עבודתו המוקדמת של סרל, שתרמה רבות לביסוס המוניטין שלו, עסקה בפעולות דיבור. הוא ניסה לסנתז רעיונות מעמיתים רבים – כוללג'ון אוסטין,לודוויג ויטגנשטיין וג'. סי. ג'יי. מידגלי(אנ') (ההבחנה בין כללים רגולטיביים וכללים מכוננים) – עם התזה שלו לפיה פעולות כאלה מורכבות על ידיכללי השפה. הוא גם הסתמך על עבודתם שלפול גרייס (ניתוח המשמעות כניסיון להבנה), הר וסטניוס (Hare and Stenius) (ההבחנה, בנוגע למשמעות, בין כוח אילוקוטיונרי לתוכן משפטי),פיטר סטרוסון,ג'ון רולס וויליאם אלסטון(אנ'), שטענו שמשמעות המשפט מורכבת מקבוצות של כללים רגולטיביים המחייבים את הדובר לבצע את הפעולה האילוקוציונרית המצוינת על ידי המשפט וכי פעולות כאלה כרוכות באמירת משפט אשר (א) מצביע על כך שאדם מבצע את הפעולה; (ב) מתכוון למה שהוא אומר; ו-(ג) פונה לקהל בסביבה.
בספרו משנת 1969, "Speech Acts" ("פעולות דיבור") ביקש סרל לשלב את כל האלמנטים הללו כדי לתת את תיאורו שלפעולות אילוקוציונריות(אנ'). הוא מספק ניתוח של מה שהוא מחשיב כפעולת אילוקוציונרית אבטיפוסית של הבטחה ומציע סטים של כללים סמנטיים שנועדו לייצג את המשמעות הלשונית של אמצעים המצביעים על סוגי פעולות אילוקוציונריות נוספות. בין המושגים המוצגים בספר נמצאת ההבחנה בין "הכוח האילוקוציונרי" ל"תוכן ההיגוי" של אמירה. סרל אינו מגדיר את הראשון אך מציג מספר כוחות אילוקוציונריים אפשריים באמצעות דוגמה. לדברי סרל, המשפטים –
סם מעשן באופן קבוע.
האם סם מעשן באופן קבוע?
סם, עשן באופן קבוע!
אילו רק היה סם מעשן באופן קבוע!
– כל אחד מהם מציין את אותו תוכן היגוי (סם מעשן באופן קבוע) אך שונה בכוח האילוקוציונרי המצוין (בהתאמה, הצהרה, שאלה, פקודה וביטוי של רצון).[1]
לפי תיאור מאוחר יותר, שמציג סרל ב-Intentionality ("התכוונות") (1983) ושונה בדרכים חשובות מזה שהוצע ב"פעולות דיבור", פעולות אילוקוציונריות מאופיינות בכך שיש להן "תנאי סיפוק", רעיון שאומץ ממאמרו של סטרוסון משנת 1971 "משמעות ואמת", ו"כיוון התאמה", רעיון שאומץ מאוסטין ואליזבת אנסקום. לדוגמה, ההיגד "ג'ון קנה שני חטיפי ממתקים" מתממשאם ורק אם הוא נכון, כלומר, ג'ון אכן קנה שני חטיפי ממתקים. לעומת זאת, הפקודה "ג'ון, קנה שני חטיפי ממתקים!" מתממש אם ורק אם ג'ון מבצע את פעולת רכישת שני חטיפי ממתקים. סרל מתייחס לראשון כבעל כיוון התאמה "מילה לעולם", מכיוון שהמילים אמורות להשתנות כדי לייצג במדויק את העולם, ולשני כבעל כיוון התאמה "עולם למילה", מכיוון שהעולם אמור להשתנות כדי להתאים למילים. יש גם כיוון התאמה כפול, שבו הקשר הולך לשני הכיוונים, וכיוון התאמה אפס, שבו הוא לא הולך לשום צד מכיוון שהתוכן הטענתי מונח מראש, כמו ב"אני מצטער שאכלתי את חטיפי הממתקים של ג'ון".
