הספר מכיל חמישיםפרקים, ארבעים ושלושהסדרים, ארבעים ושלושפרשיות פתוחות וארבעים ושמונה פרשיות סתומות. סך פסוקיו הוא 1533. בקריאת התורה כולה חומש בראשית מחולק ל-12פרשות.
שמו של הספר, "בראשית", נגזר מהמילה הפותחת אותו בהתאם לנוהג הרווח בספרות המזרח הקדום[1]. אולם, לא קיימות עדויות לכך שזה היה שם הספר גם בתקופה קדומה.
בקרב היהדות ההלניסטית כונה הספר בשם Γενεσις (בתעתיק: גנסיס; ובתרגום לעברית – "יצירה" או "התהוות"). ככל הנראה, מדובר בקיצור השם "Γενεσις κύσμου" ("התהוות העולם")[1], על שם האירוע המסופר בתחילת החיבור –בריאת העולם. בעקבות הנוהג הזה, התקבע השם "גנסיס" גם בתרגום השבעים. מתרגום השבעים עבר השם גם לתרגומים הלטיניים ונקרא "Genesis", וכך גם בתרגומים המאוחרים בלשונות האירופיות השונות.
בפשיטתא נקרא הספר "ספרא דבריתא" (מארמית: "ספר הבריאה").
בתלמוד בבלי,מסכת עבודה זרה,דף כ"ה, עמוד א' במסגרת מחלוקת בנוגע לזיהוי "ספר הישר", ר' יוחנן מצביע שמדובר על ספר בראשית. רבי יוחנן מבסס את טענותיו על דבריבלעם:”תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים” (במדבר,כ"ג,י'). הישרים, לשיטתו, אלה הם אבות האומה (אברהם, יצחק ויעקב).
בספר מופיעים שני אמצעים ספרותיים חוזרים:סצנת דפוס ואילנות יוחסין. סצנות הדפוס המופיעות בספר בראשית מופיעות בעיקר בסיפורים על אבות האומה. שני סוגי סצנות דפוס בולטים הם סצנת הפגישה ליד הבאר וסצנת לידת הבן עבור אישה עקרה. אילנות היוחסין המופיעים בספר בראשית תופסים מקום נכבד בתיאור קורות ראשית האנושות. אילנות יוחסין אלה באים לתאר את מקורותיהם של עמים נוספים במזרח התיכון ואף מעבר לו. יוצאים מכלל זה הם אילנות היוחסין שלפני המבול, שכן אוכלוסיית העולם, פרט לנח ובניו, נמחתה מן העולם.
לחלק מהסיפורים המופיעים בספר בראשית מקבילות בסיפורים עממיים אחרים במזרח הקדום. דוגמה לכך היא סיפורו שלאותנפישתים, המופיע בעלילות גילגמש, אשר לו קווים מקבילים לסיפור נח והמבול (פרקים ו'–ט'). כמו כן, ישנם סיפורים או קטעי סיפורים בספר הבאים להסביר תופעות טבע שונות. לדוגמה, בסוף סיפור המבול (פרק ט') מופיע ההסבר להופעת הקשת בענן, לפיו הקשת בענן היא האות לבריתו של אלוהים עם נח והאנושות שלעולם לא ימחה אלוהים נפש חיה במבול נוסף.
פרקים א' ו-ב' מספרים כיצד נבראוהעולם ובני האדם: פרק א' מתאר בריאה שנמשכה שישה ימים, והתבצעה בשלבים מסודרים באמצעות אמירות שלהאל: "יהי אור", "יהי רקיע", וכו'. בתחילת פרק ב' מתואר כיצד עם השלמת הבריאה שבת האל ממלאכתו וקידש אתהיום השביעי. בהמשך הפרק מסופר כיצד "ביום עשות ה׳ אלהים ארץ ושמים" יצר האל אתהאדם הראשון מהאדמה, לאחר מכן נטע את הצמחים, בהמשך יצר את בעלי החיים מהאדמה ולבסוף אתהאישה מצלעו של האדם. פרק ג' מספר עלחטא עץ הדעת: אדם וחוה אכלו מפרי עץ הדעת האסור, ועקב כךנענש המין האנושי כולו. פרק ד' מספר עלקין והבל, בניהם הראשונים של אדם וחוה, וכיצד רצחקין הבכור את אחיו הצעירהבל בשל קנאתו בו. בהמשך הפרק מתוארים תולדותיהם של בני קין.
