Movatterモバイル変換


[0]ホーム

URL:


לדלג לתוכן
ויקיפדיההאנציקלופדיה החופשית
חיפוש

גופרית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גופרית
כלור -גופרית -זרחן
O
S
Se
  
 
16
S
 
        
        
                  
                  
                                
                                
   
                     
נתונים בסיסיים
מספר אטומי16
סמל כימיS
סדרה כימיתאל-מתכת
מראה
צהבהב
תכונות אטומיות
משקל אטומי32.065u
רדיוס ואן דר ואלס180 pm
סידור אלקטרונים ברמות אנרגיה2, 8, 6
קונפיגורציה אלקטרונית[Ne] 3s² 3p⁴עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגות חמצון−2, 3, 4, 5, 2, −1, 1, 6עריכת הנתון בוויקינתונים
תכונות פיזיקליות
צפיפות1,960 kg/m3
מצב צבירה בטמפ' החדרמוצק
נקודת רתיחה717.87K (444.72°C)
נקודת התכה388.36K (115.21°C)
לחץ אדים2.65E-20Pa ב-388K
שונות
אלקטרושליליות2.58
קיבול חום סגולי710 J/(kg·K)
מוליכות חשמלית5.0 106{\displaystyle \ 10^{6}}/m·Ω
מוליכות חום0.269 W/(m·K)
אנרגיית יינון ראשונה999.6 kJ/mol
היסטוריה
מגלהאנטואן לבואזיהעריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך גילוי1777עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גופרית (בלטינית:Sulfur אוSulphur) היאיסוד כימי שסמלו הכימיSומספרו האטומי 16. האלוטרופ הנפוץ של הגופרית הואמולקולה טבעתית המורכבת משמונהאטומי גופרית, והיא מסומלת כ-S8. אלוטרופים פחות נפוצים או יציבים הם למשל טבעות שלS6{\displaystyle {\ce {S6}}},S7{\displaystyle {\ce {S7}}} או הפולימר(SS)n{\displaystyle {\ce {(-S-S-)n}}}

הגופרית היאמינרל חיוני בכל היצורים החיים.

תכונות

[עריכת קוד מקור |עריכה]

גופרית היאאל-מתכת,מוצקה בטמפרטורת החדר וצבעהצהבהב.נקודת ההיתוך שלה היא 115.21מעלות צלזיוס ונקודת רתיחתה – 444.72 מעלות צלזיוס.

כאשר מחממים גופרית מותכת (גופרית אורתורומבית,גופרית מונוקלינית,נוזל חיוור-צהבהב) מעבר להיתוכה, מתקבלפולימר הבנוי משרשרת אטומי גופרית מקושרים בקשר קוולנטי. מכיוון שמדובר בשרשראות רבות המתערבבות זו בזו נעשית גופרית זו לדביקה, ובזכות האטומים הלא-נורמליים שבקצות השרשרת (שכן הם מחוברים לאטום גופרית אחר רק בצידם האחד), היא מקבלת גווןאדום-כהה. קירור מהיר של נוזל זה יוצר נוזל פלסטי הדומה לגומי. מתיחת הגוף מסדרת את השרשראות הפולימריות זו במקביל לזו עד לגיבושגופרית סיבית.

צורה בטבע

[עריכת קוד מקור |עריכה]
גופרית

גופרית בצורתה החופשית ניתן למצוא במעיינות חמים ואזורים געשיים במקומות רבים בעולם, במיוחד לאורך "טבעת האש" שלהאוקיינוס השקט. מרבץ משמעותי אחר של מלחי גופרית נמצא לאורךמפרץ מקסיקו. גופרית נמצאת במקומות נוספים בסלעי משקע, למשל במזרח אירופה ובמערב אסיה. מקור גופרית זו הוא בפעולה שלחיידקאנארובי שחי על מינרלי גופרית, במיוחדגבס. מרבצים אלו הם המקור העיקרי של גופרית לארצות כמוארצות הברית,פולין,רוסיה,טורקמניסטן ואוקראינה.

תרכובות גופרית טבעיות כוללות סולפידיםמתכתיים, כמופיריט (ברזל גופרי, FeS2),צינובר (כספית גופרית, HgS),גלניט (עופרת גופרית, PbS),אבץ גופרי (ZnS),אנטימון גופרי (Sb2S3) ועוד.מימן גופרי (H2S) הואגז שאחראי עלריחן שלביצים סרוחות; הוא מופיע בפליטות וולקניות, הידרותרמיות וכתוצאה מפעולת חיידקים.

