 | |
| לידה | 29 באפריל1958 דמשק,סוריה  |
|---|---|
| פטירה | 2 במרץ2023 (בגיל 64) הרובע החמישה-עשר של פריז,צרפת |
| מדינה | צרפת צרפת |
| השכלה | המכון למדע המדינה פריז |
| תקופת הפעילות | 1981–2023 (כ־42 שנים) |
| מעסיק | אוניברסיטת פנתאון-סורבון,קולז' דה פראנס, אוניברסיטת מארן לה ואלה,המרכז הלאומי למחקר מדעי |
| פרסים והוקרה | אבירה בלגיון הצרפתי |
  | |
בסמה קודמאני (בערבית:بسمة قضماني;תעתיק מדויק:בסמה קצ'מאני;29 באפריל1958 –2 במרץ2023) הייתהפוליטיקאית, אקדמאית,אקטיביסטית וסופרתסורית, תושבתצרפת. הייתה דוברתהמועצה הלאומית הסורית וכן היוזמת והמנהלת של יוזמת הרפורמה הערבית, רשת של מכוני מחקר ומדיניות ערביים עצמאיים הפועלים לקידום הדמוקרטיה בעולם הערבי. ב-2012 ספגה ביקורת רבה עקב סרטון בו השתתפה שכלל דוברים ישראלים ועקב התבטאויותיה בזכות קיומה של ישראל.
בסמה קודמאני נולדה בדמשק שבסוריה ב-1958 למשפחהסונית. אמה הייתה האחיינית שלג'מיל מרדם ביי. בילדותה למדה ב"אקול פרנסיסקיין", בית ספר נוצרי צרפתי בדמשק.[1] אביה עבד בעבר במשרד החוץ הסורי כדיפלומט. לאחר התבוסה שלמלחמת 1967, הוא ניהל תגרה עם שר החוץ ולאחר מכן נכלא לשישה חודשים.[2] אירוע זה גרם לו לעזוב את סוריה עם משפחתו ולעבור ללבנון שם שהו שלוש שנים, מ-1968 עד 1971. ב-1971 הם ברחו ללונדון, ולאחר מכן עברה כל המשפחה לפריז, שם אביה של קודמאני מצא עבודה באו"ם.[3][4]
קודמאני למדה במכון למדע המדינה בפריז, שם השיגה תוארדוקטור במדע המדינה.[5] בגלל תחושת השייכות שלה לעולם הערבי, היא ביטלה קריירה בשירות החוץ הצרפתי והחליטה להתמקד בחקר היחסים הבינלאומיים. היא עבדה במכון למדע המדינה בפריז, שם הקימה וניהלה את תוכניתהמזרח התיכון מ-1981 עד 1998. היא הבינה באותו שלב שהיא כבר לא מעוניינת רק ללמוד את העולם הערבי כנושא מחקר. היא רצתה "לתרום לעתידו".[6] היא בילתה שבע שנים במצרים, שם הובילה את תוכנית הממשל ושיתוף הפעולה הבינלאומי למזרח התיכון וצפון אפריקה עבורקרן פורד.
בשנת 2005 מונתה קודמאני למנכ"לית יוזמת הרפורמה הערבית, רשת של צוותי חשיבה ומכוני מדיניות המוקדשים לחקר העולם הערבי.[7]
בשנים 2005–2006, היא הייתה עמיתה אורחת בכירהבקולז' דה פראנס, מוסד אקדמי בפריז. בשנים 2006–2007 הייתה חוקרת שותפה במרכז המחקר הבינלאומי בפריז.
בשנים 2007–2009, הייתה יועצת בכירה לשיתוף פעולה בינלאומי במועצת המחקר הלאומית הצרפתית.
