולנדי. הוא הובא לשימוש עוד לפני הקודיפיקציה של המשפט האירופי לקוד נפוליאון ולו דמיון למשפט הסקוטי. במאה ה-19 הובאהמשפט האנגלי, הןהמשפט המקובל והןהמשפט הסטטוטורי. עם האיחוד של 1910 נוסד הפרלמנט של דרום אפריקה שהעביר חוקים ספציפיים למדינה. בנובמבר 2006 הייתה דרום אפריקה למדינה האפריקאית הראשונה שהתירהנישואים חד-מיניים (ראוזכויות להט"ב באפריקה).[7] בתקופת כהונתו של נלסון מנדלה התנהלה דרום אפריקה כדמוקרטיה. אחרי מותו התרבו מקרי השחיתות בממשל וחלק מהמנגנונים במדינה נמצאים בתפקוד לקוי. החשמל מתוקצב לארבע שעות ביום ויש תקופות ממושכות בהן אין הספקת מים.[8]
כ-50 איש נרצחים מדי יום בדרום אפריקה.[9] במרץ 2014 נאמד מספר הרציחות במדינה במשך השנה שקדמה לכך ב-17,068 מקרי רצח, שיעור של 32.2 מקרים ל-100,000 איש – פי חמישה יותר מהממוצע העולמי של 6 מקרי רצח ל-100,000 איש.[10] תעשיית האבטחה הפרטית במדינה משגשגת והיא אחת מהגדולות בעולם, עם כ-9,000 חברותאבטחה רשומות ו-400,000מאבטחים – יותר מאשר כוחות הצבא והמשטרה גם יחד.[11]
מוערך שכחצי מיליון נשים נאנסות בדרום אפריקה מדי שנה. סקר משנת 2009 מצא שאחד מכל 4 גבריםדרום אפריקאים הודו שאנסו אדם אחר וסקר אחר שכלל 4,000 נשים מצא כי אחת מכל שלוש נשים נאנסו. לעיתים מקרי האונס מבוצעים גם בידי ילדים קטנים. שיעור האונס של ילדים ותינוקות הוא מהגבוהים בעולם, כאשר מספר מקרים עוררו תהודה רבה באומה הדרום-אפריקאית.
כלכלת דרום אפריקה היא הגדולה והעשירה ביבשת אפריקה. על פי הערכות, אחראית דרום אפריקה לכרבע מהתמ"ג של יבשת אפריקה. הכלכלה היאכלכלת שוקחופשית ומפותחת, עם הכוונה ממשלתית מזערית.
המדינה עשירה במחצבים, ויושבת על המרבצים הגדולים בעולם שלזהב,יהלומים,פחם ופלטינה. באופן טבעי, מהווים ענפים אלה את ענפי היצוא העיקריים שלה (קונצרןדה בירס בשליטת משפחת אופנהיימר חולש על למעלה ממחצית מתנועת סחר היהלומים העולמית).
שנות הבידוד שנכפו על דרום אפריקה בעבר וסנקציות כלכליות מצד אומות העולם, אילצו אותה להצמיח סקטור תעשייתי מפותח הנהנה משפע כוח עבודה זול, שבעבר נועד לספק עצמאית את צרכיה של המדינה. עם ביטול האפרטהייד ופתיחת כלכלתה לעולם שימשו אלה כר נרחב להזרמת עתק של השקעות זרות וצמיחה מהירה. התשתיות במדינה מודרניות ומפותחות. אלה, בצד נופים מרהיבים, שפע שמורותחיות בר, ועושר אתני–תרבותי אחראים לתעשיית תיירות גדולה.
עם זאת, שנות האפרטהייד הותירו מורשת של ריכוז ההון בידי מעטים יחסית, וחלק ניכר מהאוכלוסייה סובלת מעוני ומחסור. 50% מהאוכלוסייה מוגדרת מתחת לקו העוני, ואחוז האבטלה הרשמי עומד על 28%. אלה, יחד עם התרת הרסן השלטוני והחוקה הליברלית, הצמיחופשע המשתולל ברחובותיה ובמיוחד ביוהנסבורג, הכרך הגדול ביותר ומרכז הסחר והכלכלה. הגבולות הפתוחים עם שכנותיה הפכו את דרום אפריקה למרכז סחרסמים עולמי, והיא יצרנית המריחואנה הרביעית בגודלה בעולם. כיתר מדינות היבשת השחורה, סובלת דרום אפריקה מתפוצה נרחבת של מגפת האיידס, והתמודדות עם המגפה היא אחד האתגרים הגדולים ביותר של ממשלתה, משימה הגוזלת משאבים יקרים ופוגעת בצמיחה.
