 | |||
| לידה | 30 באוגוסט1931 דנבר, קולורדו | ||
|---|---|---|---|
| פטירה | 27 בדצמבר1982 (בגיל 51) וושינגטון די. סי.,ארצות הברית  | ||
| מקום קבורה | Mount Olivet Cemetery | ||
| מדינה | ארצות הברית | ||
| השכלה |
| ||
| מפלגה | המפלגה הרפובליקנית | ||
| פרסים והוקרה |
| ||
| |||
| שירות ביטחוני | |||
| השתייכות | חיל האוויר של ארצות הברית | ||
| דרגה | קפטן | ||
  | |||
| |
| לידה | 30 באוגוסט1931 דנוור,ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה | 27 בדצמבר1982 (בגיל 51) וושינגטון די. סי.,ארצות הברית |
| מקום קבורה | Mount Olivet Cemetery |
| מדינה | ארצות הברית |
| השכלה |
|
| תקופת פעילות | 1966–1977 (כ־11 שנים) |
| עיסוק | טייס קרב בחיל האוויר האמריקאי |
| בשירות | אסטרונאוט בשירותנאס"א |
| מפלגה | המפלגה הרפובליקנית |
| פרסים והוקרה |
|
| זמן שהייה בחלל | 5 ימים, 22 שעות ו-54 דקות[1] |
| ביוגרפיה בנאס"א | ג'ק סוויגרט |
| משימות | |
| אפולו 13 | |
 | |
| |
ג'ון לאונרד "ג'ק"סוויגרט הבן (באנגלית:John Leonard "Jack" Swigert Jr.;30 באוגוסט1931 –27 בדצמבר1982) היהטייס ניסוי אמריקאי, מכונאי ומהנדס אווירונאוטיקה בחיל האוויר האמריקאי, ואסטרונאוט מטעםנאס"א. הוא היה אחד מעשרים וארבעה האסטרונאוטים שטסו לירח, וטס לירח במסגרתאפולו 13.
לאחר שעזב את נאס"א, נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס השישי החדש שלקולורדו, אך מת לפני שהושבע.
ג'ון לאונרד סוויגרט הבן נולד ב-30 באוגוסט 1931 בדנוור, קולורדו להורים ג'ון לאונרד האב ווירג'יניה סוויגרט. אביו של סוויגרט היהרופא עיניים. בגיל 14, הוקסם סוויגרט מעולם התעופה בעקבות מראה המטוסים הממריאים משדה קומבס הסמוך, סוויגרט הצעיר היה נחוש להיות יותר מצופה. הוא החל לעבוד בחלוקת עיתונים כדי להרוויח כסף לשיעורי טיסה, ובגיל 16 כבר היה בעלרישיון טיסה אזרחי.[2]הוא היה חבר בתנועת הצופים של אמריקה והגיע לדרגת מחלקה שנייה.[3]
סוויגרט קיבלתואר ראשון בהנדסת מכונות מאוניברסיטת קולורדו ב-1953, שם גם שיחק כדורגל בקבוצה המקומית. מאוחר יותר הוא קיבלתואר שני במדעים בהנדסת אווירונאוטיקה מהמכון הפוליטכני של רנסלאר (קמפוס הרטפורד) ב-1965, ותואר שני במינהל עסקים מאוניברסיטת הרטפורד ב-1967.
כמו כן, קיבל תוארדוקטור לשם כבוד של המכללה האמריקנית הבינלאומית בשנת1970, ותואר דוקטור לשם כבוד במשפטים מאוניברסיטת ווסטן סטייט בשנת 1970, ודוקטורט לשם כבוד במדע מאוניברסיטת ווסט מישיגן בשנת 1970.
לאחר סיום לימודיו בשנת 1953, הצטרף סוויגרט לחיל האוויר האמריקני. עם סיום קורס טיס לטייסי קרב והכשרת מערכות נשק בבסיס חיל האוויר נליס, בנבדה, הוא הוצב כטייס קרב ביפן ובקוריאה. ב-1953 מטוסו התרסק לתוך יחידתמכ"ם על מסלול תעופה קוריאני והתלקח בלהבות. הוא יצא מהתאונה עם פציעות קלות.[4]
לאחר שסיים את שירותו בחיל האוויר, שירת כטייס קרב במסצ'וסטס (1957-1960) ובמשמר הלאומי שלקונטיקט (1960-1965). סוויגרט היהטייס ניסוי עבור חברתנורת' אמריקן אוויאיישן וגם עבור חברתפראט אנד ויטני, מ-1957 עד 1964.[5] הוא צבר למעלה מ-7,200 שעות טיסה, מתוכם 5,725 שעות טיסה על מטוסי סילון.
