דאסו ראפאל (בצרפתית:Dassault Rafale; נהגה בצרפתית: "רַאפָאל") הואמטוס קרב רב-משימתי תוצרת חברתדאסו תעופה הצרפתית. הראפאל תוכנן בהתאם לדרישותצבא צרפת, שביקש לאחד את הטיפול במטוסיו השונים לכדי פלטפורמה אחת ובכך לחסוך בעלויות ההכשרה והתפעול של המטוס. על-פי גישה זו, תוכננה גם גרסה M של המטוס, המתאימה לנושאת מטוסים[1].
מטוס הראפאל תוכנן, פותח ומיוצר על ידי חברתדאסו תעופה הצרפתית. תכנונו החל בשנת1976, עת נוצר הצורך להחליף את המטוסים המתיישנים של צבא צרפת, כגון ה-F-8 והיגואר. במקור, קיוותה החברה לאגד תחתיה מספר חברות אירופיות בתחום התעופה הצבאית ליצירת מטוס אירופי מאוחד, אולם שאר מדינות אירופה נטו לתמוך בפרויקט אחר –יורופייטר 2000, ששמו הוחלף לאחר מכן ליורופייטר טייפון. דאסו מצאה עצמה לבדה אך החליטה להמשיך בפרויקט.טיסת הבכורה של האבטיפוס הראשון של הראפאל (סומן כ-Rafale A) התקיימה ב-4 ביולי1986. בסך הכול יצרה החברה ארבעה אבות טיפוס של המטוס טרם המעבר לייצור סדרתי.
בקיץ1992 נערכו בארצות הברית ניסויים בדגם M של המטוס, המיועד לנושאות מטוסים. ב-1993 בוצעו ניסויי המראה ונחיתה ראשונים על נושאת המטוסים הצרפתית "פוש". טייסת הים הראשונה של המטוס (טייסת F12 של חיל הנחתים הלאומי של צרפת) הפכה למבצעית בחודש יוני2004. הטייסת הראשונה שלחיל האוויר הצרפתי שהפעילה את המטוס היא טייסת 1/7 "פרובאנס" (Provence), שהפכה למבצעית ב-27 ביוני2006. המטוס תוכנן כך שכל מערכותיו האלקטרוניות בנות-החלפה בין סדרות הייצור השונות, בשל ההבנה כי ההתפתחויות בתחום הזה מהירות מאוד.
משקל הראפאל בדגמיו השונים נע בין 9.5 ל-10.5 טון, והוא מונע על ידי שני מנועי סילון SNECMA M88, כל אחד מייצר דחף של עד 72,576 קילו-ניוטון (16,500 פאונד) עםמבער אחורי. הקנארדים במטוס משמשים לשיפור יכולת התמרון, במיוחד עבור צילומי מצב בקרבות אוויר לטווח קצר, ועיצוב המכ"ם מוריד את פרופיל המטוס ביחס למתחרים מהדור הרביעי כגוןמיראז' 2000 הצרפתי וג'נרל דיינמיקס F-16 פייטינג פלקון האמריקאי. סבירות ההובלה של המטוס ויכולת נשיאת המטען שלו היו הגורם העיקרי שעמד מאחורי החלטתה של צרפת ללכת לבד עם תוכנית הראפאל, וקיימות גרסאות הן להמראה יבשתית והן להמראה ימית מנושאת מטוסים.
למטוס ארבע גרסאות, כל אחת מותאמת לפי דרישות המשימות המבצעיות שלה:
גרסת יבשה (עבור חיל האוויר) חד-מושבית (דגם B).
גרסת יבשה דו-מושבית (דגם C). גרסה זו הייתה אמורה להיות גרסה ניסיונית בלבד, אולם בעקבותמלחמת קוסובו החליטו הצרפתים כי גרסה דו-מושבית תוכל להיות לתועלת, במיוחד במשימות ביון ועל כן גרסה זו הפכה מניסיונית למבצעית.
