גופרית (בלטינית:Sulfur אוSulphur) היאיסוד כימי שסמלו הכימיSומספרו האטומי 16. האלוטרופ הנפוץ של הגופרית הואמולקולה טבעתית המורכבת משמונהאטומי גופרית, והיא מסומלת כ-S8. אלוטרופים פחות נפוצים או יציבים הם למשל טבעות של, או הפולימר
כאשר מחממים גופרית מותכת (גופרית אורתורומבית,גופרית מונוקלינית,נוזל חיוור-צהבהב) מעבר להיתוכה, מתקבלפולימר הבנוי משרשרת אטומי גופרית מקושרים בקשר קוולנטי. מכיוון שמדובר בשרשראות רבות המתערבבות זו בזו נעשית גופרית זו לדביקה, ובזכות האטומים הלא-נורמליים שבקצות השרשרת (שכן הם מחוברים לאטום גופרית אחר רק בצידם האחד), היא מקבלת גווןאדום-כהה. קירור מהיר של נוזל זה יוצר נוזל פלסטי הדומה לגומי. מתיחת הגוף מסדרת את השרשראות הפולימריות זו במקביל לזו עד לגיבושגופרית סיבית.
גופרית היא חומר חיוני לכל היצורים החיים:חומצות האמינוציסטאין ומתיונין מכילות גופרית, ולפיכך כל הפוליפפטידים, החלבונים והאנזימים המכילים את חומצות האמינו הללו – מכילים אותה. ל"גשרי גופרית" (קשרים דיסולפידיים בין שיירי ציסטאין) חשיבות רבה בעיצוב התלת-ממדי של חלבונים ובייצובם. כמה סוגיחיידקים משתמשים במימן גופרתי (H2S) במקוםמים בתור תורםפרוטונים בתהליך פרימיטיבי שמזכיר את הפוטוסינתזה. בנוסף אחד הסוגים שלהם, הם c, מכיל שני אטומים של גופרית.
כריית גופרית מסורתית בהר הגעשאיג'ן, מזרחג'אווה,אינדונזיה. הקיטור הוא למעשה אדימימן גופרי וגופרית דו-חמצנית, והצינורות שעליהם הכורים עומדים מרכזים ומעבים את האדים. ניתן לראות בתמונה את התנאים המסוכנים והקשים של הכריה, הכוללים שהייה בעשן רעיל והיעדר ציוד מגן.
בשנת1930 קיבל האנגלי ל.ל. ויליאמס רישיון לניצול הגופרית מדרום-מזרח לעזה. הוא יסד חברה אנגלית-ערבית בשם "החברה הארצישראלית למכרות גפרית בע"מ" (Palestine Sulphur Quarrie).עד שנת1936 הגיעה התפוקה ל-5,767 טונה. בשנת1938 ירדה התפוקה ל-1,225 טונה. עומק המכרות הגיע ל-20 מטר וריכוז הגופרית הגיע ל-98%. הגופרית נשלחה לשוקימצרים,טורקיה,יוון ו-הודו. מקצתה נמכרה גם בארץ-ישראל ובסוריה. המחירים היו 20–40 לירה ארץ ישראלית לטונה. בימימלחמת העולם השנייה חלה ירידה בתפוקה עד כדי השבתת המכרות. עם הגופרית במכרות נמצאה גם כמות קטנה שלאלום[5].
שריפתפחם ונפט על ידי מפעליתעשייה ותחנות כוח משחררת כמויות עצומות שלגופרית דו-חמצנית (SO2). חומר זה מגיב עם החמצן והמים שבאטמוספירה ויוצר חומצה גופרתית. חומצה זו יוצרתגשם חומצי ולאחר מכן מורידה את רמת החומציות של האדמה ושל מקווי מים. בדרך כלל בדלק תקני הגופרית מזוקקת מדלק המאובנים על-מנת למנוע תופעה זו.
CS2,H2S ו-SO2 מצריכים טיפול מיוחד. אף על פי שגופרית דו-חמצנית בטוחה לשימוש בשימור מזון בכמויות קטנות, בריכוז גבוה היא מגיבה עם לחות ויוצרת חומצה גופריתית שבזמן שאיפה יכולה לגרום לנזק לריאות, לעיניים ולרקמות אחרות.
מימן גופרי הוא רעיל ביותר (יותר מציאניד); תחילה הוא מקהה אתחוש הריח (כך קורבנות פוטנציאליים אינם מודעים לנוכחותו) ולאחר מכן פוגע.
