דגל הוא פיסתבד המתנופפת עלעמוד אותורן, בדרך כלל לסימון, לאיתות, או לזיהוי.
השימוש בדגלים החל בשדות קרב עתיקים לשם תיאום וקישור ביןיחידות ובמרוצת הזמן שוכללו לכלי איתות וזיהוי, במיוחד באזורים בהם היה קושי בתקשורת (לדוגמה, הסביבה הימית בה נעשה שימוש בסמפור).
הדגל הלאומי הואסמל חשוב ביותר ועשוי לשמש ליצירת מוקדהזדהות וגאווה בקרב אלה המניפים אותו. שימוש זה בדגלים גדל בעקבות עליית הלאומיות כביטוי לפטריוטיות. הדגלים הלאומיים עשויים לעורר אסוציאציות צבאיות עקב מקורם והשימוש הצבאי הנרחב בהם. הדגל הלאומי הקדום ביותר שעדיין נמצא בשימוש הואדגל דנמרק, שקיימות עדויות לשימוש בו עוד במאה ה-13.
משהחלומדינות לאום להקים ציים ימיים גדולים במאה ה-15 נוצר הצורך לזהות בים, ממרחק ניכר, לאיזו מדינה שייכת הספינה. צורך זה הוביל ליצירת דגלים גדולים יחסית, בצבעים חדים וברורים ובעלי צורה גרפית חדה (במקום סמלי האבירים ופסי-הבד שלימי הביניים).
מחקר של דגלים מכונה "וקסילולוגיה", מהמילה הלטינית VEXILLUM שמשמעותה "דגל" או "כרזה".
לפי מקורה האטימולוגי של המילה, משמעות השם "דגל" היאפלוגה צבאית גדולה, והוא נזכר בפקידתבני ישראל במדבר סיני[2]. שימוש דומה במילה לציון קבוצת לוחמים נמצא, למשל, במלחמת בני אור בבני חושך במגילות הגנוזות[3].העדות הקדומה ביותר שלהשורש ד.ג.ל. מקורה בשפה האשורית ומשמעו מבט. שימוש דומה בשורש במובן של מבט מעריץ נמצא, למשל, בשיר השירים”הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה” (מגילת שיר השירים,פרק ב',פסוק ד')[3]. רק מאוחר הרבה יותר שילביונה אבן ג'נאח את שני מובני המילה וקבע כי קבוצת הלוחמים נקראה על שם הנס המסמל אותה:”הדלת והגימל והלמד. ובשם אלהינו נדגל[4], דגול מרבבה[5], אימה כנדגלות[6] עניינו הרוממות והפרסמות כרוממות הדגל ופרסומו וכעניין 'נתת ליראיך נס להתנוסס'[7]”[8].
במקור,ניסייהם של הלגיונות הרומאיים לא היו דגלים כי אם סמלים, כגון סמל העיט שלהלגיון העשירי פרטנסיס. עיט זה הוצב על עמוד ונושאו הרים אותו מעל ראשי החיילים בשעת קרב. ליחידה צבאית מסוימת מדאקיה היה נס שלדרקון בעל זנב גמיש אשר התנופף ברוח, הסמל הגמיש הועתק ללגיונותרומא ובסיכומו של דבר, לכל הלגיונות היו ניסים גמישים. ניסים גמישים אלו התפתחו אל הדגל המודרני.
במהלך ימי הביניים, השימוש העיקרי בדגלים היה לשם זיהויים של מנהיגים בשדה הקרב: באירופה היו אלה האבירים, ביפן היו אלה הסמוראים ובסין היו אלה הגנרלים אשר שירתו בצבא האימפריאלי.מתקופתו שלכריסטופר קולומבוס ואילך, נהוג היה (ולאחר מכןמחויב חוקית) לסמן ספינות בדגל המצביע על הלאומיות שלהן. דגלי סימון אלו התפתחו לדגלים הלאומיים והימיים של ימינו אנו. בנוסף לכך, הדגלים הפכו לאמצעי התקשורת המועדף בים, דבר אשר גרם להתפתחותם של מספר רב של שיטות סימון באמצעות דגלים.