בספרו Foundations of Illocutionary Logic ("יסודות הלוגיקה האילוקוציונית")[2](1985, עם דניאל ונדרווקן), סרל משתמש באופן בולט במושג "הנקודה האילוקוציונית".
תאוריית פעולת הדיבור של סירל אותגרה על ידי מספר הוגים בדרכים שונות.[3]
בספרו משנת 1983 "Intentionality: An Essay in the Philosophy of Mind" סרל מיישם את עקרונות תיאורו של פעולות אילוקוציונריות לחקירת ההתכוונות (אינטנציונליות), שהיא מרכזית ב"פילוסופיה של הנפש" של סרל.
עבור סרל, התכוונות היא שכלית בלעדית, והיא כוחה של התודעה לייצג או לסמל דברים, תכונות ומצבים בעולם החיצוני. שונות משותפת סיבתית, "אודות" וכדומה אינם מספיקים: למפות, למשל, יש רק אינטנציונאליות "נגזרת", רק דימוי-אחרי של הדבר האמיתי.
סרל מציג גם מונח טכני בשם "רקע", שלדבריו, היווה מקור לדיון פילוסופי רב ("למרות שאני טוען לטובת תזה זו כמעט עשרים שנה", כותב סרל, "אנשים רבים שאני מכבד את דעותיהם עדיין חולקים עליי עליה"). הוא מכנה "רקע" את מכלול היכולות והנטיות שיש לבני אדם שאינם בעצמם מצבים מכוונים, אך יוצרים מצבים מתאימים כאלה לפי דרישה.
לכן, כאשר מישהו מתבקש "לחתוך את העוגה", הוא יודע להשתמש בסכין, וכאשר מישהו מתבקש "לכסח את הדשא", הוא יודע להשתמש במכסחת דשא (ולא להפך), למרות שהבקשה לא הזכירה זאת. החל מהאפשרות להפוך את שתי האפשרויות הללו, ניתן לדמיין סדרה אינסופית של פרשנויות ספקניות, אנטי-מציאותיות או מדע בדיוני. "אני רוצה לומר שישנה תת-קביעה רדיקלית של מה שנאמר במשמעות המילולית", הדגיש סרל.[4] הרקע ממלא את הפער, והוא היכולת שתמיד תהיה פרשנות מתאימה בהישג יד. "אני פשוט לוקח מטאפיזיקה ענקית כמובנת מאליה", אמר.[5] לפעמים השלים את התייחסותו לרקע עם מושג הרשת, רשת של אמונות אחרות, רצונות ומצבים מכוונים אחרים הנחוצים כדי שמצב מכוון מסוים יהיה הגיוני.
לדוגמה, שני שחקנישחמט עשויים להיות עסוקים במאבק מר על הלוח, אך הם חולקים כל מיני הנחות יסוד בנוגע לרקע: שהם יתחלפו בתורם, שאף אחד אחר לא יתערב, ששניהם משחקים לפי אותם כללים, שאזעקת האש לא תופעל, שהלוח לא יתפרק פתאום, שיריבם לא יהפוך באופן קסום לאשכולית, וכן הלאה. כיוון שרוב האפשרויות הללו לא עלו על דעתו של אף אחד מהשחקנים, סרל סבור שהרקע עצמו אינו מודע וגם לא מכוון. להיות בעל רקע פירושו להיות בעל קבוצה של מבני מוח המייצרים מצבים מכוונים מתאימים (אם אזעקת האש אכן תופעל, נניח). "מבני מוח אלה מאפשרים לי להפעיל את מערכת הכוונה ולגרום לה לתפקד, אך היכולות הממומשות במבני המוח אינן מורכבות בעצמן ממצבים מכוונים."[6]
לסרל נראה כייום וניטשה היו כנראה הפילוסופים הראשונים שהעריכו, בהתאמה, את המרכזיות ושל הרקע. "ניטשה ראה, בחרדה, שהרקע אינו חייב להיות כפי שהוא."[7] סרל סבר גם שרקע מופיע ברעיונותיהם של הוגים מודרניים אחרים: כאפיק הנהר/מצע של "על הוודאות" של ויטגנשטיין[8] ("עבודתו של ויטגנשטיין המאוחר יותר עוסקת במידה רבה ברקע, במיוחד על הוודאות"[9]) וב"הביטוס" שלפייר בורדייה.