פרק ה' מתחיל מלוח העמים, אילן היוחסין מאדם ועד נח, וממשיך לסיפור עלחטא בני האלוהים והידרדרות המוסר האנושי עד להחלטת האל למחות מהעולם את בני האדם ואת בעלי החיים במבול, עליו מסופר בפרקים ו'–ט'. האל הורה לנח, הצדיק היחיד באותו הדור, לבנותתיבה ולהעלות אליה את משפחתו ואת כל בעלי החיים והעופות, כדי שימשיכו את החיים על פני האדמה. פרק י' מגולל את אילן היוחסין של בני נח, שבו מפורט ייחוסם של העמים שחיו באזור המזרח התיכון והקרוב.
בפרק י"א מסופר כיצד חטאו בני האדם בבנייתמגדל בבל, המפורשת כהעזת פנים כנגד האל, ובעקבות כך שפתם התבלבלה והם נפוצו על פני כל הארץ. בהמשך הפרק מפורט אילן היוחסין משם בן נח עדאברהם (אברם, כפי שנקרא בתחילה), אבי אומות רבות שביניהן העם היהודי.
הסיפורים על אברהם נפרשים על פני פרקים י"ב–כ"ה, בהם מסופר כי האל התגלה לאברהם וציווה עליו לצאת ממקום מולדתו, חרן, וללכת לארץכנען. הוא הבטיח לאברהם שייתן לו את ארץ כנען ויברך אותו בזרע רב, כלומר צאצאים רבים. האל חזר על הבטחות אלו לאורך שלל הסיפורים שאברהם במרכזם, כגון בברית בין הבתרים (פרק ט"ו), בברית המילה (פרק י"ז), ובעקדת יצחק (פרק כ"ב). אברהםנסע לארץ כנען, קידש אותה על ידי בניית מזבחות לאל, התיישב במקומות שונים, חפר בארות ולבסוףקנה לו ולשרה אשתו, אחוזת קבר במערת המכפלה בחברון (פרק כ"ג). במהלך נדודיואברהם ירד לתקופה קצרה למצרים בשל רעב בכנען, כפי שעשו שנים לאחר מכןניניו.
ברכת הזרע התגשמה לראשונה כאשר נולדישמעאל, בנו משִפְחתוהגר. לאחר מכן, כשהיה בו 100 שנה, נולד בנויצחק מאשתושרה, ואז הוא הצטווה על ידי האל להרחיק את בנו ישמעאל, ובכך סומן יצחק כממשיך השושלת. בשלב זה אירעה גםעקידת יצחק. לבסוף, זכה אברהםלחתן את בנו יצחק, ובסוף ימיו הוא הבדיל אותו לטובה משאר בני הפילגשים.
פרקים כ"א–ל"ה מספרים עליצחק. הגם שאין המקרא מרבה לספר עליו, מאפיינים רבים בסיפורי אברהם חוזרים ונשנים בקורות יצחק: כאביו, הוא התכוון לרדת מצרימה כאשר הרעב תוקף את כנען, אך האל ציווה עליו להישאר בארץ, ולכן הואירד לגרר. הוא הסתכסך עםאבימלך מלך גרר בשל הסתרת הקשר שלו עםרבקה אשתו, והפלשתיםרבו עמו על בארות מים, אך האל תמיד היה לצדו והוא נחל הצלחות, ולבסוף אבימלךכרת עמו ברית. בערוב ימיו רצה יצחק לברך את בנו הבכורעשו, אך יעקבגנב את הברכות, בציווי אמו, וזכה להתברך במקום עשו.
יצחק מתואר לרוב כאדם סביל – החל מעקדתו, דרך מציאת האישה עבורו, וכלה במסירת ברכתו ליעקב.