כאשר אבירי אירופה הוחלפו בצבאות המרוכזים, הפך הדגל כאמצעי זיהוי לא רק מבחינה לאומית אלא גם בין היחידות השונות באותו הצבא. הדגלים הפכו לעצם אותו יש ללכוד ועליו יש להגן. במרוצת הזמן ועם התפתחות הלוחמה בשדה הקרב, הדגלים הפכו לסכנה בעבור אלו אשר נשאו אותם ועדמלחמת העולם הראשונה הדגלים נעלמו משדה הקרב והופיעו מפעם לפעם רק באירועיםטקסיים.
מוזכר בתנ"ך בכמה מקומות על עניין הדגל למשל פסוק זה: "וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ לְצִבְאֹתָם"[11].
ב-1895 הסבירבנימין זאב הרצל במכתב אלהברון הירש את חשיבותו של הדגל: "עשוי אתה לשאול בלגלוג: 'דגל? מה זה? מוט עץ ועליו פיסת־בד?' לא, אדוני, דגל הוא הרבה יותר מזה. בדגל מוליכים בני־אדם... למען דגל, בני אדם חיים ומתים. על־פי האמת הרי זה הדבר היחיד לשמו מוכנים הם למות בהמונים, אם מחנכים אותם לזאת"[12].
צורתו של הדגל היא כמעט תמידמלבן (לרוב ביחס של 2:3 או 3:5) אך הוא יכול להיות בכל צורה או גודל אשר ניתן יהיה להניפו (מרובע,משולש או בעלזנב סנונית. נדירה עוד יותר היא צורתו שלדגל נפאל - שני משולשים צמודים זה לזה. לדגלי מדינות מוגדר גם היחס הקבוע בין אורך הדגל לרוחבו. בדגל ישראל, למשל, יחס זה הוא 8:11.
העיצוב הרגיל של הדגלים הוא עיצוב שלתמונת ראי בין צידו הקדמי לצידו האחורי של הדגל. עיצוב זה הוא זול יותר ליצור והוא מגיע בשני סגנונות עיצוב:
עיצוב הדגלסימטרי (לשמאל ולימין הדגל) ושני צדדים זהים (חזית וגב) לדוגמה: דגל ישראל.
עיצוב א-סימטרי (לשמאל ולימין) כאשר התקני ההנפה יהיו לימין הדגל בחזית, ולשמאל הדגל בעורף. (עיצוב זה אינו מהווה בעיה כאשר לא מופיע כיתוב על הדגל).
עיצובים מורכבים אחרים אינם נופלים בקטגוריית תמונת הראי ובתמונת החזית והעורף ישנו אלמנט עיצובי אשר אינו סימטרי ויש להציגו ללא קשר לצד ההנפה (בדרך כלל טקסט). שתי דוגמאות לכך:
אחד השימושים הנפוצים ביותר לדגלים הוא ייצוגאומה אומדינה. הדגל הלאומי מונף לרוב על מוסדות של המדינה כדוגמת בתי משפט, תחנות משטרה, בסיסי צבא ובתי ספר. במרבית המקרים, אזרחי המדינה רוחשים כבוד רב לדגל. מספר עיצובי דגלים של מדינות מסוימות השפיעו על עיצובי דגלים של אומות, מדינות, חבלים וקבוצות שונות. לדוגמה:
הטריקולור ההולנדי הוא הטריקולור העתיק ביותר. הדגל הופיע לראשונה בשנת1572 כ"דגל הנסיך" בצבעי כתום-לבן-כחול. גרסאות נוספות בצבעי אדום-לבן-כחול הופיעו לאחר מכן ללא כל סיבה ברורה אך עם הרבה אגדות סביבם. לאחר שנת1630 גרסת האדום-לבן-כחול הייתה הנפוצה ביותר. הטריקולור ההולנדי השפיע על דגלים רבים ובמיוחד על דגלירוסיה וצרפת אשר בתורה הפיצה את רעיון הטריקולור עוד יותר.