סוויגרט בתקבל לכיתת האסטרונאוטים ה-5 של נאס"א באפריל1966. הוא שימש בצוות התמיכה הקרקעי של טיסתאפולו 7.[5]
ערך מורחב –אפולו 13
סוויגרט היה אחד משלושה אסטרונאוטים על משלחתאפולו 13 ששוגרה ב-11 באפריל1970. בתחילה היה חלק מצוות הגיבוי של המשימה, אולם הוחלט שהוא מחליף את האסטרונאוטקן מטינגלי שלושה ימים לפני השיגור, כיוון שהצוות העיקרי נחשף לאדמת מהאסטרונאוטצ'ארלס דיוק ומטינגלי היה היחיד שלא היה מחוסן. נאס"א לא רצתה להסתכן במחלה במהלך הטיסה. (מטינגלי לא חלה לבסוף וסייע בתפעול הקרקעי במהלך הטיסה).[5]
המשימה הייתה לנחות על הירח בפעם השלישית, אך התפוצצות במכל החמצן במודול השירות של החללית הביאה להפסקת המשימה ואילץ את הצוות לבצע אלתורים שונים במטרה לחזור אל כדור הארץ בשלום. סוויגרט היה האסטרונאוט ששלח את ההודעה הדרמטית "יוסטון, יש לנו בעיה כאן" ("Houston, we've had a problem here").[6] הכרזה שאושרה על ידי מפקד הטיסהג'ים לוול. סוויגרט, יחד עם האסטרונאוטים לוול ופרד הייז, הצליחו לחזור בשלום לכדור הארץ ב-17 באפריל 1970 לאחר כ-5 ימים, 22 שעות ו-54 דקות. לצוות הוענקהמדליית החירות הנשיאותית יום לאחר מכן, על ידי הנשיאריצ'רד ניקסון.[7]
סוויגרט היה מיועד להיות טייס מודול הפיקוד במסגרת משימתאפולו-סויוז אולם הוא הוחלף בשל מעורבותו בתקרית הבולים לאחר חזרתם של טייסי אפולו 15.[2]
בשנת 1973 הוא לקח חופשה ללא תשלום מנאס"א, והפך להיות מנהלועדת בית הנבחרים למדע, חלל וטכנולוגיה[2] ולאחר מכן מנהל הספרייה המדעית של הקונגרס[8].
סוויגרט פרש מנאס"א באוגוסט 1977, כדי להיכנס לפוליטיקה. הוא ניסה לרוץ לסנאט ב-1978 אולם הפסיד לביל ארמסטרונג(אנ').[2]
בשנת 1979, הוא הפך לסגן נשיא של תאגיד B.D.M. בגולדן, קולורדו.[5] בשנת 1981 עזב את תאגיד B.D.M והפך להיות סגן הנשיא לכספים וענייני תאגיד עבור חברת International Gold and Minerals[9]
בפברואר 1982 החליט סוויגרט לרוץ בשנית לקונגרס האמריקני כנציגהמפלגה הרפובליקנית. ב-2 בנובמבר 1982 זכה במושב במחוז הקונגרסים ה-6 החדש של המדינה עם 64% מהקולות.
ב-1982, במהלך מסעו הפוליטי, התפתח אצל סוויגרטגידול ממאיר במחילת האף הימנית. הוא עברניתוח, אך הסרטן התפשט למח העצם ולריאות. שבעה שבועות לאחר הבחירות, הוא נלקח ב-19 בדצמבר מביתו בליטלטון לבית החוליםג'ורג'טאון בוושינגטון, ונפטר מכישלון נשימתי ב-27 בדצמבר, שבעה ימים לפני תחילת תקופת הקונגרס שלו.[9] הוא היה בן 51 במותו. הוא נקבר בבית הקברות הר אוליב, בוויט רידג', קולורדו.
ג'ק סוויגרט, במסד הנתונים הקולנועייםIMDb(באנגלית)
ג'ק סוויגרט, באתרMusicBrainz(באנגלית)
{{cite web}}: (עזרה){{cite web}}: (עזרה){{cite web}}: (עזרה){{cite web}}: (עזרה){{cite web}}: (עזרה){{cite web}}: (עזרה)