גרודנו (בבלארוסית:Гро́дна -הְרוֹדְּנָה אוГо́радня -הוֹרַדְּנַה אוГаро́дня -הַרוֹדְּנַה; ברוסית:Гро́дно; בפולנית:Grodno; ביידיש:גראָדנע) היא עיר במערבבלארוס ובירת המחוזהקרוי על שמה. העיר שוכנת על גדותנהר ניימן בסמוך למשולש הגבולות עםפולין וליטא כ-250 ק"מ מערבית לבירהמינסק. לפי אומדן רשמי מתאריך1 בינואר2023 חיו בעיר 358,717 תושבים, מה שהופך אותה לעיר הגדולה ביותר במערב בלארוס ולעיר הרביעית בגודלה במדינת בלארוס כולה (אחרי מינסק,הומל וויטבסק).
בשל קרבתה לפולין, יש בעיר ריכוז גדול שלפולניםקתולים. גרודנו ידועה במרכז רפואיאוניברסיטאי חשוב שממוקם בה.
העיר גרודנו החלה במקור כמבצר קטן ומקום מסחר שנמצא על פרשת דרכים שלנתיבי סחר שונים. עדויותארכאולוגיות ראשונות מתוארכות לסוף המאה העשירית ורישום ראשון בכתובים נמצא משנת 1127. בשנת 1240 נחרבה גרודנו על ידי המונגולים. בשנת1370 סופחו גרודנו וסביבותיה לדוכסות הגדולה של ליטא. על מנת לשקם את המסחר, התירה הדוכסות הקמת קהילהיהודית ב-1389, אשר הייתה אחת הקהילות היהודיות הראשונות בדוכסות. בשנת1441 קיבלה העיראוטונומיה מסוימת בהתאם לחוקי מגדבורג. כאשר התאחדו פולין וליטא לדוכסות הפולנית הליטאית, באיחוד לובלין, הפכה העיר לחלק ממחוז טרקאי. ב-1793 הייתה העיר לבירת מחוז גרודנו.
בשנת1795 סופחה גרודנו ביחד עם פולין לאימפריה הרוסית, עד למלחמת העולם הראשונה. מ-1920 עד1939 הייתה גרודנו חלק מפולין, ולאחר מכן סופחה לבלארוס כחלק מברית המועצות. בתקופתמלחמת העולם השנייה, פרט לגטאות בהם רוכזו יהודי העיר וסביבתה הוקם בעיר גם מחנה שבויים שקיבל את הכינוי[2] סטלאג 324Z.מחנה זה, אף שנועד לשבויים סובייטים, אכלס בתקופות שונות גם יהודים, חלקם שבויי מלחמה וחלקם שהובאו אליו במיוחד. ב-1991, עםהתפרקות ברית המועצות, נהייתה חלק ממדינת בלארוס.
יהודים התיישבו בעיר החל מןהמאה ה-14 על פי רישיון ואיגרת זכויות, שניתנו ב-18 ביוני1389 על ידי הנסיך וויטלנד מליטא. איגרת הזכויות אושררה על ידיקזימיר היגלוני בשנת1444, אולם בנואלכסנדר ביטל את כל זכויות היהודים כשעלה על כיסא נסיכות ליטא ובשנת1495 אף גירשם מהעיר ומכל מחוז גרודנו. בשנת1503, כאשר התמנה אלכסנדר למלך על פולין התיר את חזרת היהודים לגרודנו. המלךזיגמונד הראשון שב והכיר בזכויות היהודים בשנת1547. בתעודה מ-22 במאי 1547 קבעה המלכהבונה ספורצה כי יהודי העיר ישאו ב-17% ממסי העיר, כי יהודים לא יורשו לקנות קרקעות מגויים ללא רישיון מיוחד וכי היהודים יורשו למנותרב. במאות ה-16 וה-17 הייתה קהילת גרודנא אחת משלוש הקהילות המנהיגות את גליל וילנה בוועד ארבע ארצות. הרב נתן שפירא אשכנזי, מחבר הספר "מבוא שערים" על שערי דורא, חתם על ספרו במילים: "אני צעיר הצעירים [...] השוכן [...] פה קהילת העיר הגדולה הוראדנא במדינת ליטא". בשנת1560 נמנו בעיר 60 משפחות יהודיות מתוך 543 המשפחות שבעיר. באותה תקופה היו היהודים מרוכזים ברחוב היהודים, והיה להםבית כנסת ו"בית חולים". המלךסטפאן באטורי (1576–1586) השיב ליהודים את כל זכויותיהם, ובתקופתו גדלה הקהילה ובנתהבית כנסת מפואר אשר נוסד בשנת1578 על ידי הרבמרדכי יפה "בעל הלבוש", אשר החליף את רבי נתן שפירא שנפטר בשנת1577. בית הכנסת נשרף בשנת1599.