האחריות להגנתה של דרום אפריקה מוטלת עלכוחות ההגנה של דרום אפריקה, גוף תלת-זרועי צבאי הכפוף למשרד ההגנה בממשלת דרום אפריקה. נכון לשנת 2010 משרתים בכוחות ההגנה 67,373 אנשים בשירות קבע ו-15,107 אנשי מילואים. זרועות כוחות ההגנה הם:
ההיסטוריה הצבאית של דרום אפריקה מתחילה מימי המלחמות נגד השחורים, עוד מימי ההתיישבות ההולנדית, ממשיכה במלחמת הבורים, במלחמות העולם, במלחמת קוריאה, במלחמות הגבול ובשנים האחרונות במשימות שמירת שלום במקומות שונים ביבשת אפריקה. סדר הכוחות של כוחות ההגנה של דרום אפריקה קטן מאוד מאז סיום משטר האפרטהייד ובמקביל סיום הסכסוכים עם המדינות השכנות. לאחר שבתקופת האפרטהייד היה כוח האדם ביחידות הקרביות פתוח כמעט אך ורק בפני האוכלוסייה הלבנה, כיום הגיוס הוא שוויוני ויש בכל זרועות כוחות ההגנה ייצוג לכל קבוצות האוכלוסייה.
דרום אפריקה היא המדינה ה-25 בגודלה, בגודל דומה לקולומביה, כפול מזה שלצרפת ופי שלושה מיפן.
החלק הפנימי של דרום אפריקה הכולל את רוב שטחה של המדינה הוא ה"קארו" – רמה הררית גדולת ממדים ומאוכלסת בדלילות, שחלקה הצפון מערבי יבש ומדברי (אזורמדבר קלהארי), רמה זו מחולקת לשלושה אזורי משנה. בחלקה הצפוני של המדינה אזור גבוה (High Veld) המשתרע ממזרח ליוהנסבורג ועד גבולמוזמביק. זוהי רמה בגבהים משתנים. שבחלקה המזרחי הטמפרטורות גבוהות במיוחד ויוצרות את פני השטח האפריקאים הטיפוסיים, עם הצמחייה וחיות הבר האופייניים. במזרח ההייפלט רכס הדראקנסברג, שבחורף יוצר תנאיסקי מוגבלים. החלק המרכזי (Middle Veld) שהוא חלק ממדבר הקלהארי גובהו בין 600 ל-1200 מטר והוא משתרע ממערב לאזור הגבוה ועד לגבול עם נמיביה. ה"בוש" (Bush veld) הוא החלק הצפוני ביותר, המעובד ביותר מבחינה חקלאית, המיושב ביותר ובעל כמות המשקעים הגבוהה מבין חלקי הרמה.
החוף המזרחי, עתיר משקעים, לח ומאופיין באקלים וצמחייה דמויי טרופיים.
אזורי החוף הדרומיים מאופיינים באקלים ים-תיכוני עם חורף גשום וקיץ יבש. אזור זה מתאים במיוחד לגידול וייצור תעשיית ייצור היין של דרום אפריקה. האזור מתאפיין ברוחות עזות לפרקים בכלעונות השנה, במיוחד באזורכף התקווה הטובה – מקום בו היסטורית נטרפו ספינות רבות (במקורו נקרא "כף הסערות").
טמפרטורות קיצוניות – עשויות לנוע בין 50מעלות צלזיוס (מדבר קלהארי בקיץ) לבין 15 מעלות מתחת לאפס (האזורים ההרריים בחורף).
בדרום אפריקה זורמים שלושה נהרות:אורנג',ואל הנשפך אל האורנג' והלימפופו.
שיעור הפריון בדרום אפריקה הוא 2.34 צאצאים לאישה. ממוצע תוחלת החיים הוא 65.1 שנים (64.8 לגברים ו-71.3 לנשים).
הרכב אתני ודת
אוכלוסיית דרום אפריקה מגוונת בהרכבה הגזעי והאתני. השחורים אינם מקשה הומוגנית, אלא בני שבטים אפריקאים שונים מאזורי המדינה השונים, בעלי תרבויות שונות ושפות שונות. בנוסף, הגיעו לדרום אפריקה על פני השנים מהגרים רבים מיתר חלקי היבשת השחורה, שנמשכו לעושרה היחסי של המדינה. מבין השחורים, אחת הקבוצות האתניות הגדולות והדומיננטיות היא בני הזולו.
את הלבנים נוהגים על פי רוב לחלק לשתי קבוצות משנה: דובריאנגלית ודובריאפריקאנס (הנקראים גםאפריקאנרים או בורים). דוברי האפריקאנס הם בעיקר צאצאי מתיישבים הולנדים, גרמנים,צרפתים ובלגים מראשוני המתיישבים במאה ה-17 וה-18. דוברי האנגלית הם בעיקר צאצאי קולוניאלים בריטים מהמאה ה-19, שאליהם הצטרפו מהגרים מארצותאירופה השונות במהלךהמאה ה-20 (ובכלל זה יהודים רבים). הלבנים מהווים כ-9 אחוזים מאוכלוסיית המדינה.
הצבעונים הם בני תערובת גזעים שונים, ללא מאפיין אתני ברור. שורשיהם, לרוב, בצאצאי יחסיניצול מיני בין האיכרים הבורים לשפחותיהם האפריקניות והאסייתיות. הם ברובם דוברים את שפת האפריקאנס כשפת אם.
קבוצת האסייתים מונה בעיקר הודים, צאצאי עבדים שהובאו מהודו במאה ה-19.
נכון ל-2016 78% מתושבי דרום אפריקה הםנוצרים (ברובםפרוטסטנטים), 4.4% בני דתות מקומיות, 2% מוסלמים, 1% הינדים, 0.1% יהודים ואחרים. 10.9% לא משייכים עצמם לדת כלשהי.