בוויכוח שלו עם ז'אק דרידה(אנ') טען סרל נגד השקפתו לכאורה שלדרידה לפיה ניתן לנתק אמירה מהכוונה המקורית של מחברה, למשל כאשר היא אינה קשורה עוד למחבר המקורי, ועדיין מסוגלת לייצר משמעות. סרל טען שגם אם יראו הצהרה כתובה ללא ידיעת מחברה, עדיין יהיה בלתי אפשרי להימנע משאלת הכוונה, משום ש"משפט בעל משמעות הוא רק אפשרות קיימת של פעולת הדיבור (המכוונה)". עבור סרל, ייחוס כוונה לאמירה היה דרישה בסיסית לייחס לה משמעות כלשהי.[10][11]
בזמן שלמד לתואר ראשון באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון היה סרל מזכיר "סטודנטים נגדג'וזף מקארתי".[12] באותה תקופה כיהן מקארתי כסנאטור זוטר מטעםויסקונסין. הוא היה הפרופסור הראשון בעל הקביעות שהצטרף לתנועת חופש הביטוי(אנ') בשנים 1964–1965. בשנת 1969, בזמן שכיהן כיו"ר ועדת החופש האקדמי של הסנאט האקדמי של אוניברסיטת קליפורניה,[13] תמך באוניברסיטה בסכסוך שלה עם הסטודנטים עלפארק העם(אנ').
בספרו "מלחמת הקמפוס: מבט סימפתי על האוניברסיטה בייסורים" (1971),[14] סרל חוקר את הסיבות למחאות הקמפוס של התקופה. הוא כתב בו: "הותקפתי הן על ידיועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקנית והן... על ידי כמה פולמוסנים רדיקלים... מבחינה סגנונית, ההתקפות דומות באופן מעניין. שתיהן מסתמכות במידה רבה על רמיזות, ושתיהן מציגות שנאה - כמעט אפשר לומר אימה - כלפי ניתוח מדוקדק של טיעונים". הוא טוען כי "איימו על אשתי שאני (וחברים אחרים בממשל) ארצח או אותקוף באלימות".[12]
בסוף שנות ה-80, סירל, יחד עם בעלי נכסים אחרים, עתר למועצת השכירות של ברקלי בבקשה להעלות את ההגבלות על גובהשכר הדירה שהוא רשאי לגבות משוכרים במסגרת פקודת ייצוב שכר הדירה של העיר משנת 1980. מועצת השכירות סירבה לדון בעתירתו של סרל והוא הגיש תביעה, בטענה להפרת הליך תקין. בשנת 1990, במה שנודע כ"החלטת סרל", בית המשפט העליון של קליפורניה אישר את טיעונו של סרל בחלקו וברקלי שינתה את מדיניות בקרת שכר הדירה שלה, מה שהוביל לעליות גדולות בשכר הדירה בין 1991 ל-1994. דווח כי סרל ראה בסוגיה זו נושא של זכויות יסוד, וצוטט באומרו "היחס לבעלי נכסים בברקלי דומה ליחס לשחורים בדרום... זכויותינו הופרו באופן מסיבי ואנחנו כאן כדי לתקן את העוול הזה".[15][16] בית המשפט תיאר את הדיון כ"ביצה של גידופים פוליטיים, התקפות אד הומינם וטיעון מדיניות".[16]
זמן קצר לאחרפיגועי 11 בספטמבר כתב סרל מאמר בו טען שהפיגועים היו אירוע מסוים במאבק ארוך טווח נגד כוחות המתנגדים באופן עיקש לארצות הברית, וסימן תמיכה במדיניות חוץנאו-שמרנית אגרסיבית יותר. הוא קרא להבנה שארצות הברית נמצאת במצב מלחמה קבוע פחות או יותר עם כוחות אלה. יתר על כן, דרך פעולה סבירה תהיה למנוע מטרוריסטים להשתמש בשטח זר שממנו יוכלו לבצע את התקפותיהם. לבסוף רמז לאופי ארוך הטווח של הסכסוך והאשים את הפיגועים בחוסר נחישות אמריקאית להתמודד בכוח עם אויבי אמריקה במהלך העשורים האחרונים.[17]
במרץ 2017 דיווח הלוס אנג'לס טיימס על תביעה שטוענת שבאוניברסיטת ברקלי לא הגיבו כראוי לתלונות על כך שסרל תקף מינית את שותפתו למחקר וקיצץ בשכרה כאשר היא דחתה אותו.[18] המקרה העלה לדיון כמה תלונות קודמות נגד סרל, שלא טופלו.
