ג'ורג' קטלט מרשל (באנגלית:George Catlett Marshall;31 בדצמבר1880 –16 באוקטובר1959) היה גנרל ומדינאיאמריקאי, אשר שירת במסגרת תפקידיו כראש מטה צבא ארצות הברית בדרגתגנרל הצבא,מזכיר ההגנה ומזכיר המדינה. במסגרת תפקידו כמזכיר המדינה, הביא לידי ביצוע תוכנית לשיקום כלכלי של מדינות אירופה לאחרמלחמת העולם השנייה אשר נקראהתוכנית מרשל על שמו.
היה חתןפרס נובל לשלום לשנת1953, על עזרתו בשיקומה הכלכלי שלמערב אירופה לאחר המלחמה.
מרשל נולד למשפחה מן המעמד הבינוני ביוניונטאון,פנסילבניה.
בשנת1901 סיים את הכשרתו במכון הצבאי שלוירג'יניה, והתגייס לצבא ארצות הברית. עד למלחמת העולם הראשונה שירת בבסיסים שונים בארצות הברית ובפיליפינים. במהלך המלחמה שירת כקצין מבצעים, והשתתף בקרבות בצרפת.
בין שתי מלחמות העולם עסק בתכנון מבצעים במטה צבא ארצות הברית, בילה שלוש שנים בסין, שירת בתפקידי פיקוד שונים, ובשנת1938 מונה למפקד מחלקת תוכניות מלחמה במטה הכללי של צבא ארצות הברית בדרגתבריגדיר גנרל. קידומו לדרגת גנרל ולתפקידסגן מפקד המטה הכללי היה מהיר, וב-1 בספטמבר1939 מונה לראש המטה הכללי של צבא ארצות הברית, ושירת בתפקיד עד סוףמלחמת העולם השנייה.
מרשל מילא תפקיד חשוב בהכנת צבא ארצות הברית למלחמה. לאחר שהצטרפה ארצות הברית למלחמה כתב מרשל את המסמך ששימש בהמשך כבסיס לאסטרטגיה של כל מבצעיבעלות הברית באירופה, בחר בדוויט דייוויד אייזנהאור כמפקד כוחות בעלות הברית באירופה, תכנן ביחד עימו את "מבצע אוברלורד" (הפלישה לנורמנדי), ומילא תפקיד חשוב בתיאום כל מבצעי בעלות הברית באירופה ובאוקיינוס השקט.
לאחר סיום המלחמה נשלח לסין על מנת לתאםשביתת נשק בין הצדדים הלוחמים, ולנסות להביא לממשלת קואליציה שתכלול את נציגי הלאומנים והקומוניסטים אשר לחמו במלחמת האזרחים הסינית. מאמציו נכשלו והוא שב לארצות הברית בינואר1947. בפברואר 1947 הודיע על פרישתו מצבא ארצות הברית. עוד בטרם הודיע זאת, מונה למזכיר המדינה תחת הנשיאהארי טרומן.
בנאום שנשא ב-5 ביוני1947 באוניברסיטת הרווארד הביע את נכונותה של ממשלת ארצות הברית לתרום לשיקומה של אירופה. תוכנית זו שנודעה כתוכנית מרשל סייעה בשיקומה שלאירופה המערבית אשר לאחר מלחמת העולם השנייה הייתה הרוסה לחלוטין, ורבות מן התשתיות החיוניות, מפעלי התעשייה והערים עצמן, היו לעייחורבות. ביצועה של תוכנית זו הקנה לו אתפרס נובל לשלום בשנת1953.
כמזכיר המדינה, ג'ורג' מרשל אימץ את עמדתמחלקת המדינה שיש להעביר את ארץ ישראל לנאמנות האומות המאוחדות עם סיוםהמנדט הבריטי, פתרון זמני שארצות הברית תמכה בו בפומבי. לאור זאת, התנגד מרשל להכרזת העצמאות. הוא חשש שבעקבות ההכרזה תפרוץ מלחמה בין היהודים לערבים, שאכןפרצה. הוא ידע כי לישראל אין כוח אדם או כלי נשק לנהל מלחמה מוצלחת, וכי צמצום הצבא האמריקאי לאחר מלחמת העולם השנייה מונע ממנה לספק לישראל תמיכה מיידית. לבסוף דעתו נדחתה, וארצות הברית, ביחד עםברית המועצות, היו הראשונות שהכירו במדינת ישראל. מרשל האמין כי החלטתו של הנשיא טרומן להכיר בישראל הושפעה משיקולים פוליטיים מקומיים, כמו מרדף אחר הקול היהודי בבחירות המתקרבות.
ב-21 בינואר1949 פרש מתפקיד מזכיר המדינה, ושימש זמן מה בתפקיד נשיאהצלב האדום האמריקני.