גרסת ים חד-מושבית (דגם M).
גרסת ים דו-מושבית (דגם N). גרסה זו בוטלה במהלך שנת2004.
על-פי התכנון אמורחיל האוויר הצרפתי לקבל לידיו בסך הכל 234 מטוסים ואילוהצי הצרפתי אמור לקבל כ-60 מטוסים. למטוס ישנן ארבע גרסאות:
המטוסים בעלי יכולת ההמראה מנושאות מטוסים הם מטוסי קרב חד-מושביים, והם המטוסים המובנים על בסיס דגם M. הם נועדו להפוך למטוסי הקרב היחידים של הצי הצרפתי, והחליפו בשירות את מטוס הקרבווט F-8 קרוסיידר, מטוסי הסיוראטנדר IV ומטוסי התקיפהדאסו ברגואה סופר אטנדר (גם הם מפס הייצור של חברת דאסו). הם כוללים שינויים במנשא הכנפיים ובמבנה המטוס, כולל כן נחיתה מוארך ומחוזק, שלדה מחוזקת,וו עצירה לנחיתה באמצעות כבל עצירה ומערכת אלקטרוניקה מיוחדת המסייעת בנחיתה על נושאות מטוסים.
ראפאל F1 (Rafale F1) – מטוסים מדגם זה היו הראשונים שפותחו והם מיועדים למשימות עליונות אווירית, וכללו רק מטוסים מגרסה M שנועדו כתחליפים דחופים למטוסי העליונות האווירית העיקריים של צרפת בשנות החמישים והשישים, ה-F8 קרוסיידר האמריקאיים. באוקטובר2014 נכנס לשירות המטוס הראשון מן הסדרה המשופרת של דגם זה, הכולל החלפה של מחשב המשימה ותצוגות תא הטייס, כמו גם שינוי של המכ"ם של המטוס, החיווט החשמלי, מערכת האמצעים נגד זיהוי מכ"ם זר ועוד.
ראפאל F2 (Rafale F2) – כולל יכולת נשיאה ושימוש בנשק תקיפה קרקעי מדויק. דגם זה כולל את הגרסה הדו-מושבית B והגרסה החד-מושבית C של חיל האוויר, כמו גם גרסה M של הצי הצרפתי. התוספות העיקריות כוללות מכ"ם המיועד לאיתור מטרה קרקעית בעבור משימות הפצצה מדויקות ומצבי מעקב אחר השטח, נשיאת פצצות מונחות לייזר וטילי שיוט, יכולת נשיאת טילי MICA IR באמצעות חיישן, קישור נתונים מערכת נשיאת דלק רזרבי עבורתדלוק אווירי בין שני מטוסי גרסה M של הצי. החיסרון הגדול בדגם זה הוא אינטגרציה של יכולת מיקוד לייזר עצמאית, וזו הסיבה שבמהלך מבצעים של הראפאל הצרפתי במלחמת אפגניסטן (2001–2021) הוא נאלץ לפעול במשימות משותפות לצד הסופר אטנדר ומיראז' 2000. במהלךהעשור השני של המאה ה-21 החל פיתוח מחודש של הדגם לכדי הדגם הבא בסדרת הפיתוח, ה-F3.