מחזור הסיפורים על יעקב ובניו הוא הארוך ביותר בספר בראשית (פרקים כ"ה–נ'). גם יעקב, כמו אביו, נאלץ להתמודד מול אחיו על זכות הבכורה, שמשמעותה ירושת הארץ ובחירת אבי האומה. הוא הציג עצמו לפני אביו יצחק כעשו וקיבל את ברכתו, ואזברח מפני עשו לחרן.
בעת חזרתו לכנען, יעקבנאבק לבדו במלאך האלוהים וניצח אותו (פרק ל"ב), ובשל כך קיבל את השם ישראל (ישר-אל). בארץ כנען התחילו לבוא עליו צרות:בתו דינה נאנסה ואחיההרגו את האונס וכל בני עירושכם, ובכך הטילו חשש קיומי על המשפחה, ובנו האהוב יוסף נעדר לאחר שאחיומכרוהו לעבדות. לאחר מכן היה רעב בארץ, ובניוירדו למצרים לקנות אוכל, שם הואשמו בריגול על ידי המשנה למלךמצרים ואחד מהם אף נאסר, והם נדרשו להביא ככופר את בנו הקטןבנימין.
לבסוף התברר שהבן הנעדר,יוסף, הוא בעצמו המשנה למלך מצרים שהעליל את העלילה. כל בני המשפחהירדו להתגורר על יד יוסף בארץגושן, והוא היטיב עמם ודאג להם לפרנסה.
סיפורי יעקב משולבים בסיפורי בניו, וגם סיפורי בניו משולבים אלו בתוך אלו. הציר המרכזי הואיוסף, אך גםראובן ויהודה הם גיבורי עלילות משנה (מעשה ראובן,מעשה יהודה ותמר, וכןמכירת יוסף). בסוף ספר בראשית, מסופר שיעקב אסף את בניו כדי לומר להם את אשר יקרה להם באחרית הימים, וברך כל אחד מהם ברכה אישית (פרק מ"ט). במקצת הדברים נמצאים רמזים להורשת נחלות בארץ ישראל בימי יהושע. לבסוף, יעקבמת במצרים ונקבר בכנען.
ספר בראשית נחתם במותו של יוסף ובציוויו את אחיו להעלות בבוא היום את עצמותיו לארץ המובטחת.
ספר בראשית פותח בבריאת העולם ובקורותיו שלאדם וראשית האנושות, לרבות קורותנח הצדיק והמבול וסיפורמגדל בבל. לאחר מכן מביא הספר את תולדות אבות האומה הישראלית:אברהם,יצחק ויעקב, וכן 12 בני יעקב. כך, בצורה תמציתית, חולף הסיפור על פני מאות שנים בספרו את היווצרות שורשי העם היהודי על פי המסורת המקראית (יש המכנים תופעה ספרותית זו בשם 'טלסקופיה'). הסיפור מכוון לתאר את מקורותיו של עם ישראל ולפיכך מרבה להתרכז בדמויות המרכזיות, אבותיה הקדומים של האומה, תוך כדי התעלמות משאר דמויות סובבות.
ספר בראשית מחולק ל-50 פרקים וסך פסוקיו הוא 1,533. בקריאת התורה החומש מחולק ל-12 פרשות:
התנצחות יהודה עם יוסף, התוודעות יוסף, הזמנת יעקב ובניו למצרים, ירידת בני ישראל למצרים (מתקיימתברית בין הבתרים), ההתיישבות בארץגושן, מדיניות כלכלית חדשה במצרים
^מקור קשר הנישואין הוא בספרות חז"ל ולא מפורש בספר בראשית.
^הסבר זה הוא על פי הפשט ופירוש דעת מקרא, אולם על פי חז"ל הפלשתים נולדו מפתרוסים ומכסלוחים שהיו "מחליפין משכב נשותיהם אלו לאלו ויצאו מהם פלשתים".ברש"י י יד. ובבראשית רבה לז ה.
