פסל בדמותו של ג'ינגיס חאן, בארמון הנשיאותי באולן בטור, בירתמונגוליה.
גִ'ינְגִיס חַאן (במונגולית:, האזנהⓘⒾ, "שליט העולם";1162 –18 באוגוסט1227) היה מייסדה ושליטה הראשון שלהאימפריה המונגולית, ונחשב לאבי האומה המונגולית. הוא נודע כאחד מגדולי המצביאים בהיסטוריה, שבזכות כישוריו הצבאיים והמדיניים איחד את שבטי הערבה של מונגוליה והקיםאימפריה שהתרחבה על ידי יורשיו לכדי האימפריה היבשתית הרציפה הגדולה ביותר שידעה האנושות.
"ג'ינגיס חאן" ככל הנראה נולד בשם טמוג'ין בסביבות1162 בדלון בולדוג(אנ'), למרגלותהר בורחאן חלדון שבצפון-מזרחמונגוליה המודרנית. ילדותו עוצבה על ידי מציאות החיים הקשה והאכזרית של שבטי הערבה המונגוליים. אביו,יסוגיי(אנ'), היה ראש בית אב קטן משבט בוריג'ין, אשר חטף את אימו, הואלון משבט המרקידים, והפך אותה לאשתו השנייה. היא נחטפה מאחר שלא יכול היה לשאת אותה בדרכים המסורתיות עקב חוסר היכולת לשלםנדוניה, שלפי מנהגי הערבוֹת הייתה תנאי לנישואים. לאחר מכן, חייו של טמוג'ין התהפכו באופן טראגי. אביוהורעל על ידי בני שבטטטארי יריב כנקמת דם על הריגת בן שבטם בעבר בידי יסוגיי. לאחר מות האב, שבט המשפחה נטש את שתי האלמנות עם שבעת ילדיו של יסוגיי, מאחר שלא ראה בהם תועלת.[1][2] תקופה זו של מצוקה, נטישה ואימה חשפה את טמוג'ין לאכזריות הקיצונית של סביבתו, ועיצבה בו את הנחישות הבלתי מתפשרת והקשיחות הנדרשת כדי לשרוד, ומאוחר יותר, לאחד את כל שבטי הערבה תחת שלטונו.
לאחר שמשפחתו של טמוג'ין ננטשה על ידי שבטם, היא נאלצה לחיות בעוני קיצוני כנוודים, כשהם מתקיימים מליקוטפירות וצידחיות קטנות. אירוע מפתח בתקופה זו היה רצח אחיו למחצה, בגטר. הגרסה המקובלת מספרת שטמוג'ין ואחיו קאסאר הרגו את בגטר בגלל ויכוח על חלוקת ציד (דג ובמקרה אחרעפרוני שתפס טמוג'ין ואחיו החורג בגטר חטף ממנו),[3] לאחר שאימו הואלון צידדה בבגטר, הוא ואחיו הצעיר קאסאר איתרו והרגו אותו באמצעותחץ. על פי גרסה אחרת, טמוג'ין הרג את בגטר כי למנוע ממנו לבעול את אמו. זאת משום שבגטר היה הבכור לאביו מאשתו הראשונה, ולכן לפי המנהג המונגולי היה זכאי לרשת את אביו, ולבעול את נשותיו האחרות. לפי גרסה אחרת, הרג טמוג'ין את אחיו לאחר שתפס אותו אוכל בעל חיים שצד, מבלי לחלוק אותו עם יתר בני המשפחה.
בעקבות הרצח, טמוג'ין ומשפחתו נאלצו להימלט. ב-1172 נלכד טמוג'ין בידי בני שבט הטאיצ'יוד ששלט באזור, והוא הוחזק כאסיר ועונה. לפי האגדות המונגוליות טמוג'ין הוחזק בשבי תקופה קצרה, אך לפיכרוניקה סינית מזמן טמוג'ין משך תקופת השבי היה כעשור.[4] בעוד התיעוד המונגולי גורס כי תקופת השבי הייתה קצרה, אולם בכרוניקות סיניות (אם כי פחות מקובלות) המצביעות על תקופה ארוכה יותר. טמוג'ין הצליח לבסוף לברוח בעזרת איש משבט הטאיצ'יוד, סורחאן שירא, אביו של צ'ילאון, ובהמשך הצטרפו אליו מוקדם חסידים ראשונים נאמנים, ביניהם בואורצ'ו וג'למה, שכולם הפכו לימים לגנרלים בכירים בצבאו. המידע לגבי התאריך 1172 הוא כנראה מוקדם מדי בהתחשב בכרונולוגיה המקובלת (סביר יותר שהשבי התרחש בסביבות 1177).
