דרום אוסטיה משתרעת על כ-3,900 קמ"ר בחלק הדרומי שלהקווקז הגדול, והיא מופרדת ברכסי הרים מצפון אוסטיה-אלניה, המאוכלסת יותר, שהיא חלק מהפדרציה הרוסית, ומגיעה כמעט לאגןנהר הקורה. הרפובליקה הררית במיוחד, ורובה נמצא מעל אלף מטרים מעלפני הים. כלכלת הרפובליקה חקלאית ברובה, אף שפחות מ-10% משטחה מעובדים.דגנים,פרות ויין הם המוצרים העיקריים. ענפי הבקר והיערנות הם ענפים מפותחים נוספים. קיים גם מספר קטן של מפעליתעשייה, במיוחד באזור הבירהצחינוואלי.
הרכבו הדמוגרפי המדויק של החבל אינו ידוע. לפני פתיחת העימות הגאורגי-אוסטי היו בערך שני שלישים מהאוכלוסייה אוסטים, ובין רבע לשליש מהאוכלוסייה גאורגים. המלחמות, שלוו בבעייתפליטים קשה ובנדידת אוכלוסין, הותירו אי ודאות רבה, על אף שהערכות מדברות על 45,000 אוסטים אתנים בשנת 2007.
נשיא האוסטים, אדוארד קוקויטי, באירוע למען המלחמה בסמים בשנת2005
הרפובליקה של דרום אוסטיה מורכבת ממבנה מסובך של אזורים בעלי רוב אתני אוסטי. הבירה צחינוואלי היא בעלת רוב אוסטי. הבירה, ורוב האזורים בעלי הרוב האוסטי, נשלטים בידי הממשלה. מורכבות זו הפכה את הסכסוך האוסטי-גאורגי למסובך, שכן כל ניסיון ליצור אזורים הומוגניים יהיה כרוך בהעברת אוכלוסין נרחבת.
הסטאטוס קוו הרעוע נותר על כנו בימינשיא גאורגיהאדוארד שוורדנדזה. יורשו,מיכאיל סאקשווילי הפך את השלטת הריבונות הגאורגית על דרום אוסטיה למחויבות הראשונית של ממשלתו. סאקשווילי הצליח באמצעות הפעלת כוחות השלטון המרכזי לסיים את העצמאותדה פקטו של מחוזאג'ריה במאי2004, וביקש ליישם פתרון דומה גם בדרום אוסטיה. לאחר העימות ב-2004 הגבירה הממשלה הגאורגית את מאמציה להביא את הסוגיה למודעות העולמית. ב-2005 הציג סאקשווילי את תוכניתו להשלטת ריבונות גאורגיה על החבל בפני האספה הפרלמנטרית שלמועצת אירופה בשטרסבורג. לאחר מכן הביעוארצות הברית והאיחוד האירופי את תמיכתן בתוכנית שהוצגה על ידי ראש הממשלה הגאורגיזוראב נור'אידלי למועצה המתמדת שלהארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה בווינה ב-2005. ב-6 בדצמבר 2005 אימצה מועצת השרים של הארגון לביטחון ושיתוף פעולה שהתכנסה בליובליאנה החלטה התומכת בהצעת הסדר הקבע הגאורגית. התוכנית נדחתה על ידי הממשלה בדרום אוסטיה.
