 | |
| דייוויד וינר | |
| לידה | 10 במאי1958 ניו יורק,ארצות הברית  |
|---|---|
| התאבד | 2 בינואר2005 (בגיל 46) |
| תאריך עלייה | 1969 |
| מדינה | ישראל |
| השכלה | אוניברסיטת ייל |
| תקופת כהונה | ? – 2 בינואר 2005 |
  | |
דייוויד וינר (10 במאי1958 –2 בינואר2005) היה סגןהסניגורית הציבורית הארצית ומורה מן החוץ לאתיקה משפטית באוניברסיטת בר-אילן.
וינר נולד בניו יורק בארצות הברית (1958). היה בנם השני של יוג'ין ואניטה וינר. אביו היהרבקונסרבטיבי, שהיה מקורב למרטין לותר קינג ואמועובדת סוציאלית. המשפחה התגוררה בקנדה ועברה לניו יורק כשאביו של וינר עשה שם דוקטורט בסוציולוגיה. ב-1969 עלו לישראל והתיישבו בחיפה, שם החלו הוריו ללמד באוניברסיטת חיפה, האב היה מרצה בכיר לסוציולוגיה והאם - מרצה בכירה לעבודה סוציאלית. וינר למד בבית ספר "חוגים" בחיפה ובגיל 16 נטש את בית הספר והחל ללמוד לקראתבחינות הבגרות במסגרת אקסטרנית. הוא השלים את בחינות הבגרות בגיל 17 והחל ללמודפילוסופיה באוניברסיטת חיפה. בצבא היה בגרעיןנח"ל ואחרי כן שירת כחובש בחי"ר ומדריך בקורס חובשים. שבועיים לאחר סיום הצבא החל ללמוד פילוסופיה והיסטוריה של הדתות באוניברסיטת בראון, שם סיים תואר ראשון, ועשה דוקטורט בפילוסופיה באוניברסיטת ייל. נושא עבודת הדוקטורט שלו היה: "גאונות וכישרון: השפעתו שלשופנהאואר על הפילוסופיה המוקדמת שלויטגנשטיין", והיא יצאה לאור ב-1992 כספר. בזמן לימודיו לתואר השני תרגם לאנגלית את ספרו שלאליעזר שביד "מיסטיקה ויהדות לפיגרשום שלום: ניתוח ביקורתי".
בסיום הדוקטורט שב וינר לישראל, התחתן ונולדו לו שני ילדים. זמן קצר לאחר שובו החל ללמודמשפטים באוניברסיטת תל אביב. הוא התמחה במשפט אזרחי במשרד אפרתי, גלילי ושות'. בשנים1993-1992 התמחה אצל פרקליטת מחוז מרכז, עו"דנורית שניט, והחל ב-1993 ועד1997 היה פרקליט בפרקליטות מחוז מרכז. מורהו למשפטים, פרופ'קנת מן, שהקים אז אתהסניגוריה הציבורית, גייס אותו לסניגוריה הציבורית, ובשנים 1997–1998 שימש כסניגור ציבורי. בשנים1999-1998 היה הסניגור הציבורי הארצי בפועל והחל משנת2000 ועד מותו כיהן כממונה על מחלקתבית המשפט העליון בסניגוריה הציבורית הארצית. משך שנים רבות לימד אתיקה וחוק ופילוסופיה וחוק באוניברסיטת בר-אילן ומשך מספר שנים גם באוניברסיטת חיפה. בנוסף לכך הורה פילוסופיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, ובאוניברסיטת ייל. וינר היה חבר המועצה הארצית והוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין. כיהן כעורךכתב העת "סניגור" וכתב מאמרים אקדמיים רבים. בראש מעייניו שם את הרעיון של שינוי שיטת המשפט על מנת למנוע הרשעתם של חפים מפשע, והקים את מחלקת תיקי בית המשפט העליון ובתוכה המחלקה למשפטים חוזרים בסניגוריה הציבורית הארצית. הוא ייצג והביא לזיכויו אתעמוס ברנס, והגיש בקשה למשפט חוזר בעניינו של דניס אייזן.
ב-31 בדצמבר 2004 ירה וינר בעצמו, וב-2 בינואר2005 מת מפצעיו.
