ב-17 בינואר2014, בריאיון עםאיילה חסון ששודר בתוכנית "יומן" שלהערוץ הראשון, הכריז שכטמן על כוונתו להתמודדבבחירות על תפקידנשיא מדינת ישראל.[5] החלטתו להתמודד נבעה לדבריו מדאגתו לעתיד החברה בישראל, לנוכח רמת החינוך הנמוכה, האלימות בחברה, וקשיי השילוב של אוכלוסיות גדולות בשוק העבודה.[6] לאורך הצגת המועמדות הבליט שכטמן את היותו א-פוליטי ועל-מפלגתי, כיתרון שיאפשר לו לשמש כנשיא ממלכתי ומאחד באופן, לדבריו, טוב יותר. לאחר שהשיג את עשר חתימותחברי הכנסת הנדרשות להצגת המועמדות,[7] בתום ההצבעה ביום הבחירות לנשיאות, התברר כי זכה בקול אחד בלבד, קולה שלרות קלדרון.[8][9]
באותה שנה החל להנחות יחד עם השחקניתנתי קלוגר את התוכנית "להיות מדען עם פרופסור דן" בטלוויזיה החינוכית הישראלית. בתוכנית, המיועדת לילדים, מציגים שכטמן וקלוגר סוגיות שונות במדע.[10]
ב-1980 ביקר בטכניון חוקר המתכותג'ון כאהן והזמין את שכטמן למעבדות NBS באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, שכטמן קיבל את ההזמנה ועבד במעבדות אלו בשנים1981–1983. הוא ערך ניסויים בייצור חומרים מתכתיים על ידי התמצקות מהירה. יום אחד, כאשר בחן גביש של הסגסוגתמנגן ואלומיניום באמצעותהתאבכות שלקרני רנטגן בסריג הגבישי ויצירת תבניתפיזור בראג, גילה להפתעתו שהיא בעלת סימטריהמחומשת. מאחר שבאותה התקופה היה בקריסטלוגרפיה עיקרון מקובל השולל סימטריה כזו, החל שכטמן לפתח תאוריה שחומר מוצק מתארגן לעיתים בצורה אסימטרית כגביש קוואזי-מחזורי. שכטמן סיפר, כי כשסיפר על תגליותיו לעמיתיו נתקל בביקורת קשה שכן הייתה ידועה הוכחה בסיסית בקריסטלוגרפיה שמראה כי הסימטריות הסיבוביות היחידות שיכולות להתקיים הן של 2, 3, 4 או 6. ראש המעבדה של NBS סילק אותו מקבוצת המחקר בטענה שהוא "מטיל עליה קלון". מבקר חריף נוסף לתאוריה היה הכימאי המפורסם,לינוס פאולינג, בעל פרס נובל בכימיה, שטען כלפיו, "אין קוואזי-גבישים, אבל יש קוואזי-מדענים". כשחזר לטכניון פגש אתאילן בלך ובעזרתו הצליח למצוא מודל המסביר את התופעה.
בקיץ1984 חזר שכטמן למרילנד ושלח עם בלך מאמר לכתב העת:Journal of Applied Physics, אך המאמר נדחה בטענה ש"המאמר לא יעניין פיזיקאים. אנו ממליצים לשלוח אותו לעיתון של מטלורגיים (חוקרי מתכות)". שכטמן ובלך אכן שלחו אותו לעיתון של מטלורגיים:Metallurgical Transactions, אך העיתון לא מיהר לפרסם אותו והודיע שיפרסמו רק כעבור שנה. באותו זמן הראה שכטמן את המאמר לכאהן, ובעזרת מדען צרפתי נוסף,דניס גרטיאס, שלחו מאמר מקוצר לכתב העת:Physical Review Letters שאכן פורסם בתוך שבועות ספורים, בנובמבר 1984. חודש לאחר פרסום המאמר של שכטמן ושותפיו, פרסמודב לוין ופאול שטיינהארדט, הסבר לתופעה, המסתמך על הריצוף הקוואזיפריודי שלרוג'ר פנרוז. על אף העובדה שתוצאות הניסוי שוחזרו בהצלחה פעמים רבות, נותרו מדענים רבים בתחום בעמדתם הספקנית. אלו התמעטו עם הזמן אך בין המתנגדים העקשנים נמנהלינוס פאולינג, שסירב להכיר בתופעה עד יום מותו. לאחר תגליתו של שכטמן והופעת מספר הצעות להסבר תאורטי לתופעה, נפתחה הדלת לגילויים חדשים, ושונתה ההגדרה המדעית שלגביש. נמצאו גבישים נוספים שקיומם נחשב כבלתי אפשרי, ונפתח תחום מחקר חדש.
