| תג החטיבה, דגל החטיבה | |
| "גולני שלי" | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| שיוך | |
| סוג | חטיבתחי"ר סדירה |
| בסיס האם | מחנה שרגא |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 22 בפברואר1948 – הווה (77 שנים) |
| מלחמות | מבצע עופרת יצוקה מלחמת חרבות ברזל |
| נתוני היחידה | |
| ציוד עיקרי | נשק אישי:M4A1 פלאט-טופ[1] נשק קל נוסף:מאג,נגב,M2 בראונינג,M24 SWS,ברק 338.נשק נ"ט:M-72 לאו,מטאדור (רקטה), טיליספייק,קשת (מרגמה),עוקץ פלדה. נגמ"ש:נמ"ר. |
| פיקוד | |
| יחידת אם | עוצבת געש |
| יחידות בת |
|
| דרגת המפקד | |
| מפקד נוכחי | עדי גנון |
| מפקדים | מפקדי החטיבה |

חטיבת גולני (חטיבה 1) היאחטיבתחיל רגלים סדירה בצה"ל שהשתתפה בכלמלחמות ישראל. החטיבה משתייכת לפיקוד הצפון, נמצאת תחת פיקודה שלעוצבת געש (אוגדה 36).
חיילי חטיבת גולני חובשיםכומתהחומה עםסמל חיל הרגלים ונועלים נעליים שחורות. הצבע החום מסמל את הלוחמים הראשונים של החטיבה שהיו עובדי אדמה שגויסו.דגל החטיבה הוא בצבעיירוק וצהוב המסמל את שטחי הלחימה, גם בצפון וגם בדרום. סמלה של החטיבה, הנמצא גם עלתג היחידה, הואעץ זית בעל שורשים עמוקים ביותר, שעוצב על ידידוד אלף.[2][3] זאת, אף על פי שההשראה לציור העץ הייתה ככל הנראה של עץאלון.[4][5] בשנת1979 ניטע עץ זית על יד "קירות הזעקה" במוזיאון גולני.
מחטיבת גולני צמחו הרמטכ"ליםמרדכי גור,משה לוי,גבי אשכנזי וגדי איזנקוט שהיו אף מפקדי החטיבה.מאיר עמית ראשהמוסד היה מג"ד ומח"ט בחטיבה. מפקדים רבים בחטיבה כמואברהם יפה,משה פלד,אריאל שרון,רחבעם זאבי,יונה אפרת,אורי שגיא,יקותיאל אדם,משה קפלינסקי,אמיר דרורי,יאיר נוה,תמיר ידעי,רסאן עליאן,שלומי בינדר,שי קלפר ועוד הפכו לאלופים בצה"ל.

חטיבת גולני הוקמה ב-22 בפברואר1948[6] על ידי ארגוןההגנה, יחד עםחטיבת כרמלי, בעקבות פיצולה שלחטיבת לבנוני, אשר הוקמה בשנת1947 והייתה מופקדת על הגנת צפון הארץ.[7] חטיבת גולני, בפיקודו שלמשה מן, הופקדה על האזור הצפון-מזרחי, וחטיבת כרמלי הופקדה על האזור הצפון-מערבי. בקיץ 1948 החליףנחום גולן את מן בפיקוד על החטיבה, כאשר למספר שבועות בתווך שימש בתפקידמישאל שחם.
במבוא לספר "אילן ושלח" כתב נחום גולן:
...צמחנו בנוף הגלילי ובמישורי העמקים, ובמרחבי הנגב הרחבנו אופקים – התבגרנו. ההתישבות בעמקים ובגליל היא שנתנה לחטיבה את צביונה וחותמה המיוחד, וממנה ספנה את ערכיה, כי על-כן, הייתה החטיבה כפרית באופיה ונאמנה לערכים שינקה בגושי התישבות אלו. צינוה תכונותיו של עובד-האדמה ויושב-הכפר: עקשנות, צמידות למשימה, שורשיות והשקט...סביב אנשי-ההתיישבות התלכדו בחורים מן העיר והמושבה (ביניהם שומרי מסורת לא מעטים), ואנשי גח"ל ומח"ל – כולם נתערו ונתמזגו בתוכה...בחורות לא מעטות שירתו ביחידות החטיבה בתפקידים שונים, ומהן רבות אשר פעלו כבחורים לכל דבר – כקשריות או כחובשות קרביות..."
כחטיבת חי"ר סדירה השתתפה חטיבת גולני בכלמלחמות ישראל, ונפלו בחלקה קרבות קשים ביותר.

חטיבת גולני השתתפה בקרבות הבלימה בעמק הירדן מולצבאותסוריה,לבנון,ירדן ועיראק. במהלךקרבות עשרת הימים ביולי 1948 השתתפה החטיבה במבצע דקל לשחרורהגליל המערבי וכיבושנצרת. בשלהי אוקטובר 1948 השתתפה במבצע חירם לסילוק "צבא ההצלה" שלפאוזי קאוקג'י מצפון הארץ והגליל. בנובמבר 1948 הועברה החטיבה לחזית הדרום כשהיא מתמקמת במחנה ג'וליס, והשתתפה במבצע אסף לסילוק נקודות אחיזהמצריות בנגב המערבי ובמבצע חורב, שבו נהדפו כוחותצבא מצרים מאדמת ישראל. גדוד גדעון 13, גדוד הפשיטה 19, שתי סוללותתותחי שדה, סוללתתותחי נ"ט ומחלקת הנדסת שדה של החטיבה השתתפו בכיבושהערבה ומפרץ אילת במבצע עובדה בסיוםמלחמת העצמאות.
בלילה שבין22–23 דצמבר1948, במסגרת "מבצע חורב" לשחרורהנגב, נערך אחד הקרבות הידועים של החטיבה על ידי גדוד גדעון –קרב משלט 86. התקיפה של הכוחות המצריים ברצועת עזה הייתה חלק ממבצעהטעיה נרחב. התוכנית כללה תקיפה רצועה אך למעשה כוחותצה"ל נעו דרךרביבים לניצנה כדי לשחרר את הנגב. בחצות תקף גדוד גדעון 13 את מוצב 86 המצרי אשר נמצא כשני קילומטר מזרחית למסילת הרכבת בדרך ביןח'אן יונס לעזה. הקרב נערך בגשם עז ובמהלך הלילה הצליחו לוחמי הגדוד לכבוש את המוצב. עקב הגשמים העזים הוצפו הנחלים באזור ומנעו את הגעת שיירת התגבורת והאספקה. בבוקר פתחו המצרים בהתקפת נגד משולבת של חי"ר, שריון וארטילריה. לוחמי גדוד 13, שהיו מצוידים ברובים ובמקלעים מסוג "בזה" בלבד, נלחמו בגבורה עד להוראה של מפקד חזית הדרוםיגאל אלון על נסיגה מהגבעה. במהלך הקרב נהרגו 29לוחמים, 10 נותרו בגדר נעדרים ו-35 לוחמים נפצעו.

בתחילת 1949, כחלק מארגון מחדש של צה"ל, הוקם בחטיבה גדוד 103 על בסיס גדודים 51 ו־152 ממחוז השפלה וגדוד 103 של מחוז הגליל. גדוד 19 המשוריין היה לעתודה מטכ"לית. במאי 1949 הועבר גדוד 103 מהחטיבה לחטיבת הראל (10) כגדודמילואים שקלט את משוחררי החטיבה.[7]
באוגוסט 1949 נקבעה החטיבה כחטיבה הסדירה בפיקוד הצפון.[7]
בעקבות פירוקחטיבת גבעתי (5) ב־1956 הועבר גדוד 51 לחטיבת גולני, שהפכה לחטיבת החי"ר הסדירה היחידה, לצדחטיבת הצנחנים (35) וחטיבת השריון 7.


עם פתיחת המלחמה ב-5 ביוני1967 נכנסו יחידות החטיבה, בפיקודו אל"םיונה אפרת, לתקופת המתנה מתוחה בצפון, שבה הם התאמנו והתכוננו לפקודת הצטרפות ללחימה. ביום השני ללחימה נקרא גדוד "אריות הגולן" (גדוד 17), יחד עם פלוגת הסגל של בסיס הטירוניםבא"ח 1, להילחם תחת פיקוד חטיבת שריון בפריצה לעיר שכם וכיבושה. בשבוע הראשון של הלחימה נכנסה פלוגת הפלחה"ן יחד עם גדוד 12, לג'נין וטובאס. לאחר סיום הקרבות הוחזרה החטיבה לגזרה הסורית.
ביום החמישי למלחמה,9 ביוני, עם כניסתהחזית הסורית למהלך המלחמה, יועדה החטיבה לאחד משני מאמצי ההבקעה העיקריים בצפוןרמת הגולן – כיבוש מערך המוצבים הסוריים בין קו הגבול לכפר זעורה. בגלל מצוקתזחל"מים נשארגדוד "גדעון" כעתודה כללית בידי המח"ט, על-פי התוכנית החטיבתית להבקעת המערך הסורי בצפון הגולן "וניצול הצלחה" להרחבת המאחז מזרחה (למתחם זעורה) וצפונה (למתחם הבניאס).
תוכנית הקרב הייתה: גדוד 12 "ברק" (בפיקודו שלמוסא קליין) על גביזחל"מים ומתוגבר בפלוגתטנקים מחטיבה 37יכבוש באיגוף ממזרח אתתל פאחר ואת בורג' בביל, לאחר מכן יסייע באש לכיווןתל עזזיאת ויהיה מוכן לפעולה בבניאס,עין פית ותל חמרה. גדוד 51 "הבוקעים הראשון" (בפיקודו של בני ענבר) עם מחלקת טנקים יכבוש את מוצב בחריאת, תל עזזיאת וחירבת סודה. גדוד 13 "גדעון" (בפיקודו של פנחס נוי) הוצב בעתודה ומוכנות לכבוש את אזור הבניאס.גדוד 334, גדוד מרגמות מתנייעות 120 מ"מ, היה חלק אורגני של חטיבת גולני במלחמת ששת הימים. המג"דאלי עשת היה בחפ"ק החטיבתי בעת תקיפת הרמה והגדוד נתן סיוע ארטילרי.
המהלך התפתח לקרב תל פאחר, שבו נכבש המוצב הסורי בתל פאחר לאחר חמש שעות של לחימה. גדוד 12 ספג אבדות כבדות: 34 הרוגים, כולל המג"ד סא"למשה קליין וקצינים אחרים, ופצועים רבים.
גדוד 51 היה אמור להתחיל בהתקפה עלתל עזזיאת רק לאחר כיבושתל פאחר, אולם בשעה 15:47, עוד במהלך הקרבות בתל פאחר, הורה המח"טיונה אפרת לגדוד 51 להתחיל בהתקפה. הקרב התנהל כמתוכנן ובשעה 17:06 דיווח הגדוד כי כבש את תל עזזיאת. עוד קודם נכבשו מוצב בחריאת שהתגלה כנטוש, וח'רבת א-סודה. לגדוד 51 היה הרוג אחד וכמה פצועים.
בלילה שבין 9 ו-10 ביוני הוטל על החטיבה לכבוש את אזור הבניאס: גדוד 51 נשלח לתפוס את מחנות הבניאס ומבנה המשטרה וגדוד 13 הופנה לתפיסת הכפר בניאס. עד בוקר שבת השלימה חטיבה 1 את משימתה וכבשה את אזור הבניאס ללא התנגדות. בהמשך היום נעה החטיבה בתנועה מהירה לתוך הרמה כדי להספיק לתפוס כמה שיותר שטח עד כניסת הפסקת האש לתוקף. גדוד אחד של החטיבה נע יחד עםחטיבה 45 לכיוון מסעדה ונערך באזור עד הערב. שאר החטיבה התקדמה לכיווןקוניטרה, ומג"ד 13, פנחס נוי, הניף אתדגל ישראל מעל בניין הכוחות הסורים בצפון הרמה.
ב-12 ביוני הונחת כוח מגדוד 13 של חטיבה 1 על שלוחה של החרמון בגובה 2,224 מטרים ותפס אותה ללא קרב.
ימים ספורים לאחר המלחמה, ב-15 ביוני1967 נהרגו 11 לוחמים מגדוד 13 כאשר נכנסו לבונקר ממולכד בבית המכס העליון ברמת הגולן.