על חייו ועל פעילותו המשפטית נעשו שני סרטים שהוקרנו בסינמטקים, בבימויו שליצחק רובין, האחד על היותו סניגורו שלעמוס ברנס והשני על חייו ועל האירועים שהובילו להתאבדותו. הקליניקה המשפטית באוניברסיטת בר-אילן קרויה על שמו, ומדי שנה מחלקים באוניברסיטה מלגות על שמו.[1]
האסיר יצחק זוזיאשווילי הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה בסיוע להריגה ובאחזקת נשק, נשיאתו והובלתו שלא כדין. המדינה ערערה לבית המשפט העליון על זיכויו מאשמתרצח. הערעור התקבל ועל זוזיאשווילי נגזרמאסר עולם. זוזיאשווילי הגיש בקשה למשפט חוזר. וינר עיין בבקשה והשתכנע שיש לה בסיס. הוא הציע לעורך הדין שגיב בר שלום שייצג את זוזיאשווילי לטפל בתיק ואילו וינר יפקח על הטיפול בתיק, כפי שנהוג בסנגוריה הציבורית במקרים המטופלים על ידי עורך דין חיצוני.[2]
ב-19 ביולי2004 נרצח השופטעדי אזר ברכבו. המשטרה מצאה ברכב פתק שבו נכתב: "שחררו את יצחק זוזיאשווילי (ג'ינג'י) שידוע לכם שהוא חף מפשע / יש חשש ממשי לחייו / יש לגרשו לחו"ל (תנו לו הסבר של חנינה או משפט חוזר) / אסור ליידע את יצחק זוזיאשווילי בדרישה זו ... לא תהיה פניה נוספת או משא ומתן!!!"
שבוע לאחר הרצח נפגשו וינר ובר שלום עם זוזיאשווילי בכלאו, ולאחר מכן נפגשו עםהיועץ המשפטי לממשלהמני מזוז, ואמרו שהם מייצגים את זוזיאשווילי, שמרצה מאסר עולם על רצח. הם דיווחו לו שלאסיר יש גישה לאקדח שבו נרצח השופט אזר, ושהוא מציע שיספר את הידוע לו על הרצח בחיפה, וכן על פשע חמור נוסף שעומד להתרחש. בתמורה המדינה תסכים לעסקת טיעון שתביא לקיצור מאסר העולם שלו.[3] מזוז הבטיח לשקול זאת. באותו ערב נפגש מזוז עם נציגי הפרקליטות והמשטרה, והללו מסרו לו על הפתק שנמצא ברכבו של השופט עדי אזר. סוכם כי פרקליטת מחוז תל אביברות דוד תישא ותיתן עם עורכי הדין על המידע שבידי זוזיאשווילי.[4]
במקביל לכך, חקירת רצח השופט במשטרה הובילה לטלפונים סלולריים שנעשה בהם שימוש בסמוך לבית השופט ולבית המשפט, ובדיקת השיחות הובילה לחשוד ברצח,אסיר עולם בשם רפי נחמני. כמו כן התגלה כי נעשו שיחות בטלפונים הללו לטלפונים הציבוריים בכלאאוהלי קידר בו נכלא זוזיאשווילי. כתוצאה מכך עלה החשד כי זוזיאשווילי מעורב ברצח השופט. ניתן צו בית משפט המתיר לצותת לשיחות שנעשו מטעם זוזיאשווילי מן הכלא, גם אם נעשו באמצעות אחרים, מכיוון שעליו נאסר לדבר בטלפון.[5]
במהלך חודש אוגוסט, בשיחות עםרות דוד וזיוה קנדל מפרקליטות מחוז תל אביב, העלה וינר חשש לביטחונו הוא ולביטחון משפחתו, וכן לביטחונו של זוזיאשווילי, אם יתגלה כי מסר מידע על הרוצחים.[6]
ב-24 באוגוסט 2004 הוקלטה שיחה בין וינר לזוזיאשווילי, שדיבר באמצעות אסיר אחר, ודרש לקבל מענה לבקשתו תוך 48 שעות. פרקליט המדינהערן שנדר הביע דעתו כי וינר ייצג את לקוחו בתום לב, ולא ידע כי וינר יודע על המידע הקושר את זוזיאשווילי לרצח השופט. בהתייעצות בפרקליטות הוחלט להמשיך במשא ומתן עם עורכי הדין, אך לא להסכים למשפט חוזר, אלא אם כן יתגלה שיש לכך בסיס.[7] במהלך כל התקופה לא עדכן וינר את הסניגורית הציבורית הממונה עליו (לטענת מקורביו, כיוון שחשש לחייה), ונמנע מתיעוד הדברים בתיק הסניגוריה.[8] פעמים מספר פגש וינר את זוזיאשווילי בכלאו, וכן דיבר עמו בטלפון באמצעות אסיר אחר, כשזוזיאשווילי מבקש שוב לקבל תשובה מן הפרקליטות. וינר ניסה לשאת ולתת עםפרקליטות המדינה בקשר לדרישתו לעסקת הטיעון.