הדגל האיראני, הוא מקור הצבעים הפאן-איראניים (ירוק-לבן-אדום) אשר אומצו על ידי מדינות הודו-איראניות רבות. לדוגמה:טורקמניסטן,כורדיסטן, ודגלהרפובליקה של אררט(אנ'). גם העם הבולגרי, אשר טוען כי מוצאו משבט התראקים האיראני הקדום, אימץ את צבעי דגל איראן כמו גם כמה משכנותיה של איראן כגוןעומאן.
דגל אזרחי הוא גרסה של הדגל הלאומי אשר מיועד להנפה על ידיאזרחים או על מבנים וכלי רכב לא ממשלתיים. השימוש בדגלים אזרחיים היה נפוץ בעבר כאשר היה צורך לסמן מבנים או ספינות אשר לא היו בשימוש הצבא. בכמה מדינות הדגל האזרחי זהה לדגל המלחמה או המדינה אך ללא השלט ההרלדי אוסמל המדינה כגוןדגל ספרד אודגל פרו.
דגל צבאי הוא גרסה של הדגל הלאומי, המונפת בעיתות מלחמה. למספר מדינות, כגוןבריטניה אופרו ישנו דגל מיוחד אשר מונף על ידיהכוחות המזוינים תחת דגל המדינה.
צבאות אחרים (כגוןצבא ארצות הברית) עושים שימוש בדגלם הלאומי כדגל הצבא, ואילו הצבא הפיליפיני מניף אתדגל הלאום ובזמןמלחמה, הדגל מונף בצורה הפוכה - זהו המקרה היחידי בו דגל המונף הפוך, מסמל מלחמה (ולא אבל לאומי).
גרסאות גדולות של דגל המלחמה המונפות עלספינות מלחמה, אלו הם ניסי הקרב.
השימוש בדגלים בים חשוב במיוחד, שכן בים הם יכולים להיות ההבדל בין חיים למוות ועל כן החוקים והנהלים לגבי הנפת דגלים נשמרים בקפדנות. דגל לאומי אשר מונף בים נקרא "דגל ימי" (Naval ensign).
עלספינתצי סוחר או עליאכטה נהוג להניף שני דגלים, הדגל הימי של הצי או המדינה של כלי השיט, אשר יונף בעמדת הירכתיים ואילו על התורן יונף דגל המדינה בה מבקר כלי השיט (דגל זה מכונה גם "נס ידידות"). הנפת דגל זר לבדו במים טריטוריאליים או בנמל של מדינה זרה או אל מולאוניית מערכה זרה, נחשב כרצון להילחם, עם תותחים, על זכותה של הספינה המניפה לעשות זאת. עד ימינו מנהג זה נאכף על ידי ציים ורשויות ברחבי העולם, באמצעות עלייה לסיפון הספינות, החרמות וקנסות. במדינות שונות ישנו דגל מיוחד הנועד להנפה על יאכטות כדי להבדילן מספינות צי הסוחר, הבדלה זו נועדה לסמן כי הספינות הללו חופשיות ממטען מסחרי.
עם השימוש בדגלים בים נוצרו מערכותקודים עבור מספרים ואותיות. לכל דגל ישנה משמעות כאשר הוא מונף לבדו או ביחד עם מספר דגלים נוספים. הסמפור משמש כאמצעי תקשורת בין ספינה לספינה במרחקים קצרים.
בדתות מסוימות ישנה לדגלים חשיבות רבה. בבודהיזם למשל, נעשה שימוש בדגל תפילה הצבוע בחמישה צבעים שונים ובזרם הטיבטי נעשה שימוש בדגל תפילה בהרי ההימלאיה. דגלים לאומיים רבים כוללים סמלים ואלמנטים דתיים שונים כדוגמת הצלב, הסהר, או הפנייה לפטרון. קבוצות דתיות נוספות עשויות להשתמש בדגלים כדי לייצג את הדת עצמה לדוגמתדגלי הכנסיות באנגליה.ביהדות נעשה שימוש בדגל בנדודי בני ישראל במדבר.כמו כן יש לציין מה שמובא במדרש רבה[13] שמקור הדגלים במדינות העולם הוא מבני ישראל:
"סימנין היו לכל נשיא ונשיא, מפה, וצבע על כל מפה ומפה כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן. מהם למדה המלכות להיות עושין מפה וצבע לכל מפה ומפה".