עם תום מלחמת ששת הימים החלהמלחמת ההתשה אשר נמשכה כשלוש שנים לאורך החזית המצרית, הירדנית, הסורית והלבנונית. חטיבת גולני על כל יחידותיה השתתפה בלוחמה בכל הגזרות. כוחות החטיבה פעלו במשימות ביטחון שוטף במרחב רמת הגולן בגזרת עמק הירדן שהחלה להיות כר נרחב לפעילות חבלנית ובגזרת הלבנון – הפתחלנד. בחזית תעלת סואץ החזיקו חיילי החטיבה את קו המוצבים לאורךתעלת סואץ. בכל הגזרות, כולל השנים שלאחר הסכם הפסקת האש עם מצרים, ביצעה החטיבה מאות פשיטות ומבצעים, בהם:
ערבמלחמת יום הכיפורים החטיבה התכוננה לטקס 25 שנה להקמתה בפארק הירקון. גדוד גדעון 13 בפיקודו של זאב אורן (אונגר) החזיק שישה מוצבים בצפון רמת הגולן תחת פיקודחטמ"ר 820. מרבית המוצבים החזיקו מעמד תחת המתקפה הסורית, למעטמוצב החרמון שנכבש לאחר קרב קשה. עם תחילת המלחמה החלה החטיבה בהתארגנות מהירה ועלתה לסייע בבלימה של הכוחות הסורים וניסיון לכבוש את החרמון לאחר נפילתו, גדוד ברק 12 והסיירת סייעו לגדוד גדעון בכוח אדם ואספקה.אלישיב שמשי בספר "ולא אשוב עד כלותם" מתאר את עמידתם של המוצבים הצפוניים 104 ו-105 בפיקוד גבי אופיר, מפקד פלוגה ג' של גדוד גדעון בפני המתקפות העזות של כוחות חיל רגלים ושריון, כך עמידתו שלאלימלך אברהם מפקד מחלקה במסייעת של גדוד גדעון אשר עמד יחד עם לוחמיו במוצב פורטוגל 107 בהתקפות בלתי פוסקות החל מהיום הראשון ללחימה ועד לסיום קרבות הבלימה ב-9 באוקטובר. שלושה מחיילי המוצב קיבלוצל"שים על תפקודם. גדוד ברק 12 סייע במהלך הקרבות באספקות, שמירה על צירי התנועה, אבטחה של נפח ובלימה של כוחות סורים אשר חדרו מעבר למוצבים. בקרב עמק הבכא ב-9 באוקטובר חברו לוחמי גדוד ברק לפלוגת הסיור שלחטיבה 7 שבלמו חדירת כוחות קומנדו סורים לאזור יער אודם (יער מסעדה),בוקעאתא והר ורדה. במהלך הקרב נהרגו 24 מלוחמי הפלס"ר ו־7 מלוחמי גדוד ברק בהם מפקד הגדוד יעקב שחר.
החטיבה השתתפה בניסיון הישראלי הראשון לכיבוש החרמון במלחמת יום הכיפורים, בקרבות באזור ה"מובלעת" ובמבצע קינוח – כיבוש החרמון על ידי צה"ל בסוף מלחמת יום הכיפורים.[22][23] פלוגת המילואים של הפלחה"ן נלחמה בגזרה הצפונית של רמת הגולן, השתתפה בכיבושחאדר למרגלותהחרמון,בית ג'ן ומזרעת בית ג'ן, וכן שימשה ככוח סיור, פינוי ובדיקת צירים של החטיבה. כמו כן עזרו כוחות הפלוגה בליווי שירות אספקה, בבדיקה וניקוי של מעברי מים ממולכדים, בדיקתבונקרים ומחסני תחמושת ממולכדים, בפיצוץטנקי אויב,מיקוש השטח המפורז ביןישראל לסוריה, וכיבושהחרמון הסורי במקביל לכיבוש החרמון הישראלי.
חטיבת גולני השתתפה במבצע יונתן לשחרור בני הערובה מאנטבה שבאוגנדה ב-4 ביולי1976.
בליל14 במרץ1978, שלושה ימים לאחרפיגוע כביש החוף יצא צה"ל למבצע ליטני וכבש את אזורדרום לבנון דרומית לנהר הליטני. חטיבת גולני בפיקוד אמיר ראובני, פעלה במבצע כחלק מעוצבת געש. גדוד 13 כבש את העיירהאל חיאם וגדוד 12 (ברק) כבש את תל דהור ותל עכוש. החטיבה כבשה את הציר מע'נדוריה מערבה והרגה כשנים עשר מחבלים. כוחות צה"ל כבשו בתחילה רצועה ברוחב של כ-10 קילומטרים ולאחר מכן הגיעו לנהר הליטני, ועסקו בהשתלטות על הכפרים שבדרום לבנון. ב-21 במרץ, הורהשר הביטחון,עזר ויצמן, לכוחות צה"ל להתחיל בנסיגה לקו הגבול הבין-לאומי. בפועל נמשכה נסיגה זו כשלושה חודשים והסתיימה בחודש יוני. כתוצאה מהמבצע נוצרה מציאות חדשה בדרום לבנון.אש"ף נדחק אל מעבר לנהר ליטני ונוצרו שני בלמים – הבלם הראשון היה כניסת כוח ההתערבות הבין-לאומי מטעם האו"ם, והבלם השני – מובלעת בדרום לבנון נשלטה על ידיסעד חדאד. לארגוני הטרור הפלסטינים היו כ-300 הרוגים.

במהלךמבצע שלום הגליל נטלו חיילי החטיבה חלק מרכזי בלחימה, (כוללכיבוש מבצר ה"בופור"), וכן באחזקת המוצבים ברצועת הביטחון לאחר סיומה.
בשבועות הראשונים של המלחמה השתתפה חטיבת גולני בשלושה קרבות קשים: הראשון במחנה הפליטיםעין אל-חילווה, השני בכפר סיל שהשקיף על העירביירות ליד שדה התעופה כאשר כל כניסתו של צה"ל לביירות הייתה תלויה בכיבושו. השלישי היה חילוץ יחידת המילואים669 שנלכדה במנצוריה:

