 | |||||||
| דוד קמינסקי, 1966 | |||||||
| לידה | 8 בינואר1938 (בן 87) ירושלים,פלשתינה (א"י) | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה | ישראל | ||||||
| גובה | 1.83 מטרים | ||||||
| עמדה | רכז | ||||||
| קבוצות כשחקן | |||||||
| |||||||
| הישגים כשחקן | |||||||
| |||||||
דוד קמינסקי (נולד ב-8 בינואר1938) הואכדורסלן עברישראלי בגובה 1.83 מטרים, ששיחק בעמדת הרכז בהפועל ירושלים,הפועל תל אביב ובנבחרת ישראל. נחשב לאחד השחקנים הטובים בארץ בשנות פעילותו. ביוני2005 דורג במקום ה-25 מתוך 50 הכדורסלנים הגדולים בכל הזמנים בהיכל התהילה של הכדורסל הישראלי.[1]
קמינסקי נולד וגדל בירושלים. בסוףשנות ה-50 הצטרף לקבוצה הבוגרת שלהפועל ירושלים בזמן שזו שיחקה בליגה השנייה.[2] בהמשךהתגייס לצה"ל ושירת בחיל האוויר. בשנת 1957 הצטיין באליפות צה"ל בכדורסל, ולמחרת תואר בעיתון "הבקר": "דוד קמינסקי, הכדורסלן הצנום ובהיר השיער של הפועל ירושלים היה אחד השחקנים הבולטים באליפות, אם לא הטוב שבכולם".[3]
לקראתעונת 1957/1958 העפילה הפועל ירושלים לליגה הראשונה. קמינסקי, על אף גילו הצעיר, התבלט במהירותו וביכולת הקליעה שלו, היה אחד מהשחקנים הבולטים באותה עונה, וסיים עם ממוצע של 15.1 נקודות. הקבוצה עצמה חוותה עונת עלייה קשה, כשהיא סיימה את הליגה במקום העשירי עם חמישה ניצחונות בלבד, וניצלה מירידת ליגה בזכות הפרשי סלים.
בעונת 1958/1959 סיימה הפועל ירושלים במקום התשיעי וקמינסקי, אשר החל לעבוד כנהג אוטובוס בירושלים (בתקופה בה כדורסלנים עבדו בעבודות נוספות), המשיך לתפקד בה כשחקן מוביל. זכור במיוחד ניצחונה של הקבוצה במחזור ה-17 בתוצאה 55:43 עלמכבי חיפה, כאשר קמינסקי קלע 18 נקודות במחצית הראשונה ו-25 בסך הכל (מתוך 55 נקודות של קבוצתו).[4] בעונה זו רשם קמינסקי הופעות ראשונות במדינבחרת ישראל הבוגרת,[5] ותוך כך השתתף באליפות אירופה בכדורסל 1959.[6] במהלך הטורניר, העניק לו מאמןברית המועצות,אלכסנדר גומלסקי, את סמל המשלחת הסובייטית, והחמיא לו על משחקו.[7]
בעונת 1959/1960 סיימה הקבוצה במקום ה-6, וקמינסקי שמר על ממוצע הנקודות הגבוה (15.8). בשנים אלו קיבע את מעמדו כמנהיג הבלתי מעורער של הפועל ירושלים.[1] בעונת 1960/1961 רשמה הפועל ירושלים את הישג שלה עם קמינסקי, כאשר סיימה במקום הרביעי עם מאזן 10–12. קמינסקי שיפר את ממוצע הסלים שלו (19.9), וסיים במקום השני בטבלתמלך הסלים של ליגת העל בכדורסל, לאחרעופר אשד מהפועל חולון.[8] באותה עונה השתתף קמינסקי במדי נבחרת ישראל באליפות אירופה בכדורסל 1961.
בעונה הבאה,עונת 1961/1962 רשם קמינסקי את עונת השיא שלו בהפועל ירושלים (ובקריירה) עם ממוצע של 22.3 נקודות (ממוצע גבוה מאוד בהתחשב בזה שקשת ה-3 לא הייתה קיימת באותן שנים), ושוב סיים מקום שני בטבלת מלך הסלים עם 10 נקודות פחות מעופר אשד. הפועל ירושלים, שנחשבה באותן שנים לקבוצת מרכז טבלה, סיימה את הליגה במקום השישי.
