 | |||
| ג'רי סלואן, 1969 | |||
| לידה | 28 במרץ1942 מקלינסבורו,אילינוי,ארצות הברית | ||
|---|---|---|---|
| פטירה | 22 במאי2020 (בגיל 78) סולט לייק סיטי,יוטה, ארצות הברית | ||
| שם לידה | Gerald Eugene Sloan | ||
| מדינה | ארצות הברית | ||
| גובה | 1.96 מטר | ||
| השכלה |
| ||
| תקופת פעילות | 1965–1976 (כ־11 שנים) | ||
| עמדה | קלע | ||
| מספר | 4, 14 | ||
| מכללה | אוניברסיטת אוונסוויל | ||
| דראפט | בחירה רביעית,1965 בולטימור בולטס | ||
| היכל התהילה | נבחר כמאמן בשנת2009 | ||
| קבוצות כשחקן | |||
| |||
| הישגים כשחקן | |||
| שתי בחירות למשחק האולסטאר(1967, 1969) חמישיית ההגנה הראשונה(1969, 1972, 1974, 1975) חמישיית ההגנה השנייה(1970, 1971) | |||
| קבוצות כמאמן | |||
| |||
ג'רלד יוג'ין "ג'רי" סלואן (באנגלית:Gerald Eugene "Jerry" Sloan;28 במרץ1942 –22 במאי2020) היהכדורסלן ומאמן כדורסלאמריקאי. בשנת2009 הוצג בהיכל התהילה של הכדורסל, כמאמן.
סלואן נחשב לאחד מטובי המאמנים בליגת ה-NBA בכל הזמנים, ומחזיק במאזן של 1221 ניצחונות לעומת 803 הפסדים בקריירה, השלישי בטיבו בהיסטוריה של הליגה בעת פרישתו.[1] הוא אימן אתיוטה ג'אז במשך 23 שנים ברציפות, והצליח להעפיל עימה פעמיים עד לסדרת הגמר של ה-NBA, בשנים1997 ו-1998, ובשתיהן הפסיד לשיקגו בולס שלמייקל ג'ורדן.
סלואן גדל באילינוי כאחד מעשרה ילדים לאם חד הורית. עם סיום לימודיו בתיכון הוא החל ללמוד באוניברסיטת אילינוי, אך עקב געגועים לביתו, עזב ועבר לאוניברסיטת אוונסוויל הנמצאת מעט קרוב יותר. הוא החל לשחק במדי קבוצת הכדורסל של האוניברסיטה, ובמקביל עבד בייצור מקררים עבור חברתוירפול לפרנסתו.[2] סלואן הוביל את קבוצת הכדורסל של האוניברסיטה לשתי אליפויות ליגת המשנה של ה-NCAA, בהן מאזן מושלם של 29 ניצחונות ללא הפסד בעונת1964/1965, עונתו האחרונה בקבוצה.[3]
סלואן נבחר בסיבוב הראשון שלהדראפט בשנת1965 על ידיבולטימור בולטס. בעונת הרוקי שלו הוא שותף ב-59 משחקים, בהם קיבל 16.1 דקות משחק ותרם 5.7נקודות, 3.9ריבאונדים ו-1.9אסיסטים בממוצע למשחק. בשלב הפלייאוף שותף סלואן בשני משחקים בלבד, בהם תרם 6.5 נקודות, 8.0 ריבאונדים ו-3.0 אסיסטים למשחק.
בטרם עונת1966/1967 עבר סלואן לקבוצתשיקגו בולס, שנערכה לקראת עונתה הראשונה בליגה, שבחרה בו בדראפט ההרחבה.[4] הוא היה השחקן הראשון בו בחרה הקבוצה בדראפט, ובשל כך כונה על ידי האוהדים "The Original Bull". כבר בעונתו הראשונה בקבוצה שותף סלואן ב-80 משחקים בעונה הסדירה בהם רשם 17.4 נקודות, היה לקוטף הריבאונדים המצטיין של הקבוצה עם שיא קריירה של 9.1 למשחק ונבחר לראשונה להשתתף במשחק האולסטאר. הוא הצליח לעזור לקבוצתו להעפיל למשחקי הפלייאוף על אף מאזנה השלילי, אך הקבוצה הודחה בסוויפ בשלושה משחקים מולסנט לואיס הוקס בחצי הגמר האזורי.[5]
גם בעונה העוקבת הצליחה שיקגו להעפיל למשחקי הפלייאוף, על אף מאזן של 29 ניצחונות בלבד מול 53 הפסדים. סלואן, שתרם בעונה הסדירה 13.3 נקודות ו-7.7 ריבאונדים למשחק, לא הצליח לעזור לקבוצה להעפיל אל מעבר לחצי הגמר האזורי בו הודחה מוללוס אנג'לס לייקרס. בעונת1968/1969 לא הצליחה שיקגו להעפיל למשחקי הפלייאוף לראשונה. עם זאת סלואן חווה עונה אישית טובה כשרשם 16.8 נקודות למשחק עליהם הוסיף 7.9 ריבאונדים ושיא קריירה של 3.5 אסיסטים. הוא נבחר בפעם השנייה למשחק האולסטאר, ולראשונה לחמישיית ההגנה הראשונה.
