→Ecuadorian sucre, Delaware pound, New Hampshire pound, New Jersey pound, פאונד דרום קרוליינה, Rhode Island pound, North Carolina pound
סמל הדולר
דולר אמריקאי,דולר ארצות הברית או פשוטדולר, הוא המטבע הרשמי שלארצות הברית. זהו המטבע הנסחר ביותר בעולם כיום. הוא משמש במדינות רבות כעתודת מטבע חוץ.הבנק הפדרלי של ארצות הברית אחראי על הדפסתו והפצתו של הדולר. בשנת2013 תפוצת הדולר בכסף מזומן (בעיקר שטרות) עמדה על כ-1.2 טריליון, רובם מוחזקים מחוץ לגבולות ארצות הברית.[1]
פרט לארצות הברית יש מדינות נוספות שהמטבע שלהן קרוי "דולר" (לדוגמה,קנדה,אוסטרליה,ניו זילנד,סינגפור) אך ברוב העולם השם "דולר" ללא תיאור נוסף מובן כמתייחס לדולר של ארצות הברית. לעיתים משתמשים בשם המורחב "דולר ארצות הברית" כדי להבדילו ממטבעות אחרים.
הסימן הנפוץ ביותר לדולר הואסימן הדולר ($) הנכתב תמיד משמאל למספר, לדוגמה $1. בתקןISO 4217 סימנו הואUSD הנכתב מימין למספר.קרן המטבע הבין-לאומית משתמשת גם בסימון $US הנכתב משמאל למספר, וסימון זה נפוץ בעיתונות גם בארצות הברית.
מספר מדינות נוספות משתמשות בדולר האמריקני כהילך חוקי, ובמדינות אחרות הוא משמש כמטבע בפועל.
מקור השם "דולר" הוא במכרהכסף בןהמאה ה-16 בעמק יואכים, יואכימסטאל(Jáchymov), בבוהמיה. מטבעות הכסף שהופקו מהמכרה נקראו "יואכימסטאלרים", או "טאלרים" בקיצור. השיבוש "דולר" נהיהשם גנרי למטבע ממוצא זר ולכן, כנראה, הגיע לשמש ככינוי לדולר הספרדי או ה"פסו בן שמונה ריאלים(Spanish real)" (real de a ocho) שהופק בקולוניות הספרדיות בצפון אמריקה. המטבע הזה שימש גם אתארצות הברית בצעירותה, וכך נקרא גם המטבע העצמאי שהוטבע בה לאחר מכן.
מקורו של סימון הדולר, על-פי הסברה המקובלת, הוא במטבע פסו. לפי גרסה זו, הסימן $ התפתח מקיצור השם על ידי כתיבת שתי האותיות P ו-S, המייצגות "פסו", ביחד. ראיות לתאוריה מראות כי הדולר הספרדי סומן בצירוףps, וכן ישנן ראיות לכך שאף הדולר האמריקני סומן בצורה זו, אך כשה-p נכתבת "בתוך" ה-s. גרסה זו בעייתית משום שהמילה פסו ("משקל" בספרדית) הוטבעה על המטבעות רק מ-1864. אולם הכינוי "פסו" קיים כבר מ-1537.
הדולר מחולק למאהסנט. חלוקות נוספות הן לעשרהדיים או לאלףמיל. השם "דיים" מתייחס היום למטבע של עשרה סנט. החלוקה למיל אינה מקובלת מחוץ לחישובים מסוימים בתחום המס. בימינו נמצאים בתפוצהשטרות של ערכים נקובים הגדולים מדולר אחד ומטבעות בעלי ערך נקוב הנמוך מדולר אחד. ישנם בנמצא גם מטבע של דולר אחד וגם שטר באותו הערך, אך השטר נפוץ בהרבה. בעבר הודפסו גם שטרות בעלי ערך נקוב נמוך מדולר. מטבעותזהב הוטבעו בשווי של עד עשרים דולר.
מטבעות אמריקניים מוטבעים במטבעה הלאומית האמריקנית. שטרות דולריים מודפסים בידי מדפיס ממשלתי מיוחד (Bureau of Engraving and Printing) עבורהבנק הפדרלי משנת1914. תחילה הודפסו שטרות בפורמט גדול. בשנת1928 הוחל בהדפסת שטרות בפורמט קטן.