ארגוןהאומות המאוחדות,האיחוד האירופי,הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה,מועצת האיחוד האירופי,נאט"ו ומדינות העולם אינם מכירים בעצמאות דרום אוסטיה, ורואים בה חלק מגאורגיה. עם זאת, ממשלת האזור ערכה בשנת2006משאל עם בשאלת העצמאות, וזאת לאחר שמשאל עם קודם שנערך בשנת1992 לא הוכר על ידי מדינות העולם, אף על פי ש-98% מהמצביעים תמכו בעצמאות[3]. על פי הממשלה הבדלנית בצחינוואלי, תמכו 99% מהמצביעים בעצמאות, ואחוז ההצבעה עמד על 95%[4]. על משאל העם פיקחו משקיפים מגרמניה,אוסטריה,פולין,שוודיה וארצות אחרות, ב-78 תחנות הצבעה, אך גם במשאל זה לא הכיר כל גוף בינלאומי חשוב, בהתחשב בכך שהגאורגים האתניים החרימו את ההצבעה, וההצבעה עצמה, שלא אושרה על ידי הממשלה הגאורגית המרכזית, נחשבה בעיניהם לבלתי חוקית. במקביל למשאל העם שארגנו הבדלנים, ארגנה תנועת האופוזיציה האוסטית "איחוד ההצלה של דרום אוסטיה" בחירות מטעמה, בהן הצביעו מיעוט בקרב הגאורגים והאוסטים, ובחרו כנשיאם אתדמיטרי סנקוייב, בהתרסה כלפי הנשיא הבדלניאדוארד קוקויטי[5]. ב-2007 הכריזה גאורגיה על סנקוייב לראש המנהל הזמני מטעמה בדרום אוסטיה.
ב-13 ביוני2007 הקימה גאורגיה ועדה ממשלתית, בראשות ראש הממשלהזוראב נור'אידלי, על מנת לפתח את מעמדה האוטונומי של דרום אוסטיה במסגרת המדינה הגאורגית. על פי הממשלה הגאורגית המעמד העצמאי יתקיים במסגרת של "דיאלוג כולל" עם כל הכוחות והקהילות בחברה האוסטית[6].
עם סיפוחגאורגיה לאימפריה הרוסית בשנת1801, אוחדו שני חלקי העם האוסטי ליחידה אחת, תחתמלכות המשנה של הקווקז. הקמתה שלהרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה, בשנת1918, ניתקה את דרום אוסטיה מהחבל האוסטי. החלק הצפוני של החבל הפך לחלק מהרפובליקה הרוסית הטרקית. בתקופת קיומה של הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה, בין השנים 1918 ל-1920, פרצו באזור סדרת של מרידות אוסטיות, במהלכן הועלו דרישות לעצמאות. הממשלה הגאורגית המנשביקית האשימה את האוסטים בשיתוף פעולה עם הבולשביקים. על פי מקורות אוסטיים נהרגו במרידות אלה 5,000 אוסטים, ו-13,000 נוספים נהרגו לאחר מכן מרעב וממחלות.
צלף גאורגי מנסה לשפר עמדות בקרב האוסטים במהלך המשבר ב-2004
המתיחות באזור החלה לגאות במקביל להתחזקות התחושות הלאומיות בקרב הגאורגים והאוסטים בשנת1989. לפנינפילת ברית המועצות חיו שתי הקהילות ששכנו בדרום אוסטיה בשלווה יחסית. הן קיימו ביניהן יחסים תקינים, ושיעור הנישואים המעורבים היה גבוה.
בשנת1988, כאשר מדיניות הגלאסנוסט והפרסטרויקה של שליטי ברית המועצות, בישרה לעמי הקווקז כי יהיה באפשרותם להגשים את חלומות העצמאות, ובמקביל להתפתחות התנועה הלאומית הגאורגית, קמה "החזית העממית הדרום אוסטית" - "אדמון נחאס". דרישתה הייתה איחוד עםצפון אוסטיה-אלניה במטרה להגן על האוטונומיה האוסטית. ב-10 בנובמבר 1989 אישר הגוף הסובייטי העליון של דרום אוסטיה החלטה, לפיה תאוחד "דרום אוסטיה" עםצפון אוסטיה אסס"ר, שהייתה חלק מרוסיה. יום לאחר מכן הכריז הפרלמנט הגאורגי כי ההחלטה הדרום אוסטית אינה חוקית ומבוטלת. בנוסף לכך, אישר הפרלמנט לדכא את העיתונות ואת ההפגנות בנושא. הסובייט הגאורגי העליון קבע איסור על מפלגות אזוריות בקיץ1990. צעד זה נתפס על ידי האוסטים כצעד נגדם. האוסטים החרימו את הבחירות הראשונות לפרלמנט הגאורגי, שהיו הצעד המכריע בדרך לעצמאות גאורגיה. האוסטים ערכו בחירות משלהם בדצמבר 1990, אך הממשלה המרכזית בגאורגיה הכריזה עליהן כבטלות.