לפי פרשנות מסורתית, ספר בראשית נמשך על פני תקופה של 2,309 שנים: אלפיים השנים הראשונות לבריאת העולם המכונות "אלפיים שנות תוהו, ועוד 309 שנה בחייהאבות הנכללות באלפיים השנים הנקראות "אלפיים שנות תורה". זאת, לפי המקובל במסורת היהודית. וכך מובא במסכת עבודה זרה[2]:”תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי העולם, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח...” ומבואר בגמרא שאלפיים שנות תוהו נמשכו עד שהגיעאברהם אבינו לגיל 52 שאז, על פי חלק מהמפרשים, החל ללמד אנשים בחרן את דרך התורה. כלומר, אלפיים השנים הראשונות של העולם נקראות "שנות תוהו" מפני שבניגוד לתקופות שבאו אחריו, תקופה זו הייתה בלאתורה בעולם.
לפי פרשנות נוספת, משמעות המילה תוהו היא תהייה. אין זה אי סדר ללא סיבה, אלא תקופה של תהייה ושאלה. כמו "לתהות על קנקנו" שפירושו לשאול שאלה ולנסות להבין. בדומה, המילה "בוהו" באה מהמילה "בהִייה" שפירושה הסתכלות במשהו לא ברור, זהו מבט שעדיין לא נתבררו בו הצורות.[דרוש מקור]
בתקופה זו קמו האימפריות הגדולות: השומרית והאכדית מצפון לארץ ישראל, והמצרית מדרום לארץ ישראל, בעמק הנילוס. לממלכות אלו היו הישגים טכנולוגיים והתפתחה בהן תרבות עירונית כפי שניתן למצוא בממצאים הארכאולוגיים המיוחסים לתקופה זו.
אברהם אבינו הופיע בסוף שנות התוהו, הוא חי בתוך התרבות של ה"תוהו ובוהו". היוזמה שלו לצאת ממנה באה לידי ביטוי במדרש המתאר את שבירת הפסלים ואת לעגו למציאותם. הוא שולל את התרבות הקיימת מעיקרה. בהרס האלילים מבטא אברהם את התנגדותו הגדולה להגשמה ולאלילות. אברהם, בהוראת האלוהים, עוזב את מקומו, ביתו ומשפחתו והולך אל ארץ חדשה. מכאן החלה תקופה חדשה –אלפיים שנות תורה, תקופה שהמשיכה על פני אלפיים שנה והסתיימה בתחילת תקופת האמוראים.
חלקים ממגילות מדבר יהודה – כתבי היד העתיקים שנמצאו באזור ים המלח. קרובים לנוסח המסורה עם הבדלים קטנים רבים, ונראה שהם משקפים נוסחים שונים בתקופה בה החל להתקבע נוסח המסורה.
באופן כללי, נוסח המסורה הוא הנוסח המקובל על הציבור היהודי על כל גווניו.
המקור הכהני: נכתב כ-500 שנה לפנה"ס על ידיכהנים בגלות בבל, אם כי יש המקדימים את זמנו בהיותו נוגע לפירוטי המצוות - דווקא.
בחלוקה כללית, ספר בראשית מקורו בעיקריהוויסטי, ספר שמות בעיקרואלוהיסטי, ספרי ויקרא ובמדבר טבועים בחותם המקור הכהני (החוקתי) וספר דברים בעיקרודברימי.סיפורים חוזרים ונשנים בתורה משמשים את חוקרי-המקרא לזיהוי המקורות הנפרדים, גם אם הם משמשים באותו הספר – כך למשל בספר בראשית משתלביםשני סיפורי בריאה,שתי גרסאות של סיפור המבול, המעידים על שילוב מעודן ומכוון של שני המקורות. בספר שמות למשל מופיע גם המקור הכהני, בצד המקור האלוהיסטי, בדמות קובצי חוקים שונים, וכן הלאה.
חוקרי-המקרא רובם סבורים כי הניסוח הסופי שלהמקרא (בשילוב כל המקורות הנ"ל, ולאחר כל העריכות) היה תהליך שנמשך עד שלהיהמאה ה-6 לפנה"ס[3][4].