תפקיד ביולוגי

[עריכת קוד מקור |עריכה]

גופרית היא חומר חיוני לכל היצורים החיים:חומצות האמינוציסטאין ומתיונין מכילות גופרית, ולפיכך כל הפוליפפטידים, החלבונים והאנזימים המכילים את חומצות האמינו הללו – מכילים אותה. ל"גשרי גופרית" (קשרים דיסולפידיים בין שיירי ציסטאין) חשיבות רבה בעיצוב התלת-ממדי של חלבונים ובייצובם. כמה סוגיחיידקים משתמשים במימן גופרתי (H2S) במקוםמים בתור תורםפרוטונים בתהליך פרימיטיבי שמזכיר את הפוטוסינתזה. בנוסף אחד הסוגים שלהם, הם c, מכיל שני אטומים של גופרית.

גופרית נקלטת על ידי צמחים מהאדמה בצורתיוניגופרה (סולפט, SO42-). ראו גם:מחזור הגופרית.

תרכובות ושמות

[עריכת קוד מקור |עריכה]
גביש גופרית

בכימיה, ובמיוחד בכימיה אורגנית, משמשות שתי קידומות לציון גופרית:

היסטוריה

[עריכת קוד מקור |עריכה]
כריית גופרית מסורתית בהר הגעשאיג'ן, מזרחג'אווה,אינדונזיה. הקיטור הוא למעשה אדימימן גופרי וגופרית דו-חמצנית, והצינורות שעליהם הכורים עומדים מרכזים ומעבים את האדים. ניתן לראות בתמונה את התנאים המסוכנים והקשים של הכריה, הכוללים שהייה בעשן רעיל והיעדר ציוד מגן.

גופרית (בלועזית:Sulfur, כנראה משורשהודו-אירופי קדום שמשמעותו "לבעור") ידועה מימי קדם ואף מוזכרת בספרבראשית בהקשר שלמהפכת סדום ועמורה[1].

הומרוס (מחבר האיליאדה והאודיסיאה) הזכיר בכתביו "גופרית מזיקה לצמחים".

התוספתא ושני התלמודים מספרים על שימושים ביתיים ותעשייתיים שונים שהיו לגופרית בימיהם, ואף על אופן כרייתה[2], ומעמיקים בסיבת ריחה החריף[3].

הרופא הירושלמיאלתמימי בן המאה העשירית מתאר מסחר בגופרית מים המלח בארץ ישראל[4].

במאה ה-12 הסינים המציאו אתאבק השרפה, שהואתערובת שלאשלגן חנקתי (KNO3),פחמן וגופרית.אלכימאים נתנו לגופריתסמל אלכימי מיוחד –צלב שבראשומשולש.

ב-1770אנטואן לבואזיה שכנע את הקהילה המדעית שגופרית היא יסוד ולא תרכובת.

ב-1867 התגלתה גופרית במרבץ תת-קרקעי בלואיזיאנה.

בימי השלטון הבריטי בארץ ישראל

[עריכת קוד מקור |עריכה]
ערך מורחב –מחצבות הגופרית בארי

בשנת1930 קיבל האנגלי ל.ל. ויליאמס רישיון לניצול הגופרית מדרום-מזרח לעזה. הוא יסד חברה אנגלית-ערבית בשם "החברה הארצישראלית למכרות גפרית בע"מ" (Palestine Sulphur Quarrie).עד שנת1936 הגיעה התפוקה ל-5,767 טונה. בשנת1938 ירדה התפוקה ל-1,225 טונה. עומק המכרות הגיע ל-20 מטר וריכוז הגופרית הגיע ל-98%. הגופרית נשלחה לשוקימצרים,טורקיה,יוון ו-הודו. מקצתה נמכרה גם בארץ-ישראל ובסוריה. המחירים היו 20–40 לירה ארץ ישראלית לטונה. בימימלחמת העולם השנייה חלה ירידה בתפוקה עד כדי השבתת המכרות. עם הגופרית במכרות נמצאה גם כמות קטנה שלאלום[5].