לבסוף הצליח טמוג'ין לברוח בעזרת אביו של צ'ילאון (Chilaun), לימים קצין בכיר בצבאו. בערך באותה תקופה הצטרפו אליו ג'למה (Jelme) ובואורצ'ו, גם הם, לימים, גנרלים בצבאו.
עוד בימיו האחרונים של אביו, התארס טמוג'ין עם בּוֹרטֶה, ולאחר בריחתו מהשבי התחתן עמה והוא כבן 16. בשלב זה הפך טמוג'ין למנהיג התא המשפחתי שלו, והגיע למצב קיום יציב יחסית. לימים נחטפה בורטה בידי שבט המרקידים, השבט ממנו נחטפה אימו, אותו שבט אריסטוקרטי ובעל עוצמה ממוצא טוראני (טורקי). בתמיכת אנשיו, ובעזרת מנהיג שבט החריידיםטוגרול חאן ושל ג'אמוקה, ידיד ילדות של טמוג'ין (שבהמשך יהפך ליריבו הגדול ולטוען החלופי להנהגת השבטים המונגוליים המאוחדים), שוחררה בורטה. זמן קצר לאחר ששוחררה, ילדה בורטה את בנה הראשוןג'וצ'י, מה שהעלה שאלות אודות זהות האב. תעלומה זו עתידה הייתה לרדוף את טמוג'ין שנים ארוכות ולהוביל לסכסוך בין בניו. אולם, טמוג'ין התייחס לג'וצ'י כאל בנו הביולוגי הוודאי, ללא כל אפליה אל מול בניו האחרים.
במשך הזמן, הודות לגאונותו הטקטית ולכושר הנהגתו, הלך כוחו הצבאי של טמוג'ין וגדל. בתקופה זו הפך ג'אמוקה, חבר ילדות של טמוג'ין, ליריבו, בשל השאיפה הסותרת של שניהם להנהיג את השבטים המונגולים. בניגוד לג'אמוקה, צאצא של שבטי הערבות המיוחסים והאריסטוקרטים, שנהנו מזה שנים רבות ממעמד בכיר בין השבטים, מוצאו של טמוג'ין היה צנוע ביותר. עובדה זו נוצלה על ידי טמוג'ין ליצירת מוקד כוח חדש, אשר בניגוד לקשרי הדם וקשרי המשפחה שאפיינו את האליטות המונגוליות עד אז, התבסס על כישורים אישיים בקרב, וכן על נאמנות אישית לטמוג'ין עצמו.
במהלך השנים רבים מיושבי הערבות הלכו אחרי טמוג'ין, עד שב-1204 נערך הקרב הגדול בערבה בין מחנות טמוג'ין וג'אמוקה,קרב שלושה עשר הצדדים. אף שג'אמוקה הצליח לנוס בטרם נפילתו בשבי, ניצחונו של טמוג'ין בקרב הוביל לראשונה לאיחוד מרבית שבטי המונגולים תחת שלטונו. ב-1205 הוסגר ג'אמוקה לידי טמוג'ין על ידי כמה מאנשיו, ואלה בתגובה נהרגו על ידי טמוג'ין באשמת בגידה במנהיגם.
דמותו של ג'ינגיס חאן על מטבע מודרני בקזחסטן, אחת האומות שהתגבשו במסגרת האימפריה המונגולית.
ג'אמוקה, חברו-יריבו הוותיק של טמוג'ין, חוסל על ידי טמוג'ין בשבירת גבו[א] – המתה מכובדת במסורת המונגולית. בהמשך ליכד טמוג'ין את כל שבטי המונגולים ובאספה כללית (קורילטאי) ב-1206, ליד ההר המקודשבורחאן חלדון, הכריז בפניהם על ניצחונו ועל איחוד כל השבטים המונגוליים תחת שלטונו. לאחרהטקס והשתלטותו עלמונגוליה כולה, החלו אנשיו לכנותו "ג'ינגיס חאן" (במונגולית: גדול השליטים; השליט העולמי).