קודמאני הגדירה את עצמה כ"אישה ערבית, בעלת מבנה אינטלקטואלי מערבי (...) שגדלה על פי האתיקה של האסלאם".[8]
ב-2012 היא השתתפה בוועידת בילדרברג כמשתתפת 'בינלאומית'.[9]
בשנת 2005 הקימה קודמאני את יוזמת הרפורמה הערבית (ARI),קונסורציום של מכוני מחקר ומדיניות ערביים עצמאיים, עם שותפים מארצות הברית ואירופה. יוזמת הרפורמה הערבית הוקמה ביוזמתם של ארבעה מנהלי מכוני חקר מדיניות ערביים שבחרו לשתף פעולה עם ארבעה צוותי חשיבה אירופיים וצוות אמריקאי. באמצעות המלצות מדיניות ומחקר, ל-ARI הייתה מטרה מוצהרת לקדם רפורמה ודמוקרטיזציה בעולם הערבי. היא קיוותה ליזום דיאלוג בין מכוני מדיניות בעולם הערבי על מנת "לקדם את ההבנה של מקבלי החלטות ומובילי דעה בנושאי רפורמה בעולם הערבי". בנוסף, יוזמת הרפורמה הערבית "מטרתה להעלות את המודעות בעולם הערבי למעברים מוצלחים לדמוקרטיה במקומות אחרים בעולם, ולמנגנונים ופשרות שאפשרו מעברים מוצלחים כאלה".[10]
קודמאני כתבה ספרים רבים על המזרח התיכון והעולם הערבי באנגלית ובצרפתית. חלק מהנושאים של פרסומיה הם: דמוקרטיזציה בעולם הערבי, שינוי פוליטי במגרב,[11] הפזורה הפלסטינית,[12] האסטרטגיות של מדינות ערב עם תנועות איסלאמיסטיות,[13] ביטחון אזורי והמפרץ.[14][15]
קודמאני עבדה גם כיועצת לתאגידים בינלאומיים שונים, סוכנויות ממשלתיות, מוסדות ומשרדים אירופיים, ועסקה בפרשנות ברשתות רדיו וטלוויזיה בינלאומיות, בנוסף היא כתבה מאמרי דעה קבועים בעיתונות הערבית, הצרפתית והבינלאומית.[16]
בעקבות המרד הסורי בשנת 2011 שהוביל למלחמת האזרחים בסוריה, קודמאני לקחה על עצמה תפקיד בולט באופוזיציה נגד ממשלתבשאר אל-אסד. היא כתבה באופן קבוע מאמרים המברכים על קריאתם של המפגינים לדמוקרטיה בסוריה וגינתה את "הדיכוי העז של בשאר אל-אסד והשימוש שלו באסטרטגיה עדתית כדי לערער את המרד".[17][18]
ביולי 2011 פרסמה קודמאני מאמר שהופיעב"ניו יורק טיימס" בו טענה כי המפתח להצלחת המרד הסורי טמון בצידוד של אוכלוסייתהעלאווי כולה (ולא הצבא) במהפכה. היא הציעה שהאופוזיציה תציע ערבויות הגנה לקהילה העלאווית כדרך לעודד אותם "להסיר את תמיכתה" בממשלת אסד.[19]
ב-15 בספטמבר 2011 הוכרזה רשמית על הקמתהמועצה הלאומית הסורית.[20] קודמאני מונתה לתפקיד דוברת המועצה שהייתה ארגון גג פוליטי המאגד קבוצות אופוזיציה מגוונות בתוך ומחוץ לסוריה. היא גם הייתה חברה בוועד המנהל יחד עם חברים נוספים באופוזיציה הסורית כמובורהאן ע'ליון, עבדולבאסט סיידה, עבדולהאד אסטפו, האית'ם אל-מאלח, אחמד רמדאן, סמיר נשאר ומוחמד פארוק טייפור.[21] היא הייתה קשורה לגוש הלאומי.[22]
ב-28 באוקטובר 2011 הביעה את דאגותיה מכך שהתרחיש הלובי (עם ההדחה האלימה שלמועמר קדאפי) יחזור על עצמו בסוריה. היא הזהירה מפני מיליטריזציה של הסכסוך ועמדה על כך שהמהפכה אינה עדתית אלא כוללת את כל פלגי החברה הסורית. היא גם שמה את תקוותיה בריבוי המעשים שלאי ציות אזרחי.[23]
בפברואר 2012 פרצה מחלוקת סביב השתתפותה של קודמאני בתוכנית טלוויזיה צרפתית בהשתתפות סופרים ישראלים, סרטון שצולם עוד ב-2008. הסרטון המוצג ביוטיוב מציג קטעים נבחרים מהתוכנית ומאשים את קודמאני בהגנת ישראל על כך שקבעה כי "אנחנו צריכים אתישראל באזור", תוך השמטת שאר המשפט שאומר "בתנאי שהיא תקבע את גבולותיה ותקבע תנאים ליחסים עם שכניה". בתגובה להאשמות אלו, פרסמה קודמאני תגובה בה הסבירה כי הסרטון מפוברק על מנת לפגוע במוניטין שלה שכן הוא הוציא את תשובותיה מהקשרן וחתך את כל מה שאמרה בהגנה על זכויות הערבים, המוסלמים והפלסטינים. היא תיארה את הסרטון הזה כלא יותר מאשר ניסיון של הממשלה לערער את יציבות המועצה הלאומית הסורית.[24]
ביולי 2013 היא חתמה על מכתב פתוח לנשיא צרפתפרנסואה הולנד, הקוראת להקיםאזור אסור לטיסה בסוריה.[25]
בשנת 2022 הופיעה קודמאני בפומבי כחברה במועצת האמנה הסורית, יוזמה של חברה אזרחית סורית של משפחות, שבטים ומנהיגי קהילה הן מסוריה הנשלטת על ידי הממשלה והן מהפזורה הסורית.[26][27]
קודמאני נפטרה ב-2 במרץ 2023 בפריז, צרפת לאחר מאבק בסרטן השד.[28]
{{cite news}}: (עזרה){{cite web}}: (עזרה){{cite news}}: (עזרה){{cite web}}: (עזרה){{cite news}}: (עזרה){{cite web}}: (עזרה)