שימושים

[עריכת קוד מקור |עריכה]

לגופרית שימושיםתעשייתיים. התרכובת החשובה ביותר היאחומצה גופרתית (H2SO4) המכונה גם "סוס העבודה שלהתעשייה הכימית". חומצה גופרתית מופקת בארצות הברית בכמויות גדולות יותר מכלכימיקל אחר. לגופרית שימוש בייצורסוללות,דטרגנטים,גומי (הטיפול בגופרית נקראגיפור),גפרורים,אבק שרפה,זיקוקים ודשניזרחן; היא משמשת כחומר משמר ביין,חומר קוטלפטריות, וחומר להלבנתנייר. לנתרן אואמוניוםתיוסולפט שימוש בתור חומר מקבע בצילום. למלח אנגלי (מגנזיום גופרתי, MgSO4·7H2O) שימוש ברפואה בתור חומרמשלשל וכתוסף דישון לצמחים.

סביבה

[עריכת קוד מקור |עריכה]

שריפתפחם ונפט על ידי מפעליתעשייה ותחנות כוח משחררת כמויות עצומות שלגופרית דו-חמצנית (SO2). חומר זה מגיב עם החמצן והמים שבאטמוספירה ויוצר חומצה גופרתית. חומצה זו יוצרתגשם חומצי ולאחר מכן מורידה את רמת החומציות של האדמה ושל מקווי מים. בדרך כלל בדלק תקני הגופרית מזוקקת מדלק המאובנים על-מנת למנוע תופעה זו.

אמצעי זהירות

[עריכת קוד מקור |עריכה]

CS2,H2S ו-SO2 מצריכים טיפול מיוחד. אף על פי שגופרית דו-חמצנית בטוחה לשימוש בשימור מזון בכמויות קטנות, בריכוז גבוה היא מגיבה עם לחות ויוצרת חומצה גופריתית שבזמן שאיפה יכולה לגרום לנזק לריאות, לעיניים ולרקמות אחרות.

מימן גופרי הוא רעיל ביותר (יותר מציאניד); תחילה הוא מקהה אתחוש הריח (כך קורבנות פוטנציאליים אינם מודעים לנוכחותו) ולאחר מכן פוגע.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור |עריכה]
מיזמיקרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון:גפרית
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף:גופרית

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור |עריכה]
  1. ^כשר, מנחם מנדל, 1895-1983.,חומש תורה שלמה, והוא תורה שבכתב עם באור תורה שבעל פה, חִבור כולל את פרושי התורה... עד סוף זמן האמוראים והסבוראים ותחלת זמן הגאונים... בתרגומים, בפשט, בהלכה, באגדה... נסדר על כל פסוק, תבה ואות שבתורה..., דפוסים שונים, תרפ"ז-תשנ"ב
  2. ^תלמוד בבלי,מסכת כתובות,דף ע"ט, עמוד ב'
  3. ^פסיקתא זוטרתא, בראשית, י"ט
  4. ^זהר עמר וירון סרי, הפקת מחצבים מאזור ים המלח במאה העשירית על פי אלתמימי,אריאל 144-143, תשס"א, עמ' 98-91
  5. ^יוסף ברסקי,הידעת את הארץ - ארץ הנגב, הוצאתהקיבוץ המאוחד,ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ-ישראל, מהדורה רביעית, תשט"ז, 1956, כרך ב', פרק ב': "ארץ הנגב וסיכוייה", פרק משנה כ"ג: "אוצרות הטבע, מפרץ אילת ועתידו של הנגב", עמוד 188
הטבלה המחזורית
HHe
LiBeBCNOFNe
NaMgAlSiPSClAr
KCaScTiVCrMnFeCoNiCuZnGaGeAsSeBrKr
RbSrYZrNbMoTcRuRhPdAgCdInSnSbTeIXe
CsBaLaCePrNdPmSmEuGdTbDyHoErTmYbLuHfTaWReOsIrPtAuHgTlPbBiPoAtRn
FrRaAcThPaUNpPuAmCmBkCfEsFmMdNoLrRfDbSgBhHsMtDsRgCnNhFlMcLvTsOg
מתכות אלקליותמתכות אלקליות-עפרוריותלנתנידיםאקטינידיםמתכות מעברמתכות מעבר עמידותמתכות למחצהאל-מתכותהלוגניםגזים אציליםתכונות כימיות לא ידועות
בקרת זהויותעריכת הנתון בוויקינתונים
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=גופרית&oldid=40964190"
קטגוריות:
קטגוריות מוסתרות:

[8]ページ先頭

©2009-2025 Movatter.jp