דמות מופת בתקופתהגר"א היה הרבאלכסנדר זיסקינד, מחבר הספריסוד ושורש העבודה (נפטר תקנ"ד, 1794), ולאחריו הרבמנחם נחום קפלן מהורודנא (תקע"ב -תר"מ). הספר "תולדות מנחם" מאת ישראל דוד מילר (מיללער) תלמידו של הרב נחום, מספר בדרך אגב על העיר, על הרחובות, על גויים ויהודים בעת זו של תחילת תקופת ההשכלה. עם מלומדי העיר באותה תקופה נמנה גםאברהם יונה יבנין.
בשנת1795, בעת שעברה העיר לידיהאימפריה הרוסית, חיו בעיר כאלפיים יהודים, אשר היוו את מרבית תושבי העיר. בשנת1816 נמנו בעיר 8,422 יהודים לעומת 1,451 נוצרים. בשנת1907 היו בעיר כ-25,000 יהודים לעומת כ-22,000 נוצרים.לאחר הקמת המדינה הפולנית אחרימלחמת העולם הראשונה, היה שיעור התושבים היהודים בעיר יותר מ-40%[3].בין שתי מלחמות העולם פעלה בעירישיבת שער התורה בראשות הרבשמעון שקופ. הפעילות הציונית בעיר הייתה ערה במיוחד ובשנת 1926 היו 18,000 מצביעים למוסדות הציונים מקהילה זו. בוגרי השומר הצעיר יסדו בישראל את קיבוץעין שמר.
בתחילת שנות השואה[4] היו בגרודנו כ-25,000 יהודים – כמחצית מאוכלוסיית העיר.
מרכזגסטפו היה בעיר כבר בספטמבר1941, ובאפריל1942 קיבל קפטן ארלס (Heinz Erreles) את הפיקוד על שישה מחוזות. המפקד בפועל היהאס-אסאונטר-שטורמפיהרר (מקביל לסג"ם) סקוט (Scott), ותחתיו אחראים על הגטאות איש האס-אס שארפיהרר שְטְרֶבְּלוֹ (Streblow) ואנשי אס-אס נוספים. (שטרבלו נידון בסוף המלחמה במשפט בדורטמונד לשש שנותמאסר עלפשעים נגד האנושות. הוא חנק את אשתו והתאבד.)
יהודי האזור רוכזו ב-1 בנובמבר 1941 בשניגיטאות שהרכיבו יחד אתגטו גרודנו. גטו מספר 1, שהכיל כ-15,000 יהודים, היה בעיר העתיקה ובו היה בית הכנסת העתיק של גרודנו. גדר בגובה 2 מטר חצתה חצרות אחוריות בעיר, והכניסה לגטו הייתה רק משער המבצר העתיק. עד לרציחתו ב-1943, שימש בתפקיד ראש היודנראט הראשון (יודנראט אחראי, לעומת יודנראט משתף פעולה) ד"ר בראוור, מנהל בית הספר. חברים נוספים ביודנראט היו עורך הדין שולקס ובאס. אלו טיפלו ברישום היהודים, בהעסקתם ובהקצאת מזון, ועד ל-2 בנובמבר גם ביחידת משטרה בראשות רובינצ'יק. שולקס והסוחר צ'רנק חויבו להביא כמויות קצובות של רכוש יהודי.