במהלך חודש נובמבר הובילה חקירת רצח השופט אזר למסקנה כי זוזיאשווילי יזם את הרצח במטרה להגיע לעסקת טיעון לשחרורו מן הכלא, בתמורה לכך שייתן את האקדח שבאמצעותו בוצע הרצח. הוא יצר קשר עם האסיר רפי נחמני על מנת שיבצע את הרצח. אבינועם חג'בי, שהיה מקורב לזוזיאשווילי, הסיע את נחמני למקום הרצח, שם ירה נחמני בשופט ארבע פעמים.[9]
ב-14 בנובמבר 2004 הוחלט לחקור את וינר לגבי קשריו עם זוזיאשווילי, חקירה לא תחת אזהרה.[10]ב-24 בנובמבר הסכימה השופטתשרה סירוטה לבקשת המשטרה וכתבה: "הנני רואה לתמלל את השיחות, שכן על פניו מדובר בשיחות של קשר בין עבריינים וצר לי שאחד הדוברים הוא עו"ד ועו"ד נוסף".[11]
וינר הוזמן לחקירה במשטרה. הסניגורית הציבוריתענבל רובינשטיין לא עודכנה על כך שהמשנה לה נחקר, והיא מתחה על כך ביקורת בסרטו של רובין, "הסניגור". ב-26 בנובמבר נחקרו וינר ובר שלום במשטרה, כל אחד בנפרד. חוקרו של וינר היה רב פקד בניים. ד"ר וינר טען כי חל חיסיון על שיחותיו עם זוזיאשווילי, וכי רק הלקוח יכול להסכים לוותר על החיסיון. וינר הציע כי תעשה פניה להסרת חיסיון. בניים אמר: "החיסיון הזה הוסר... ההתנהגות שלכם היא לא התנהגות של עורך דין לקוח", וזאת למרות שבשלב זה לא ניתנה כל החלטה על הסרת חיסיון כאמור. בקשתו של ד"ר וינר להציג אישור כזה לא כובדה. בניים הקריא לווינר את החלטת השופטת לתמלל את השיחות ואמר: "התכנים שעליהם אתם מדברים מובילים לא רק ל... עשייה פלילית של זוזיאשווילי, אלא זה כמעט מוביל לעשייה פלילית שלכם, אתה ושגיב בר שלום". מהחדר הסמוך האזינה לחקירה עו"ד הר ציון מהפרקליטות.[12]
ד"ר וינר נפגע מדרך ניהול חקירתו, ואף חשש מפגיעה בלתי מוצדקת בשמו הטוב ומכך שתיוחס לו התנהגות פסולה, מצד עמיתיו במשרד המשפטים.[13] פרקליטת מחוז תל אביב, רות דוד, הגישה בקשה לבית משפט השלום בתל אביב על מנת שיקבע כי לא חלחיסיון עו"ד-לקוח על השיחות המוקלטות של וינר ובר שלום עם זוזיאשווילי, וכן על המשא ומתן בקשר לאקדח שבאמצעותו נרצח השופט. וינר הרבה להתייעץ עם חבריו עו"דדרור ארד-אילון ועו"ד נמרוד ליפסקר, שגם הגישו תגובות בשמו לפרקליטות.
ב-16 בדצמבר 2004 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביבכתב אישום נגד זוזיאשווילי באשמת רצח השופט אזר. וינר ובר שלום הופיעו בכתב האישום כעדי תביעה מספר 131 ו-132. נוסח כתב האישום פגע בד"ר וינר, מאחר שהשתמע ממנו שהוא הציבאולטימטום לפרקליט המדינה. העובדה שנתבקש להעיד כנגד לקוחו העמידה את וינר בקונפליקט קשה; אם היה מעיד נגד לקוחו, הייתה זו הפרה של חסיון עורך-דין לקוח, חסיון שהוא ראה כערך עליון באתיקה של עורכי הדין. הפרה זו יכולה אף להביא לשלילת רישיונו, אם לא ניתן לכך אישור ביהמ"ש (לו היה ניתן אישור, ד"ר וינר לא היה מסתכן באיבוד רישיונו, כל עוד היה מתייעץ עם לשכת עורכי הדין). לעומת זאת, אם וינר לא היה מעיד במשפט - הוא היה עלול להיתבע על ידי הפרקליטות ולשאת בעונש.[14] ב-31 בדצמבר 2004 ירה וינר בעצמו, לאחר שהותיר מכתב התאבדות. הוא נפטר יומיים לאחר מכן.[15]
במאי 2009 הוקם, בתוך בית-הספר למשפטים שבמכללה למינהל,המרכז לאתיקה ואחריות מקצועית ע"ש דייוויד וינר ז"ל. המרכז מבקש לפתח את הוראת תחום האתיקה בבתי הספר למשפטים בישראל. במקביל יבקש המרכז לבסס ולהרחיב את תחום האתיקה והאחריות המקצועית בפרקטיקה הקיימת כיום. מקימי המרכז קראו אותו על שמו של וינר, תוך שהם מציינים שוינר נחשב היה כמורה דרך בנושא זה, ובדמותו יש משום מופת לעורכי דין שהמרכז יהיה מעוניין לקדם – עורכי דין הפועלים מתוך תחושה חברתית עמוקה ומתוך תובנה אתית.