במלחמה השתתפה הפלנ"ט בכיבוש כפר סיל, בסיוע כוחות שריון. במהלך שהות צה"ל ברצועת הביטחון איישו הלוחמים עמדות של טיליעורב במוצבים השונים, או שיצאו למארבים רגליים כשהם נושאים את מערכת הטיל על גבם. פלוגת החה"ן פוצלה לשניים: כוחמ"פ החה"ן יחד עם חיילי גדוד 51 וחלק מלוחמי הסיירת חצו את נהר הליטני והשתתפו בכיבוש מבצר הבופור ויעדי מחבלים השולטים בסביבתו, ולאחר מכן בכיבוש וטיהורא-נבטיה. הכוח השני של היחידה נע לכיוון א-נבטיה, וביצע חסימות על צירי הבריחה האפשריים של המחבלים מכיוון מערב וצפון.
במחצית השנייה שלשנות השמונים, תחת פיקודם שלאמיר מיטל ולאחריוארז גרשטיין,[24] ביצעה סיירת גולני סדרה ארוכה של פעולות יזומות רבות בגזרתלבנון והגיעה להישגים מבצעיים רבים.[25]
בשנת 1994 נחטף חייל הפלנ"טנחשון וקסמן על ידי מחבליחמאס ונהרג מאוחר יותר בקרב החילוץ הכושל.
אסון השרפה בוואדי סלוקי – ב-26 באוגוסט1997, כוח מגדוד 13 יצא לפעילות מבצעית בנחל סלוקי שבגזרה המזרחית של רצועת הביטחון בדרום לבנון. הלוחמים נתקלו בחוליית מחבלים, אשר את חלקם הצליחו להרוג, אך שרפה שפרצה בשדה הקוצים בו היו גבתה את חייהם של חמישה לוחמים. שישה לוחמים נוספים ובהם מפקד הכוח נפצעו.
במהלךהאינתיפאדה השנייה ביצעה חטיבת גולני מבצעים ביהודה ושומרון. בסוף חודש נובמבר 2001 לאחרהפיגוע בקו 823 בצומת מחנה 80 בו נהרגו שלושה אזרחים ישראלים הופעלה החטיבה לראשונה ביהודה ושומרון, במרחבמחנה הפליטים ג'נין שממנו יצאו המפגעים והתבצעה מ-30 בנובמבר עד 1 בדצמבר בשולי העיר ג'נין ומחנה הפליטים הסמוך.[26]
ב-10 בפברואר 2002 פעלו הפלס"ר, בפיקוד סא"לרון וייזל, והפלנ"ט, בפיקוד רס"ןיואב ירום, בפיקוד המח"ט, בעיירה מסאכן שעבייה הסמוכה לשכם במטרה לאתר מעבדות ייצוררקטות,[27]יחידת דובדבן פעלה במקביל בכפרבלאטה.
ב-27 בפברואר אישר הדרג המדיני לחטיבת גולני את השלב הראשון של ההשתלטות על מחנה הפליטים ג'נין. הפקודה אישרה: "כיתור וביצוע פטרול משוריין לגירוי ופגיעה בחמושים ללא כניסה למחנה הפליטים ג'נין". הנחייתחטיבת המבצעים, לבצע רק את השלב הראשון של המבצע (כיתור מחנה הפליטים), לא הגיעה למח"ט גולני, ולאחר שכבר החלו כוחות החטיבה לנוע לכיוון ג'נין במטרה לתפוס את השטחים השולטים ולהיכנס לתוך פאתי מחנה הפליטים, הורה הרמטכ"ל לעצור את התקדמות הכוחות.[28]
בליל 28 בפברואר, במקביל לכניסתם של כוחות מחטיבה 35 ומחטיבת הנח"ל לבלאטה, נכנס כוח גולני למחנה הפליטים ג'נין. בחילופי האש בגזרת גדוד 51, נהרג חייל מפלוגת הנ"ט, ומ"פ א' מהגדוד נפצע קשה. בחצות למחרת, לאחר השלמת ההשתלטות על המחנה וביצוע סריקות יצאו הכוחות משטח מחנה הפליטים על גבירק"ם והתמקמו בשטחים השולטים. ב-4 במרץ פשטו כוחות החטיבה על מחנה הפליטים, הציבו מארבי צלפים בפאתי המחנה ולמחרת יצאו מהמחנה תוך שהם ממשיכים לכתרו. במבצע נהרגו 21 מחבלים ונפצעו כ־140, יותר משליש מהם נפגעו מירי ממארבי צלפים. לא נפגעו מבוקשים בכירים, שכנראה נמלטו לעיר ג'נין.[29]
צה"ל והתקשורת הישראלית ראו את שני המבצעים, של הצנחנים וגולני, בהם נכנסו הכוחות ללב מחנות הפליטים שנחשבו "קשים" עם מעט נפגעים – כהצלחה גדולה.[30]
בתחילת חודש מרץ קיבלה החטיבה את המשימה להשתלט עלטולכרם ועל מחנה הפליטים הסמוך לה. הרעיון המבצעי היה להשתלט בשלב ראשון על העיר, לדחוק את המחבלים למחנה הפליטים ובשלב שני לכתר את המחנה ולטהרו. המבצע החל בלילה שבין 6 ו-7 במרץ כאשר גדוד 51 נכנס על גבי רק"ם לעיר והניס את החמושים למחנה הפליטים. גדוד 12 נע לתוך מחנה הפליטים מצפון ופלוגה מיחידת אגוז והגדס"ר מדרום (שני הכוחות בפיקוד הסמח"ט). התקדמות גדוד 12 והגדס"ר במחנה הפליטים הייתה איטית ובמהלך אותו יום נהרג חייל מיחידת אגוז. גדוד 51 אשר השלים את משימתו, העביר בצהרי היום את האחריות על העיר לגדוד 9 (חטיבה 401) ושתי הפלוגות של הגדוד 51 נכנסו אף הן ללחימה במחנה הפליטים כסיוע לתנועת גדוד 12 והגדס"ר. עד לבוקר ה־8 במרץ הוכרע הקרב, מאות מתושבי המחנה נכנעו וחלקם הועברו לחקירה בשב"כ, נפגעו תשתיות הטרור והושמדו שתי מעבדות נפץ ו־15 רקטותקסאם אשר התגלו בסריקות.[31]
ב־10 במרץ אישר הרמטכ"ל תוכנית להידוק הכיתור עלהמוקטעה כאמצעי להפעלת לחץ עלערפאת. על פי הנחייתם של ראש הממשלה ושר הביטחון הצטמצמה הפקודה לתקיפה והשתלטות על אזורים נבחרים ברמאללה. בפעולה זו עצרה סיירת גולני 12 מבוקשים וצוות חטיבתי משוריין של גולני השתלט על שכונת אל־בירה.[32]
בעקבות רצףפיגועים קטלניים כמעט מדי יום, ששיאםהפיגוע במלון פארק בנתניה ב-27 במרץ 2002 בו נרצחו 30אזרחים ישראלים בעתליל הסדר. יצא צה"ל למבצע חומת מגן (29 במרץ2002 –10 במאי 2002), אשר מטרתו העיקרית הייתה לפגוע בתשתיותהטרור הפלסטיני ולעצור את גל הפיגועים.
החלק הראשון של המבצע כלל השתלטות על רמאללה וכיתור המוקטעה. הכוחות שהוקצו למבצע כללו שלושה צק"חים (צוות קרב חטיבתי): צק"ח גולני שמשימתו השתלטות על צפון העיר רמאללה ומתחם המוקטעה, צק"חחטיבת הנח"ל שמשימתו השתלטות על דרום העיר, ניתוקביתוניא מרמאללה ומאמץ הטעיה באזור א־טירה, וצק"ח בפיקודחטיבת בנימין, שמשימתו הייתה השתלטות על מרחבאל-בירה וג'בל טוויל.
מח"ט גולני קיבל פקודת התראה למבצע כבר בליל הסדר. החטיבה ביצעה נוהל קרב מזורז והחיילים נקראו לשוב מחופשת החג ולרכז את הרק"ם במחנה בית אל. התכנון המבצעי החטיבתי היה להשתלט בהפתעה על מתחם המוקטעה לאחר בידוד אזור הפעולה מדרום. משימת גדוד 12, מתוגבר בפלחה"ן, בפלנ"ט ובפלוגת שריון, הייתה השתלטות עלכיכר אל-מנארה ואל-בירה, ולאחר מכן בידוד מתחם המוקטעה מדרום. משימת גדוד 51, מתוגבר במחלקת שריון, הייתה להשתלט על השטחים השולטים על המוקטעה ועל האגף הדרומי, ולהכניס את יחידת דובדבן למתחם; משימת גדוד אגוז הייתה השתלטות על האגף הדרום-מערבי של המתחם. כוחות החטיבה החלו לנוע רגלית לכיוון רמאללה לאחר חצות 28 במרץ תחת גשם, ברד וערפל כבד. בשעות הבוקר המוקדמות החלה ההשתלטות על המבנים במוקטעה אשר במהלכה נהרגו קצין מיחידת אגוז וחייל מהפלוגה המסייעת בגדוד 51. עד שעות הלילה השלימו כל צוותי הקרב החטיבתיים את ההשתלטות על רמאללה.[33]
החל מ-2 באפריל השתתף גדוד 51 יחד עם כוחות נוספים שלחטיבה 5 ואחרים בקרב בג'נין. אור ל-3 באפריל התחיל הגדוד לנוע יחד גדוד 8110 מחטיבה 5 במאמץ לכבוש את מחנה הפליטים. שני הגדודים התחילו לנוע ממחסוםסאלם בנגמ"שים וב"אכזריות". נוכח קשיים שבהם נתקלו הכוחות, התחילה ההתקפה רק לקראת השעה 11 בבוקר. למרות ירי מדויק לעבר הכוחות ומטענים רבים בבתים בפאתי המחנה, שפצעו מספר חיילים בפלוגות א' ו-ג', עד לשעות הערב הצליח הגדוד לייצב קו מצפון לציר "תחתון" (דרומי) של מחנה הפליטים. במהלך 4 באפריל המשיך הגדוד בתנועה צפונה תוך כדי ירי מדויק לעבר החיילים. שתי מחלקות מפלוגה א' נקלעו לבית שהיה נתון לאש מדויקת ממנה נהרגו קצין וחייל. כוחות הגדוד המשיכו להתקדם צפונה לתוך מחנה הפליטים ובשעות הערב הגיעה הפלוגה המסייעת של הגדוד במסוקים מהצפון. ביום שישי, 5 באפריל נכנסה הפלוגה המסייעת למחנה ממזרח ותוך כדי הכניסה לבתים נהרג חייל אחד וכמה חיילים נפצעו. למחרת הגיעו לגדוד אמצעים מיוחדים לנטרול זירות מטענים וביומיים הבאים המשיך הכוח להתקדם צפונה. במהלך התנועה ב-8 באפריל, נורה ונהרג אחד החיילים מהפלוגה המסייעת ובעת ניסיון לחלצו נהרג חייל נוסף. בעקבות תחקיר שערך בוכריס, מג"ד 51, הוא הנחה שהתנועה הרגלית תופסק, והמעבר בסמטאות ייעשה ב"אכזריות" בלבד. הטכניקה כללה פתיחת הציר למעבר רק"ם באמצעותדחפור דִי-9, פריצת פתח בקיר הבית, היצמדות ה"אכזרית" לפתח שנוצר בקיר ויציאת הלוחמים היישר לתוך הבית. ביום שלישי, 9 באפריל 2002, נתקלה מחלקת לוחמי חי"ר במילואים מגדוד נחשון במארב שכלל לוחמים פלסטינים ובתים ממולכדים, בדיעבד כונה אזור המארב ה"אמבטיה". במהלך הקרב וניסיונות החילוץ של הפצועים וההרוגים נפלו 13 חיילים מהגדוד. גדוד 51 קיבל משימה להשתלט על מרכז מחנה הפליטים ולצורך זה קיבל הגדוד עוד שני דחפורי דִי-9 אשר אפשרו התקדמות ברק"ם. ב-10 באפריל במהלך ההתקדמות של הגדוד לעבר מרכז מחנה, התחילו להגיע דיווחים על מאות אנשים שנעים מכיוון מחנה הפליטים ומבקשים להיכנע ובהמשך הערב נודע שקבוצה גדולה של מבוקשים מעוניינת להיכנע. עד למחרת (יום חמישי, 11 באפריל). השלים גדוד 51 את משימתו.[34]
מבצע אולי הפעם החל ב-1 באוגוסט 2002, כהמשך למבצע חומת מגן ומבצע דרך נחושה בשטחייהודה ושומרון, אשר נועדו למיגור הטרור. המבצע התבצע על ידי יחידות מהחטיבה וכוחות נוספים כולם תחת פיקוד המח"ט משה תמיר.
בין18 במאי ל-25 במאי2004, במסגרתמבצע קשת בענן שנערך לאחראסון הנגמ"שים, חדרו כוחות מהחטיבה בפיקוד המח"ט ארז צוקרמן לרפיח בתנועה רגלית ופגעו במהלך הלילה במספר מחבלים.
החטיבה השתתפה במבצע ימי תשובה, שנערך בין 30 בספטמבר 2004 ל-15 באוקטובר, אשר מטרתו הייתה למנוע מארגוני הטרור הפלסטינים לשגר רקטותקסאם ופצצות מרגמה על יישובים ישראלים בתוך הרצועה ומחוצה לה.
מבצע גשמי קיץ אשר נערך בין 28 ביוני ל-26 בנובמבר 2006, בא כתגובה על הריגת שני חיילים וחטיפתו שלגלעד שליט ב-25 ביוני 2006 סמוך למעברכרם שלום. הייתה זו הכניסה הקרקעית הראשונה של צה"ל לרצועת עזה מאז ביצועה שלתוכנית ההתנתקות כשנה קודם לכן. במסגרת המבצע פעלו יחידות החטיבה ברצועה. ב-3 ביולי, כוח מיחידת אגוז שפעל בג'נין זיהה שני פלשתינאים מניחים מטען חבלה בכניסה לעיר. הכוח ירה לעברם, הרג אחד מהם ופצע שני. במכונית שממנה ירדו השניים נמצא מטען חבלה נוסף ובו שני בלוני גז במשקל כולל של 24 ק"ג.
במלחמת לבנון השנייה ב-2006 השתתפו מספר גדודים בלחימה והחטיבה איבדה למעלה מעשרה מלוחמיה. אחד הקרבות הקשים בלחימה היה בבינת ג'בייל כאשר בשבוע השלישי למלחמה גדוד 51 חדר לעיירה ונתקל בשתי חוליות מחבלים שארבו לו. בקרב זה אבדו שמונה לוחמים מהגדוד ועשרים ושבעה נפצעו.
ב-23 ביולי נכנסו כוחות החטיבה לעיירהבינת ג'בייל במבצע שנודע מאוחר יותר כקורי פלדה 2. במהלך הלחימה היו לוחמי הגדס"ר מעורבים בשני אירועים בולטים: כוח גדול מהפלנ"ט נפגע מירי דו צדדי כששהה בבית בעיירה במהלכו ניהלו קרב חילוץ קשה,[35] והשתתפות בקרב של גדוד 51 בעיירה על ידי לוחמי הפלס"ר והפלחה"ן. לאחר מכן ניהלה היחידה קרבות בכל ימי המלחמה, תחת פיקודמח"ט גולני.
ב-4 באוגוסט לפנות בוקר, פשט כוח מגדוד 13 של חטיבת גולני על הכפרמרכבה, בעקבות מודיעין שהגיע על בית המכיל אמצעי לחימה. הכפר, שנמצא במרחק שניים וחצי קילומטרים מהגבול, שימש משך כל הלחימה בלבנון כמרחב שיגור רקטות לעבר ישראל. הכוח ניהלקרב יריות באחד הבתים, שבו נהרג חייל אחד. בהמשך התפתח קרב בין כוחות צה"ל למחבלים, שהפעילו מטענים רבים. במהלכו נהרגו בנוסף רופא מילואים וסמל ראשון. חיילי הכוח חילצו את הנפגעים וחיסלו את המחבלים.

ביולי2007, לאחר אימון חטיבתי של חודשיים, עברה החטיבה לתעסוקה מבצעית בגזרת עזה. כאשר גדוד 12 וגדוד 13 עשו פעילות ביטחון שוטף סביב הגדר והישובים, וגדוד 51 והגדס"ר ביצעו פשיטות לתוך שטחי הרצועה. על פעילות זו קיבל גדוד 51 צל"ש מאלוף פיקוד הדרום יואב גלנט.
במהלךמבצע עופרת יצוקה החטיבה השתתפה במבצע הקרקעי ברצועת עזה. ב-5 בינואר2009 פעל גדוד גדעון של חטיבת גולני בח'ראת תופאח שבצפון עזה. במהלך הפעילות, נורה פגז בשוגג מטנק צה"ל אשר היה בפעילות מבצעית באזור, ופגע במבנה בו שהו לוחמים מהגדוד. מפגז זה נפגעו חיילים רבים ומפקדים, בהם מפקד החטיבה ומפקד הגדוד, ונהרגו שלושה חיילים. לרב-סרן ד"ר אלכסנדר קטייב הוענק ציון לשבח מטעםמפקד פיקוד הדרום,יואב גלנט, על תפקודו באירוע.
במהלךמבצע צוק איתן גדודי החטיבה השתתפו בפעילות הקרקעית ברצועת עזה ובפאתי העירעזה, בשכונתשג'אעייה. ב-20 ביולי2014 נהרגו 13 מחיילי חטיבת גולני, בהיתקלויות עם מחבלי החמאס. מפקד החטיבה,רסאן עליאן, נפצע בקרב זה אולם לאחר אשפוז של כיומיים חזר לשטח הלחימה ברצועת עזה.[36]
במהלךמבצע שומר החומות הגנה החטיבה על יישוביעוטף עזה ובנוסף לקחה חלק בפעילות התקפית משולבת ביחד עםחיל האוויר וכוחותשריון בתקיפת המטרו של החמאס.
במבצע מגן וחץ הוקפצו סיירת גולני וגדוד 51 לתגבור בגזרה ולהגנת יישובים.
ב-27 בנובמבר2016 הותקף כוח של גדס"ר גולני שהיה במארב ברמת הגולן על ידי חוליה שלצבא ח'אלד בן אל-וליד. הכוח השיב אש והרג ארבעה מחבלים, וכלי טיס שלחיל האוויר הישראלי שבא לסייע הרג ארבעה מחבלים נוספים.[37]
מחודש מרץ ועד חודש יולי 2022 פעלה סיירת גולני בגזרתמנשה במסגרתמבצע שובר גלים, במהלך הפעילות פגעה הסיירת בעשרותמחבלים חמושים בשורה של היתקלויות בגזרה וביצעה כ-250 פעילויות התקפיות והחרימה כ-25כלי נשק וכ-15מטעני חבלה. בנוסף בחודשים ספטמבר ואוקטובר הוקפצה הסיירת לגזרותשכםג'נין וטולכרם וביצעה מארבים מוצלחים שבהם נהרגו מספר מחבלים.[דרוש מקור]
בנובמבר2022 קיבלה היחידה אתצל"ש הרמטכ"ל על פועלה במבצע.[38]
בתחילת2023 פעלה הסיירת בגזרתשכם ולקחה חלק ברוב הפעילויות בגזרה שהשיא היה ב-22 בפברואר במבצע בקסבה של שכם בשיתוף עם הימ"מ שבו נהרגו 11 פלסטינים, בהם 7 מחבלים.[39]
ביולי2023 לקחה הסיירת חלק במבצע בית וגן.[40]
במהלך קיץ 2023 גדודים 13 ו-51 של החטיבה ביצעותעסוקה מבצעית תחתאוגדת עזה: גדוד 13 פעל תחתהחטיבה הצפונית[41] בגבול הצפוני והמרכזי עם רצועת עזה. בזמןטבח שבעה באוקטובר,[42] בעוד פלוגה מגדוד 51 פעלה תחתהחטיבה הדרומית ברצועת עזה. לוחמי חטיבת גולני לחמו בקרבות בלימה אל מול מאות רבות של מחבלים וספגו את תחילת המתקפה. 71 מהם נהרגו ועשרות נפצעו.[43]
לאחר טיהור עוטף עזה החטיבהנכנסה לרצועת עזה בסוף חודש אוקטובר 2023 והובילה התקפות שונות על יעדים משמעותיים. החטיבה פגעה במאות מחבלים ותשתיות טרור.