עונת 1962/1963 סימנה את סוף דרכו של קמינסקי בהפועל ירושלים, כאשר הצטרפותם של הכוכב החדשישראל אמיר ברלינסקי, יחד עם האמריקאיםאדי סוקניק וסטיוארט פאריס, גרמו לפיחות במעמדו. בחודשדצמבר1962, לאחר מחזור הליגה העשירי, הורחק קמינסקי על ידי הנהלת הקבוצה מכל פעילות ספורטיבית לשנה. ההרחקה נומקה משלושה טעמים: הראשון, אי החזרתאגרטל שנמסר לקבוצה במהלך סיור באיטליה; השני, אי הופעתו לאימונים ויחס מזלזל כלפי הקבוצה; והשלישי, העמדת תנאים מקצועניים להמשך פעילותו הספורטיבית בקבוצה.[9] בעקבות ההשעיה, סיים למעשה קמינסקי את דרכו בקבוצת נעוריו. במהלך הקדנציה הזו, הראשונה שלו בהפועל ירושלים, שיחק קמינסקי 105 משחקים ב-6 עונות, בהם קלע 1,859 נקודות, בממוצע של 17.7 נקודות למשחק.
בשנת השעייתו מפעילות, בעונת 1963/1964, החל קמינסקי לעבוד כמאמן היריבה העירונית מהליגה הבכירה,מכבי ירושלים. קמינסקי חווה בעונה זו כישלון, כאשר קבוצתו רשמה 24 הפסדים ב-24 משחקים, נשרה לליגה השנייה, ובהמשך נעלמה ממפת הכדורסל הישראלי. במהלך העונה, באפריל1964 קיבל זימון לנבחרת ישראל, שהיווה את הזימון הראשון מאז אליפות אירופה 1961.[10]
בסיום החוזה עם הפועל ירושלים, לקראתעונת 1964/1965 הצטרף קמינסקי להפועל תל אביב תחת המאמןשמעון שלח, אשר היוותה באותה תקופה יריבה שווה למכבי תל אביב בצמרת הכדורסל הישראלי. קמינסקי, יחד עםעמי שלף ורמי גוט, הובילו את הקבוצה לזכייה באליפות השלישית בתולדותיה, כאשר הקבוצה רושמה את העונה היחידה בתולדותיה ללא הפסד. הזכייה הייתה לתואר הראשון בקריירה של קמינסקי. בגמר הגביע הוא קלע שתי נקודות בלבד בהפסד של הפועל למכבי. במהלך העונה, השתתף קמינסקי במשחקי נבחרת ישראל באליפות אירופה בכדורסל 1965.
בעונת 1965/1966 היה שותף לזכייתה של הפועל תל אביב באליפות השנייה ברציפות והרביעית בתולדותיה. קמינסקי סיים שלישי בטבלת מלך הסלים של הפועל תל אביב, אחרי רמי גוט וצבי לובצקי. בגביע, לעומת זאת, שוב זכתה מכבי תל אביב, כאשר בגמר קלע קמינסקי 11 נקודות. בשנת1966 היה שותף לזכיית נבחרתישראל במדליית זהב במשחקי אסיה.
בשתי העונות הבאות -1966/1967 ו-1967/1968 - המשיך קמינסקי להיות שחקן מרכזי בהפועל, אולם הקבוצה לא הצליחה לזכות בתארים. בשנת1967, השתתף קמינסקי במדי נבחרת ישראל באליפות אירופה. באוגוסט 1967 הושעה קמינסקי מנבחרת ישראל לאחר שהודיע שהוא אינו מוכן לשמש כשחקן מחליף.[11]
לקראתעונת 1968/1969 הצטרפו להפועל תל אביב קבוצה של כדורסלניםיהודים מארצות הברית:מרק טורנשיין,אייבן לישינסקי,לארי זולוט,אלן צוקרמן ובארי לייבוביץ', אשר היוו את חמישיית הפותחת, ואילו קמינסקי שיחק כשחקן ספסל. באותה עונה זכתה הפועל תל אביב בדאבל היחיד בתולדותיה - אליפות עם יתרון של שלוש נקודות בטבלה עלמכבי תל אביב, וכן בגביע המדינה, לאחר שניצחה בגמר הגביע את מכבי תל אביב 70:88, כאשר קמינסקי קלע 10 נקודות. זכור במיוחד משחקו באותה עונה, הניצחון בדרבי 88:70 על מכבי תל אביב, כאשר קמינסקי הוגדר בעיתונות כגיבור המשחק, שעשה "ככל העולה על רוחו".[12]
בעונה הבאה,1969/1970, לא זכתה הפועל תל אביב באף תואר. את הסיבוב הראשון סיימה הפועל עם הפסד אחד בלבד, בדרבי, שנחשב כשערורייתי במחזור ה-11, לאחר שסל ניצחון של מרק טורנשיין אושר בתחילה על ידי השופטים, ולאחר מכן בלחץ אנשי מכבי נפסל בטענה שנקלע לאחר השריקה לסיום. הפועל סירבה לעלות בתחילה להארכה, לבסוף התרצתה והפסידה 63:66. עד סיום העונה המשיכה מכבי לנצח בעוד דווקא הפועל הפסידה במפתיע לקבוצת התחתיתהפועל קריית חיים במחזור ה-17 91:94 בחוץ, הפסד אשר מעשית קבע את הפסד האליפות, ובדיעבד ייתכן כי בלעדיו הייתה הפועל מצליחה לשמור על התואר. המחזור האחרון היה חסר חשיבות, ובו ניצחה הפועל 74:76, וסיימה כאמור כסגנית.[13] קמינסקי מצידו, שיפר את מעמדו וקלע בממוצע עונתי של 13.7 נקודות. בסיום העונה ביולי1970, הודיע הפועל תל אביב על שחרורו מהקבוצה.[14] בעונה זו, גם השתתף קמינסקי במדי נבחרת ישראל באליפות אירופה 1969.
