 | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג | גבינה |
| מוצא | ארצות הברית |
| מרכיבים עיקריים | חלב פרה, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| גבינות | |
| סוג חלב | פרות |
  | |
גבינת שמנת היאגבינה לבנה רכה בטעם עדין, שעל פי הגדרתמנהל המזון והתרופות האמריקאי עליה להכיל לפחות 33% שומן,לחות של לא יותר מ-55% וטווחדרגת חומציות שבין 4.4 ל-4.9.[1] הגבינה נמכרת בצורת קוביות או במכל. לעיתים נהוג להוסיף לגבינהתיבול כגוןשום,בצל,שמיר,זיתים, וגםלקס (סלמון מעושן). גבינת שמנת נבדלת מגבינות אחרות בכך שלא מאפשרים לה להבשיל. יש לצרוך את הגבינה כשהיא טרייה. הגבינה מהווה מרכיב עיקרי בעוגת גבינה ובקינוחים אחרים. נהוג למרוח אותה עלבייגל ולאכול אותה עםלקס.
גבינת שמנת משמשת במתכונים רבים. במדינות רבות באירופה, נהוג לאכול גבינת שמנת כגבינה לכל דבר ולא כממרח. נהוג להגישה על גבי מגשי גבינה. באיטליה, גושי גבינת שמנת מוגשים בסלטים טריים. ביפן נהוג למרוח גבינת שמנת על גבי קלי. בארצות הברית נהוג למרוח את הגבינה על גביבייגלים ולחמים מסוגים שונים.
חלב מכיל חלבונים שמחזיקים את השומן בצורה נוזלית. כאשר מוסיפיםבקטריות לחלב מפוסטר ומחממים אותו לטמפרטורה של כ-23 מעלות צלזיוס, הבקטריות מתחילות להתסיס את החלב והחומציות עולה. כתוצאה מכך, החלבונים מאבדים את המטען שלהם והחלב מתקרש והופך לגבינה.
אם נותנים לבקטריות לפעול יותר מדי זמן, החומציות תעלה יותר מדי והחלב יחזור להיות נוזלי. כדי למנוע זאת, מחממים את הגבינה לטמפרטורה של בין 52 ל-63מעלות צלזיוס ברגע הנכון כדי להרוג את הבקטריות ולשמור על הגבינה במצב קרוש.
שינויים קלים בזמן החימום יכולים להשפיע על הטעם והמרקם של הגבינה. מכיוון שגבינת שמנת מכילה יותר שומן מגבינות אחרות, יש להוסיף לה מייצבים כמוגואר וגומי חרוב כדי לשמור עלחיי המדף שלה.
בהכנה ביתית של גבינת שמנת תהליך ההכנה הרבה יותר פשוט. מערבביםשמנת חמוצה עם גבינה רזה כמו לבן אוגבינה לבנה, ואז מניחים את התערובת בחיתול בד כדי לטפטף את הנוזלים המיותרים עד שמגיעים לריכוז השומן הרצוי.[2][3]
{{cite web}}: (עזרה)