ראפאל F3 (Rafale F3) – מאז 2008, כל מטוסי הראפאל החדשים נבנו בתקן של דגם F3, ורוב המטוסים ששירתו עוד קודם לכן שודרגו אליו. שינויים ראשוניים הוסיפו את היכולת לשאת חימוש בעלראש נפץגרעיני מייצור צרפתי, ואיפשרו לראפאל להחליף את המיראז' 2000N בתפקיד תקיפה גרעינית זה. שינויים נוספים כוללים אינטגרציה מלאה עם מערכת סיור אלקטרונית ופיתוח מחודש של מערכת המכ"ם במטוס. שינויים נוספים הגיעו על סמך הקשיים של הדגמים הקודמים. בוצעה אינטגרציה מלאה עם מעקב הקישור החיצוני שלקבוצת תאלס בדמות מערכת מיקוד לייזר, והמטוסים היו בשירות מבצעי לראשונה במהלךמלחמת האזרחים הראשונה בלוב (2011). המכ"ם של הרפאל עשה קפיצת מדרגה קדימה החל מהסדרה השלישית של הדגם. למכ"ם החדש מאות מודולי שידור/קליטה פעילים, והוא כולל כ-400,000 שורות קוד. זאת בהשוואה לכ-2 מיליון שורות קוד עבור כל חבילת האוויוניקה המקורית של המטוס. שדרוג המערכת של המכ"ם עבור המטוסים הגיע למחיר של בסביבות מיליארדאירו. המכ"ם הוסיף לדיוק של המטוס בתקיפת אוויר-קרקע.
ראפאל F3R (Rafale F3R) – הדגם כולל שיפורים בתוכנה לביצוע שימוש מלא במכ"ם RBE2-AA, אינטגרציה שלטילי אוויר-אוויר לטווח ארוך של מערכת התוכנה Meteor, אינטגרציה של פצצת לייזר חכמה בשילובמערכת ניווט לוויינית, שיפורים למערכת ההגנה העצמית מתוצרת קבוצת תאלס ועוד.
ראפאל F4 (Rafale F4) – ב-2017 החל הפיתוח של הדגם ובו הושם דגש על פיתוח יכולותיו המבצעיות של המטוס בקרבות אוויר ושולבו אמצעי לחימה חדשים.
הסנאט סיכם את עלות תשתית הפיתוח של הראפאל ב-43.56מיליארדאירו לאורך 40 שנה, נכון ל-2011, כאשר עלות הייצור וההחזקה של מטוס ראפאל אחד נעה בין 51 ל-56מיליון אירו. הנתון הזה תאם עבור 286 מטוסים שיוצרו ונכנסו לשירות, והוא בנוסף על כך גם דמה למדד "PAUC" שלהפנטגון, עם הפחתה של עלויות הפיתוח כמו גם רכישות של המטוס מטעם ארצות שקנו אותו. מטרת תוכנית הפיתוח המקורית של הראפאל הייתה להגיע לייצור של 225 מטוסים עד2017.
תוכנית ראפאל חשובה לא פחות לתעשיית התעופה והחלל של צרפת מאשר לתעשיית הביטחון, מכיוון שמטוס הקרב מהווה את לב הפיתוח והמחקר הצרפתי. הראפאל היה אחראי לצעדים משמעותיים בקידום מדעי האלקטרוניקה וההנדסה החשמלית בצרפת, תכנון מנוע, מחשוב, חיישנים וכו'. דאסו, תאלס וסנקמה יצאו החברות המובילות בפיתוח המשותף של המטוס. ובנוסף לחברות הללו היו מעורבים בפיתוח של המטוס למעלה מ-500קבלני משנה. בסך הכל, מוערך כי הפיתוח והתחזוק של המטוס הוביל ליצירה של בסביבות 7,000 משרות ישירות ועקיפות. נכון לספטמבר2013, הוכנסו לשימוש 121 מטוסי ראפאל, ונכון לאוקטובר2014, הסך הכולל עלה ל-133.
מטוס ראפאל נוחת על סיפון נושאת המטוסים האמריקאית USS John C. Stennis.
