| מדינות | איראן,אוזבקיסטן,טג'יקיסטן,אפגניסטן,ישראל,ארצות הברית |
|---|---|
| אזורים | מרכז אסיה והמזרח התיכון |
| דוברים | 60,000 בישראל (1995)[1] |
| כתב | אלפבית עברי ואלפבית ערבי |
| משפחה |
|
| לאום | אין |
| ארגון | אין |
| מוסד | אין |
| קוד ISO 639-2 | jpr |
| קוד ISO 639-3 | jpr |
| ראו גם | שפה •כתב •רשימת שפות |
  | |
פרסית יהודית (ידועה גם בשםג'ידי) היא קבוצה שלדיאלקטים יהודיים של השפה הפרסית, שדוברו על ידייהדות איראן,יהדות בוכרה,יהדות אפגניסטן וקהילות יהודיות נוספות באזורמרכז אסיה. הדיאלקטים שונים במקצת זה מזה, אך לרוב מאפשרים הבנה הדדית. השפות היהודיות-פרסיות הן ברובן שילוב שלארמית,פרסית עתיקה,עברית והשפה המקומית, והכתב באלפבית עברי.
העדויות הראשונות לקיומה של פרסית-יהודית מופיעות מהמאה ה-8, אך ייתכן שהיהודים דוברי הפרסית בפרס העתיקה היו אף הם בעלי דיאלקט ייחודי. לאורך הדורותספרות,שירה ויצירה תרבותית ענפה נוצרו בפרסית יהודית, שכמושפות יהודיות אחרות נכתבה לרוב באותיותהאלפבית העברי.
היצירות המוקדמות בפרסית יהודית הן כלי חשוב גם עבור בלשנים של השפה הפרסית, כתיעוד להתפתחותה של השפה הפרסית לאורך השנים.
 | ראו גם –כתבי יד מאוירים בפרסית יהודית,מולאנא שאהין שיראזי,סימן טוב מלמד,עמראני,בנימין בן מישאל |
במגילת אסתר,ספר דניאל וספר עזרא, קיימות עדויות רבות להשפעה של השפה הפרסית על העברית. מילים רבות (כגון "דת" או "גזבר"), שמוצאן בפרסית עתיקה, שולבו בטקסטים העבריים שנכתבו על ידי יהודים שנחשפו להשפעת השפה הפרסית. ייתכן שהייתה גם השפעת גומלין של העברית על הפרסית שדוברה על ידי היהודים בעת העתיקה, אך אין לכך תיעוד מספק.[2] גם עדויות מאוחרות יותר למאפיינים ייחודיים בפרסית האמצעית שבה דיברו היהודים בימיהאימפריה הסאסאנית, כגון תרגומים של ציטוטים מהתנ"ך לפהלוית, לא נותנות תיעוד מספק כדי לקבוע שהיה דיאלקט יהודי מובחן.
עדויות ראשונות לפרסית היהודית מופיעות החל מהמאה ה-8. העדות הקדומה ביותר היא שורה של כתובות החקוקות על סלעים באזור מדברי שלאפגניסטן, המיוחסות לשנת752.[3] העדות הבאה המוקדמת ביותר היא שני מכתבים שנכתבו בפרסית-יהודית בכתב עברי על ידי סוחר בסוף המאה ה-8 ואותרו במנזר בודהיסטי במחוזשינג'יאנג שבמערבסין (טורקסטן הסינית). עדויות מוקדמות אלו מתעדות כמה מתהליכי השינוי שהפרסית עברה בתקופה זאת במעבר ביןפרסית אמצעית לפרסית חדשה, ונחשבות לטקסטים הראשונים שנכתבו בפרסית חדשה (יהודית או לא-יהודית), ולכן הן מהוות מקור חשוב לידע היסטורי על התפתחות השפה הפרסית עבורבלשנים של השפה.