ב-12 בדצמבר נערך קרב בין מחבליחמאס ללוחמי חטיבת גולני בשכונתשג'אעייה שבמזרח העירעזה, במסגרתהלחימה ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל. במהלך הקרב נהרגו 6 חיילים מגדודים 13 ו-51 של גולני, בהם מפקד גדוד 13סגן-אלוף תומר גרינברג, וכן 2 חיילים מיחידת החילוץ 669 שנהרגו במהלך ניסיון חילוץ הנפגעים, ומפקד בכיר בחטיבת גולני,אלוף-משנהיצחק בן בשט. ב-15 בינואר 2024 הוחלט על יציאתה מהרצועה של אוגדה 36 ובכך מרבית החטיבה חדלה מהלחימה בתמרון הקרקעי ברצועת עזה.[44]
במסגרתמבצע חיצי הצפון ולאחר קו הגנה של 10 חודשים על יישובי הצפון בליל 1 באוקטובר נכנסו כוחות החטיבה לתמרון בתוך שטחדרום לבנון ולחמו בקו כפרים ראשון הכולל את הכפריםמארון א-ראס שכלל פשיטות ממוקדות לפאתיבינת ג'בל,עייתא א-שעב וטיר חרפא. גדוד 13 הגיעו לנקודה הרחוקה ביותר בה תמרנו בלבנון במבצעי חיצי הצפון, בכפר שמע. במהלך התמרון השמידו תשתיות תת-קרקעיות וטיהרו את השטח ממשגרי נ"ט ותמ"ס.
כוחותסיירת גולני ויחידתיהל"ם תחתחטיבת אלכסנדרוני היו הכוחות היחידים שהגיעו לנהר הליטני במהלך המבצע.
לוחמי סיירת גולני לקחו חלק במבצע חץ הבשן שהחל בעקבותנפילת משטר אל-אסד בסוריה על ידיקבוצות מורדים. בימים הראשונים למבצע השתלטצה"ל על עמדות אסטרטגיות בדרום החרמון ולאחר מכן תמרן באזור החיץ בגבול ישראל–סוריה ומעבר לו.
במרץ 2025 שבה החטיבה ללחימה ברצועת עזה כחלק ממבצע עוז וחרב בועוצבת געש כבשה אתציר מורג, ולאחר מכן השתתפה בכיבושח'אן יונס במבצע מרכבות גדעון.[דרוש מקור]
לחטיבת גולני שישה גדודים מבצעיים: גדוד 12, גדוד 13, גדוד 51, סיירת גולני (לשעבר הגדס"ר), גדוד הנדסה אלון (מאוגוסט 2020), וגדודגדס"מ דרור (מ-2018). כמו כן, קיים גדוד בא"ח גולני.
יחידת אגוז, השייכת כיום לחטיבת הקומנדו, הייתה חלק מהחטיבה מהקמתה בשנת1995 ועד לדצמבר2015.[45]גדוד 334 שימש גדוד הסיוע הארטילרי של החטיבה בין השנים1948–1970. גדוד נ"ט 417 שימש גדוד סיוע נ"ט של החטיבה בין השנים 1949 עד 1960. בוגרי החטיבה מאיישים את חטיבות המילואיםאלכסנדרוני,כרמלי ועודד.

גדוד ברק 12 – נקרא על שם המצביא המקראיברק בן אבינעם שהכריע אתסיסרא בעמק הקישון. מספרו של הגדוד משקף שהוא הגדוד השני בחטיבה מספר 1. הגדוד הוקם ב-22 בפברואר 1948. המוטו של הגדוד הוא "ברוק ברק ותפיצם שלח חציך ותהמם". סמל הגדוד עץ החטיבה ועליו חרב וברק. הגדוד השתתף בכל מלחמות ישראל. במלחמת העצמאות לוחמי הגדוד השתלטו עלעמק הירדן,סג'רה ומורדותהר תבור. הגדוד השתתף במבצע כחול וחום.
בגדוד ישנן שש פלוגות:
| מפקדי גדוד 12 | ||
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| אברהם יפה | 1948 | הקים את הגדוד, ולאחר 3 חודשים נקרא להקים אתגדוד 13 |
| דוד פרדקין[46] | 1948 | נהרג בתפקידו כמג"ד במלחמת העצמאות |
| יצחק ברושי | 1948–1950 | |
| יעקב אליאב | 1950–1952 | מפקד הגדוד בקרב תל מוטילה |
| יהודה קלאוז | 1952 | |
| עמנואל שרון | 1952–1953 | |
| אליעזר אמיתי | 1953–1954 | |
| אורי בר-רצון | 1954–1956 | |
| שמואל אלבק (אמיר) | 1956–1957 | |
| אורי בידץ | 1957–1958 | |
| יקותיאל אדם | 1958–1960 | לימיםראש אג"ם וסגן הרמטכ"ל. נהרג במלחמת לבנון הראשונה |
| יעקב שטרן | 1960–1962 | |
| זאב עופר | 1962–1964 | |
| גבריאל ברשי | 1964–1966 | |
| משה קליין | 1966–1967 | נהרג בתפקידו כמג"ד בקרב תל פאחר במלחמת ששת הימים |
| חיים יפרח | יוני–יולי 1967 | מ"מ המג"ד במלחמת ששת הימים |
| משה יוסף | 1967–1968 | |
| ברוך גורודיש | 1968–1969 | |
| חיים סלע | 1969–1971 | לימים מפקדחטיבה 408 |
| אליעזר רם | 1971–1972 | |
| אמיר ראובני | 1972–1973 | |
| יעקב שחר | 1973 | נהרג בתפקידו כמג"ד במלחמת יום הכיפורים |
| גדעון מאירי | 1973–1974 | לימים מפקדעוצבת ברעם |
| עזרא סלע | 1974–1975 | |
| ארוין לביא | 1975–1976 | מ"מ המג"ד במלחמת יום כיפור, לימים מח"ט גולני ומפקדעוצבת הגליל |
| צבי פולג | 1976–1977 | לימים מח"ט גולני וראש מטהפיקוד הצפון |
| עמנואל הרט | 1977–1978 | המג"ד במבצע ליטני, לאחר שנפצע בתקרית, הוחלף זמנית על ידי סגנוגבי אשכנזי |
| דובי גזית | 1978–1979 | |
| אפי איתם | 1979–1981 | לימים מח"ט גבעתי ומפקדעוצבת הגליל |
| ברוך שפיגל | 1981–1982 | לימים מח"ט גולני |
| יוסי בירן[47] | 1982 | נפצע כמג"ד במלחמת לבנון הראשונה |
| מוטי רוזן | 1982–1983 | |
| יוסי גז | 1983–1985 | לימים מפקדחטיבת יהודה, קצין אג"ם שלפיקוד הדרום ונספח יבשה בארצות הברית |
| מוטי שפס | 1985–1987 | |
| ניצן נוריאל | 1987–1988 | לימים ראשהחטיבה לקשרי חוץ באגף המבצעים במטכ"ל |
| אמיר מי-טל | 1988 | נהרג בתפקידו כמג"ד במבצע כחול וחום |
| נמרוד רן | 1988–1990 | לימים מפקדחטיבת ביסלמ"ח |
| אפי עידן | 1990–1992 | לימים ראש מטהפיקוד הדרום |
| יריב קריגר | 1992–1993 | לימים מפקדחטיבת אלכסנדרוני |
| משה תמיר | 1993–1995 | לימים מח"ט גולני ומפקדאוגדת עזה |
| חוסיין עאמר | 1995–1996 | נהרג בתפקידו כמג"ד בקרב בלבנון |
| חגי פלג | 1996–1997 | לימים מפקדחטיבת עודד |
| שלומי כהן | 1997–1999 | לימים מפקדחטיבת אלכסנדרוני |
| דן חפץ | 1999–2001 | לימים ראש מחלקת שיתוף פעולה צבאי בין–לאומי באג"ת |
| אורן אבמן | 2001–2002 | לימים מפקדעוצבת עידן |
| מרדכי כהנא | 2002–2004 | לימיםקצין איסוף קרבי ראשי |
| גיא הלוי | 2004–2006 | לימיםסגן מפקדעוצבת הגליל |
| עמית פישר | 2006–2008 | לימים מפקדאוגדת הבשן |
| פיני יוסף | 2008–2010 | לימים מפקד המכללה לפיקוד טקטי |
| אודי בן חמו[48] | 2010–2012 | לימים רע"ן חי"ר במל"י,מפק"ץ במלט"ק וסמח"ט גולני |
| שי סימן טוב[48] | 2012–2014 | נפצע קשה כמג"ד במהלךמבצע צוק איתן, לימיםמפקד צוות במכללה לפיקוד טקטי |
| אביחי זפרני[49] | 2014–2016 | המג"ד בהמשךמבצע צוק איתן, לימים מפקדחטיבת יהודה |
| סיון בלוך | 2016–2018 | לימים מפקדעוצבת חירם |
| איתי מטק | 2018–2020 | לימים מפקדחטיבת עציון |
| שחר ברקאי | 2020–2022 | לימים מפקדחטיבת יהודה |
| עומר סולימאן | 2022–אוקטובר 2023 | נפצע בתאונה מבצעית ערב הכניסה לעזה במלחמת חרבות ברזל ובתקופת ההחלמה פיקד על בא"ח גולני |
| שחר ברקאי | אוקטובר-דצמבר 2023 | חזר לפקד על הגדוד והוביל אותו במלחמת חרבות ברזל לאחר פציעת עומר סולימאן, עד שנפצע באורח בינוניבקרב בח'אן יונס |
| עומר סולימאן | דצמבר 2023-יוני 2024 | חזר לפקד על הגדוד לאחר פציעת שחר ברקאי |
| מירן אלטיט | יוני 2024– | מפקד הגדוד הנוכחי |

גדוד 13 –גדוד גדעון, נקרא על שמו של השופטגדעון בן יואש, מכיוון שבראשיתו, תפס הגדוד את גזרתעמק יזרעאל שהייתה נחלתו של גדעון. מספרו משקף שהוא הגדוד השלישי בחטיבה מס' 1. על פי המקרא גדעון חילק את לוחמיו לשלוש קבוצות ונתן לכל איש כד ובתוכו לפיד בוער ושופר, ומכאן סמל הגדוד: עץ החטיבה עליו חרב, כד ושופר. המוטו של הגדוד הוא "חרב לה' ולגדעון".
בגדוד ישנן 6 פלוגות:

הגדוד השתתף באופן פעיל בכל מערכות ישראל. באוקטובר2023, במהלךטבח שבעה באוקטובר ניהלו לוחמי הגדוד קרב נגד מחבלים רבים שחדרו למוצב נחל עוז,מוצב פגה, קיבוץכפר עזה וליישובים הנוספים, 41 מלוחמי הגדוד נהרגו בקרבות,[50] ו-91 נפצעו ביניהם הסמג"ד ניר בוימפלק שנפצע קשה. ב-12 בדצמבר 2023 נפל מפקד הגדוד תומר גרינברג במהלך הקרבות בשכונתשג'אעייה במזרח העירעזה.[51]
| מפקדי גדוד 13 | ||
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| אברהם יפה | 1948 | המג"ד במלחמת העצמאות, לימיםאלוף פיקוד הדרום וצפון |
| משה (אלן) חורין | 1948–1950 | |
| רחבעם זאבי | 1950–1952 | לימיםאלוף פיקוד המרכז וראש אג"ם |
| מנחם אבירם | 1952–1954 | לימים מפקדאוגדה 49 |
| יוסף גטרויר | 1954–1955 | |
| שלמה אלטון | 1955–1956 | לימים מפקדבה"ד 1 |
| זאב שחם | 1956–1958 | |
| צבי ציטרון | 1958–1960 | |
| יהודה גביש | 1960–1962 | לימיםנשיא בית הדין הצבאי לערעורים |
| יהודה גולן | 1962–1965 | |
| משה גת | 1965–1967 | |
| פנחס נוי-אלוש | 1967–1968 | |
| אמיר דרורי | 1968–1970 | לימיםסגן הרמטכ"ל |
| מנחם עינן | 1970–1971 | לימיםראש אג"א |
| אורי שגיא | 1971–1973 | לימיםראש אמ"ן |
| אלי מלמד | 1973 | |
| זאב אונגר-אורן | 1973–1974 | המג"ד במלחמת יום הכיפורים |
| יצחק זמיר | 1974–1975 | |
| אילן בירן | 1975–1977 | לימיםראש אט"ל ואלוף פיקוד המרכז |
| חגי לוי | 1977–1978 | לימים ראש מטהפיקוד המרכז |
| שמואל צוקר | 1978–1979 | לימים מפקדעוצבת הגליל |
| יעקב סלע | 1979–1980 | |
| עדי אדירי | 1980–1981 | |
| מוטי מזרחי | 1981–1982 | נפצע בקרב במלחמת לבנון הראשונה |
| משה צין | 1982–1984 | לימים מפקדהמכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה |
| יאיר נוה | 1984–1985 | לימיםסגן הרמטכ"ל |
| משה קפלינסקי | 1985–1987 | לימיםסגן הרמטכ"ל |
| צבי ברקאי | 1987–1988 | לימים מפקדחטיבת עודד |
| גדי איזנקוט | 1988–1990 | לימים הרמטכ"ל ה-21 |
| קובי מרום | 1990–1991 | לימים מפקדעוצבת חירם |
| יוסי היימן | 1991–1993 | לימים ראשהחטיבה לתכנון אסטרטגי באג"ת |
| אפרים מושקטו | 1993–1994 | |
| יואלי אור | 1994–1996 | לימים מפקדחטיבת כרמלי |
| ניר רגב[52] | 1996–1998 | |
| תמיר ידעי | 1998–1999 | לימיםסגן הרמטכ"ל |
| רביב ניר | 1999–2001 | לימים מפקדהמכללה לפיקוד טקטי |
| ניר סלומון | 2001–2003 | לימים מפקדחטיבת עציון |
| רפי מילוא | 2003–2005 | מעוטר שניצל"שי אלוף, לימים מפקדפיקוד העורף |
| יואב מרדכי | 2005–2007 | לימים מפקדחטיבת ירושלים |
| אורן כהן | 2007–2009 | לימים מפקדהמכללה לפיקוד טקטי |
| אבינועם סטולוביץ' | 2009–2011 | לימים מפקדהמרכז לאימונים באש במל"י |
| אלישב בהרב | 2011–2013 | לימים מפקדחטיבת יפתח |
| ארז אלקבץ | 2013–2015 | לימים מפקדבית הספר להגנת הגבולות |
| יאיר פלאי | 2015–2017 | מעוטרצל"ש מפקד אוגדה,[53] לימים מפקד החטיבה |
| אבישי ברוקנטל | 2017–2019 | לשעבר ראש ענףחי"ר במא"ט במל"י, לימים סגן מפקדחטיבת עוז |
| אבי מרציאנו | 2019–2021 | לימים מפקדחטיבה 769 |
| יובל מזוז | 2021–2023 | לימים קצין המבצעים שלפיקוד הצפון |
| תומר גרינברג | יוני–דצמבר 2023 | מפקד הגדוד במלחמת חרבות ברזל עד נפילתו בקרב שג'אעייה |
| יובל מזוז | דצמבר 2023–ינואר 2024 | חזר לפקד על הגדוד לאחר נפילת תומר גרינברג |
| טל תורג'מן | ינואר 2024–יולי 2025 | לשעבר מפקדגדוד 906 |
| מנשה קצב[54] | יולי 2025– | |