הדפסת שטרות בערך של מעל מאה דולר הופסקה בשנת1946 והשימוש בהם כהילך חוקי הופסק בשנת1969. שטרות אלו שימשו בעיקר בעסקאות ביןבנקים וכן בקרבהפשע המאורגן. מסיבה אחרונה זו הורהנשיא ארצות הבריתריצ'רד ניקסון על הפסקת השימוש בשטרות אלו. עם התקדמות הבנקאות הממוחשבת, התייתר הצורך בשטרות אלו ממילא. בין השאר הודפסו בעבר שטרות בעלי ערך נקוב של $500, $1000, $5000, $10,000 ו-$100,000.
נכון להיום מדיניות הבנק הפדרלי היא ביצוע החלפה יזומה של עיצובי השטרות מידי שבע שנים. מדיניות זו נקבעה לצורך מאבק בזייפני הכספים.
השינויים העיצוביים שעורך הבנק הפדרלי כוללים שינוי צבע השטרות מירוק לצבעים אחרים, וביטול המסגרת האובלית סביב דמויות האישים המוטבעות על השטרות. השלב הראשון היה להגדיל המסגרות שסביב הדמויות, וכיום בוטלו לגמרי. כמו כן, החל משנת2004 החלה מדיניות שינוי צבעי הדולר, שנראתה לראשונה בשטר ה-10$, שצבעו הוחלף לכתום. כיום, הוחלף צבע שטר ה-$20 לירוק ים, שטר ה-$50 הוחלף לאדום, שטר ה-$100 הוחלף לירוק מעורב עם סגול ושטר ה-$5 הוחלף לסגול. כיום, השטרות היחידים אשר מודפסים בצורתם המקורית מתקופתשנות השלושים הם שטרות ה-$1 וה-$2.
בתפוצה סדירה נמצאים מטבעות בערך של1 סנט ("פני"), 5 סנט ("ניקל"), 10 סנט ("דיים"), 25 סנט ("קוורטר"), 50 סנט (האלף) ו-1 דולר. השטרות שבתפוצה סדירה הם בשווי של $1, $2 (לא שכיח), $5, $10, $20, $50 ו-$100.
מטבעות בעלי ערך של 1 דולר לא זכו מעולם לפופולריות. מטבעות דולר עשוייכסף הוטבעו בשנים1794 עד1935 עם מספר הפוגות קצרות. מטבענחושת-ניקל בעל גודל דומה הוטבע בשנים1971 עד1978. בשנת1979 הוכנס לשימוש מטבע דולר על שםסוזן ב. אנתוני, שלא התקבל יפה בציבור בשל דמיונו הרב למטבע הנפוץ של רבע דולר. משום כך הופסק ייצורו במהרה, אבל ככל מטבע אמריקני אחר הוא עדיין הילך חוקי. בשנת2000 הוכנס לשימוש מטבע דולר חדש על שםסקגווי, שהפעם הקפידו לשוות לו מראה ייחודי משלו. גם מטבע זה לא זכה להיקלט בציבור, והשימוש בשטר הדולר האחד רווח בהרבה מהשימוש במטבע בעל אותו הערך.
במהלך ההיסטוריה האמריקנית הוטבעו גם מטבעות בשווי של חצי סנט, 2 סנט, 3 סנט, 20 סנט, $2.5 ו-$3. כולם עדיין שווים להלכה את הערך הנקוב שלהם, אבל במציאות הם בעלי שווי גבוה בהרבה בקרבאספני מטבעות.
הדולר נבחר לשמש כמטבע הלאומי של ארצות הברית ב־6 ביולי1785, והיה בכך למטבע הלאומי השני המבוסס על שיטה עשרונית (לאחר הרובל שנקבע ב-1704 והתבסס על 100קופייקות).
עד שנת1974 היה ערכו של הדולר צמוד לכסף,זהב או לצירופים שונים של השניים. בשנים1792–1873 היה הדולר מגובה בידי כסף וזהב ביחס של 15:1 בשיטה שכונתה "דו-מתכתית". בעקבות סדרת תיקונים בחקיקה בשנים 1873–1900 הופחת חלקו של הכסף לעומת חלקו של הזהב עד שבשנת 1900 הוצמד הדולר לזהב בלבד, והסדר זה המשיך בתיקונים קלים בלבד עד שנת1971.