סך הכל שיחק קמינסקי 6 עונות במדי הפועל תל אביב, בהן היה שותף ל-3 אליפויות וגביע המדינה אחד, שיחק 125 משחקי ליגה וקלע 1,255 נקודות.
לאחר השחרור מהפועל תל אביב, בעונת 1970/197, החליט קמינסקי בן ה-33, לחזור לירושלים, והצטרף כמאמן/שחקן לבית"ר ירושלים, ששיחקה אז בליגה השנייה.[15] בסיום עונה העפילה הקבוצה לליגה הראשונה, לאחר ניצחון בדרבי גורלי נגד הפועל ירושלים לעיני 5,000 צופים במגרש בעמק המצלבה.[16]בעונה הבאה,עונת 1971/1972 על אף עליית הליגה, חזר קמינסקי לקבוצת ילדותו, הפועל ירושלים, ששיחקה אז בליגה השנייה,[17] ובסיום העונה עלתה הקבוצה לליגה הראשונה. בכך בתוך שתי עונות העלה קמינסקי כמאמן/שחקן את שתי הקבוצות הירושלמיות לליגה הבכירה. בינואר1972 קיבל קמינסקי פסלון זהב על הצטיינות בכדורסל.[18]
לקראתעונת 1972/1973 חזר לבית"ר ירושלים,[19] ששיחקה אז בליגה הראשונה, לאחר שטען כי הפועל ירושלים לא כיבדה את חוזהו.[20] באותן שנים כוכב הקבוצה היהג'ק אייזנר. במהלך העונה, לא זכתה הקבוצה להצלחות, וההנהלה החליטה כי קמינסקי ישמש כמאמן בלבד, ויפסיק לקחת בחלק במשחקים כשחקן.[21] הקבוצה רשמה עונה חלשה, וסיימה במקום ה-9 עם 9 ניצחונות ו-13 הפסדים. עם זאת, בעונה זו רשמה את הישגה הגדול ביותר של הקבוצה - העפלה לגמרגביע המדינה, שבו הפסידה למכבי תל אביב 118:79 (קמינסקי קלע 2 נקודות במשחק).
בשתי העונות הבאות1973/1974 ו-1974/1975 לא רשמה הקבוצה הצלחות, וסיימה במקומות ה-6 וה-10 בהתאמה. באותן שנים במקביל לכך שהיה מאמן/שחקן בבית"ר, אימן קמינסקי גם אתהפועל רחובות מהליגה השנייה, בפברואר 1975 ספג קמינסקי עונש הרחקה, לאחר שאימן את רחובות באמצעות שליח.[22] לאחר שאתעונת 1975/1976 פתחה בית"ר בצורה לא טובה, גברה הביקורת נגד קמינסקי, והנהלת הקבוצה אסרה עליו לקחת חלק פעיל כשחקן במשחקים.[23] קמינסקי מבחינתו התעלם מדרישות ההנהלה, והמשיך לשחק, וכך בחודש נובמבר1976 הוא פוטר מבית"ר ירושלים.[24] בסיום העונה ירדה בית"ר ירושלים לליגה השנייה, ובהמשך התפרקה.
לקראתעונת 1976/1977 בגיל 39, חזר קמינסקי לתפקיד מאמן/שחקן בהפועל ירושלים, בתקווה שאולי יצליח למנוע מהסגל החלש שנבנה לרדת ליגה.[25] לאחר שפתח את הליגה ב-3 הפסדים מתוך 3 משחקים, הוחלף בתפקיד המאמן בידי בידייעקב שרם, והמשיך לשחק בה עד לסוף העונה.[26] הפועל ירושלים סיימה את העונה במקום האחרון עם ניצחון אחד ו-19 הפסדים ונשרה לליגה הלאומית.[27] כך, אחרי שהעלה את שתי הירושלמיות ליגה בשנתיים, היה שותף קמינסקי לירידת ליגה של שתי הקבוצות הירושלמיות בתוך שנתיים. בסיום העונה פרש קמינסקי מכדורסל מקצועני.