גטו מספר 2 שכן על הכביש לסקידל, מצידם השני של פסי הרכבת, בשכונת סלובודקה. בשטח שהיה גדול יותר משל גטו 1, אך פחות בתים, הצטופפו כ-10,000 יהודים. באזור זה שוכנו בעיקר בעלי מלאכה.
ב-2 בנובמבר 1942, עם חתימת הגטו, החלו המשלוחים. חלק מן היהודים הועברו למחנה מעבר לוסוסנה, ליד תחנת רכבת כ-10 ק"מ מחוץ לגרודנו. בינואר ובפברואר 1943 החלו משלוחים גדולים שמטרתם הייתה חיסול גטו 1. במשך חמישה ימים, החל מן ה-18 בינואר 1943 -י"ב עדט"ז בשבטה'תש"ג – נשלחו 10,000 יהודים לאושוויץ.
ב-13 בפברואר (ח' באדר ה'תש"ג, שבתפרשת תרומה) נשלחו 5,000 יהודים לטרבלינקה. הם נלקחו מבתי הכנסת ובתיהם נבזזו. כדי להפחידם ירו הנאצים באופן אקראי לתוך בתי הכנסת, פוגעים במנורות, בשעון ובמתפללים. עד 13 במרץ 1943 הוצאו אחרוני היהודים ה"שימושיים" לביאליסטוק, והגטו שבעיר הוכרז "יודנריין". משלוחים אלו סומנו כ-RSHA, והרציחות תועדו בידי הגרמנים. את התיעוד ועדות לרצח זה של יהודי גרודנו, סקולקה, וולקוביסק ופרוזחני, ניתן לראות במוזיאון אושוויץ.
בגרודנו נותרו רק 12 יהודים שהועסקו בידי הגסטאפו. כולם פרט לאחד נהרגו בעת המתקפה הסובייטית.
ב-1966 הוקמה בעיראשדודישיבת גרודנא - מיסודו של הרביוסף שלמה כהנמן. ישיבה זו מונה כ-500 תלמידים ואברכים, והייתה היסוד לשכונה החרדית הראשונה באשדוד (סביב שכונה זו קמו השכונות החרדיות האחרות באשדוד). ראש הישיבה, הרבדב צבי קרלנשטיין גר בשכונה זו הנקראת "קריית פוניבז'-אשדוד".
כיום ישנה בעיר קהילה יהודית, פעילות יהודית ובית כנסת פעיל. כרב העיר מכהןשליח חב"ד הרב יצחק קופמן, שגם קנה את בית הכנסת המפואר שנבנה בזמנו על ידי הרבמרדכי יפה "בעל הלבושים". בית הכנסת משמש כמרכז ליהדות וכולל בתוכו פעילות מגוונת כמובתי ספר לנוער,מקווה,ספרייה ועוד.
מסקר שנערך בעיר בשנת2005, עלו הממצאים הבאים לגבי הזהות האתנית של תושבי העיר: בלארוסים – 62.3%; פולנים – 24.8%; רוסים – 10.1%;אוקראינים – 1.8%; יהודים – 0.4%; ליטאים – 0.2%;טטארים – 0.2%; אחרים – 0.4%.
%2c_Vilienskaja._%25D0%2593%25D0%25BE%25D1%2580%25D0%25B0%25D0%25B4%25D0%25BD%25D1%258F%2c_%25D0%2592%25D1%2596%25D0%25BB%25D0%25B5%25D0%25BD%25D1%2581%25D0%25BA%25D0%25B0%25D1%258F_(2021)_05.jpg)