גדוד 51 –גדוד הבוקעים הראשון עשה את הצעד הראשון להבקעת הדרך לנגב[55] שהיה נצור במלחמת העצמאות עד לסיומו שלמבצע יואב ומכאן שמו. הגדוד הוקם כגדוד הראשון בחטיבה 5 היא חטיבת גבעתי בתש"ח, ובספטמבר1956, מספר שבועות לפנימבצע קדש, הועבר לחטיבת גולני. סמל הגדוד מורכב מעץ החטיבה שבמרכזו חרב פיפיות, המסמלת את רוח הלחימה של הגדוד.
בגדוד ישנן שש פלוגות:

הגדוד השתתף באופן פעיל בכל מערכות ישראל. במלחמת העצמאות הגדוד לחם במסגרתחטיבת גבעתי הסדירה המקורית. במהלך המלחמה השתתף במבצע בן נון ב', בקרבות בלימה נגד הצבא המצרי, במבצע יואב, ובמבצעים נוספים. השתתף בקרב תל עזזיאת במלחמת ששת הימים, בכיבוש החרמון,[57] במלחמת יום הכיפורים, בשני אירועים בגזרה המזרחית בדרום לבנון בחודש אוקטובר1995 שבהם איבדה הפלוגה המסייעת של הגדוד תוך שלושה ימים תשעה מחייליה, בהם מפקד הפלוגה וסגנו, ובאחד הקרבות הקשים שהתרחשו במלחמת לבנון השנייה,קרב בינת ג'בייל, שבו איבד הגדוד שמונה מלוחמיו, כולל הסמג"ד,רועי קליין, ומאוחר יותר גם עוטר בשישה עשר צל"שים פרטניים שונים ובנוסף צל"ש גדודי.
ב-2023, במהלךטבח שבעה באוקטובר ניהלו לוחמי הגדוד קרבות נגד המחבלים הרבים שחדרו למעבר ארז, מוצבכיסופים, ולאחר מכן גם בקיבוץ הסמוך, מוצב מארס ומוצב מו"פ דרום, 30 מלוחמי הגדוד נפלו בקרבות, והצילו בגופם את חבריהם לבסיס ותושבים.[58]
| מפקדי גדוד 51 | ||
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| מאיר פעיל | 1956–1958 | המפקד הראשון של הגדוד לאחר שהוכפף לחטיבה, לימים מפקדבה"ד 1 |
| אברהם מנדלר | 1958–1959 | לימים מפקדעוצבת סיני |
| שאול אפק | 1959–1960 | לימיםנספח צה"ל בברזיל |
| יונה אפרת | 1960–1962 | לימיםמפקד פיקוד המרכז |
| אורי שילה | 1962–1963 | |
| חגי חפץ | 1963–1964 | |
| צבי לבנון | 1964–1966 | לימים מפקדפיקוד הנח"ל |
| מיכאל פייקס | 1966–1967 | נהרג במלחמת ששת הימים כמג"ד 161 בחטיבה 16 בלחימה על שחרור ירושלים. |
| בנימין ענבר | 1967–1968 | מעוטרעיטור העוז, לימיםקצין משטרה צבאית ראשי |
| עמוס מדרוני | 1968–1969 | לימים מפקדחטיבת הבקעה |
| דוד כהן | 1969–1971 | מעוטרעיטור המופת, לימים מפקדאוגדת יהודה |
| ראובן אליעז | 1971–1972 | |
| מיקי כהן | 1972–1973 | |
| יהודה פלד | 1973–1974 | מפקד הגדוד במלחמת יום הכיפורים, לימים מפקדהמכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה |
| יואב גולן (לוי) | 1974–1976 | |
| אברהם חידו | 1976–1977 | |
| ציון זיו (זלוף) | 1977–1978 | מפקד הגדוד במבצע ליטני |
| גבי אופיר | 1978–1980 | לימיםמפקד פיקוד העורף |
| שלום בן משה | 1980–1981 | לימיםקצין משטרה צבאית ראשי וקצין חינוך ראשי |
| גבי אשכנזי | 1981–1982 | לימים הרמטכ"ל ה-19 |
| יעקב עמר | 1982–1983 | נפצע כמג"ד במלחמת לבנון הראשונה |
| גיורא ענבר | 1983–1984 | לימים מפקדיחידת הקישור ללבנון |
| שוקי שחרור | 1984–1986 | לימים ראש מטהפיקוד הצפון |
| אילן הררי | 1986–1987 | לימיםקצין חינוך ראשי |
| טל רז | 1987–1989 | |
| ארז גרשטיין | 1989–1991 | לימים מפקדיחידת הקישור ללבנון |
| שמואל זכאי | 1991–1993 | לימים מפקדאוגדת עזה |
| צפריר בן זאב | 1993–1994 | לימים מפקדחטיבת אלכסנדרוני |
| אלון פרידמן | 1994–1996 | לימים ראש מטהפיקוד הצפון |
| יובל בזק | 1996–1998 | |
| אילן אטיאס | 1998–1999 | סיים את תפקידו לאחר שנפצע במהלךמבצע שבר ענן, לימים מפקדחטיבת כרמלי |
| אבי פלד | 1999–2001 | לימים ראשהחטיבה לקשרי חוץ באגף התכנון |
| אופק בוכריס | 2001–2002 | לימים מפקדהמכללה לפיקוד ולמטה |
| יובל ג'רבי | 2002–2004 | לימים מפקדמרום |
| יניב עשור | 2004–2006 | לימיםראש אכ"א ואלוףפיקוד דרום |
| דוד זיני | 2006–2008 | לימים מפקדפיקוד ההכשרות והאימונים ומפקדהגיס המטכ"לי.ראש השב"כ ה-16 |
| שוקי ריבק | 2008–2010 | לימים ראש תורת חי"ר וצנחנים במפקדתקחצ"ר |
| שי קלפר | 2010–2012 | מעוטרצל"ש מפקד אוגדה, לימים מפקדפיקוד העורף |
| ברק חירם[59] | 2012–2014 | מעוטרצל"ש מפקד אוגדה, לימים מפקדעוצבת הבזק |
| ישראל פרידלר | 2014–2016 | מעוטרצל"ש מפקד אוגדה, מפקד הגדוד במבצע צוק איתן, לימים מפקדעוצבת אדום |
| עדי גנון | 2016–2018 | לימים מפקד החטיבה |
| אפרים תהילה | 2018–2020 | מעוטרצל"ש אלוף וצל"ש מפקד אוגדה, לימים מפקדיחידת אגוז |
| משה פסל | 2020–2022 | לימים מפקדחטיבת אלכסנדרוני |
| מאיר אוחיון | 2022–2024 | מפקד הגדוד במלחמת חרבות ברזל,[60] לימים מפקד בא"ח גולני |
| רן טיניקיג'יו (טריג') | יוני 2024– | מפקד הגדוד הנוכחי |

יחידת הסיור (631) של חטיבת גולני (כונה גם גדס"ר גולני), הורכב מארבע פלגות ייעודיות, והתקיים במתכונת זו עד שנת2018, אז שונה שמו לסיירת גולני. פלגות היחידה היו:

הקמת היחידה במתכונת זו נעשתה, בדומה לשאר גדס"רי החי"ר, בשנת2001. בראשית התגלה חוסר אחידות בהסתגלות הפלוגות העצמאיות לשעבר למבנה החדש. בעוד פלוגות הנ"ט והחה"ן קיצרו את מסלולי ההכשרה מ-20 חודשים לשנה, ופעלו תחת מפקדה משותפת אחת, המשיכה פלוגת הסיור להחזיק מפקדה השייכת לה בלבד, ומסלול ההכשרה שלה התפרש על 20 חודשים. בוגרי היחידה במילואים מאיישים את פלוגות הסיור של חטיבות החי"ר במילואים.
במהלךהאינתיפאדה השנייה ובמבצע חומת מגן פעלו היחידות בלחימה בערים הפלסטיניות, במאוחד או בנפרד. בשנת2003 הוענק לרון וייזל,מפקדו הראשון של הגדס"ר,צל"ש אלוף מאתמפקד פיקוד הצפון,בני גנץ,[61] על האופן בו פיקד על הגדוד בשורה של מבצעים באיו"ש וברצועת עזה, ובהםמבצע משפחה במצור,פשיטה בעומק שכונתשג'אעייה שברצועת עזה, על מנת לעצור שלושה מחבלים בכירים מארגון החמאס. הכוח שבפיקודו הרג אחד-עשר מחבלים והשלים את המשימה.[62]

בשנת2005 שונה מסלול ההכשרה כך שכל הלוחמים עברו מסלול דומה, מלבד הפרק הייעודי, ב"שטח אש 100". המסלול המפרך כלל אימוניחי"ר מתקדמים כגון:לוחמה בטרור,ניווטים,צניחה,סיור וקרב מגע. מסלול ההכשרה של כל הפלוגות היה דומה ברובו, אך בעוד הפלס"ר התמקדה באימונילוט"ר וסיור, הפלנ"ט עברה הכשרתטילי עורב, והפלחה"ן – הכשרתחבלה. למעט חודש אחד במסלול בו כל פלוגה עברה את האימון הייעודי שלה, כל המסלול לכל הפלוגות נעשה במקביל אחת לשנייה.
בשנת2013, תחת פיקודו שלקובי הלר זכה הגדוד בפרס הרמטכ"ל ליחידות מצטיינות על מבצעשכנות טובה.[63]
בשנת2018 הפך גדוד הסיור לסיירת ושמו שונה לסיירת גולני.[64] כמו כן הוחלט שכל הלוחמים יענדו רק את הסמל של הפלס"ר, הנמר המעופף במקום הסמל הקודם, של הגדס"ר (שכלל בתוכו את הסמלים של הפלס"ר, פלחה"ן ועורב).
פלס"ר גולני הייתה פלוגת הסיור של חטיבת גולני, והייתה ידועה גם בשמה העממיסיירת גולני. מוטו היחידה "לכל מקום שנרצה, בכל דרך שנבחר".