ג'ינגיס חאן ליכד את שבטי המונגולים סביבחוקה שנקראהיאסה. עיקריה היו נאמנות עיוורת לחאן, ואיסור על מריבות בין שבטים. גם ענייני אישות זכו למענה בחוקה – על נואפים הוטלעונש מוות.
שריונות לוחמי צבא ג'ינגיס חאן, מוזיאון הטכנולוגיה בסאן חוזה.
ג'ינגיס חאן נחשב לאבי תורת הלחימה המודרנית מהיותו מפתח תורת האסטרטגיה הצבאית במהלך מלחמותיו. הוא הקים יחידות עילית מובחרות בצבאו, וכן היה הראשון שיסד בצבא המונגולי חיל רפואה ייעודי שליווה את הלוחמים. הוא קידם קצינים על בסיס יכולתם וכישוריהם האישיים, ולא על בסיס ירושתם וייחוסם המשפחתי, כמקובל באותו זמן.
הצלחותיו של ג'ינגיס חאן ושל יורשיו התבססו על תמרון והפחדה. למעשה, הנקודה אליה כיוון ג'ינגיס חאן את התקפותיו האסטרטגיות הייתה לא יותר מאשר הדימוי הפסיכולוגי של כוחותיו בתודעה של היריב. על ידי יישום שיטתי וקפדני של אסטרטגיה זו, כלומראופרטיבה מגובה בלוחמה פסיכולוגית, הצליחו ג'ינגיס חאן וצאצאיו לכבוש שטחים נרחבים ביותר באירואסיה.
אבני הבניין של הצבא והאסטרטגיה של ג'ינגיס חאן היו הקשתים ועדרים עצומים שלסוסים מונגוליים, שהיו באופן יחסי גבוהים וחסונים. ביחס של חמישה סוסים לכל לוחם, היה הצבא המונגולי נייד ביותר (עדרי הסוסים סיפקו גם את הבסיס הלוגיסטי לאספקת מזון, בעוד שאת כל המצרכים האחרים הדרושים לחייל במסעו בזזו המונגולים מסביבתם). הצבא המונגולי היה ידוע במהירותו, בניידותו ובכך שנחשב צבא "קל". אחד הדברים שתרמו לכך היה מגני הגוף שלבשו הלוחמים, שהיו עשויים מבד משי צפוף שהיווה מגן בלתי חדיר לחצים. זאת בניגוד למגני גוף ממתכת כבדה שהאטו וסרבלו את יכולת התנועה של החיילים. בהשוואה לצבא המונגולי, נחשבו כל הצבאות האחרים "כבדים", וכתוצאה מכך היו המונגולים בעלי כושר-ניידות עדיף בהרבה. באמצעות ריכוז מאמץ, תמרון, הפתעת האויב והתקפה בלתי-פוסקת, הובסו צבאותסין,פרס,ארצות ערב וארצותאירופה תחת לחץ עד שבירתם, ואז נרדפו עד שהושמדו כליל.
ג'ינגיס חאן ולוחמיו נודעו באכזריותם. הם היו לוחמים פראיים שנעו במהירות רבה מעיר לעיר וזרעו הרס ואימה בכל מקום שעברו בו, כשהם רכובים עלסוסים קטנים וחזקים. בעת המצור שהטיל על בייג'ינג הודיע כי אם תיכּנע לו העיר יותיר את אנשיה בחיים, ואם תילחם בו יהרוג את כל אנשיה. לאחר שכבש את ג'ונְגדוּ (בייג'ינג של ימינו), בירתשושלת ג'ין, ולאחר שהמושל שלה "ח'אן הזהב" וכל החצר שלו ברחו דרומה (פעולה הנחשבת בגידה במונגולים), נכנס החאן עם לוחמיו ושרף את כל העיר על אנשיה. מבקרים שהגיעו למקום לאחר מכן סיפרו כי רחובות העיר היו חלקלקים עדיין כתוצאה משומן הגופות המדממות שהיו מוטלות בכל מקום. החאן שב וחזר על ההכרזה הזו בכל עיר שצר עליה. כך למשל הזהיר, לפי כתבים פרסיים, את הערים העתיקותבוכרה וסמרקנד, "חייהם של כל הנכנעים יינצלו. כל מי שבמקום להיכנע ייאבק ויזרע מחלוקת – יושמד".