הראפאל כולל בתוכו מגוון רחב מאוד שלטכנולוגיות חדשות, כולל טכנולוגיותחמקנות ממכ"ם. עם זאת, בתחום זה הוא אינו משתייך לדור החמקן של מטוסי הקרב (כגון ה-F-117 או ה-B-2 האמריקאיים). הוא מצויד בזוג כנפי דלתא בזווית חדה וכן בזוג קנארדים פעילים קדמיים.מערכת בקרת טיסהספרתית ובעלת שתי מערכות גיבוי ספרתיות ועוד שתי מערכות גיבויאנלוגיות, לכל מערכת מקור חשמלי עצמאי. במהלך הייצור נעשה שימוש רב בחומרים מרוכבים כגוןסיבי פחמן וקוולאר, ואף בסגסוגותליתיום-אלומיניום. המטוס מצויד בשני מנועי M88-2 E4 של חברת SNECMA המפיקיםדחף מקסימלי של 75 kN (קילו-ניוטון) כל אחד עם מבער אחורי. המטוס (ככל מטוסי הקרב המודרניים) מסוגל גם לשאתמכלי דלק נתיקים וכן להיותמתודלק באוויר ממטוס תדלוק. עם מכלי דלק נתיקים, יכול המטוס לשאת כעשרת אלפיםליטריםקרוסין. בגרסה הימית קיימת מערכת מיוחדת האוגרת אנרגיה בכן הנסע בעת הבלימה, כך שאנרגיה זו תוכל לשמש את המטוס לאחר מכן על-מנת לסייע לו בהמראה הקצרה מסיפון נושאת המטוסים, ללא צורך להיעזר ב"מקפצה" בקצה מסלול ההמראה.
הראפאל כוללכנף דלתא עם קנארדים מצומדים. מחקר פנימי בדינמיקת נוזלים חישובית הראה את היתרונות הספציפיים של צימוד הדוק בין הכנפיים לקנארדים: הוא מבטיח מטווח רחב של מרכזי כובד במטוס בעבור התאמה לכל תנאי הטיסה, כמו גם חיזוק לכל מעטפת המטוס. תצורת הכנפיים (כנפי הדלתא הצמודות) היא המפתח לביצועי הלחימה של הרפאל: אפילו בזווית התקפה גבוהה, הוא נשאר זריז לחלוטין, וביצועי הטווח שלו במשימות תקיפה עם עומסי נשק כבדים אינם אופייניים למטוס קומפקטי יחסית. מערכת בקרת טיסה דיגיטלית מתקדמת שלטס-על-חוט מספקת יציבות וביצועי תמרונים מיטבי. מערכת בקרת הטיסה מחולקת לשלושה ערוצי תקשורת דיגיטליים וערוץ אנלוגי אחד שעוצב בנפרד, ללא גיבוי מכני.
נעשה ניסיון להפחית את שטח החתך המכ"מי של המטוס על ידי העיצוב ושימוש בחומרים מתאימים.
הראפאל מונע בשני מנועי סילון מסוג טורבו-מניפהסנקמה M88 (Snecma M88). למנוע יחס דחף למשקל גבוה בתחזוקה קלה, אמינות גבוהה ועלויות תפעול נמוכות יחסית. ה-M88 משלב טכנולוגיות מתקדמות כגון דיסקי מדחסים בעלי להבים אינטגרליים ("בליסקים"), מבער בעל רמת זיהום נמוכה עם פליטות ללא עשן, להביטורבינה חד-גבישיים בלחץ גבוה וציפויים מחומרים מרוכבים מסביב למנוע שעומדים בפני לחץ. מנוע M88 מייצר דחף של 4,536 קילו-ניוטון (10,971 פאונד) במצב יבש ו-7,257 קילו-ניוטון (16,620 פאונד) עם מבער אחורי[2].
תוחלת החיים הממוצעת של המנוע בין כל שיפוץ הורחבה, ונצילות המנוע שופרה.
למטוס מכ"ם מדגם RBE2, שפותח על ידי קבוצת תאלס. המכ"ם מסוגל לעקוב אחר מספר רב של מטרות אוויריות, למפות שטחי קרקע ולעקוב אחר מטרות ימיות.