במלחמת העצמאות הקיםרפי קוצר,[65]מפקד מחלקה בגדוד 12 (ברק) את "מחלקת הקומנדו", שהייתה גלגולה הראשון של הסיירת, ופיקד עליה במהלךקרבות סג'רה,הקרב על קיבוץ גשר ומבצע חירם.[66] לקראת תום מלחמת העצמאות המחלקה הורחבה לכדי "פלוגת הג'יפים החטיבתית", תחת פיקודו שלמוסה פלד, אשר בדצמבר1948 הוקמה כחלק מגדוד 19, גדוד הפשיטה של החטיבה, עליו פיקדמאיר עמית.[67] הפלוגה שימשה כיחידת הסיור של החטיבה ופעלה במסגרת זו במבצע חורב ובמבצע עובדה.[68]
הפלס"ר השתתפה במספר רב של פעולות, המפורסמת מכולן היאכיבוש הבופור, במלחמת לבנון הראשונה. בפעולה זו נהרג מפקד הסיירת, רס"ןגוני הרניק. היחידה גם פעלה בקרב תל פאחר, במבצע נוקייב,הקרב על החרמון, בו נהרג מפקד היחידה רס"ןשמריהו ויניק, במבצע אנטבה, בפיגוע במשגב עם,מבצע כחול וחום,[69]כיבוש המוקטעה ברמאללה,[70] ובקרבות מפורסמים רבים אחרים. בין לוחמי הפלס"ר היה גםאורי אילן, בן קיבוץגן שמואל שבשנת 1955 נתפס בשטחסוריה יחד עם מפקד הסיירתמאיר מוזס במהלךמבצע צרצר והתאבד בכלא הסורי. בשנת1994, בעת פיקודו שלזהר דביר על הסיירת, נהג מפקד אחד הצוותים להעניש ולאמן את חייליו באופן שחורג משמעותית מן הפקודות והכללים,[71] אותם קבעו מפקד הסיירת והמח"ט,משה קפלינסקי. הקצין הודח ונשפט,[72] האירוע נודע כמקרה "צוות אחי", על שם מפקד הצוות.[73]
במסגרת ארגון מחדש של חטיבות החי"ר שהוזכר לעיל, הוכפפה גם פלוגת הסיור למפקדת הגדס"ר. טרם השינוי, היה מסלול הפלס"ר ארוך יותר (שנה ושמונה חודשים) וכלל קורס מ"כים ותכנים מורחבים יותר בתחום הניווטים ולוחמת החי"ר. אורך מסלול הלוחם היה שנה וחודשיים, בהם עבר קורס לוט"ר, מו"ס, צניחה, אימוניקרב מגע, ניווטים רבים ולוחמת חי"ר. בסיסה היהמחנה שרגא, ושטח האימונים שלה היה שטח 100 בצפון הארץ בו נערכה טירונות היחידה של חיילי הפלוגה. הפלס"ר שימשה כיחידת ההתערבות שלפיקוד הצפון, וקיימהכוננות מתמדת כל השנה, כמענה לאירועיטרור.[74] הפלס"ר התקיים במתכונת זו עד שנת2018.
| מפקדי הפלס"ר | ||
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| רפי קוצר | 1948 | (מפקדה הראשון כשהסיירת הייתה חלק מגדוד 12 במהלךמלחמת העצמאות) |
| משה פלד | 1948–1949 | לימים מפקדגייסות השריון |
| אריאל שרון | 1949–1950 | לימיםראש הממשלה ה-11 |
| יונה אפרת | 1950–1951 | לימיםמפקד פיקוד המרכז |
| ישראל גרנית | 1951–1952 | לימים מפקדבית הספר לקצינים |
| יהודה גביש | 1952–1953 | לימיםנשיא בית הדין הצבאי לערעורים |
| חגי חפץ | 1953–1954 | |
| מאיר מוזס | 1954 | נפל בשבי כמפקד הסיירת במבצע צרצר |
| יעקב שטרן | 1954–1955 | |
| משה מילמן | 1955–1956 | |
| ג'ורג' ווידא-יעקב גולן | 1956 | |
| יעקב כפרי | 1956 | |
| יהודה גולן | 1956–1957 | |
| משה גת | 1957–1958 | |
| דוד נחמוני | 1958–1959 | |
| יוסף קסטל | 1959–1960 | |
| אהרון שריג-סרגוסי | 1961–1962 | בעל צל"ש אלוף, השתחרר בדרגת אלוף-משנה[75] |
| צבי עופר | 1962–1963 | |
| ישראל שרף | 1963–1964 | |
| אורי ירון | 1964–1965 | |
| דוד כהן | 1965–1966 | |
| ראובן אליעז | 1966–1967 | בעלעיטור המופת. מפקד הסיירת במלחמת ששת הימים, בין היתר בקרב תל פאחר. |
| משה ספקטור | 1967–1968 | |
| אורי שגיא | 1968–1969 | מפקד הסיירת במלחמת ההתשה |
| דוד כץ (דוביד) | 1969–1970 | מפקד הסיירת במלחמת ההתשה |
| יהודה פלד (יודקה) | 1970–1972 | |
| יעקב אור | 1972–1973 | |
| שמריהו ויניק | 1973 | בעלעיטור המופת. נהרג כמפקד הסיירת במהלךהקרב על החרמון במלחמת יום הכיפורים |
| יועד זליבנסקי | 1973–1974 | |
| מודי בן ש"ך | 1974–1975 | |
| דוד מטק | 1975–1976 | |
| אפי איתם | 1976–1977 | מפקד הסיירת במבצע אנטבה, לימים מפקדעוצבת הגליל ושר בממשלה |
| אסף שלגי | 1977–1979 | מפקד הסיירת במבצע ליטני |
| גיורא ענבר[76] | 1979–1981 | |
| גוני הרניק | 1981–1982 | מעוטרצל"ש מפקד אוגדה |
| משה קפלינסקי | 1982 | נפצע קשה כמפקד הסיירת בקרב על הבופור |
| גוני הרניק | 1982 | חזר לפקד על הסיירת לאחר פציעת מחליפו משה קפלינסקי ונהרג בקרב על הבופור |
| יאיר נווה | 1982 | מונה זמנית למפקד הסיירת עד להגעת נדב פלטי |
| נדב פלטי | 1982 | ממלא מקום מפקד הסיירת לאחר נפילתו שלגוני הרניק |
| משה קפלינסקי | 1982–1984 | חזר לפקד על הסיירת לאחר שהשתקם מפציעתו |
| גבי סיבוני[77] | 1984–1985 | |
| אמיר מי-טל | 1985–1987 | נהרג בהיותו מפקדגדוד 12 במבצע כחול וחום |
| ארז גרשטיין | 1987–1989 | מפקד הסיירת במבצע כחול וחום. לימים מפקדיחידת הקישור ללבנון |
| דרור רופא | 1989–1990 | |
| משה תמיר | 1990–1991 | לימים מפקדאוגדת עזה |
| שגב מנדלסון | 1991–1992 | |
| זהר דביר | 1992–1994 | לימים מפקד הימ"מ וסגן המפקח הכללי של משטרת ישראל |
| ארז נהיר[78] | 1994–1996 | |
| רביב ניר[79] | 1996–1998 | |
| אסף ישראלי | 1998–2000 | |
| ניר סלומון | 2000–2001 | |
| מרדכי כהנא | 2001–2002 | מפקד הסיירת במבצע חומת מגן, לימיםקצין איסוף קרבי ראשי |
| רפי מילוא | 2002–2003 | לימים מפקדפיקוד העורף |
| שניר ניר | 2003–2004 | |
| אילן דיקשטיין | 2004–2005 | לימים קצין אג"ם שלהגיס הצפוני |
| שי קלפר | 2005–2006 | מפקד הסיירת במלחמת לבנון השנייה, לימים מפקד חטיבת גולני |
| אלישב בהרב | 2006–2007 | לימים מפקדחטיבת יפתח |
| רועי לוי | 2007–2008 | לימים מפקדיחידת רפאים, נפל במהלךטבח שבעה באוקטובר. |
| שמעון בן זכריה | 2008–2009 | מפקד הסיירת במבצע עופרת יצוקה, לימיםסגן מפקדחטיבת בנימין |
| מוטי הוכמן | 2009–2010 | |
| איתי מטק | 2010–2011 | לימים מפקדחטיבת עציון |
| עמית אימברמן | 2011–2013 | |
| ליליס מימון[80] | 2013–2014 | מפקד הפלס"ר במבצע צוק איתן |
| שמעון סיסו | 2014–2015 | לימים מפקדחטיבת שומרון |
| יפתחאל קר | 2015–2016 | |
| עמיחי הוד | 2016–2017 | לימים מפקד גדוד הפיקוד בחיל הגנת הגבולות |
| אליעזר מרחביה | 2017–2018 | |
| בן אבישר | 2018–2019 | בתקופתו הוסב הפלס"ר לפלגה בסיירת |
| נבו כרסנטי[81] | 2019–2020 | |
| אבינועם בן-פזי | 2020–2021 | |
| אדר אפק | 2021–2022 | |
| עומר אביר | 2022–2023 | |
| חן נבון | 2023– | מפקד הפלגה במלחמת חרבות ברזל |

יחידת הנ"ט (עורב) של החטיבה הוקמה בשנת1974, על ידי מיקי מוסברג,[82] לאחר מלחמת יום הכיפורים, על ידי לוחמים מהפלוגות המסייעות של כל גדוד. היחידה הייתה בגודל של פלוגה, והוספו לה כיתת סיור וכיתת מרגמות. באמצעשנות ה-70 היחידה פורקה. היא הוקמה מחדש בשנת1977 והתקיימה במתכונת זו עד שנת2018.
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| מיקי תדהר-מוסברג | 1974–1975 | מפקד היחידה הראשון |
| אבי פיינמן | ||
| גרשון דוד (גרי) | 1975 | סיים את תפקידו לאחר שנפצע ברגלו ממוקש במהלך פעילות מבצעית |
| אליעזר אור (אוליבר) | 1975–1976 | |
| יוסי נלקנבאום | 1976 | |
| דוד חכים | 1976–1977 | |
| דני הרמן[83] | 1977–1979 | הקים בשנית את היחידה |
| רפי תדהר-מוסברג | 1979–1980 | (אחיו של מיקי מוסברג) |
| רמי וילמוש | 1980 | |
| מוטי שפס | 1980–1981 | |
| יואב שדמה | 1981 | |
| ציון גזית (אוטמזגין) | 1981–1982 | מפקד הפלנ"ט במלחמת לבנון הראשונה |
| מאיר דהאן | 1982 | |
| דוד מרציאנו | 1982–1983 | |
| ניצן נוריאל[84] | 1983–1984 | |
| גדי איזנקוט[85] | 1984–1985 | לימיםהרמטכ״ל ה-21 |
| אילן הררי[86] | ||
| רוני בושארי | 1985–1986 | |
| יצחק ג'בטאני | 1986–1987 | |
| עופר מלכה | 1987–1988 | |
| אלי שלום | ||
| יונס נאסר א-דין | 1988–1989 | |
| רועי מנדל | 1989–1990 | |
| עידן דדון | 1990–1991 | |
| רונן ז'ורנו | 1991 | |
| אילן אטיאס[87] | 1991–1992 | |
| רביב ניר | 1992–1994 | |
| שלומי דרוויש | 1994–1995 | |
| יובל ג'רבי | 1995–1996 | |
| חיים קניזו | 1996–1998 | |
| אריק חן (אוחנה) | 1998–1999 | |
| ארז הדרי | 1999–2001 | |
| יואב ירום[88] | 2001–2002 | מפקד הפלנ"ט במבצע חומת מגן |
| אייל אסרף | 2002–2003 | |
| טל ברודי | 2003–2004 | |
| ערן אפשטיין | 2004–2005 | |
| הראל קוהלי | 2005–2006 | |
| רועי לוי | 2006–2007 | לימים מפקדיחידת רפאים, נפל במהלךטבח שבעה באוקטובר. |
| צפריר בר אור | 2007–2009 | מפקד הפלוגה במבצע עופרת יצוקה, נהרג במבצע צוק איתן |
| נתאי עוקשי | 2009–2010 | מעוטרצל"ש אלוף, לימים מפקדחטיבת ירושלים |
| רועי יונתן | 2010–2011 | |
| אביחי ויצמן | 2011–2012 | |
| אבי מרציאנו | 2012–2013 | לימים מפקדגדוד 13 |
| נאור עמיחי[89] | 2013–2014 | לימים סגן מפקדעוצבת הגולן |
| אליה אביחי | 2014–2016 | מדליק משואה בשנת 2024 |
| תומר גרינברג | 2016–2017 | לימים מפקדגדוד 13. נפל במלחמת חרבות ברזל |
| אודי שוורץ | 2017–2018 | |
| בנימין ירס | 2018–2019 | בתקופתו הוסב הפלנ"ט לפלגה בסיירת |
| הראל שלמה[דרוש מקור] | 2019–2020 | |
| ניקולאי (ניקו) אשורוב | 2020–2021 | |
| נתאי שלמון | 2021–2022 | |
| יונתן רון | 2022– | מפקד הפלגה במלחמת חרבות ברזל |

