ב-2005 התמודד על נשיאות ליבריה והפסיד בסיבוב השני, ובבחירות2011 התמודד כסגן נשיא אך הפסיד. בשנת2017 התמודד שוב, זכה בבחירות ומונה לתפקיד הנשיא. הוא החל לכהן בתפקיד ב-22 בינואר 2018, אך ב-2023 הפסיד לג'וזף בואקאי וב-22 בינואר 2024 סיים את תפקידו כנשיא.
אביו, ויליאם ט. ואה, עבד כמכונאי ואימו, אנה קואיוואה, עסקה ברוכלות בשוק המקומי. במהלך ילדותו התגרשו הוריו, וואה גדל במונרוביה בבית סבתו, אמה קלון ג'לה בראון. סבתו הייתה דמות משמעותית ביותר בחייו של ואה, שצוטט במהלך ראיון בשנת 2001: "כל השניות, הדקות והשעות של קריירת הכדורגל ואת כל חיי אני מקדיש לסבתי"[1]. את ילדותו העביר ואה במשחקי כדורגל שכונתיים, ואף התקבל לבית הספר התיכון במסגרת מלגת כדורגל. הוא היה תלמיד בינוני ועזב את הלימודים לאחר שנה.
ואה חונך כנוצריקתולי, אךהתאסלם כשהיה בן 20. לאחר מות סבתו בשנת 1996, התנצר בחזרה.הוא נישא לקלייר ואה וביחד הם מגדלים ארבעה ילדים: ג'ורג' הבן, מרתה,טימותי, המשחק בקבוצת ליל הצרפתית ובנבחרת ארצות הברית, וג'סיקה. בעבר התגורר ואה עם משפחתו בארצות הברית אך לאחר בחירתו לנשיא ליבריה הוא חזר להתגורר בליבריה.
למרות הצלחתו הרבה במועדונים בהם שיחק, ואה לא זכה להצלחה גם בנבחרת ליבריה בכדורגל. הוא מילא מספר תפקידים במסגרת הנבחרת, מאימון עד אחראי הכספים, אבל ליבריה לא העפילה למונדיאל, אף שהייתה קרובה להעפלה למונדיאל 2002.
ואה התגורר לרוב מחוץ לליבריה, אך עקב בדריכות אחר המצב הפוליטי במדינה השסועה, בה התנהלה מלחמת אזרחים החל מ-1990[2]. ואה הוביל מסעות פרסום ברחבי ליבריה כנגד קיוםיחסי מין ללאאמצעי מניעה, ונהג לבקר בבתי ספר על מנת לשכנעבני נוער למנועהריונות לא רצויים ואיידס. כמו כן, הקים בתי ספר לכדורגל ברחבי ליבריה וקיבל אליהם ילדים משכונות עוני, במטרה לצמצם את אחוז הנשירה מהלימודים.
במאי 1996 בריאיון לעיתוןהניו יורק טיימס, קרא ואה לאו"ם להשכין בשטח ליבריה משטר נאמנות מטעמו. קריאה זו הניבה לוואה מתנגדים מתוך ליבריה, ושלושה ימים אחרי פרסום ההודעה, השחיתו אלמונים את ביתו במונרוביה, הרסו וגנבו את רכושו. לאחר מקרה זה, שמועות על ריצתו של ואה לנשיאות ליבריה החלו להתפרסם באופן תדיר באמצעי התקשורת במדינה, אך ואה נהג להכחיש כל שאיפה פוליטית מצידו.
עם תום מלחמת האזרחים בליבריה בשנת 2003, התחדשו השמועות על התמודדות ואה לנשיאות, ומתנגדיו החלו משמיעים טענות בדבר אי כשירותו לתפקיד. מתנגדיו טענו כי אין לוואה ניסיון פוליטי, כלכלי ועסקי הדרוש להנהיג מדינה. ואה, שזכה לפופולריות רבה בליבריה באותה העת, שלל את ההתנגדויות הללו והכריז כי הוא מתאים לתפקיד וכי יש בו את הרצון והיכולת להוביל את ליבריה לדרך חדשה. הוא הצטרף למפלגת "הקונגרס לשינוי דמוקרטי" (Congress for Democratic Change) ומשנת 2004 עמד בראשה, לקראת הבחירות שהתקיימו בשנת 2005.