סלואן המשיך לשחק במדי הבולס עד לפרישתו ממשחק פעיל בסיום עונת1975/1976. לאורך השנים הוא נבחר לחמישיית ההגנה הראשונה שלוש פעמים נוספות, ופעמיים לחמישיית ההגנה השנייה. הוא רשם לאורך הקריירהטריפל דאבל בשני משחקים, ומדורג במקום ה-11 בכל הזמנים בממוצע חטיפות למשחק.[6] כצעד של כבוד כלפיו, הודיעה שיקגו בולס כי המספר 4 יפרוש ביחד איתו, וכי שחקנים בעתיד לא יוכלו ללבוש את המספר בקבוצה.
עם פרישתו ממשחק פעיל בשנת 1976, קיבל סלואן את הצעתה של אוניברסיטת איוונסוויל בה למד לאמן את קבוצת הכדורסל. הוא החליט להתפטר מתפקידו חמישה ימים בלבד לאחר מינויו, החלטה שבדיעבד הצילה את חייו. בהמשך אותה העונה התרסק המטוס בו טסה הקבוצה, ו-29 מנוסעיו, כולל מאמן הקבוצה, נהרגו.[3]
בשנת1979 מונה סלואן למאמנה שלשיקגו בולס שבעונה טרם הגעתו סיימה במאזן הגרוע ביותר במזרח עם 31 ניצחונות בלבד. סלואן הוביל את הקבוצה ל-30 ניצחונות בלבד, בהנהגתו שלרג'י תיוס עם 20.2 נקודות למשחק. בעונת1980/1981 הצליח סלואן להוביל את שיקגו ל-45 ניצחונות בעונה הסדירה מול 37 הפסדים ולעלייה למשחקי הפלייאוף, לראשונה מזה ארבע שנים. בסיבוב המשחקים הראשון עקפו הבולס אתניו יורק ניקס עם ניצחון חלק של 0–2 בסדרה, ובסיבוב השני הודחו בסוויפ של 0–4 מולבוסטון סלטיקס.[7] לאחר 51 משחקים בעונת1981/1982 בהם הצליח להשיג 19 ניצחונות בלבד, פוטר סלואן מהקבוצה בשל הישגיו הנמוכים.
בשנת1983 הצטרף סלואן לצוות המקצועי שליוטה ג'אז כסקאוט. הוא עזב את המועדון בשנת1984 על מנת לאמן את קבוצתאיוונסוויל ת'אנר מליגת ה-CBA[8] ולאחר מכן חזר ליוטה ומונה תפקיד עוזר המאמן שלפרנק ליידן.[2] לאחר פרישתו של ליידן מאימון, בדצמבר1988, מונה סלואן למאמן הקבוצה. ב-65 המשחקים שנותרו לסיום העונה הוא רשם 40 ניצחונות, והוביל את הקבוצה למאזן השני בטיבו במערב.קארל מלון,ג'ון סטוקטון ומארק איטון נבחרו למשחק האולסטאר, ואיטון אף נבחר בפעם השנייה בקריירה לשחקן ההגנה של העונה. הקבוצה פגשה בסיבוב הראשון אתגולדן סטייט ווריורס, והודחה בסוויפ מפתיע של 0–3.
עונות השיא שלו במועדון הגיעו בשנים1997 ו-1998 שבהן הגיע עם המועדון עד לגמר ה-NBA. בשתי סדרות הגמר הפסידה יוטה לשיקגו בולס בהנהגתו שלמייקל ג'ורדן. לאחר מכן הוא הוביל את יוטה לחצי גמר המערב שנתיים ברציפות, ולאחריהם הפסיד בסיבוב הראשון במשך שלוש עונות ברציפות.
בטרם עונת2010/2011 חתם סלואן על חוזה חדש שישאיר אותו בקבוצה עד לסיומה של עונת2011/2012.[9] ב-10 בפברואר2011, בסיום משחק בו הפסידה יוטה לשיקגו בולס, שהיה הפסד עשירי ב-14 משחקים ליוטה, ולאחר ויכוח סוער עם כוכב הקבוצהדרן ויליאמס במחצית המשחק, הודיעו סלואן ופיל ג'ונסון, אחד מעוזרי המאמן, על התפטרותם המיידית מהקבוצה.[10]
נפטר ב-22 במאי 2020 בעקבות מחלה קשה.[11]
ב-9 בפברואר2022 הוכרז כאחד מחמישה עשר המאמנים הגדולים בתולדות ה־NBA.