עקב העובדה כי השימוש בדגלים הוא קל וברור, ישנו שימוש נרחב בדגלים בספורט:
במשחק הכדורגל ה'קוון' (השופט אשר עומד על הקווים), נושא דגל מיוחד. הדגל משמש אותם לאותת לשופט המשחק על הפרה פוטנציאלית שלהחוקים, על זכותו של מי להחזיק בכדור לאחר שהכדור יצא את גבולות המשחק, או להניף את הדגל כאשר אחד השחקנים נמצא בעמדתנבדל. שימוש דומה בדגלים נעשה במשחק הרוגבי.
במשחק הפוטבול השופטים נושאים דגל כדי לסמן ולהצביע על עברות במהלך המשחק. המינוח הוא"Flag on the play". הדגל עצמו הוא קטן (בגודל של מטפחת) הנזרק על המגרש במקום העברה המשוער כדי לברר את פרטי המקרה לאחר סיומו של המהלך. בפוטבול האמריקאי הדגל בצבעצהוב ואילו בגרסה הקנדית הדגל מופיע בצבעאדום.
במרוצייאכטות, ישנו שימוש בדגלים כדי להעביר מסרים מספינת השיפוט את סירות המתחרים. דגלים מיוחדים המונפים על ספינת השיפוט עשויים להצביע על זינוק פסול, שינוי במסלול המרוץ, ביטול מרוץ או כל מידע חשוב אחר. הספינות עצמן יכולות להניף דגלים אשר יצביעו על מחאה או צרה אחרת. הדגלים עצמם הם חלק מדגלי הקוד הבינלאומי לאיתות בדגלים בים.
בספורט המוטורי הדגלים נועדו כדי ליצור קשר עם הנהגים. הדגל המוכר ביותר הוא הדגל המשובץ בשחור ולבן המציין את סופו של המרוץ וניצחון למוביל. דגל שחור מציין עברה, דגל צהוב מסמן כי יש לנהוג בזהירות ובמהירות נמוכה ודגל אדום מסמן לנהגים לעצור באופן מיידי.
אוהדים, במרבית ענפי הספורט, מניפים דגלים לביטוי תמיכתם במתחרים או בקבוצות אותם הם מעודדים. כאשר מתמודדות נבחרות או קבוצות ממדינות שונות, יניפו אוהדים את דגל המדינה אותה הם מעודדים.
בחופי רחצה רבים בעולם נעשה שימוש בדגלים כדי לסמן לקהל המתרחצים על תנאי הרחצה בים.
בישראל, נהוג מפרט הדגלים הבא:דגל לבן משמש לציון ים שקט ובטוח לרחצה, דגלאדום משמש לסימון ים סוער, שהרחצה בו מותרת ודגלשחור לסימון ים סוער מאוד, שהרחצה בו אסורה. כאשר אין דגל מונף פירוש הדבר הוא שהחוף סגור ואין בו שירותי הצלה. החל מקיץ2016 משמש גם דגל משולש סגול לאזהרת הרוחצים מפנימדוזות[14].
באוסטרליה,ניו זילנד,הפיליפינים ובבריטניה נעשה שימוש בזוג דגלים אדום/צהוב לצורך סימון חופי הרחצה אשר בפיקוח שירותי הצלה. בחופים אוסטרליים רבים דגל אדום יציין כי חוף הרחצה סגור, דגל צהוב יסמן כי תנאי השחיה קשים אך מותרים, ודגלירוק יציין כי השחייה מותרת ובטוחה. בבריטניה דגל אדום מצביע על סכנה.
באירלנד דגל אדום/צהוב מציין כי בטוח להתרחץ, דגל אדום מציין כי מסוכן להתרחץ וכאשר אין דגל מונף פירוש הדבר הוא שהחוף סגור ואין בו שירותי הצלה. דגלכחול המונף על חופים המרוחקים מאזורי רחצה מציין אזור השמור לשימושי ספורט ימי.
