 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | עמק |
| מיקום | |
| מדינה | ישראל ישראל |
| מיקום | מחוז הצפון |
| קואורדינטות | 32°55′43″N35°18′10″E / 32.9287°N 35.3028°E /32.9287; 35.3028 |
(למפת הגליל המערבי מוגדלת)   בקעת בית כרם (למפת הגליל המערבי רגילה) בקעת בית כרם (למפת ישראל רגילה) | |
  | |
בִּקְעַת בֵּית כֶּרֶם (בקעת שגוֹר, בערבית:الشاغور - תעתיק:אל־שאע׳וּר) היא הבקעה החוצצת ביןהגליל העליון לגליל התחתון. מקור שמה הוא בכרמי הזיתים הרבים המעטרים אותה.
בקעת בית כרם היא הצפונית שבבקעות הרוחב של הגליל התחתון. בצפון היא גובלת בגליל העליון -מתלול צורים,הר חלוץ,הר שזור ומורדותיו שלהר הארי, ואילו מדרום לה שוכניםהר גילון,הר כרמי, גבעות כרמיאל,הר כמון,הר חוזה, והר חזון, השייכים לרכס הרי שגור. ממערב תוחם אותההר גמל, ואילו ממזרח לה נמצאתבקעת חנניה, שהיא למעשה שלוחה של בקעת בית כרם.
התוואי של הבקעה נקבע בעיקר על ידי מתלול צורים. שיפועיו מתמתנים ממערב לשגור ונחף, שם עולות הדרכים צפונה, לגליל העליון.נחל שגור ונחל שזור מתנקזים מדרום לה, לעברנחל חילזון, בעוד שנחל צלמון מנקז אתבקעת חנניה, השלוחה המזרחית של הבקעה.
בקרבת הכפרמג'ד אל-כרום נושקת בקעת בית כרם לבקעת מגד, הנמצאת דרומית לה, בין הר כרמי להר גילון. ניקוזה הלקוי של בקעת מגד משפיע על בקעת בית כרם, שחלקה המערבי נעשה בוצי בחורפים.
סביבת שגור/בית־כרם יחד עם בקעת סכנין ורכס יטבת מדרום מהווים מבחינה טופוגרפית את החצי הצפוני של הגליל התחתון המרכזי הנקרא לב הגליל, בוֹ העירכרמיאל (השוכנת בבקעה ועלרכס שגור) היא העיר הגדולה והמרכזית, ולפעמים אזור זה משתייך גבולית לאזורהגליל המערבי.
בבקעת בית כרם ישנואקלים ים תיכוני. הבקעה מהווה אזור מעבר אקלימי ביןהגליל התחתון והגליל העליון, והוא משתנה עם המעבר מזרחה. ממוצע המשקעים עומד על 650–850 מ"מ בשנה, שגורמים לעיתים להצפות בחלקה המערבי, בשל בעיות ניקוז בה.
האקלים בבקעה מתאים לגידוליעצי זית, וגידולי שדה מצויים בקרבתמג'ד אל כרום בלבד.
בבקעה נובעים שבעהמעיינות, כששלושה מהם מצויים בסביבות הכפרראמה. המעיינות הם דלי שפיעה, ולכן זקוקה הבקעה לייבוא מים מחוצה לה.
נחל שגור המנקז את הבקעה לנחל חלזון מזוהם בשנים האחרונות באופן רציף כתוצאה מהביוב הזורם מהכפריםדיר אל-אסד,בענה ומג'ד אל-כרום. משנת 1995 זורם הביוב אל השטח הפתוח ומשם מתנקז אל הנחל.[1] זרימת הביוב הופכת את הנחל למפגע תברואתי. כמו כן היא מפגע סביבתי, משום שהביוב מחלחל לאדמה ומזהם את מי האקוויפר. הזיהום גם מונע ממטיילים לטייל בקניון נחל שגור, שהוא אחת משמורות הטבע היפות בגליל.
הבקעה מהווה את הדרך הקצרה ביותר ביןהים התיכון לבקעת הירדן ולכן ככל הנראה שימשה כהסתעפות מזרחית שלדרך הים העתיקה. בשל קשיי מעבר במערב הבקעה, בשל קניוןנחל שגור ובוצניות האדמה בחורף, היו תקופות בהן עברה הדרך מצפון לבקעה.