בעקבותעצמאות גאורגיה בשנת1991, ובחירתו שלזוויאד גמסחורדיה לנשיא, הכריזה הממשלה הגאורגית על השפה הגאורגית כשפה רשמית של המדינה (הגאורגית הייתה השפה הרשמית בתקופה הסובייטית יחד עם הרוסית, וכך נכתב גם בחוקתהרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה). הדבר עורר דאגה גדולה בדרום אוסטיה, שמנהיגיה תבעו שהאוסטית תהיה לשפה הרשמית של המדינה. המיעוט האוסטי המשיך לשאוף לרמה גבוהה יותר של אוטונומיה, אבל נאלץ להתמודד עם התגברות הרגשות הלאומיים.
בסוף שנת1991 פרץ משבר אלים בו הותקפו כפרים אוסטים, ובמקביל הותקפה האוכלוסייה הגאורגית בערים, ובמיוחד בבירת המחוז,צחינוואלי. תוצאת המשבר הייתה 1,000 הרוגים אזרחים, ובריחתם של כמאה אלף אוסטים צפונה, אל צפון אוסטיה. כ-23,000 גאורגים נמלטו מדרום אוסטיה והתיישבו בחלקים אחרים של גאורגיה. אירועימלחמת דרום אוסטיה התרחשו במקביל לאירועימלחמת אבחזיה ומלחמת האזרחים הגאורגית. בסופה של המלחמה, ב-26 ביוני1992, נחתם בסוצ'יהסכם דאגומי (Дагомысские соглашения) שהיתווה את "העקרונות ליישוב בדרכי שלום של הסכסוך האוסטי-גאורגי".
החלטתברית המועצות על ניתוק קשריה הכלכלים עם הרפובליקות המתנתקות, הביאה להתמוטטות החברות התעשייתיות העיקריות של גאורגיה, משבר אנרגיה קשה והתרוששות האוכלוסייה. כתוצאה מכך הפכו הברחות הדלק-נפט,גז טבעי ודיזל לריווחיות מאוד. בנוסף לכך הייתה גאורגיה אחת מיצואניות הגדולות של מוצרים חקלאיים לברית המועצות. המשבר האלים של שנת 1991 הביא לקרקע פורה להברחות מגאורגיה ואליה, ששאב אליו ארגוני פשע מגאורגיה ורוסיה. השוק הראשי בו התבצעו העסקאות בסחורות המוברחות היה בארגנתי שלידצחינוואלי. הוא שימש כמנגנון קביעת מחירים למוצרים המוברחים לכל האזור. המסחר בשוק התפתח מתוםמלחמת האזרחים הגאורגית ועד לסגירתו ביוני2004.
ב-1992 נאלצה גאורגיה להסכים להפסקת אש, בשל האיום בהתערבות רוסית. ממשלת גאורגיה והבדלנים הדרום אוסטים הגיעו להסכם לפיו לא ישתמשו בכוח זה נגד זה, וגאורגיה הבטיחה שלא לנקוט בסנקציות כנגד דרום אוסטיה. עם זאת, מחזיקה הממשלה הגאורגית בשליטה בחלקים נרחבים מהמחוז, לרבות העיראחלגורי. הוקם כוח לשמירת השלום שהורכב מרוסים, גאורגים ואוסטים. ב-6 בנובמבר 1992 שלח הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה כוח משימה לגאורגיה על מנת לנטר את הכוח לשמירת השלום. מאז, עד לאמצע שנות ה-2000, נשמר באזור השקט באופן יחסי. ביוני2004 גרם מבצע גאורגי למניעתהברחות לעליית המתח באזור. פעולות של לקיחתבני ערובה, תקריות ירי ופיגועים הותירו עשרות הרוגים. ב-13 באוגוסט 2004 הוכרזהשביתת נשק נוספת, אך זו הופרה באופן תדיר.