במערכותרכבת ברחבי העולם, נעשה שימוש בדגלים צבעוניים כדי לאותת לנהגי הקטר (בלילה בדגלים מוחלפים על ידי פנסים באותם הצבעים).
אדום = עצור!
צהוב = המשך בזהירות.
ירוק, לבן או כחול = המשך.
דגל בכל צבע המונף בנמרצות מסמן עצירה מיידית.
דגל כחול המוצמד לקטר מסמן כי אין להזיזו כיוון שמישהו עובד עליו או על הקרונות המוצמדים אליו. דגל כחול המונף על מסילה מציין כי אסור לנסוע על המסילה, רק האדם או הקבוצה אשר הניחה את הדגל רשאית להסירו.
לעיתים מוחלפים האורות בחזיתם שלקטרים נוסעים בדגלים ופירושם:
לבן = נסיעה שאינה חלק מלוח הזמנים הקבוע.
ירוק = התחנה הנוכחית אינה תחנתו האחרונה של הקו.
אדום = תחנה אחרונה.
בנוסף, איש הבלמים ישא בדרך כלל דגל אדום כדי לסמן למכונאי על הבלימה באופן חזותי. השימוש בסמפור רכבות התפתח מן השימוש בדגלי רכבות.
במרבית מדינות העולם, דגלים ובמיוחד דגלים לאומיים, הם מקודשים: במדינות רבות קיים חוק המתאר את המותר והאסור בנוגע לדגלים. במרבית המדינות אסור לדגל לגעת בקרקע, ושריפת דגל משמשת כאמצעי זלזול במדינת אויב או כאמצעי מחאה ולעיתים אם מדובר בדגל של המדינה של שורף אז גם כאמצעי בגידה במדינה או אי נאמנות למדינה. עם זאת, במדינות מסוימות מותרת שריפת דגל הלאום כמחאה.
הדגל משמש כדימוי לדבר בולט באופן שלא ניתן להתעלם ממנו. דוגמה בולטת לכך הם דברי השופטבנימין הלוי, בפסק הדין שנתן במשפטם של מבצעיטבח כפר קאסם:
סימן היכרה של פקודה "בלתי חוקית בעליל" - מן הדין שיתנוסס כדגל שחור מעל לפקודה הנתונה, ככתובת אזהרה האומרת: "אסור!". לא אי חוקיות פורמלית, נסתרת או נסתרת למחצה, לא אי חוקיות המתגלה רק לעיני חכמי משפט חשובה כאן, אלא: הפרת חוק גלויה ומובהקת, אי חוקיות ודאית והכרחית המופיעה על פני הפקודה עצמה, אופי פלילי ברור של הפקודה או של המעשים שהפקודה מצווה לעשותם, אי חוקיות הדוקרת את העין ומקוממת את הלב, אם העין אינה עיוורת והלב אינו אטום או מושחת - זוהי מידת אי החוקיות הדרושה כדי לבטל את חובת הציות של חייל ולהטיל עליו את האחריות הפלילית למעשיו[15].
מטבע לשון נהוג הוא לשאת את דגל המאבק ומשמעו היא להוביל מאבק, תוכנית לשינוי או לתמיכה. הדימוי משתמש בדגל כמוביל את המחנה. ביטויים נוספים הם "חרת על דגלו" המצורף לרוב לעיקרון שפלוני בחר לקרב אל ליבו ו"נקרא אל הדגל" עבור מקרים בהם יחיד או רבים נקראים לשירות ארגון או מדינתם.
הדגל הגדול ביותר בעולם הואדגל קטר במשטח של 101,978 מ"ר, אשר נפרש לידדוחה בדצמבר 2013[16], אורכו היה כ-510 מטרים ורוחבו כ-200 מטרים.[17] השיא הקודם היה שייך לדגל רומניה שהוכן במאי אותה שנה[18]. בעבר החזיק בשיא זהדגל ישראל שנפרש לכבודיום העצמאות ה-59 למדינה.
