גיל 110 הואגיל שמגיעים אליו בערך אחד מכל 1,000 אנשים שהגיעו לגיל 100.[1] אנשים שמגיעים לגיל 110 חיים בדרך כלל חיים נטולימחלות הקשורות לגיל, עד זמן קצר לפנימשך החיים המרבי לאדם.[2][3]
המונח המתאר אנשים שחצו את גיל 110 הואSupercentenarian.[4]
הקבוצה הגלובלית לחקר גרונטולוגיה(אנ') אוספת נתונים על גילים של אנשים מבוגרים, ומתחזקת בכל עתרשימה של 30–40 האנשים החיים המבוגרים ביותר שגילם מאומת.[5] בהתבסס על שיעור האנשים שגילם מעל 100 שנים שעוברים את גיל 110, שעומד על 0.15% עד 0.25%, החוקרים מעריכים כי אמורים להיות בין 300 ל-450 אנשים חיים שגילם מעל 110 שנים.[6][7]
מחקר שנערך בשנת2010 על ידי מכון מקס פלאנק למחקר דמוגרפי אימת את גילם של 663 אנשים, חיים ומתים, שעברו את גיל 110. המחקר הראה שהמדינות עם המספר הכולל הגבוה ביותר של אנשים המגיעים לגילים כאלו (בסדר יורד) היו ארצות הברית,[8] יפן, אנגליה, צרפת ואיטליה.[1][9]
האדם הראשון בהיסטוריה שגילו אומת ונמצא שהוא בן מעל 110 שנים היה הולנדי בשםחירט אדריאנס בומחארט שנפטר בגיל 111 בשנת 1899.[10] רק בשנות ה-80, הגיל המאומת המבוגר ביותר היה גדול מ-115 שנים.
ברשימתהאנשים המבוגרים ביותר שתועדו, הגבר המבוגר ביותר שגילו אומת היה היפניג'ירואמון קימורה, שנפטר ב-2013 בגיל 116 שנים.[11] האישה המבוגרת ביותר שגילה אומת היאז'אן לואיז קלמן, שנפטרה ב-1997 כשהייתה בת 122 שנים ו-164 ימים.[12]
המונח המשמש לתיאור אנשים שחצו את גיל 110 הוא Supercentenarian. הוא נמצא בשימוש לפחות מאז המאה התשע עשרה.[13][14] המונח המקביל, Semisupercentenarian, משמש לתיאור טווח הגילים של 105–109 שנים.[2]
מונח נוסף שמשמש לתיאור אדם שגילו הרבה יותר מ-100 הוא Ultracentenarian.[15] נוריס מק'וירטר, עורךגינס שיאי עולם, השתמש בו בהתכתבות עם חוקר הגיל א. רוס אקלר ג'וניור ב-1976.
התייחסויות מוקדמות ל-Supercentenarian משתמשות במונח במשמעות "אדם שגילו גדול בהרבה מ-100", אך הסף של 110 שנים ומעלה הוא הקריטריון המקובל אצל חוקרידמוגרפיה.
בעוד שהטענות על גיל מופלג החלו בתקופות מוקדמות בהיסטוריה, האדם הראשון שגילו היה מעל ל-110 שנים שהתקבל על ידי שיאי גינס הוא תומאס פיטרס ההולנדי (לפי הדיווחים, הוא חי בין השנים 1745–1857).[16] לעומת זאת, חוקרים כמו הדמוגרף הצרפתי ז'אן-מארי רובין מחשיבים את חירט אדריאנס בומגארד, שגם הוא מהולנד, כמקרה הראשון שניתן לאימות, שכן הראיות לגבי פיטרס ככל הנראה אבדו. חירט אדריאנס בומגארד חי בין השנים1788-1899.[10]
עדויות קדומות יותר התומכות בכך שהאנגלי ויליאם הילנד הגיע לגיל 112 (לפי הדיווחים, חי בין השנים 1620–1732) אינן עומדות בסטנדרטים הנדרשים על פיספר השיאים של גינס.[17]
מרישומי הכנסייה בנורווגיה, שדיוקם שנוי במחלוקת, עולה כי במהלך המאותה-16 וה-17 חיו מספר בני אדם שחצו את גיל 110 בחלק הדרומי-מרכזי של נורווגיה. הרישומים כוללים את יוהנס טורפ (1549–1664), ואת קנוד ארלנדסון אטון (1659–1770), שניהם תושביאופלנד.