ואה ביסס את מסע הבחירות שלו ברחבי ליבריה על מסר לפיו "אין הוא זקוק לניסיון פוליטי על מנת לאפשר מים זורמים וחשמל לאזרחי המדינה או לראות כי הכבישים הרוסים. ילדותו הענייה במונרוביה לימדה אותו את הלכי הרוח והחיים ברחבי המדינה"[3]. למרות הביקורת שהוטחה בוואה על חוסר ניסיונו הפוליטי והכלכלי, עובדה זו דווקא עמדה לטובתו משום שלא דבק בו רבב מכישלון ההנהגה במהלך מלחמת האזרחים. בנוסף, הונו הפרטי והעובדה כי היה תורם ידוע, צמצמה את החשש כי כהונתו תהיה מלווה בשערוריות שחיתות כמו שנהגו קודמיו.
ב-11 באוקטובר 2005 התקיימו הבחירות החופשיות הראשונות בליבריה לאחר 14 שנות מלחמת אזרחים. המלחמה הותירה מאות אלפי אזרחים ללא קורת גג ואבטלה המונית שעמדה על 85 אחוזים, ואלו הצריכו שינוי רדיקלי במדינה. המימון לבחירות נעשה על ידיהאיחוד האירופי ונאמד בסך של יותר מ-4 מיליון דולר. הסדר והמשמעת בבחירות נשמרו על ידי כוח משימה מיוחד של שמירת השלום המורכב מ-15,000 חיילי או"ם.
במרוץ לנשיאות התמודדו 22 מתחרים, שהבולטים מתוכם, מלבד ואה, היו סקו כונה (Sekou Conneh), מנהיג התנועה שהבריחה מהמדינה ב-2003 את הרודן לשעבר של ליבריה,צ'ארלס טיילור;אלן ג'ונסון-סירליף, שרת אוצר לשעבר ובכירה לשעבר בבנק העולמי; ורולנד מסאקאווי (Roland Massaquoi), שר לשעבר בממשלת ליבריה.
תחילה עלו שמועות בדבר פסילתו של ואה מהמרוץ בשל היותו אזרח צרפתי, אך הן בוטלו מיד. בסיבוב הראשון של הבחירות זכה ואה ל-22 אחוזים מהקולות כשאחריו זכתה ג'ונסון–סירליף ב-20 אחוזים. בסיבוב השני שנערך בנובמבר אותה שנה, זכתה אלן ג'ונסון–סירליף ב-59 אחוזים מן הקולות והפכה לנשיאת ליבריה. "ביג פאפא" או "המלך ג'ורג" (כפי שמכונה ואה ברחבי ליבריה) טען כי הבחירות התנהלו שלא כדין, אך ועדה מיוחדת שבחנה את הפרטים, הפריכה את טענות אלו[3].
מאז ההפסד בבחירות השהה ואה את פעילותו הפוליטית, ועבר להתגורר עם משפחתו בארצות הברית. ב-2009 חזר לליבריה כדי להביע את תמיכתו במועמד מחוז מונסרדו מטעם מפלגתו בבחירות לסנאט. ב-2011 חזר והציג את מועמדותו לנשיאות, אך לאחר שלא הצליח ליצור ברית עם מפלגות נוספות, הציבה אותו המפלגה בתור מועמד כסגנו שלוינסטון טבמן שרץ לנשיאות. עם זאת, טבמן הפסיד בהפרש ניכר בהתמודדות מול הנשיאה ג'ונסון-סירליף בבחירות שהתקיימו ב-2011.
ב-11 באוקטובר2017 התמודד פעם נוספת על הנשיאות. בתוצאות ראשוניות שפורסמו ב-13 באוקטובר, לאחר ספירה של שליש מהקולות, ואה הוביל עם 39%; מכיוון שכדי לנצח מתמודד חייב לקבל יותר מ-50%, התקיים סיבוב נוסף מול מי שנמצא במקום השני,ג'וזף בואקאי שהיה סגנה של ג'ונסון-סירליף. אף מועמד לא זכה ברוב מכריע בסיבוב הראשון ונערך סיבוב שני בין ג'ורג' ואה לג'וזף בואקאי[4]. ב-27 בדצמבר הוא הוכרז לנשיא ליבריה, לאחר שניצח בסיבוב השני לבחירות הנשיאותיות. הוא נכנס לתפקידו בינואר2018.
^Price S.L. "A Good Man In Africa: As coach and star Liberia's national soccer team and as benefactor to legions of his countrymen, Georg Weah is a rare ray of hope in a poor and violent place." Sport Illustrated 16 Apr. 2001: 56+.
^"George Weah". Contemporary Black Biography. Vol. 58. Detroit: Gale, 2007
^12Ford, Neil. "George Weah's toughest match: after the horrors of civil war, Liberians go to the polls this month to elect a new president and parliament. The outstanding contender among a long list of candidates is the former world Footballer of the year. George Weah. Can the sports star become a political star? Neil Ford discusses." African Business. Oct. 2005: 52+.
_mod-2.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
