שרירי בית החזה והזרוע במבט קדמי, שריר החזה הגדול ושריר הדלתא הוסרו לשם הדגמת מבנים עמוקים יותר
לבית השחי מבנה דמוי פירמידה עם בסיס, חוד וארבע דפנות.
חוד בית השחי נמצא במפגש של מספר עצמות, ברווח שבין הצלע הראשונה,עצם הבריח ועצם השכם. באזור שנמצא מעט תיכון לזיז החרטום של עצם השכם. דרך חוד בית השחי נכנסים כלי דם ועצבים לחלל בית השחי. בסיס בית השחי מורכב מעור ומחיתולית בחלקו התחתון של בית השחי.
חלל בית השחי מכיל כלי הדם ועצבים העושים את דרכם מבית החזה ומהצוואר אל היד. העורק התת-בריחי והוריד התת-בריחי נכנסים לבית השחי ומשנים את שמם לעורק בית השחי ווריד בית השחי, שעם יציאתם מבית השחי וכניסתם לזרוע, מחליפים את שמם לעורק הזרוע ולוריד הזרוע. דרך בית השחי עוברים כמעט כל העצבים שלמקלעת הזרוע המעצבבים את השרירים ואת העור בגפה העליונה. בית השחי מכיל גם מספר קבוצות שלקשריות לימפה.
הורדה של שיער בית השחי (יחד עם כל שערות הגוף) נפוצה גם בקרבשחיינים תחרותיים, זאת כדי להפחית את הגרר שמפעילים המים על הגוף, ובכך להגביר את מהירות השחייה.
בית השחי הוא אחד מארבעת האזורים (הכוללים גם את הפה, הרקטום ותעלת האוזן) בהם ניתן לבצע מדידתחום הגוף בעזרתמדחום (אולם מדידה זו בעלת דיוק נמוך. יתרונה בכך שהיא אינה מסבה אי נוחות). כמו כן, האזור רגיש לדגדוגים עקב ריבוי העצבים הקרובים לפני האפידרמיס.
אחת הסיבות הנפוצות להתנפחות של בלוטות הלימפה היאגילוח תכוף של שערות בית השחי. לכן בקיץ, כשתדירות הגילוח עולה, גם התופעה הופכת שכיחה יותר. התנפחות של בית השחי או תופעה שלגרד באזור עלולה לנבוע גם מיובש, אואלרגיה, או אף לעיתים כתוצאה מחסימה של בלוטות הזיעה והצטברות נוזלים בזקיקי השיער בבית השחי.
תופעה שלזיהום אודלקת מקומית בבלוטת זיעה בבית השחי נגרמת לרוב בנשים שמגלחות את האזור, לעומת גברים שאינם עושים זאת. אך תופעה זו עלולה לקרות גם אם אין מורידים שערות בבית השחי (מורסות בבית השחי נוצרות לא רק בגלל גילוח, יש גם תופעה של צמיחה הפוכה, שימוש באנטי-פרספירנט, חוסרהיגיינה ועוד). הדבר עלול להתפתח כתוצאה מהתנפחות של בלוטת לימפה. זיהום לא תמיד מתפתח בשני בתי השחי, ייתכן מצב בו יש זיהום בבית שחי אחד או תופעה של זיהום בשניהם או לסירוגין. הופעה של מוגלה מחייבת טיפול רפואי.
חלק חשוב בתהליך הריפוי הוא ניקוז של המוגלה. ללא פתח חיצוני המוגלה לא תתנקז. בתום תהליך הריפוי הפצע ייסגר מאליו. עדיף לטפל בפצע בשטיפות מים וסבון מאשר לכסות כטיפול ראשוני, אך ניתן לבצע טיפול אנטיביוטי או טיפול במשחה.
הבסיס למניעה של זיהומים בבית השחי הוא שמירה עלהיגיינה, עקב ריבוי שלחיידקים בבית השחי והפרשותזיעה וחומצות חלב. שימוש בדאודורנטים ובתרסיסיבושם שומרים עלריח נעים באזור בית השחי. ישנם רופאי עור הממליצים לא להשתמש בדאודורנטים, בשל החשש לסתימת נקבוביות העור ויצירת מורסות, וממליצים להשתמש רק במים וסבון לניקוי בית השחי.
קיימות בעיות שלהזעה כרונית בבית השחי, זאת כתוצאה מריבוי של פעילותחיידקים; בבית השחי מצויות בלוטות זיעה הנקראות "אפוקריניות", המייצרות זיעה בה קיימים חומרים שומניים. חיידקים שונים ניזונים מהפרשות אלו ומפרישים חומרים חומציים (ומכאן הריח הלא נעים שבזיעה – כיוון שלמעשה לזיעה אין ריח כלל). אנשים הסובלים מבעיות הזעה בבית השחי פונים לטיפול עקב מבוכה שבהזעת יתר או בעקבות בעיה של ריח רע הנודף מבית השחי. בעיות אלו ניתנות לפתירה על ידי משחות רפואיות לקטילת חיידקים. טיפול נוסף הוא הזרקה שלבוטולינום טוקסין שגורם למעשה לשיתוק של בלוטות הזיעה הנמצאות בזקיקי השערה.