בגניזת קהיר נמצאו מספר ממצאים בפרסית יהודית קדומה, הגדול שבהם הוא ספרפרשנות בן יותר מ-200 עמודים עלספר יחזקאל.[4]
הפרסית היהודית זכתה לעדנה במאה ה-14 עדהמאה ה-17, בהן חוברו מספר רב יחסית של יצירות ספרותיות, שירה ופילוסופיה. היצירה הקלאסית של הפרסית יהודית היא האפוס על התורה של המשורר היהודימולאנא שאהין, והאפוסים שחוברו על ידי ממשיכי דרכו כגון המשורר היהודיעמראני ואלישע בן שמואל. בתקופה זאת נכתבו בפרסית יהודית גםכרוניקות היסטוריות על דרך השירה על ידי אישים כגוןבאבאי בן לוטף ונכדובאבאי בן פרהאד, שתיעדו בצורה זאת את הרדיפות הקשות שחוויהודי פרס. במהלךהמאה ה-17 פורסמו בפרסית יהודית גם כמה מחיבוריו של ר'יהודה בן אלעזר, כולל ספרו הפילוסופי הגדול "חובות יהודה".לאורך השנים יהודי פרס גםתעתקו לפרסית יהודית באלפבית העברי כמה מהיצירות הקלאסיות של הספרות הפרסית, תוך שמירה על המבנה והתבניות של היצירות הפרסיות. היצירות תועתקו לאותיות עבריות כדי שיהיו מובנות לקהל היהודי הרחב. בין היצירות הפרסיות שתועתקו כלולות "כוסרו ושירין" ו"הפת פיכר" (שבע תמונות יופי) של המשורר הפרסינזאמי, שירים מתוך היצירה "מסנאווי" של המשורר הצופי המפורסםרומי, שירים מתוך "גולסתאן" (גן הוורדים) של המשוררסעדי שיראזי, הדיוואן שלחאפז ועוד.[5] רבים מהיצירות שתועתקו השתמרו עד ימינו בגרסתן הפרסית-יהודית בכתבי יד ופזורות בספריות בארצות שונות.
בעת המודרנית, בניגוד לתקופות קודמות, הפרסית היהודית נכתבה על פי רוב, כמו הפרסית הרגילה, באותיות האלפבית הערבי. מספר עיתונים ("שלום", "החיים" ו"הגאולה") יצאו לאור בטהראן בפרסית יהודית באותיות עבריות בתחילת המאה ה-20, אך בהמשך עיתוני הקהילה וספרים שהתפרסמו בה נכתבו ברובם בכתב פרסי סטנדרטי. בבוכרה הפרסית היהודית נכתבה באלפבית הקירילי, שהיה נהוג באזור. בעת החדשה חלה גם ירידה ברמת השילוב של אלמנטים מהעברית. במהלךהמאה ה-20 חל בקרב יהודי איראן תהליך הדרגתי של זניחת הפרסית-היהודית המדוברת לטובת פרסית סטנדרטית. בדור הראשון לשינוי היו היהודים עדיין בעלי מבטא ואוצר מילים שונה במקצת, אך כעבור דור מרבית בני הקהילה דיברו פרסית סטנדרטית (גברים יותר מנשים, ומי שחיו מחוץ לרובע היהודי יותר מאשר מי שחיו בתוכו).
בתחילתהמאה ה-20 אישים כגוןשמעון חכם הביאו לדפוס בארץ ישראל מספר רב של כתבים בפרסית-יהודית בכתב עברי. לאחרקום מדינת ישראל והעלייה של רבים מבנייהדות פרס אליה, חל ערבוב בן הפרסית שבה דיברו יוצאי פרס לביןעברית ישראלית, וכך המרכיב העברי בפרסית שלהם נובע הן מהמרכיב העברי הקדום שבפרסית-יהודית והן מהמרכיב העברי-ישראלי החדש. פרסומים של בני הקהילה בפרסית לרוב יוצאים לאור באלפבית פרסי סטנדרטי.
בקורפוס כתבי היד הפרסיים יהודיים התגלו עד כה כתבי יד ספורים המעוטרים במיניאטורות. כתבי יד נדירים וייחודיים אלו זכו להתייחסות מועטה במחקר האמנות היהודית וכמעט שאינם נזכרים במחקרים העוסקים באמנות הפרסית. כיום, מוכרים במחקר רק 13 כתבי יד מאוירים בפרסית יהודית הפזורים בספריות ובמוזיאונים ברחבי העולם.
לאחר כיבוש היהודים בארץ ישראל, רצחדריווש השלישי ונפילת פרס הסתיימה תקופת "עולם המזרח העתיק" והחלה התקופה היוונית-הלניסטית עםאלכסנדר מוקדון שביקש ליצור אחידות בין העמים. כמו לאחד בין מצרים ויוון כממלכת על שמאוחר יותר תאפשר את איחוד המזרח עם המערב. כיבוש זה הפריד ביןיהודי פרס ששמרו על שפתם ליהודי בבל שאימצו שפות חדשות. בקרב יהודי בבל השפה הארמית נדחקה, תחילה בהשפעת חיילות אלכסנדר והשפה היוונית ואז הערבית. אולם השפה הארמית השתמרה בקרב יהודי פרס, ובהםיהודי כורדיסטן, כמו בחלק ממחוזות עיראק; וזאת כפי שהפרסים שמרו על שפתם וייחודם למרות הכיבושים השונים של ארצם.[6]
שפה פרסית-יהודית, דף שער בספרייה הלאומית