הממשלה הגאורגית מחתה על התמיכה הגוברת שהעניקהרוסיה לדרום אוסטיה, ועל נוכחותה הפוליטית באזור. כן טענה כי כוחות שמירת השלום אינם נייטרליים ודרשה את החלפתם. ב-5 באוקטובר2006 פסלחווייר סולאנה, שר החוץ שלהאיחוד האירופי, כל אפשרות להחלפת הכוח הרוסי בכוח משקיפים אירופי.
בין השנים 2004- 2007 השיגהגאורגיה שליטה בחלקים מהאזור, ובשנת2007 הכריזה על הקמת "הישות המינהלית הזמנית של דרום אוסטיה", בהנהגתם שלאוסטים אתנים, חברים לשעבר בממשלה הבדלנית. הישות אמורה הייתה לשאת ולתת עם הממשלה הגאורגית המרכזית על המעמד הסופי של החבל.
העימות עם גאורגיה הותיר את דרום אוסטיה מרוששת ובקשיים כלכליים חמורים. גאורגיה נקטה בצעדים כניתוק החשמל לרפובליקה, דבר שהביא את האוסטים לצרוך את החשמל שלהם דרך כבל חשמל שמקורו בצפון אוסטיה, שהיא חלק מהפדרציה הרוסית. רוב האוכלוסייה עוסק בחקלאות בסיסית. הנכס הכלכלי החשוב ביותר בשליטת דרום אוסטיה, אם לא היחידי, הואמנהרת רוקי המחברת את גאורגיה לרוסיה. השליטה במנהרה מספקת שליש מהתקציב האוסטי, באמצעות מכסים והיטלים על התעבורה במנהרה. בשנת2006 הודו הבדלנים כי ממשלתם ממומנת בשיעור של עד 60% על ידי רוסיה. התוצר הלאומי הגולמי של דרום אוסטיה מוערך ב-15 מיליון דולר.
ההמנוןהלאומי של דרום אוסטיה, הידוע גם בשם "אוסטיהאהובה! ", אומץ ב-5 במאי 1995. המילים נכתבו על ידיטוטרז קוקייב, והמוזיקה הולחנה על ידיפליקס אלבורוב. הוא הולחן לפני עצמאותהדה פקטו של דרום אוסטיה מגאורגיה, כאשר שתיהן היו עדיין חלק מברית המועצות .
אחד המטבעות הרשמיים של דרום אוסטיה הוא הזארין, המוצע בערכים הבאים: מטבעות של 20, 25 ו-50 זארין, ומטיל של 100 זארין. למרות היותו המטבע הרשמי, הזארין אינו במחזור, והוא משמש למטרות טקסיות, המתארות אירועים ואנשים מרכזיים בהיסטוריה של דרום אוסטיה. הוא עשוי מכסף סטרלינג טהור (0.925) או מזהב טהור (0.999) והוא בעיקר פריט אספנות .
המטבע הרשמי במחזור של דרום אוסטיה הוא הרובל הדרום אוסטי, בדומה לרובל הרוסי, עם אותם ערכים, כשהם מטבעות עשרוניים של 100 קופיקות . דרום אוסטיה טובעת מטבעות של 1, 5, 10, 20 ו-50 קופיקות, כמו גם מטבעות של 1, 2, 5, 10, 50 ו-100 רובל. דרום אוסטיה אינה מדפיסה שטרות . הרובל הדרום אוסטי צמוד לרובל הרוסי, והוא הילך חוקי בדרום אוסטיה, רוסיה ואבחזיה, אולם הם נמצאים במחזור קטן בהרבה מהרובל הרוסי, וגם הם משמשים בעיקר לטקסים
הכוחותהמזוינים של דרום אוסטיה הם הכוחות הצבאיים של מדינת דרום אוסטיה, המוכרת חלקית . הם כוללים צבא וחיל אוויר.
צבא דרום אוסטיה הוקם בשנת 1992, והוא כוח ההגנה העיקרי ברפובליקה הבדלנית של דרום אוסטיה.
על פי ההסכם עםרוסיה משנת2017, חלקים מכוחות דרום אוסטיה שולבו בבסיס הצבאי הרביעי של רוסיה המוצב בשטח, בעוד שגודל הצבא הנותר של הישות יוסכם עם הרשויות הרוסיות.
