בנק דם הוא מאגר שלדם ומרכיבי הדם שנאספו מתרומות דם. מאגר זה נאסף ונשמר לצורך שימוש עתידי בעירויי דם ובתרופות לחולי מחלות דם למיניהן כגוןהמופיליה.
קרישת הדם מנעה תרומות דם עד לגילויסימנים סוכריים ואיתם ארבעהסוגי הדם על ידיקרל לנדשטיינר ותלמידיו בראשיתהמאה ה-20.
למרות שתרומת דם הראשונה נערכה ב-1907 על ידיראובן אוטנברג בבית החולים מאונט סיני תופעת קרישת דם בחשיפתו מן הוורידים נמשכה עד שריצ'רד לוינסון מאותו בית החולים מצאציטרטנתרן כנוגד קרישה הראשון. הדבר איפשרעירוי דם לא ישיר מוריד אל וריד. בתוך כמה שנים התפתחה הטכניקה והתגלתה החשיבות של תרומת דם בהתאם לסוג דם. בהמשך פיתחפרנסיס פייטון רואוז תמיסת ציטרט-גלוקוז שאיפשרה לשמור דם במשך מספר ימים דבר שאיפשר לפתוח "פקדונות בנק" בבריטניה במהלךמלחמת העולם הראשונה[1].
ב-23 במרץ1930 הצליח הרופאהסובייטיסרגיי יודין לבצע עירוי דם מגופה על סמך המחקרים הקודמים לפיהם אינו נהיה רעיל ובאותה שנה פתח את בנק הדם הראשון במכון על שמו של סקליפוסובסקי. עד לאמצעשנות ה-30 של המאה ה-20 היו קיימים בברית המועצות כבר כ-65 בנקים גדולים וכ-500 תחנות קטנות יותר. על מנת לעודד את השיטה פרסם יודין עצמו כתבה בפראבדה ב-1935 בה טען ליעילותה בזמן מלחמה גדולה[2].
בעקבות הפרסום ב-1937ברנרד פרטוס פתח בנק הדםהאמריקאי הראשון בבית חולים קוק קאונטי בשיקגו והוא היה הראשון לתת למתקן את השםבנק דם.וילם יוהאן קולף היה הראשון שיסד בנק דם באירופה בתחילתשנות ה-40. תחילה קבלת דם מגוויות לא התקבלו במערב אך ידוע על עירויי דם בלתי חוקיים כאלו בארצות הברית בתחילת שנות ה-40[3].
בין 1937 ל-1940 גילו קרל לנדשטיינר ואלכסנדר סולומון וינר עוד גורם שיצר תגובות לא רצויות במהלך עירויי דם שבהמשך נקראגורם רזוס על שמם שלהקופים עליהם בוצע הגילוי.
לאחר שלוש שנים פיתחוג'ון פרימן לוטיט ופטריק מוליסוןדקסטרוז-ציטרט חומצי שהיה נוגד קרישה יעיל יותר ואיפשר העברת כמויות דם גדולות יותר לזמן ארוך יותר.
כלי זכוכית יצאו משימוש ב-1950 עם פיתוח שקיות פלסטיק סטריליות על ידיקרל וולטר וו. פ. מרפי שבנוסף לבטיחות איפשרו גמישות בהכנה.
מ-1979 נכנסו חומרי נוגדי קרישה יעילים יותר הכוללותאדנין.
לאחר תרומת הדם, נבדקת התרומה על מנת לזהותמחלות, ושאר גורמי מחלות. אם נמצא גורם כזה בעירוי, הוא נפסל לשימוש. לאחר הבדיקות מחלקים את הדם למנות בהתאם לסוג הדם. הדם נשמר בקירור ובתנאים סטריליים.
כיום קיימים בנקי דם ברוב מדינות העולם.
לפני הקמת מדינת ישראל נוהל נושא תרומת דם על ידי מספר אגודות כולל "אגודת תומכי אחים" בירושלים.
בנק הדם הראשון שלמגן דוד אדום בישראל הוקם על ידי הד"רנתן (וילהלם) וולף ב-1946 בבניין מד"א ברחוב מזא"ה 13 בתל אביב. וולף נעזר ב"ארגון המתנדבים של תורמי דם" וברופאים: סוניה קבלקין, מלכה וולף, לודביג דרסלר, ושטארק. בהמשך, עבר הבניין ליפו ונקרא: "הבניין למתן שירותי הדם ע"ש הקולונלמיקי סטון"[4].
בקריית מד"א ברמלה מצוי "בנק הדם המרכזי של מדינת ישראל", בו נמצאות כל תרומות הדם הנשלחות אל בתי חולים ברחבי המדינה.
אמבלונס חדש עבור בנק הדם, פברואר1951, באתרארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
עידו אפרתי,המעבדה בבנק הדם של מגן דוד אדום, באתרהארץ, 15 בינואר 2023