התביעה, שהוגשה לבית משפט בקליפורניה ב-21 במרץ 2017, טענה להטרדה מינית, נקמה, סיום העסקה בלתי חוקי, תקיפה ופגיעה מינית, וביקשה פיצויים מסרל ומהאוניברסיטה כמעסיקה שלו. כמו כן נטען כי ג'ניפר האדן, מנהלת מרכז ג'ון סרל לאונטולוגיה חברתית, בו הועסקה המתלוננת כעוזרת לסרל, הצהירה כי סרל "קיים יחסים מיניים עם תלמידיו ואחרים בעבר בתמורה להטבות אקדמיות, כספיות או אחרות". לאחר שהידיעות על התביעה התפרסמו, נחשפו גם כמה האשמות קודמות על הטרדה מינית ותקיפה מצד סרל.[19]
ב-19 ביוני 2019, בעקבות הליכים משמעתיים בקמפוס על ידי משרד ברקלי למניעת הטרדה ואפליה (OPHD), נשיאת האוניברסיטה,ג'נט נפוליטנו, אישרה את ביטול מעמד האמריטוס של סרל, לאחר קביעה כי הפר את מדיניות האוניברסיטה.[20]
Making the Social World: The Structure of Human Civilization (2010)
"What Your Computer Can't Know" (review ofLuciano Floridi,The Fourth Revolution: How the Infosphere Is Reshaping Human Reality, Oxford University Press, 2014; andNick Bostrom,Superintelligence: Paths, Dangers, Strategies, Oxford University Press, 2014),The New York Review of Books, vol. LXI, no. 15 (October 9, 2014), pp. 52–55.
Seeing Things As They Are: A Theory of Perception (2015)
^Burkhardt, Armin (ed.),Speech Acts, Meaning and Intentions: Critical Approaches to the Philosophy of John R. Searle. Berlin / New York 1990; Lepore, Ernest / van Gulick, Robert (eds):John Searle and his Critics. Oxford: Basil Blackwell 1991
^Searle, John (1995).The Construction of Social Reality. London: Allen Lane The Penguin Press. p. 131.ISBN978-0-14-023590-6.
^Searle, John (1999).Mind, Language and Society. London: Orion Books Ltd. p. 108.ISBN978-0-75380-921-1.
^Searle, John (2001).Rationality in Action. Mass, US: MIT Press. p. 58.ISBN978-0-262-19463-1.
^Searle, The Construction of Social Reality (1995), p.132
^Searle, The Construction of Social Reality (1995), p.132
^Searle, The Construction of Social Reality (1995), p.132
^John Searle, Reiterating the Différences: A Reply to Derrida, Glyph 2 (Baltimore MD: Johns Hopkins University Press, 1977 p. 202
^Gerald Graff. 1988. Summary of Reiterating the differences. in Derrida, Jacques. Limited Inc. p. 26.