בימי בית שני, הועדף הנתיב מדרום לבקעת בית הכרם, דרךשפרעם,ציפורי, ומשם לבקעת חנניה. ניתן לראות זאת על ידי שרידי היישובים מתקופה זו המרוכזים בבקעת חנניה ולא בבקעת בית הכרם.
חשיבותה של הבקעה עלתה שוב בתקופה הצלבנית, עם עליית חשיבותן שלעכו וצפת, והפיכת האחרונה למנזרצלבני חשוב. מתקופה זו נשתמרה כנסייה בדיר אל-אסד.
מהתקופה הממלוכית, ועד תוםהשלטון העות'מאני התחרה הנתיב העובר בבקעת בית הכרם בנתיב עכו-שפרעם-ציפורי-נצרת.
הבקעה נעשתה עבירה בכל ימות השנה בשלהישנות ה-20 של המאה ה-20 כתוצאה מעבודות ניקוז והכשרה, ובשנות ה-30 נסלל בה כביש מודרני.
בתקופת בית ראשון היו מספר יישובים בבקעה, ביניהם רמה (רמת נפתלי) ובית הכרם. לא ניתן לזהות את מקומם הוודאי של יישובים מתקופה זו, מלבד רמה, המזוהה עם ח'רבת ג'ול, בקרבת ראמה.
באזור מצויים שרידי יישוב רבים מהתקופה ההלניסטית ועד לתקופה הצלבנית, המרוכזים בעיקר בשוליבקעת חנניה ובגבעות שמדרום לבקעת בית הכרם. מרבית השרידים מצויים באזורכרמיאל, דבר המעיד על אפשרות קיום מרכז תעשייתי במקום.
השרידים הנוצריים מהתקופה הביזנטית בארץ ישראל מעידים על התיישבות משמעותית בבקעה בתקופה זו, בין היתר בנחף,דיר אל-אסד,מג'ד אל-כרום וראמה. נראה שהתיישבות זו נפגעה קשות עם תום השלטון הביזנטי בארץ, והבקעה סבלה מעזובה. לאחר גירוש אחרוני הצלבנים מהארץ על ידי המוסלמים ב-1291, נושבו היישובים שבצפון הבקעה, דוגמתמג'ד אל-כרום ודיר אל-אסד, ששכנו בקרבת אם הדרך.
במאה ה-11, לפי המסורת שלהם, החלה ההתיישבות הדרוזית בגליל. מקורות אחרים טוענים כי הדרוזים החלו להתיישב בבקעהבמאה ה-13. בתקופות מאוחרות יותר אירעו שני גלי התיישבות משמעותיים,במאה ה-16 ובראשיתהמאה ה-18. עדות מושלצפת מ-1732 מוסרת כי רוב תושבי הבקעה דאז היודרוזים. בימי שלטונו שלדאהר אל עומר בשנות ה-40 של המאה ה-18, נושלו הדרוזים מכפריהם, והיישובים הדרוזים היחידים שנותרו כיום בבקעה הםסאג'ור,עין אל-אסד והכפר ראמה שרבע מתושביודרוזים.
בשל מיקומה הגאוגרפי, גם כיום משמשת בקעת בית הכרם כעורק תחבורה ראשי, ועובר בהכביש 85, מעכו לצפת. כמו כן, עולה ממנה כביש לאזור חבלתפן מצפון, ונמתח כביש אחר לעברמועצה אזורית משגב שבדרומה.
לכפרים הערביים השוכנים בבקעה,מג'ד אל-כרום,דיר אל-אסד,בענה,נחף,סאג'ור, וראמה, הצטרפה ב-1964כרמיאל, הקרויה על-שם הבקעה, שנהייתה לעיר המרכזית בה. עם הזמן נבנה ממזרח לעיר, ממערב למושבשזור, אזור תעשייה גדול המספק תעסוקה לתושבי האזור. בנוסף, הוקמו סביב הבקעה בשנות ה-70 וה-80מצפים לחיזוק היישוב היהודי בה, כגוןכמון,גילון ולבון.