בתקופת ההצמדה הדו-מתכתית, הדולר הוגדר שווה ערך ל-371.25גריין כסף (24.06גרם) או 24.75 גריין זהב (1.60 גרם) וניתן היה להמירו במטבעה בכסף או בזהב ביחס 15:1. בעקבות ירידת ערכה של מתכת הכסף, הומר בשנת1834 יחס המתכות ל-16:1, על ידי הפחתת ערך הזהב של הדולר ב-6% ל-23.2 גריין (1.50 גרם).
השיטה הדו-מתכתית נשארה בתוקף עד ל-14 במרץ1900, עת חוקק חוקתקן הזהב (Gold Standard Act) אשר הצמיד את ערכו של הדולר ל-25.8 גריין (1.67 גרם) זהב 0.9 טהור (תואם לתקן הקודם של 23.2 גריין זהב). בכך עברה ארצות הברית להצמדה מלאה של המטבע לזהב, שערכו הועמד עתה על $20.67 לאונקיית זהב.
לפיהסכם ברטון וודס (Bretton Woods) שנחתם לאחרמלחמת העולם השנייה, הוערכו כל המטבעות בעולם במושגים של דולר ארצות הברית, ובכך נקשרו באופן עקיף לערכו של הזהב. הצורך של ממשלת ארצות הברית לשמור גם על יחס ה-$35 דולר לאונקיית זהב וגם על אפשרות ההמרה למטבע חוץ יצר לחצים כלכליים ומסחריים.
בחודשמרץ1968 הופסק הניסיון להשפיע על מחיר הזהב בשוק העולמי, ותחת זאת הוקמה שיטה "דו-שכבתית". לפי שיטה זו, בוצעו כל עסקאות הזהב בין בנקים מרכזיים במחיר בלתי-תלוי במחיר שוק הזהב החופשי. הבנקים המרכזיים סחרו בזהב ביניהם במחיר $35 דולר לאונקייה ולא סחרו עם השוק הפרטי, בעוד השוק הפרטי סוחר במחיר משתנה לפי היצע וביקוש. מחיר הזהב בשוק החופשי נקלע לתנודות הולכות וגדלות, ובשנת1972 האמיר עד לרמה של מעל $70 לאונקייה. הסכם ברטון וודס החל לאבד בפועל מתוקפו. שיטת המסחר ה-"דו שכבתי" הופסקה בנובמבר1973, בשעה שמחיר הזהב הגיע עד ל-$100 לאונקייה.
בשנת1972 קבעה ארצות הברית את ערך הדולר על $38 לאונקייה. מכיוון שהמטבעות האחרים הוערכו יחסית לדולר, הדבר לא פתר את חוסר היציבות שבין הדולר למטבעות האחרים. בשנת1975 החלה ארצות הברית בקביעתשער חליפין צף בין הדולר לערך הזהב ולערכם של מטבעות אחרים, ובכך היה הדולר לראשונה למטבע פיאט, שערכו אינו בא מערכה של סחורה אחרת אלא רק מצו השלטון.
מרגע שהבנקים המרכזיים הפסיקו להכתיב את ערך הדולר בזהב, עלה מחיר הזהב בצורה חדה. מחירו של הזהב הרקיע מ-$35 דולר לאונקיה בשנת1969 ל-$900 דולר לאונקיה בשנת1980. ול-$1901 לאונקיית זהב בשנת2011, לאחר שיא זה החלה ירידה במחירי הזהב, ובתחילת יולי2012 הוא עומד על $1571 לאונקייה.
בשנת 2023 פורסם ב-וול סטריט ג'ורנל כי 20% מעסקאות הנפט בעולם עברו לתשלום במטבעות לאומיים במקום בדולר.[2] מדינות ה-BRICS החליטו לסחור ביניהן במטבעות הלאומיים במקום בדולר. הנתון מעיד על התחלת היחלשותו של הדולר כמטבע הסחר הבין-לאומי.