לגבי הסיבות לעריכת הספרים הסופית עלו בחקר-המקרא השערות רבות, וכיוון אחד הוא "הרשאת האימפריאליזם הפרסי", שהחלה לקבל בתחילתהמאה ה-21 תשומת לב רבה[5][6][7][8][9][10][11]. ישנה הסכמה רחבה בין החוקרים[11][12] שהצמיחה של התשתית הארגונית היהודית בארץ ישראל, בימישיבת ציון, הייתה תחת השפעה (או לכל הפחות מתן לגיטימיות) מצד השלטון הפרסי, שעודד את צמיחתה שלאוטונומיה יהודית מאורגנת באזור ירושלים, מתוך מחשבה על אינטרסים שונים של הממלכה הפרסית. מכאן מסיקים חלק מהחוקרים שהאוטונומיה בירושלים הצריכה חוק יהודי מוגדר ומוסכם אשר יאושר על ידי הממשל הפרסי. זה העלה את הצורך להפיק קוד-חוקים שיהיה מקובל על הכל, ולכן הקבוצות היהודיות איחדו את המסורות שלהן לטקסטים אחידים. בין החוקרים הישראלים ניתן למצוא את פרופ'ברוך שורץ למשל, האומר בחיבורו "התורה וארבע תעודותיה", כי הניסוח הסופי אכן התרחש בימי שיבת ציון, ומדגיש את הצורך לחזק את הזהות היהודית כלפי פנימה – באותם הימים – ולאו דווקא כלפי השלטונות, באותה תקופה סוערת של שיבת ציון וכינון המקדש.
מכל מקום, בחקר-המקרא אין קונצנזוס שהתאוריה הזו (ואף לא אחרת), מהוות הסבר מספק לתהליך שהביא ליצירת "כתבי הקודש", כפי שהם מוכרים לנו –השערת התעודות עצמה זכתה לגישות חולקות או מקבילות (כמו שיטת ה"קטעים" או שיטת ה"רבדים") – כל אחת מהן מחייבת תפישה שונה של ה"אבולוציה" של הטקסט המקראי, וראוי לקרוא גם את מיטב החוקרים הישראלים (כיחזקאל קויפמן אומשה קאסוטו), והתייחסותם לצמיחתהאמונה היהודית – והפילולוגיה שלה.
הסיווג המתאים ביותר לספר בראשית הוא כנראהסוגת ההיסטוריה הקדמונית (antiquarian history) – סגנוןספרותי שמתאר, למשל, את ההופעה הראשונה של בני-האדם, את סיפורי אבות האומה, וגיבורים תרבותיים, וכמו כן מתאר את מקורותיהן של תרבויות, ערים וכיוצא בזה. הדוגמאות המוכרות ביותר של סוגה זו נמצאות בעבודותיהם של ההיסטוריונים היוונים של המאה ה-6 לפנה"ס – כוונתם הייתה לחבר בין משפחות נכבדות מתקופת חייהם לבין עבר מרוחק שלגבורה מפוארת, ובתהליך זה לא יצרו הבחנה בכתביהם בין מיתוס, אגדה ועובדות.
בספר בראשית, מכל מקום, תהליך היצירה הסבוך אמור עם-זאת להפוך תערובת זו שלמיתוס,אגדה,סאגה, ועובדות למסורת כתובה אחידה ומוסכמת, המעידה בעיקר על שורשי האומה ויעדיה.
ב-1650 פורסמהכרונולוגיית אשר, שקבעה לפי ספר בראשית, כי העולם נברא בשנת 4004 לפנה"ס
הספר מתאר אירועים שונים הנוגעים לבריאת העולם, ראשית התפתחות החיים, ראשית האנושות,המבול, הסיבות למוות, היחסים בין האדם לחיות ולטבע, היסטוריה של האנושות והתפתחות גזעים שונים, מעמדו של האדם בטבע ועוד. במשך אלפי שנים תיאור זה היה מקובל כאמת היסטורית בקרב נוצרים ויהודים, והשפיע מאד גם על תיאור תפיסת העולם באסאלם. תפיסה זו השפיע במשך מאות שנים על המדע, והייתה נקודת המוצא בתחומי מחקר שונים כמו אסטרונומיה, גאולוגיה, היסטוריה וביולוגיה[13]. בקרב חוגים נוצריים מסוימים, ערעור על גישה כזו היה עלול לגרור הוקאת המערער ככופר ולהטלת עונשים שונים.