בשנת1950 קיבל את תפקידשר ההגנה, אך פרש מן הפוליטיקה בשנת1951 לאחר שהסנטורג'וזף מקארתי רמז כי בהחלטותיו "סייע למרוץ הקומוניסטי לשליטה בעולם".
תפקידו הציבורי האחרון היה היושב ראשהוועדה האמריקנית למצבות קרב.
מרשל מת ב-16 באוקטובר1959.
| זוכיפרס נובל לשלום |
|---|
| 1901–1925 | דינן,פאסי(1901) •דוקומון,גובאט(1902) •קרמר(1903) •המוסד לחוק בינלאומי(1904) •פון זוטנר(1905) •רוזוולט(1906) •מונטה,רנו(1907) •ארנולדסון,באייר(1908) •ברנארט,דה קונסטן(1909) •לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ(1910) •אסר,פריד(1911) •רוט(1912) •לה פונטן(1913) • לא הוענק(1914–1916) •הצלב האדום(1917) • לא הוענק(1918) •וילסון(1919) •בורז'ואה(1920) •ברנטין,לאנגה(1921) •ננסן(1922) • לא הוענק(1923-1924) •צ'מברלין,דוז(1925) |  |
| 1926–1950 | בריאן,שטרזמן(1926) •ביוסון,קווידה(1927) • לא הוענק(1928) •קלוג(1929) •סודרבלום(1930) •אדמס,באטלר(1931) • לא הוענק(1932) •אנג'ל(1933) •הנדרסון(1934) •פון אוסייצקי(1935) •לאמאס(1936) •ססיל(1937) •משרד ננסן הבין-לאומי לפליטים(1938) • לא הוענק(1939–1943) •הוועד הבינלאומי של הצלב האדום(1944) •הול(1945) •באלץ',מוט(1946) •מועצת שירות הידידים הבריטית,אגודה אמריקאית לשירותי הידידים(1947) • לא הוענק(1948) •אור(1949) •באנץ'(1950) |
| 1951–1975 | ז'ואו(1951) •שווייצר(1952) •מרשל(1953) •נציבות האו"ם לפליטים(1954) • לא הוענק(1955–1956) •פירסון(1957) •פיר(1958) •נואל-בייקר(1959) •לוטולי(1960) •המרשלד(1961) •פאולינג(1962) •הצלב האדום(1963) •לותר קינג(1964) •UNICEF(1965) • לא הוענק(1966–1967) •קאסן(1968) •ארגון העבודה הבין-לאומי(1969) •בורלוג(1970) •ברנדט(1971) • לא הוענק(1972) •קיסינג'ר,לה דק טהו(סירב לקבל)(1973) •מקברייד,סאטו(1974) •סחרוב(1975) |
| 1976–2000 | ויליאמס,מגווייר(1976) •אמנסטי אינטרנשיונל(1977) •בגין,סאדאת(1978) •תרזה(1979) •אסקיבל(1980) •נציבות האו"ם לפליטים(1981) •מירדאל,רובלס(1982) •ואלנסה(1983) •טוטו(1984) •האגודה הבין-לאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית(1985) •ויזל(1986) •אריאס(1987) •כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות(1988) •גיאטסו(1989) •גורבצ'וב(1990) •סו צ'י(1991) •מנצ'ו(1992) •מנדלה,דה קלרק(1993) •רבין,פרס,ערפאת(1994) •רוטבלט,ועידות פגוואש בנושא מדע ועניינים בין-לאומיים(1995) •בלו,הורטה(1996) •המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים,ויליאמס(1997) •יום,טרימבל(1998) •רופאים ללא גבולות(1999) •קים(2000) |
| 2001 ואילך | האומות המאוחדות,אנאן(2001) •קרטר(2002) •עבאדי(2003) •מאטאיי(2004) •הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית,אל-בראדעי(2005) •יונוס,גרמין(2006) •גור,הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים(2007) •אהטיסארי(2008) •אובמה(2009) •שיאובו(2010) •ג'ונסון-סירליף,בואי,כרמאן(2011) •האיחוד האירופי(2012) •הארגון למניעת הפצת נשק כימי(2013) •יוספזאי,סאטיארת'י(2014) •קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה(2015) •סנטוס(2016) •התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני(2017) •מוראד,מקווגי(2018) •אבי אחמד(2019) •תוכנית המזון העולמית(2020) •מוראטוב,רסה(2021) •ביאליצקי,ממוריאל,המרכז לחירויות אזרחיות(2022) •נרגוס מוחמדי(2023) •ניהון הידאנקיו(2024) •מריה קורינה מצ'אדו(2025) |
.svg)