פלוגת החבלה וההנדסה של חטיבת גולני הוקמה בשנת1965 על ידי ריכוז של 50 חיילים משלושתגדודי החטיבה במסגרת גדוד 601 שלהנדסה קרבית. בשנת1978 הוקמה הפלוגה הסדירה על ידי המח"טאמיר ראובני, באישוראביגדור בן-גל, סגל הפלוגה הוקם על ידיפיני דגן (ששימש כמ"פ הראשון של הפלוגה) ו-17 לוחמים מקורס מ"כים שנשלחו להכשרה בקורס משק"י חבלה בבית הספר להנדסה צבאית באדורים. היחידה התקיימה במתכונת זו עד שנת2018.
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| פיני דגן | 1978–1979 | מקים היחידה ומפקדה הראשון, לימים מפקדגדוד 601 ומפקדבהל"ץ |
| מוטי סוויסה | 1979 | |
| יאיר נוה | 1979–1980 | לימיםסגן הרמטכ"ל |
| שוקי שחרור | 1980–1981 | |
| צבי ברקאי | 1981–1982 | מפקד הפלחה"ן במלחמת לבנון הראשונה |
| בני תבין | 1982–1983 | |
| יואש רובין | 1983–1984 | |
| רן תמיר | 1984–1985 | |
| שמואל אביבי | 1985–1986 | |
| גברעם הגלילי | 1986–1987 | |
| שמואל זכאי | 1987–1988 | |
| צפריר בן זאב | 1988–1989 | |
| זהר דביר | 1989–1990 | |
| שגב מנדלסון | 1990 | |
| יובל בזק | 1990–1991 | |
| אבי חליפה | 1991–1993 | |
| אורן אבמן | 1993–1995 | |
| אופק בוכריס | 1995–1996 | |
| איל שחר | 1996–1997 | |
| יניב עשור | 1997–1998 | לימיםראש אכ"א |
| אילן דיקשטיין | 1998–2000 | לימים מפקדחטיבת עציוני |
| אופיר לויוס | 2000–2002[90] | לימיםקצין חינוך ראשי |
| צביקה כנות[דרושה הבהרה] | 2002 | |
| אורי חגי[דרושה הבהרה] | 2002–2003 | |
| שי קלפר | 2003–2004 | לימים מפקד אוגדת הגליל |
| אלעד כהן | 2004–2005 | |
| ארז אלקבץ | 2005–2007 | מפקד הפלוגה במלחמת לבנון השנייה, לימים מפקדחטיבת כרמלי |
| אייל היימן | 2007–2008 | לימים מפקדגדוד הסיור שלחטיבת ביסלמ"ח |
| איתי פריד | 2008 | שימש סגן מפקד ולזמן קצר מילא את מקום מפקד הפלחה"ן |
| מולי יחזקאל | 2008 | |
| דביר חבר | 2008–2009 | מפקד הפלוגה במבצע עופרת יצוקה, לימים מפקדחטיבת עודד |
| מוטי עמר | 2009–2010 | |
| עדי גנון | 2010–2011 | לימים מפקד החטיבה |
| עמיחי טרייבר | 2011–2013 | |
| אבישי ברוקנטל | 2013–2014 | מפקד הפלוגה במבצע צוק איתן, לימים מפקדגדוד 13 |
| חיים מזרחי | 2014–2015 | |
| תאמר בדר | 2015–2016 | |
| נחמיה שנייד | 2016–2017 | |
| הרון לבאי | 2017–2018 | |
| טל תורג'מן | 2018–2020 | בתקופתו הוסב הפלחה"ן לפלגה בסיירת, לימים מפקדגדוד 13 |
| מוטי שמיר | 2020–2021 | נפל בקרב רעים בטבח שבעה באוקטובר. |
| אשר אילוז | 2021–2022 | |
| אביב אברמוביץ' | 2022–2023 |

ליחידה בסיס קבע בצפוןמדינת ישראל.
פלוגה מסייעת של סיירת גולני הוקמה בשנת 2012 במהלךמבצע עמוד ענן על ידי לוחמים מחטיבת גולני.הפלוגה מורכבת משתי מחלקות:
א. מחלקת מרגמותקשת.
ב. מחלקת פינוי (קלה וכבדה).
הפלוגה לקחה חלק פעיל במבצע צוק איתן ומלחמת חרבות ברזל.
מחלקת הפינוי מורכבת מלבנה קלה וכבדה, ביצעה עשרות פינויים תחת אש כבדה, בזמנים קצרים ובאירועים מורכבים מאוד עם מטפלים בכירים חובשים רבים.
מחלקת המרגמות השתתפה בירי באש לחילוץ באירועים רבים כגון אירועקרב שג'אעייה (2014) ואירועים נוספים במבצע צוק איתן וביצעה אש לחילוץ במספר אירועים במלחמתחרבות ברזל.[91]
במלחמת חרבות ברזל נעשה שימוש ראשון בחטיבה בפצמ"ר 120 מ"מ מדויקעוקץ פלדה אשר הופעל על ידיסיירת גולני למטרות איכות והשמדה של למעלה מ-160 מטרות, בסגירת מעגלי אש בצורה מהירה, אפקטיבית ומדויקת.
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| אבישי סנדר | 2012–2022 | מקים הפלוגה ומפקדה הראשון,מבצע עמוד ענן ומבצע צוק איתן |
| איילון טובי | 2022–2024 | מלחמת חרבות ברזל |
| מפקדי גדוד הסיור | ||
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| רון וייזל | 2001–2003 | מעוטרצל"ש אלוף |
| אסף ישראלי | 2003–2005 | |
| יואב ירום | 2005–2007 | לימים סגן מפקדעוצבת געש |
| רסאן עליאן | 2007–2009 | לימיםמתאם פעולות הממשלה בשטחים |
| אורן כהן | 2009–2011 | לימים מפקדהמכללה לפיקוד טקטי |
| קובי הלר | 2011–2013 | לימים מפקדחטיבת עוז |
| רועי לוי | 2013–2014 | נפצע קשה במבצע צוק איתן והוחלף על ידיאבינועם סטולוביץ' עד לסיום המבצע.[49] לימים מפקדיחידת רפאים. נפל בתחילתמלחמת חרבות ברזל |
| אודי בן חמו | 2014–2015 | מונה לממלא מקום המג"ד לאחרמבצע צוק איתן עד לינואר 2015 |
| יצחק בן בשט | 2015–2016 | לימים מפקדחטיבת יפתח. נפל במלחמת חרבות ברזל |
| דביר חבר | 2016–2017 | לימים מפקדיחידת רפאים |

בסתיו2018, ביצע צה"ל שינוי בגדוד הסיור של החטיבה ובפלוגותיו. שם הגדוד שונה מ"גדס"ר גולני" ל"סיירת גולני" והוא הוגדר כסיירת. הפלס"ר והפלחה"ן הוסבו לשתיפלגות המתמחות בפשיטה,סיור,חבלה,לוחמה בשטח בנוי, לחימה בסבך, לחימה בתוואי תת-קרקע ולוחמה בטרור, ואילו הפלנ"ט שודרגה ביכולותיה להפעלת אמצעים טכנולוגיים ואמצעי לחימה מתקדמים, בנוסף להתמחותה בהפעלתטילים נגד טנקים.[64] בנוסף קיימתפלוגה מסייעת המורכבת ממחלקת מרגמותקשת ומחלקת פינוי במילואים.[דרוש מקור].אורך המסלול שונה לבין 12–14 חודשים
בנובמבר2022 הוענק לסיירת גולניצל"ש הרמטכ"ל על לחימתה במבצע שובר גלים, בו הרגה 16 מחבלים ופצעה 44 מחבלים. בתיאור הצל"ש נכתב:
”סיירת גולני שותפה חשובה במשימות הביטחון השוטף ובמבצעים שנערכים בצפון השומרון במסגרת מבצע "שובר גלים". הלוחמים פועלים בנחישות ובמסירות, חותרים למגע תוך סיכון חיים, ומפגינים אומץ לב, מקצועיות ויצירתיות. היחידה נוטלת חלק משמעותי בפעילות המבצעית באיו"ש לסיכול פעילות חבלנית עוינת וביצעה מעל 240 פעולות לתפיסת מחבלים, שבמהלכן נהרגו כ-16 מחבלים ונפצעו כ-44 מהם ובמהלך פעולותיה תפסה כלי נשק ומטעני חבלה רבים. פעילות היחידה הביאה לצמצום ניכר של אירועי הפרות סדר, שבמהלכם יידו פלסטינים אבנים לעבר צירי התנועה בגזרה שבאחריותה”.[92]
| מפקדי הסיירת | ||
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| שמעון סיסו | 2017–2019 | מעוטרצל"ש אלוף. תחת פיקודו הגדוד הוסב ממתכונתגדס"ר לסיירת. לימים מפקדחטיבת שומרון |
| איוב כיוף[93] | 2019–2021 | לימים מפקדיחידת שלדג ומפקדחטיבת מנשה |
| מתן פלדמן | 2021–2023 | תחת פיקודו קיבלה היחידה אתצל"ש הרמטכ"ל. לימיםראש לשכת הרמטכ"ל |
| דוד כהן | אפריל 2023–יולי 2025 | מפקד הסיירת במלחמת חרבות ברזל |
| בר ואקרט | יולי 2025- | מפקד הסיירת במלחמת חרבות ברזל |

פלחי"ק 351 היאפלוגת הקשר והתקשוב של חטיבת גולני. הפלוגה אחראית על הפעלת אמצעי הקשר, התקשוב והשו"ב במפקדת החטיבה ובגדודים. בנוסף הפלוגה אחראית לפריסה והקמת מפקדות וחמ"לי החטיבה, וחפ"ק המח"ט.
הפלוגה מורכבת מ-4 מחלקות מקצועיות (אלחוט, שו"ב,כ"ס, וקצ"ק), ומצוותי לוחמים.
לוחמי הפלחי"ק מבצעים את מסלול הכשרת הלוחם בסיירת גולני. בתקופת השגרה מבצעים פעולותביטחון שוטף יחד עם סיירת גולני. בחירום ובאימונים משמשים לוחמי הפלחי"ק כקשרי המח"ט ובתוך כך אמונים על אבטחת המח"ט וקציני המטה.
בשנים 1993–1997, צוות לוחמים ייעודי מלוחמי הפלחי"ק, אשר עבר הכשרה מיוחדת בשטח אש 100 על ידי השב"כ צוות ליחידה 504 שלחיל המודיעין.לפלוגה 23 חללים, מתוכם שישה נהרגו באסון המסוקים בשאר ישוב ב-1997. מדי שנה נערך "מרוץ השישה" לזכרם. ושניים מחייליה באוקטובר1995 באסון הנגמ"ש בריחן עם מסייעת 51.[94]
בשנת 2010 הוקמה פלוגת התצפיות של גולני. זו פלוגת מילואים שמשרתת בחטיבה הסדירה שלוחמיה בוגרי סיירת גולני. הפלוגה מצוידת במכשירי תצפית ורחפנים שבאמצעותם נותנים לחטיבה מודיעין ומכווינים כוחות.[95]
בא"ח (בסיס אימון חטיבתי) גולני הוא בסיס ההדרכה, ההכשרה והאימונים של חטיבת גולני, והוא משמש להכשרת טירונים באימון בסיסי ואימון מתקדם.

בסיס האימונים הראשון של החטיבה היה באזוריבנאל, שם קמה לראשונה מפקדת החטיבה בתש"ח.
בשנת1950 עבר הבסיס למחנה בן עמי, הקרוי על שמו שלבן עמי פכטר שנהרג בשיירת יחיעם.
בשנת1969 עבר הבסיס למחנה שרגא. רס"ר מחנה שרגא היהיום טוב חזן.
בשנת1975 עבר בסיס האימונים למחנה בזק (ביןא-זבאבדה לקבטיה, ליד העירג'נין) שהיה בסיס ירדני עד למלחמת ששת הימים, ונקרא על שמו שלמשה (מוסה) קליין[דרושה הבהרה]. מחנה בזק שימש בסיס לטירונות בסיסית עד נובמבר2000, ופונה בשנת2005 במסגרתתוכנית ההתנתקות בשומרון.
בשנת 2000 עבר הבסיס למחנה פלס (בעבר נקרא "פלס גולני").[96]