בעת החדשה החלו מדענים מתחומים שונים לערער על הכתוב בספר ולפתח תאוריות אחרות לגמרי. במהלך השנים התקיימו דיונים על ההתאמה או אי-ההתאמה בין המסופר בספר בראשית לבין ממצאי המדע, בתחומים כמו סיפורבריאת העולם, לעומתגיל היקום,גיל כדור הארץ,מוצא החיים,תאוריית האבולוציה ואבולוציה של האדם, סיפורהמבול אל מול הממצאים בגאולוגיה, סיפור התפזרות האנושות ברחבי כדור הארץ לאחר המבול אל מול מחקר התפתחות השפות והמחקר האנתרופולוגי, והכרונולוגיה של ספר בראשית לעומת תולדות האנושות.
בדיונים אלו הוצגו מספר גישות. גישה אחת,פונדמנטליסטית, טוענת שיש להבין את הדברים בספר בראשית כפשוטם ושממצאים מדעיים הסותרים את הנאמר בספר בראשית הם שגויים. גישה זו מיוצגת גם בקרבבריאתנים. גישה שנייה, מבקשת לפרש את ספר בראשית בהתאם לממצאים המדעיים וטוענת שהכתובים בספר בראשית תואמים את הממצאים המדעיים. גישה זו מיוצגת כיום לדוגמה בספרבראשית ברא מאת פרופסורנתן אביעזר. גישה שלישית מפרשת את הכתובים בצורה אלגורית שאינה באה להצביע על אמיתות מדעיות. גישה רביעית טוענת שלא ניתן לגשר בין התיאור בספר בראשית ובין הממצאים המדעיים וקובעת שהתיאור בספר בראשית שגוי ומטעה. גישה זו מיוצגת לדוגמה על ידיברטראנד ראסל בספרודת ומדע ובספרי אבולוציה כמוההצגה הגדולה בתבל מאתריצ'רד דוקינס.
De La Torre, Miguel (2011).Genesis. Belief: A Theological Commentary on the Bible. Westminster John Knox Press.
Fretheim, Terence E. “The Book of Genesis.” InThe New Interpreter's Bible. Edited by Leander E. Keck, vol. 1, pp. 319–674. Nashville: Abingdon Press, 1994. ISBN 0-687-27814-7.
Goldingay, John (2020).Genesis. Baker Commentary on the Old Testament: Pentateuch. Grand Rapids: Baker Academic.
Gowan, Donald E. (1988).From Eden to Bible: A Commentary on the Book of Genesis 1–11. International Theological Commentary. Grand Rapids: Eerdmans; Edinburgh: Handsel.
Gunkel, Hermann (1997 [1910]).Genesis. Translated by Mark E. Biddle. Mercer Library of Biblical Studies. Macon, GA: Mercer University Press.
Hendel, Ronald S. (2024).Genesis 1–11: A New Translation with Introduction and Commentary. Anchor Yale Bible 1A. New Haven: Yale University Press.
Hirsch, Samson Raphael.The Pentateuch: Genesis. Translated by Isaac Levy. Judaica Press, 2nd edition 1999. ISBN 0-910818-12-6. Originally published asDer Pentateuch uebersetzt und erklaert Frankfurt, 1867–1878.
Jacob, Benno (1934).Das erste Buch der Tora: Genesis. Berlin: Schocken.
Sarna, Nahum M.The JPS Torah Commentary: Genesis: The Traditional Hebrew Text with the New JPS Translation. Philadelphia: Jewish Publication Society, 1989. ISBN 0-8276-0326-6.
Skinner, John (1910).Genesis. International Critical Commentary. New York: Charles Scribner's Sons.
.jpg)
.jpg)