ג'ינגיס חאן, ששאף לפתח את ערוצי המסחר של מונגוליה, קשר בתחילה קשרי ידידות עםשושלת ח'ווארזם-שאה ששלטה בפרס, ושאף לכונן עמה קשרי מסחר ענפים. לשם כך אף הקים לאורךדרך המשי הארוכה בין מונגוליה לפרס תחנות ביניים בהן יכלו סוחרים שיצאו ממונגוליה לנוח, להתרענן וליהָנות מהגנה מפני שודדי דרכים. כן ניתנה להם אפשרות להחליף את סוסיהם. אולם בעקבות מעשיהתגרות מצד הפרסים, שחשו מאוימים מהאימפריה המונגולית המתפתחת, ובעקבות רציחת השגריר המונגולי בפרס, פתח החאן במלחמה חסרת רחמים כנגד האימפריה הח'ווארזמית. בעיר הפרסית נישאפור, הוא ציווה להקיםפירמידה ענקית המורכבת מראשי תושבי העיר על מנת להרתיע ערים אחרות.
בשנות השמונים, בעקבות פרסום "ההיסטוריה הסודית של המונגולים", היסטוריונים העריכו מחדש את טבעם של החברה והשלטון המונגוליים. לפי ספרים חדשים, האימפריה של ג'ינגיס חאן נתנה לאזרחיםחופש דת, אסרה עלסחר עבדים, הרחיבה את הכלכלה העולמית והנהיגה כמה מושגים בין-לאומיים חדשים, ובהםחסינות דיפלומטית. האימפריה הרחבה של ג'ינגיס חאן גם שיפרה את הקשרים בין מזרח למערב, ואלה הורחבו עוד יותר על ידי נכדו,קובלאי חאן. חוקרים, ובהםג'ק ודרפורד, מתארים את ההשפעה המונגולית על אירופה כאחד מהגורמים העיקריים לעידן הרנסאנס באירופה.
חוקרים באוניברסיטת ג'ינגיס חאן באולן-בטור אומרים שלקראת סוף חייו ניסה החאן להפוך את האימפריה שלו למדינה אזרחית על בסיס ספר החוקים "יאסה", שנתן זכויות שוות ומוגדרות לכל האזרחים, ובפרט לנשים.
ג'ינגיס חאן זימן לארמונו נזירסיני מוערך, ובבואו שאל אותו כיצד יוכל לזכות בחיי אלמוות. הנזיר ענה לו שלא ניתן לזכות בחיי אלמוות, אך הוא יוכל להאריך את תוחלת חייו אם יתנזר מקיוםיחסי מין. כפי הנראה החאן לא שעה לעצתו. בפברואר2003 הוערך במחקר "המורשת הגנטית של המונגולים", שפורסם ב"כתב העת האמריקאי לגנטיקה אנושית" (American Journal of Human Genetics), שלג'ינגיס חאן יש יותר מ-17 מיליון צאצאים ישירים החיים בימינו, כלומר, אחד מכל 400 אנשים בקירוב הוא צאצאו. חלק מצאצאיו התפשטו למדינותרוסיה ואוקראינה. עד היום מכירים במשפחת קירוב יוצאי רוסיה כצאצאיו הזכורים והמוכרים ביותר של ג'ינגיס חאן.
המונגולים לא נהגו להעלות דברים על הכתב, והכרוניקה המקיפה היחידה של תקופתו, "ההיסטוריה הסודית של המונגולים" נחשבה אבודה זה מאות שנים. אפילו כאשר נתגלתה מחדש על ידי דיפלומטרוסי בסין בתחילתהמאה ה-19, הוטל פיקוח מחמיר על הפצתה. לאור זאת, נכונה הטענה שמרבית הידיעות על ג'ינגיס חאן הגיעו מקורות העמים שכבש.
מאז1982 הולכת ומתגלה דמותו באור חדש. באותה שנה פרסם פרנסיס וודמן קליווס את הגרסה המוסמכת המודרנית הראשונה של "ההיסטוריה הסודית של המונגולים". כמה פרטים שהתגלו באחרונה, למשל הידיעה שג'ינגיס חאן פחד מכלבים, מאירים אותו באור אנושי יותר.
על פי אומדנים מקובלים, הרג ג'ינגיס חאן בסך הכול כ-40 מיליון בני אדם ברחביאסיה ואירופה. עם זאת, לדברי כמה חוקרים, מעדויות שונות עולה כי ייתכן שג'ינגיס חאן הִפריז במתכוון בתיאור היקף מעשי הטבח שלו על מנת להגדיל את אפקט ההרתעה על אויביו.
