 | |||||||||
| גבריאל דובאל | |||||||||
| לידה | 6 בדצמבר1752 מחוז הנסיך ג'ורג',פרובינציית מרילנד,האימפריה הבריטית  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 6 במרץ1844 (בגיל 91) גלן דייל,מרילנד,ארצות הברית | ||||||||
| מקום קבורה | אחוזת מריאטה,מרילנד,ארצות הברית | ||||||||
| מדינה | ארצות הברית ארצות הברית | ||||||||
| מפלגה | המפלגה הוויגית | ||||||||
| חתימה | .png) | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
גבריאל דובאל (באנגלית:Gabriel Duvall;6 בדצמבר1752 –6 במרץ1844) היהפוליטיקאי ומשפטןאמריקאי. דובאל כיהן כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית בשנים1811–1835, בתקופה בה כיהן כנשיא בית המשפט העליוןג'ון מרשל. קודם לכן הוא היהחשבמחלקת האוצר, שופט בבית המשפט המדינתי שלמרילנד, חברבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מרילנד וחברבית המחוקקים של מרילנד.
השאלה אם דובאל ראוי לתואר "השופט הבלתי משמעותי ביותר" בהיסטוריה שלבית המשפט העליון של ארצות הברית הייתה נושא לדיונים אקדמיים רבים, שבולט ביניהם היה הוויכוח בין הפרופסורים למשפטים שלאוניברסיטת שיקגו, דייוויד קארי ופרנק איסטרברוק ב-1983. קארי טען ש"בחינה ללא משוא פנים של ביצועיו של דובאל חושפת גם לעיני הצופה ההדיוט שהוא השיג מידה מעוררת קנאה של חוסר משמעות מול אמות המידה שעל פיהן נבחנו כל שאר השופטים".[1] איסטרברוק השיב שהניתוח של קארי חסר "שיקול רציני של מועמדים שהיו כה אפופים בערפל, כך שהם חמקו מתשומת לב ראויה אפילו בהקשר של חוסר משמעות" והוא סיכם שעמיתו של דובאל, השופטתומאס טוד, היה אף חסר משמעות עוד יותר.[2]
גבריאל דובאל נולד במחוז הנסיך ג'ורג' שבפרובינציית מרילנד כילדם השישי של בנג'מין דובאל ושל סוזאנה טיילר.[3] שניים מאחיו הגדולים נהרגו במלחמת העצמאות של ארצות הברית. דובאל למדמשפטים בקריאה עצמית וב-1778 התקבל ללשכת עורכי הדין של מחוז מגוריו, שם הוא עסק בעריכת דין במשרה חלקית. עד מהרה הוא עבר לאנאפוליס, שם הוא שימש כתובע מחוזי החל מ-1781 ובבית המשפט של מחוז אן ארונדל החל מ-1783.
בשנים1775–1777 היה דובאל פקיד במועצת הביטחון של מרילנד, שניהלה את המיליציה של המדינה, ולאחר מכן ועד1781 הוא היה פקיד שלבית המחוקקים של המדינה.
דובאל השתתף במלחמת העצמאות של ארצות הברית, בתחילה בתפקידי מנהלה ב-1776, ולאחר מכן כטוראי במיליציה של מרילנד, שם הוא לחם בקרב ברנדיוויין(אנ'). בשנים1781–1782 הוא היה חבר הוועדה לעיקול רכוש בריטי ולאחר מכן ועד1785 הוא היה חבר מועצתמושל מרילנד.
בשנים1787–1794 נבחר דובאל כחבר בית המחוקקים של מרילנד. לאחר מכן ועד1796 הוא היה חברבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הבחירה השני של מרילנד. לאחר מכן ועד1802 הוא היה נשיא בית המשפט הכללי של מרילנד. בשנים 1802–1811 הוא היה החשב שלמחלקת האוצר(Comptroller of the Treasury).
ב-15 בנובמבר1811 מונה דובאל על ידיהנשיאג'יימס מדיסון כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית במקומו שלסמואל צ'ייס, גם הוא בן מרילנד, שנפטר. ב-18 בנובמבר אישרהסנאט של ארצות הברית את המינוי וב-23 בנובמבר הושבע דובאל לכהונתו.
ב-23 שנות כהונתו של דובאל על כס השיפוט הוא כתב פסקי דין ב-18 תיקים בלבד, מתוכם 15 היו דעות הרוב, שתי חוות דעת משלימות וחוותדעת מיעוט אחת. באותה תקופה היה בית המשפט העליון בעיקר אמצעי להבעת אמונתו שלנשיא בית המשפט העליוןג'ון מרשל בממשלה פדרלית חזקה ולעיתים רחוקות הביעו השופטים בהרכב את התנגדותם. מרשל עצמו כתב את רוב רובם של פסקי הדין של הרוב. הפעם האחת בה דובאל כתב חוות דעת מיעוט הייתה בפסק הדין "מימה קווין וצ'יילד נגד הפבורן" (Mima Queen and Child vs. Hepburn) מ-1813, בו הוא היה השופט היחידי שכתב חוות דעת מיעוט בתיק שבו נקבע אם בתו של עבד לשעבר תוכל לספק עדות שמיעה אם אמה הייתה חופשייה בעת לידתה. דובאל כתב שהעדות צריכה להישמע, וש"שחורים מעמדתם חסרת האונים תחת הסמכות הבלתי נשלטת של אדוניהם, זכאים לכל הגנה הגיונית".[4]
דובאל כיהן על כס השיפוט עד ינואר1835, כאשר הוא פרש לאחר הגיעו לגיל 82. לדבריו של אחד הביוגרפים של מרשל, דובאל "זכה לכבוד על כהונתו רבת השנים לאחר שהאריך ימים ובריאותו התרופפה, שכן הוא חשש בנוגע למחליפו, כך הוא יצר מסורת שרווחה בקרב שופטי בית המשפט העליון". לדברי הביוגרף שלו, אירווינג דילארד, בשנותיו האחרונות בבית המשפט, דובאל היה "כה כבד שמיעה, כך שהוא לא היה מסוגל להשתתף בדיונים".[5] דייוויד קארי טען ש"אין שום הוכחה... שדובאל היה חרש או שאיבד את היכולת לדבר כאשר כיהן בבית המשפט".[6]
גבריאל דובאל נפטר ב-6 במרץ1844 בגלן דייל שבמרילנד, בגיל 91. הוא נטמן באחוזת הקבר המשפחתית בויגוואם, אחת מאחוזות המטעים שהייתה בבעלותו. ביתו של דובאל, "מריאטה", שאותו הוא בנה ב-1812 וחי בו לאחר שמעונו בוושינגטון די. סי. עלה באש במהלךמלחמת 1812, הוא כיום מוזיאון פתוח לציבור.[7] במותו החזיק דובאל בבעלותו סכום של 14,000 דולר בבנק, 528 כרכים של ספרות משפטית, 38עבדים ו-800אקר (כ-3,200 דונם) של קרקעות. יורשיו העיקריים היו אחותו, שרה סימפסון, וארבעת נכדיו.[3] קברו הועבר ב-1987 בערך, יחד עם שאר קברי המשפחה למריאטה בשל עבודות פיתוח אזוריות. ב-1959 נקרא על שמו בית ספר תיכון הסמוך לביתו.
| שופטים לשעבר בבית המשפט העליון של ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