סך הכל רשם קמינסקי 267 הופעות בליגה הראשונה וקלע 3,247 נקודות בממוצע של 12.3 נקודות למשחק. מה שממקם אותו במקום ה-58 בקלעי כל הזמנים.[28] היה שותף לשלוש אליפויות וגביע מדינה אחד (כולם במדי הפועל תל אביב) ונבחר פעם אחת לחמישיית העונה. בנבחרת ישראל רשם 88 הופעות בהן קלע 524, ממוצע של 5.9 נקודות למשחק, לקח חלק בחמש אליפויות אירופה,[1] והיה שותף לזכייה במדליית זהב במשחקי אסיה 1966.
יש המחשיבים את קמינסקי לגדול השחקנים הירושלמים בכל הזמנים, וגם אחד הטובים בארץ כולה באותה התקופה.[1] ביוני2005, עת יצא לדרך היכל התהילה הישראלי ונבחרו חמישים הגדולים בכל הזמנים, דורג קמינסקי במקום ה-25 ברשימה.[1] מצד שני לאורך הקריירה היה מעורב במספר תקריות וחילוקי דעות עם הנהלות הקבוצות בהן שיחק, אשר בגין חלקן הושעה לא אחת מפעילות.
בעונת 2007/2008 ערכההפועל אוסישקין טקס הוקרה לקמינסקי במשחק במחזור ה-11.
עם פרישתו המשיך לעבוד כנהג אוטובוס,[29][30] ובהמשך ניהלסוכנות ביטוח בירושלים. לאורך השנים לקח חלק במשחקי כדורסל לוותיקים.[1] בשנת 1989 קלע 21 נקודות במשחק ותיקים.[31] בשנת 2009, בגיל 71, בלט במשחק ותיקים וקלע 14 נקודות.[32]
| נבחרת ישראל -אליפות אירופה בכדורסל 1959 (מקום אחד עשר) | ||
|---|---|---|
1 שניאור •2 חמו •3 קסטן •4 לין •5 פריש •6 אדליסט •7 קליין • 8 דר •9 קמינסקי •10 חזן •11 לוסטיג •12 בן-בסט •מאמן: עמיאל | ישראל | |
| נבחרת ישראל -אליפות אירופה בכדורסל 1961 (מקום אחד עשר) | ||
|---|---|---|
1 כהן-מינץ •2 לוסטיג •3 שלף •4 ברקון •5 חמו •6 אשד •7 קמינסקי • 8 קליין •9 פריש •10 הופמן •11 חזן •12 דר •מאמן: רוזין | ישראל | |
| נבחרת ישראל -אליפות אירופה בכדורסל 1965 (מקום שישי) | ||
|---|---|---|
1 כהן-מינץ •2 אשד •3 שלף •4 לובצקי •5 חמו •6 דר •7 גוט • 8 קמינסקי •9 פרייטג •10 הופמן •11 חזן •12 שטרקמן •13 זייגר-זוהר •מאמן: שלח | ישראל | |
| נבחרת ישראל -משחקי אסיה בכדורסל 1966 (מקום ראשון) | ||
|---|---|---|
1 כהן-מינץ •2 אשד •3 שלף •4 לובצקי •5 אבידן •6 דר •7 גוט • 8 קמינסקי •9 דקל •10 מזרחי •11 שטרקמן •12 זייגר-זוהר •מאמן: שלח | ישראל | |
| נבחרת ישראל -אליפות אירופה בכדורסל 1967 (מקום שמיני) | ||
|---|---|---|
1 כהן-מינץ •2 אשד •3 טייכנר •4 וולד •5 אבישר •6 דר •7 גוט • 8 קמינסקי •9 דקל •10 הופמן •11 שטרקמן •12 שטרן •מאמן: שלח | ישראל | |
| נבחרת ישראל -אליפות אירופה בכדורסל 1969 (מקום אחד עשר) | ||
|---|---|---|
1 טייכנר •2 אשד •3 לישינסקי •4 דורי •5 בוכבינדר •6 נוימרק •7 שטרקמן • 8 דקל •9 קמינסקי •10 מרזל •11 טורנשיין •12 זייגר-זוהר •מאמן: שלח | ישראל | |