האי יושב לראשונה בסביבות שנת 2000 לפנה"ס על ידי אנשים ממוצאאוסטרונזי שהגיעו מאסיה.האי גואם התגלה לראשונה לאירופאים על ידיפרדיננד מגלן בשנת1520.ממלכת ספרד טענה לשליטה בו החל ממסעו שלמיגל לופס דה לגאספי ב-1565 ומאז היה האי טריטוריהספרדית עד לכיבושו על ידי ארצות הברית כחלק ממלחמת ארצות הברית–ספרד בשנת1898. בעקבות המגע עם האירופאים התחוללה באי מגפתאבעבועות שחורות ב-1688 שהקטינה מאוד את האוכלוסייה הילידית. האי היה נקודה חשובה להתרעננות במסעותהגליאון של מנילה בין מנילה למקסיקו וכדי להגן עליו הספרדים הקימו באי מבצר. לאחר שהאי נמסר לארצות הברית ב-1898 נשלחה אליה האונייהUSS יוסמייט(אנ')[6], ואנשיה הקימו בסיס שלצי ארצות הברית ומחנה שלהנחתים. מאז 1898 נמצא האי בשליטת ארצות הברית. ב-8 בדצמבר1941, מיד לאחר ההתקפה היפנית על פרל הארבור, נשלחו כוחות יפניים מאיי מריאנה הצפוניים לצורך כיבוש גואם שתחת שליטת ארצות הברית והעבירו חלק מבני האיים אתם.הכיבוש הסתיים בקרב על גואם בין ה-21 ביולי ל-10 באוגוסט 1944 שבו הצליחו האמריקאים, לאחר מערכה קשה, להשתלט מחדש על גואם (החייל היפני האחרון נכנע רק ב-1972). יום הפלישה האמריקאית ביולי 1944 נקבע כיום העצמאות של האי. האמריקאים הקימו באי בסיס חיל אוויר גדול שנקרא היוםבסיס חיל האוויר אנדרסן(אנ').
ב-1950 הוסדר מעמדו של האי בחקיקה אמריקאית שהקימה את מוסדות השלטון האזרחיים באי (Guam Organic Act of 1950).
בראשות השלטון עומדמושל שנבחר על ידי תושבי האי אחת לארבע שנים, לצדמועצה מחוקקת המונה 15 חברים הנקראים סנאטורים. חברי המועצה נבחרים אחת לשנתיים על ידי תושבי האי.
הכלכלה באי מבוססת בעיקר על פעילותו שלצבא ארצות הברית ועלתיירות - מיליון תיירים פוקדים את האי מדי שנה, וכ-33% מכוח העבודה מועסקים בענף זה. 11% משטח האי משמש לגידוליםחקלאיים, ובנוסף קיים גידול שלבקר וחזירים.
אורכו של גואם הוא 50 ק"מ ורוחבו 6 עד 19 ק"מ, ושטחו 549 קמ"ר (שלושה רבעים מגודלה שלסינגפור). גואם הוא האי ה-32 בגודלו של ארצות הברית. זהו האי הדרומי והגדול ביותר בארכיפלגאיי מריאנה, כמו גם הגדול ביותר במיקרונזיה כולה.
אקלים האי הוא טרופי-ימי, קיימיםלחות וחום לאורך כלעונות השנה ללא שינוי בטמפרטורות הממוצעות.גשמים יורדים בכל השנה, ומדי פעם פוגעות באי סופותטייפון.כמות המשקעים העונתית הממוצעת עומדת על 2,300 מ"מ.