במאי2004 עבר בסיס האימונים לרגבים.[97] הבסיס ובא"ח צנחנים (מחנה שפיפון) נבנו לפי מודל זהה, בעיצובו של האדריכלשמואל שילה, והיוו פריצת דרך בתכנון בסיסי צה"ל, דבר שלווה בשיפור תנאי החיילים והאימונים. הבסיס ידוע בתנאיו הטובים, דבר שהביא לכינויו לעיתים – 'לונה בא"ח'. העיצוב לקח בחשבון את מרכיבי האימונים ואת צורכי החייל עצמו. הבסיס נבנה על פי מודל אמריקאי כחלק מפרויקט שמימנהארצות הברית, עקבהסכם ואי, במסגרתו התחייב צה"ל להעתיק בסיסים מהשטחים ולהקימם בתחומיהקו הירוק.[98]
בשנת2017 החל הבא"ח להפעיל את "קורס אלון" המכשירסמלים ומפקדי כיתות בתפעול מקצועי של הנמ"ר, עם דגש על מקצועות המפקד, הנהג והקטלן (מפעיל עמדת המקלעקטלנית).[99]
ב-13 באוקטובר2024נפגע הבסיס מכטב"ם ששוגר על ידיחזבאללה ופגע בחדר האוכל של הבסיס, ארבעה חיילים נהרגו ועשרות נפצעו.
| מפקדי בסיס האימונים החטיבתי | ||
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| חזי אשל (בטאט) | 1966–1967 | אביו שלאמיר אשל |
| עמוס מדרוני | 1967–1968 | |
| חיים יפרח | 1968–1969 | |
| אורי שגיא | 1969–1970 | לימיםראש אמ"ן |
| עמנואל בוכוולטר | 1970–1972 | |
| יוסי מור | 1972–1973 | |
| דני הררי | 1973–1974 | |
| איתן לחמן | ||
| יורם גלבוע | 1975–1976 | לימים מפקד פיקוד הנח"ל |
| יריב חן | 1976–1977 | |
| אברהם חידו | 1977–1978 | |
| יעקב דביר (בז'ה) | 1978–1980 | |
| עובדיה אהרון | 1980–1981 | |
| צבי כץ (פוקה) | 1981–1982 | |
| ברוך שפיגל | 1982–1983 | לימים מפקד החטיבה |
| משה גבעתי | 1983–1984 | לימים מפקדחטיבת יהודה |
| יוסי בירן | 1984–1985 | |
| יצחק אברכהן | לימים מפקדחטיבת יהודה | |
| יאיר נוה | לימיםסגן הרמטכ"ל | |
| ניצן נוריאל | 1988–1989 | לימים ראשהחטיבה לקשרי חוץ באמ"ץ |
| אילן הררי | 1989–1991 | לימיםקצין חינוך ראשי |
| נמרוד רן | 1991–1993 | לימים מפקדחטיבת ביסלמ"ח |
| קובי מרום | 1993–1994 | לימים מפקדעוצבת חירם |
| אפרים מושקטו | 1994–1996 | לימים קצין בדרגתתא"ל בפיקוד העורף |
| יואלי אור | 1996–1998 | לימים מפקדחטיבת כרמלי |
| יובל בזק | 1998–2000 | לימים מפקדחטיבת שומרון |
| אילן אטיאס | 2000–2002 | לימים מפקדחטיבת כרמלי |
| רביב ניר | 2002–2004 | לימים מפקדהמכללה לפיקוד טקטי |
| יובל ג'רבי | 2004–2006 | לימים מפקדמרום |
| דודי אוברמן | 2006–2007 | לימים סגן מפקדאוגדת איו"ש |
| גיא הלוי | 2007–2008 | לימים סגן מפקדעוצבת הגליל |
| עמית פישר | 2008–2010 | לימים מפקדאוגדת הבשן |
| אייל אסרף | 2010–2012 | לימים סגן מפקדעוצבת געש |
| אבינועם סטולוביץ' | 2012–2014 | לימים מפקדחטיבת החרמון |
| ברק חירם | 2014–2016 | לימים מפקדאוגדת עזה |
| אביחי זפרני | 2016–2018 | לימים מפקדחטיבת יהודה |
| סיון בלוך | 2018–2020 | לימים מפקדעוצבת חירם |
| שמעון סיסו | 2020–2022 | לימים מפקדחטיבת שומרון |
| שחר ברקאי | אוגוסט 2022 – אוקטובר 2023 | שב לפקד על גדוד 12 במלחמת חרבות ברזל בעקבות פציעת עומר סולימאן |
| עומר סולימאן | אוקטובר–דצמבר 2023 | ממלא מקום. נפצע בתאונה מבצעית ערב הכניסה לעזה ובעת החלמתו פיקד על הבא"ח. שב לתפקיד מפקד גדוד 12 לאחר פציעת שחר ברקאי |
| אבישי ברוקנטל | דצמבר 2023 – פברואר 2024 | ממלא מקום לאחר פציעת שחר ברקאי |
| שחר ברקאי | פברואר–יולי 2024 | לאחר החלמתו שב לפקד על הבא"ח, לימים מפקדחטיבת יהודה |
| מאיר אוחיון | יולי 2024–ספטמבר 2025 | |
| טל תורג'מן | ספטמבר 2025- | מפקד הבא"ח הנוכחי |
ב־2018 הוקם בחטיבה גדס"ם (גדוד סיוע מבצעי) 5111. הגדוד מונה כ-450 לוחמים יוצאי החטיבה. מטרת הגדוד הוא להיות הזרוע הביצועית של החטיבה ולאפשר לה לתמרן ולהצליח במשימתה תוך שמירת רציפות תפקודית.
הגדוד מורכב משבע פלוגות/ פלגות מקצועיות:
באוגוסט2020 קלטה חטיבת גולניגדודהנדסה קרבית הכולל ששפלוגות ומחלקת סיור. הגדוד קיבל את השםגדחה"ן אלון על השם הגדוד הראשון של חטיבת גולני במלחמת העצמאות.
| מפקדי גדוד 7086 | ||
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| שחף אלחיאני | 2020–2021 | |
| שי טובול | 2021– | מפקד הגדוד במלחמת חרבות ברזל |
חטיבת גולני היא חטיבה סדירה, עם סיום השירות הסדיר בשורות החטיבה, משויכים הלוחמים לחטיבות גולני במילואים, יוצאי דופן הם לוחמיסיירת גולני אשר חלק קטן מן הצוותים משויכים ליחידת האלפיניסטים ואילו מרבית הצוותים משויכים לגדס"רים החטיבתיים השונים יחד עם שאר לוחמי גולני.
| שם החטיבה | מספר | גדוד מזין | יחידת אם | פיקוד |
|---|---|---|---|---|
| 2 | ||||
| 3 | ||||
| 9 |
גדוד 17 הוקם במאי 1967, בתקופת ההמתנה לפנימלחמת ששת הימים,משה יוסף מונה למפקדו. עד להקמת הגדוד הוכשרו מפקדי הכיתות בפלוגת המ"כים בחטיבה.
בשנת1974, כחלק מלקחימלחמת יום הכיפורים, הוקמהחטיבת ביסלמ"ח, בית הספר למ"כים, תחת פיקודו של אל"םיעקב חסדאי, כדי לאגד את גדודי הכשרת מפקדי הכיתות, אשר השתייכו לכל אחת מחטיבות החי"ר הקיימות, תחת מסגרת תורתית ופיקודית אחודה. החטיבה כללה את גדוד 17, יחד עםגדוד 906 (שועלי הנגב) שהועבר מהנח"ל וגדוד 450 (האריה המעופף) שהועבר מחטיבת הצנחנים.
| מפקדי גדוד 17 | ||
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| זאב עופר | מפקד פלוגת המ"כים בחטיבת גולני | |
| יהודה גולן | 1958–1960 | |
| בנימין ענבר | 1960–1962 | |
| יוסי וייס | 1962–1964 | |
| משה שפיר | 1964–1965 | |
| חיים יפרח | 1965–1966 | |
| משה יוסף | 1966–1967 | תחת פיקודו הפכה הפלוגה לגדוד, והיה למפקד הגדוד הראשון. מפקד הגדוד במלחמת ששת הימים |
| איתן ברק | 1967–1969 | |
| מרא אלעמי | 1969–1971 | לימים מפקדחטיבת ירושלים |
| יעקב דביר | 1971–1972 | |
| דובי דרור | 1972–1973 | נהרג במלחמת יום הכיפורים |
| גדעון מאירי | 1973 | |
| דוד כץ | 1973–1974 | מפקד הגדוד במלחמת יום הכיפורים בהבקעה ברמת הגולן ובכיבוש מוצב החרמון הישראלי. |
| אהרון ורדי | 1974–1975 | |
| יעקב אור | 1975–1976 | |
גדוד דרור הוקם בדצמבר 1947 כחלק מהליך הקמת החטיבות המרחביות של ארגוןההגנה וצורף לחטיבת גולני עם הקמתה בפברואר 1948.[100] מפקד הגדוד היהיעקב דרור.
בחודש נובמבר 1948 אוחדו גדוד 14 וגדוד 15 והוקם גדוד 19.
גדוד גורן הוקם במאי 1948 כחלק מהליך הקמת החטיבות המרחביות של ארגוןההגנה וצורף לחטיבת גולני עם הקמתה בפברואר 1948.[101] מפקד הגדוד היהמשה גורן (גורניצקי).
בחודש נובמבר 1948 אוחדו גדוד 14 וגדוד 15 והוקם גדוד 19.
גדוד 19 הוקם בחודש נובמבר 1948 על ידי איחודם של גדוד 14 (גדוד דרור) וגדוד 15 (גדוד גורן) תחת פיקודו שלמאיר עמית.[67] הגדוד השתתף במבצע חורב ובמבצע עובדה ופורק בספטמבר 1949.
גדוד 11 הוקם בפבואר 1948 כגדוד הרביעי של חטיבת גולני, היה ידוע בשמו "אלון", בהמשך עבר הגדוד לחטיבת עודד. כיום ידוע כגדוד 9211 בחטיבת עודד. במלחמת העצמאות הוצב הגדוד בגליל העליון המזרחי כחלק מהיערכות חטיבת גולני במרחב.[102]
גדוד 21 הוקם ב-25 בדצמבר1947 כגדוד ג' של חטיבת "לבנוני", והיה אחד מהגדודים הסדירים הראשונים של ארגוןההגנה. למפקד הגדוד הראשון מונהבן עמי פכטר ולסגנו מונה צבי בן ארי. בשלהי פברואר1948, עם הקמתחטיבת כרמלי היה לגדוד הראשון שלה. במלחמת העצמאות תרם רבות לקרבות ההכרעה בצפון הארץ.

בתום המלחמה ועם היערכות צה"ל מחדש, החל מספטמבר1949, הוצב הגדוד תחת פיקוד חטיבת גולני, והשתתף בפעולות הביטחון השוטף בצפון. בינואר1955 פורק הגדוד במסגרת סגירת יחידות ומפקדות.[103] ביוני1989, ביוזמתו של אלוף (במיל')אהרון יריב שונה מספר גדוד 8206 שלחטיבה 228 לגדוד 21. הגדוד עבר בהמשך לחטיבת עציון.[104]
| מפקדי גדוד 21 | ||
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| בן עמי פכטר | דצמבר 1947 – מרץ 1948 | נהרג בקרבשיירת יחיעם |
| דב צסיס | מרץ–יולי 1948 | |
| אהרן יריב | יולי 1948 – מאי 1949 | |
| אהרן אבנון | מאי 1949 – אוגוסט 1951 | |
| גיורא שנאן | אוגוסט 1951 – ינואר 1952 | |
| שלמה ענבר | ינואר 1952 – אפריל 1953 | |
| יוסף יהלום | אפריל 1953 – ינואר 1954 | |
| יוסף גטרויר | ינואר 1954 – ינואר 1955 | |
חטיבת גולני מצוידת כיום באמצעי הלחימה הסטנדרטיים של חיל הרגלים הישראלי ובנוסף גם בנגמ"שי "נמ"ר", הנחשב אחד מהכלים הממוגנים ביותר שבשימושצה"ל. חטיבת גולני הייתה חטיבה הראשונה שצוידה בנגמ"ש המרכבה (נמ"ר).
בין השנים2008–2012הנשק האישי התקני של לוחמי החטיבה היהרובה הסער (רוס"ר)תבור מדגם "קומנדו" ("מקוצר"). בשנת 2012 הוחלף ה"תבור" במיקרו-תבור, ובשנת2019 הוחלף בתבור X-95 פלאט-טופ (מיקרו-תבור דור ג').
בשנת2023 חזרה החטיבה לרובי ה-M4A1 פלאט-טופ בדגמים חדשים.[113]
ב־1976 קיבלו חיילי היחידהכומתה ייחודית בצבע חום.[114] לפני כן היו הכומתות של גולני בצבע חאקי כמו לשאר יחידות צה"ל. רק לוחמי סיירת גולני חבשו כומתות שחורות.
הפעם הראשונה שחולקה הכומתה הייתה בסוף אימון קיץ במדבר יהודה. המח"טחיים בנימיני חילק אותה לקצינים והמג"דים חילקו לחיילים.[115][116]

בשנת 2013 פורסמה ב-ynet סדרה בבימויו שלניר (שוקו) כהן[120] שנקראה: "גולני – ריאליטי טירונות".[121] הסדרה ליוותה את מחזור הגיוס של אוגוסט 2011 של גדוד 51, מהגעתם לבסיס ההכשרה של החטיבה ועד לסיום ההכשרה במסע הכומתה. הסדרה אפשרה הצצה לתהליך הפיכתם של הטירונים ללוחמים, תוך שהיא מספרת את סיפוריהם האישיים של החיילים והמפקדים בפלוגה. צילומי הסדרה נערכו במהלך שישה חודשים בבסיס ההכשרה בסמוך לקיבוץ רגבים.
ביוני 2013 רכשערוץ עשר את זכויות השידור של הסדרה ושידר אותה כסרט דוקומנטרי בן שני חלקים.[122]
| מיזמיקרן ויקימדיה |
|---|
| חטיבותצה"ל | |
|---|---|