המכ"ם בנוסף גם מתואם עם מערכת מיקוד הלייזר של תוכנת Meteor. המכ"ם מבוסס על מערכת סריקה אלקטרונית פסיבית (Passive electronically scanned array)[3]. זוהי מערכת אלקטרונית שבה ניתן לכוון אתאלומתגלי הרדיו באופן אלקטרוני כדי להצביע לכיוונים שונים (כלומר,מערך מופע), שבה כל רכיבי האנטנה מחוברים למשדר יחיד (כגון מגנטרון, קלסטרון או צינור גל נודד) או מקלט[4].
במטוס מיושמת תפיסת היתוך נתונים מחיישני המטוס השונים. למטוס יכולת הטמעת חימוש חדש ויכולות משופרות לאוויוניקה שלו.דאסו פיתחהממשק טייס המשלב את קונספט השליטה הידנית בג'ויסטיק עם מסכי מגע המוצגים בקסדה וכן תצוגה עילית (HUD).
הראפאל מסוגל לשאת מגוון רחב של סוגי תחמושת. הוא מצויד בבסיסו בתותח GIAT DEFA 30 מ"מ. למטוס 14 נקודות נשיאה לנשק ומערכות (13 בגרסה הימית) עם יכולת נשיאת מטען מרבית של כ-9.5טון.
כמקובל במטוסי קרב חדשים, מצוידתא הטייס בטכנולוגיות מתקדמות כגון: "סטיק" צדדי,תצוגה עילית, מסכיםהולוגרפים במקום מסכים רגילים וכו'. שלוש תצורות עיקריות של מערכות נשק הוגדרו עבור המטוס על ידי צבא צרפת, עם אפשרויות לתצורות נוספות בהתאם לדרישות לקוחות פוטנציאליים אחרים:
תצורת F1 – משמשת את חיל הנחתים ומותאמת למשימות הגנה אווירית.
תצורת F2 – יכולות תקיפה קרקעיות והוספת חיישנים לקרבות אוויר-אוויר (תצורה זו זמינה החל משנת2005).
תצורת F3 – תאפשר גם יכולות תקיפת ספינות אויב, משימות ביון ונשיאת נשק גרעיני. בתצורה זו (שעדיין בפיתוח ואיננה מבצעית) יוחלפו מנועי המטוס בשני מנועים חזקים יותר בעלי דחף של 9.5 טון לכל אחד.
מכ"ם המטוס מאפשר עקיבה אחר כ-40 מטרות ו"לנעול" על 8 מטרות בו-זמנית. בנוסף, המכ"ם יכול לבצע מעקב קרקע ברדיוס של כ-10קילומטר (אם כי במקרה כזה, יוותר על חלק מיכולותיו האוויריות).למטוס מערכת הגנה עצמית מסוג SPECTRA המתריע בפני אנשי הצוות על איום אווירי או קרקעי על המטוס.
18 שנה עברו בין טיסת הבכורה של המטוס לכניסתו לשירות מבצעי פעיל בצבא צרפת (כאמור, ב-2004). בתכנון המקורי, המטוס אמור היה להיכנס לשירות בשנת 1996.
עלות הפרויקט הגיעה לכ-28 מיליארדאירו עבור 294 מטוסים בסך הכל, כ-95 מיליון אירו למטוס.
עלות שעת טיסה: כ-30,000 אירו.
נושאת המטוסים הצרפתיתשארל דה גול נושאת על סיפונה באופן קבוע 9 מטוסי ראפאל שנכנסו לשירות בשנת 2004 בחיל הנחתים. בחיל האוויר, נכנס המטוס לשירות בשנת 2006.
מתוך 294 מטוסים מתוכננים, רק ל-120 מתוכם התקבלה הזמנה רשמית ממשרד ההגנה הצרפתי.
הסיבות לדחיות ולעיכובים הרבים בפרויקט הן כלכליות בעיקרן, בשל עלותו הגבוהה של כל מטוס.
.jpg)
.jpg)