בשנת1902, מרגרט אן ניב שנולדה ב-1792, הייתה לאישה הראשונה שאומתה בוודאות כמי שהגיעה לגיל 110. נכון לשנת2015, מעל ל-1700 איש בהיסטוריה תועדו כמי שחצו את גיל 110.[18] אנשים רבים נוספים טוענים (או שנטען לגביהם) כי הגיעו לגיל 110, אולם רובם לא אוחז בתיעוד תומך הניתן לאימות מלא. מגמה זו משתנה ברבות השנים שכן רבים מהטוענים נולדו לאחר שהחלה סטנדרטיזציה בנושא תיעוד ומרשם לידה במדינותיהם.
מבין הישראלים שחצו את גיל 110, זכו לפרסוםזכריה בראשי וישראל קרישטל, שקיבל את תואר הגבר המבוגר החי בעולם בזמן מסוים, ונפטר בגיל 113.[19] מביןבראשי וקרישטל, רק גילו של קרישטל הצליח להיות מאומת באמצעותתעודת לידה.
מחקר סביב אותם אנשים שמגיעים לגיל 110, מהווה כר פורה להבנה מדעית של הדרכים האפשריות להארכתתוחלת החיים.[5][20][21] ישנם ארגונים ייעודיים העוסקים במחקר מהסוג הזה, דוגמת הקבוצה הגלובלית לחקר גרונטולוגיה ו-Supercentenarian Research Foundation.[22] במאי2021, פורסמה אנליזה הכוללתריצוףגנומי מלא של 81איטלקים שהגיעו לגיל 105 ולגיל 110, בהשוואה לקבוצת ביקורת ובה 36 איטלקים בגיל מתקדם כלשהו.[23]
מחקר שנעשה לגבי תחלואה בקרב אנשים שחצו את גיל 110, מצא כי הם הצליחו לחמוק מהמחלות המרכזיות הכרוכות בהזדקנות (כגוןשבץ, מחלות קרדיו-וסקולריות,דמנציה,מחלת פרקינסון וסוכרת) וכי הסיבה למותם הייתה קשורה בהתשה תפקודית של האיברים והרקמות. כ-10% מבין החוצים את גיל 110 שורדים עד לשלושת החודשים האחרונים לחיים מבלי לחלות במחלות האופייניות לקשישים, וזאת בהשוואה ל-4% מבין החוצים את גיל 105 ול-3% מהחוצים את גיל 100.[24]
על ידי מדידת הגיל הביולוגי של רקמות מאנשים שחצו את גיל 110, חוקרים עשויים להצליח ולזהות את טבעם של אלה המוגנים מפני אפקטי הזדקנות. על פי מחקר שבחן 30 חלקי גוף שונים באישה בת 112 מול קבוצת ביקורת צעירה יותר, הצרבלום מוגן מפני הזדקנות. מקריאת סמן ביולוגיאפיגנטי של גיל הרקמה, המכונה "שעון אפיגנטי", עלה כי היא צעירה בכ-15 שנים מהצפוי אצל נבדקת זו.[25] ממצאים אלו יכולים להסביר מדוע הצרבלום מציג סממנים נויורופתולוגיים מועטים של דמנציה תלוית-גיל, בהשוואה לאזורים אחרים במוח.
מחקרגנומי שבוצע בשנת 2021 זיהה תכונות גנטיות המגינות מפני מחלות תלויות-גיל אצל אנשים שהגיעו לגיל 110, ובפרט וריאנטים אשר משפרים את תיקון ה-DNA. חמישה מבין הווריאנטים נמצאו כמשמעותיים. כמו כן, אצל אנשים שחצו את גיל 110 נמצאה רמה נמוכה מהצפוי שלמוטציותסומטיות.[26]
