| לידה | 4 בפברואר1933 תל אביב,פלשתינה (א"י) | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 27 ביוני2019 (בגיל 86) | ||||||
| מקום קבורה | בית העלמיןעינת | ||||||
| מדינה | ישראל | ||||||
| השכלה | האוניברסיטה העברית בירושלים | ||||||
| מפלגה | מפא"י,המערך,התנועה הדמוקרטית לשינוי,מפלגת שינוי,מפלגת העבודה הישראלית | ||||||
| סיעה | המערך,העבודה,ד"ש,התנועה לשינוי ויוזמה | ||||||
| אב | אליהו גולומב | ||||||
| |||||||
דוד גולומב (4 בפברואר1933 –27 ביוני2019) היהחבר הכנסת מטעםהמערך והתנועה הדמוקרטית לשינוי.
גולומב נולד בתל אביב לאליהו גולומב ולעדה לבית שרת (אחותו שלראש הממשלה השני,משה שרת). למדכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים ועבד ככלכלן בבנק ישראל.
בשנים1961–1965 היה מנהל המכון למחקר כלכלי של הוועד הפועל שלההסתדרות, והיה אחראי על קביעת תוספת היוקר מצד ההסתדרות[1][2][3].
בשנת1966 הקים את המרכז לתכנון של חברת העובדים[4]. במקביל לניהול מרכז התכנון הקים בסוף1967 את מופ"ת, שבמהלך1968 הייתה לחברה בשותפות עם הממשלה, להשקעה בתעשיות עתירות ידע[5]. בשנת1969 הציע להקים גוף מרכזי למחקר ותכנון[6] וכשהגוף הוקם הועמד בראשו. אולם בפברואר 1970 התפטר גולומב מהתפקיד[7] והתמנה למנהל החטיבה לתעשיות עתירות מדע וחבר ההנהלה של "כור תעשיות"[8]. במאי 1970 התמנה לראש אגף התכנון של כור וצורף להנהלה המצומצמת של החברה[9]. בשנת1972 היה ראש האגף לתכנון ופיתוח בהנהלת כור והמליץ להאט את קצב הגידול של הקונצרן, בגלל עלויות האשראי[10] ולהתמקד בביסוס המפעלים הקיימים[11]. בעת הארגון מחדש של כור בשנת1976 יועד לו התפקיד של ראש אגף הכספים והתכנון[12]. בשנים1977–1981 בעת היותו חבר כנסת, היה בחופשה מכור. לאחר מכן שב לכור כראש אגף תכנון ופיתוח[13] ובאוקטובר1982 צורף מחדש להנהלת כור[14].
בשנת1986 התמנה ליו"ר חברתאליאנס[15] ולשליח של כור בארצות הברית[16]. כשבני גאון הקים את "כור נכסים" מונה גולומב למנכ"לה[17], תפקיד בו כיהן עד נובמבר 1997[18], עת מונה למבקר הפנים של כור[19], עד פרישתו מהקונצרן ב-1998[20].
בשנת1967 כיהן בוועדה לבחינת הסיבות לגרעון בקואפרטיב דן[21] ובשנת1976 עמד בראש ועדה לבחינת הגירעונות באגד[22]. בשנת2002, עת הפכה לחברה, מונה גולומב לדירקטור בדן חברה לתחבורה ציבורית[23].
בשנת1965 השתלב גולומב בפעילות במפא"י במסגרת קבוצת צעירים של המפלגה ואף השתתף בכתיבת המצע של המפלגה בהסתדרות[24]. גולומב תמך בדמוקרטיזציה של האיגודים המקצועיים ברמה הארצית, תוך שמירה על קביעה מרוכזת של השכר כדי למנוע תחרות בין האיגודים השונים[2]. לקראתהבחירות לכנסת השישית נבחר גולומב כמועמד הרביעי של מחוז תל אביב של מפא"י, לאחרדבורה נצר,מנחם כהן וארי אנקוריון[25] והוא הוצב במקום ה-49 ברשימה לכנסת, מקום אחד לפניארי אנקוריון[26].
גולומב החל לכהן כחברהכנסת השישית ב-9 בדצמבר1968 לאחר שפרש ממנהדב סדן והיה חבר בה עד סיום כהונתה בנובמבר1969. הוא לא שולב ברשימה לכנסת השביעית, ככל הנראה בשל ביקורת שמתח עללוי אשכול, דרישה לבחירות חשאיות למזכירות המפלגה[27] ותמיכה באיחוד עםרפ"י[28].
בינואר1977 חבר למאיר עמית שהודיע על הצטרפותו לד"ש[29]. הוא נבחר לכנסת התשיעית, מטעם מפלגת ד"ש ובמרץ 1978 נבחר למזכירות ד"ש במקוםמאיר זורע[30]. באוגוסט1978 פרש עם קבוצתו שלמאיר עמית מד"ש וחבר עם קבוצת עמית למפלגת שינוי, להקמתסיעתהתנועה לשינוי ויוזמה. ב-1980 חזר עם עמית למפלגת העבודה.
גולומב היה נשוי למרים, ממנה התאלמן ב-2002. לזוג יש שלושה ילדים.