דיוקסיה (בעברית "הגמונות" או "בישופות") הוא כינוי ליחידת מנהל טריטוריאלית המנוהלת בידיבישוף, בחלק מהכנסיות הנוצריות. בכנסייה הקתולית קרויה דיוקסיה המנוהלת בידיארכיבישוף "ארכידיוקסיה" (בדרך כלל בשל גודל, משמעות היסטורית, או שניהם). בשנת2003 היו בכנסייה הקתולית 569 ארכידיוקסיות ו-2,014 דיוקסיות בעולם.
בתקופות האחרונות שלהאימפריה הרומית שולבו הפרובינקיות שהלכו והתפצלו ביחידת מנהל גדולה יותר, הדיוקסיה - מלטינית dioecesis - מהמונח היווני διοίκησις, כלומר "מִנְהָל" (קיימת גם גרסה כי מקור המילה בשמו של הקיסרדיוקלטיאנוס, שבימיו בוצעה חלוקה זו).
הכנסייה הקתולית ירשה במישרין את חלוקת הסמכות הרומאית במאה ה-5 ובמאה ה-6 לספירה, כשכל בישוף לקח לעצמו במלואו את התפקיד שמילא בעבר ה"פרפקט" הרומי. ההעברה התאפשרה בשל המנהג הנוצרי לקבוע את אזורי המנהל הכנסייתיים חופפים לאלו של המנהל האזרחי. בתקופה המודרנית משמרות דיוקסיות רבות (למרות חלוקות שבוצעו בשטחן במשך השנים) את הגבולות של החלוקה האדמיניסטרטיבית הרומאית העתיקה.
השימוש המוקדם ביותר ב"דיוקסיה" כיחידת מנהל הייתה במזרח דובר היוונית. כך למשל כונו שלושת המחוזות: קיבריה,אפאמיה וסינאדה שצורפו לפרובינקיה שלקיליקיה בזמנו שלקיקרו המזכיר עובדה זו במכתביו הידועים. המילה, שמשמעותה מחוז שבו גובים מס, הפכה לכינוי ליחידת השטח. בראש היחידה עמד משגיח (episcopus), לעתידבישוף.
בארגון מחדש של האימפריה שהוחל בימיו שלדיוקלטיאנוס ונמשך בתקופתקונסטנטינוס חולקה האימפריה ל-12 דיוקסיות, שהגדולה שבהן,אוריאנס, כללה 16 פרובינקיות, והקטנה שבהם, בריטניה, כללה ארבע. ניתן למצוא את רשימת הדיוקסיות הרומיות כפי שהיו בשנת 395 בתיאור הפרובינקיה הרומית.
כל דיוקסיה נשלטה בידי "פראיטור ויקריוס"[דרושה הבהרה] שהיה כפוף למרות של "פרפקט". ביןהמאה ה-4 והמאה ה-6, כשהארגון המנהלי הישן החל להתפורר, התרחב תפקידם של הבישופים בחלקים הנוצריים של האימפריה על מנת למלא את החלל שנוצר. האריסטוקרטיה של הסנאט הרומי נותרה מקור לסמכות המקומית, בייחוד בפרובינקיות. עם זאת, במועד זה כבר הופקדה סמכות זו בדרך כלל בהנהלתו הרוחנית של הבישוף. אין זה מפתיע שכשהכנסייה הקתולית ולאחריה הכנסייה האורתודוקסית החלו להגדיר את צורה המבנה המנהלי שלהם הם הסתמכו על הטרמינולוגיה הרומית העתיקה על מנת לתאר יחידות מנהל והיררכיה, וההבדלים בין רשויות כנסייתיות וחילוניות החלו להיטשטש. בקיסרות הביזנטית הייתה זו דוקטרינת יסוד.
המשמעות הנוצרית המודרנית של המילה "דיוקסיה" כתחום השיפוט של הבישוף הפכה לדבר שבשגרה רק במסגרת המבנית שלהאימפריה הקרולינגית במאה ה-9. המילה "דיוקסיה" החליפה את קודמתה ה"פארוכיה" (בלטינית: Parochia, באנגלית:Parish), שהיא נפה כנסייתית ובהשאלה גם קהילת מאמינים,[דרושה הבהרה] מילה ששימשה מאז נוצר המבנה ההיררכי הסמכותי של הנצרות במאה ה-4.
כנסייה של בישוף קרויהקתדרלה, ולפיכך בכל דיוקסיה יש קתדרלה אחת ומספרכנסיות רובע, או כנסיות פארוכיאליות.
