שמה של העיר הוא גלגול של השם הפיניקי הקדוםבְּאֵרוֹת, ממנה הגיעה לבאר העברי. זה היה שמה של העיר הכנענית העתיקה שנבנתה במקום שבו נמצאת ביירות. ביירות שימשהבירת התרבות הערבית לשנת 1999 ובין היתר הוכרזה על ידייתאגידשווייצרי כאחת משבע הערים המופלאות של העולם ב-2014.
העיר נוסדה על ידי הפיניקים. מועד ייסודה אינו ברור, אך יש עדויות ברשימותתחותמס השלישי, כי "בְּאֵרוֹת", היא ביירות, הייתה קיימת כבר בשנת1500 לפני הספירה. כמו כן מופיע שמו של שליט "בארות" במכתבי אל עמרנה. באותה העת נודעה העיר כמרכזמסחר ובונמל.
במאה השלישית לספירה שכן בעירבית ספר מפורסם וחשוב ללימודימשפטים. בבית הספר לימדו המלומדים אנטוליוס ודורותיאוס אשר השתתפו בכתיבת החלק השלישי שלקוד יוסטיניאנוס.רעידת אדמה שאירעה בעיר בשנת529 הביאה לסגירת בית הספר והעברתו לצידון. בשנת551 אירעה בעיר רעידת אדמה אשר גרמה לירידתה של העיר מגדולתה.
בשנת625 כבשו הערבים את העיר. במאי1100 נכבשה העיר על ידי הצלבנים. העיר הייתה רוזנות ("סניורה") עצמאית במסגרתממלכת ירושלים הצלבנית עד לשנת1291. העיר אמנם נפלה לאחרמצור שהוטל עליה על ידיצלאח א-דין בשנת1187 אך שבה ונכבשה על ידי הצלבנים בשנת1196. בתקופה הצלבנית חזרה ביירות ושימשה עיר מסחר עםאירופה אך לא השתוותה בחשיבותה לעכו,יפו,צור,צידון וטריפולי. בשנת 1291 נכבשה העיר על ידי הממלוכים. במאה ה-14 חזרה הנוכחות הנוצרית לביירות שכן התחדש המסחר ביןסוריה לקפריסין. קפריסין הייתה באותה העת ממלכה נוצרית. בביירות התמקמוסוחרים שהיואזרחים שלממלכת קפריסין, וניתנו להם זכויות שונות אשר הבטיחו את רכושם וחופש הדת שלהם. בשנת1517 נכבשה העיר על ידיהאימפריה העות'מאנית. מאותה העת ואילך שלטו בעיר לפרקיםאמיריםדרוזים. בשלוש מאות השנים הראשונות לשלטונה של האימפריה העות'מאנית על ביירות ירדה העיר ממעמדה ואילו כוחן של טריפולי וצידון עלה.
במלחמת האזרחים הלבנונית השנייה, בין השנים 1975–1992, נחלקה העיר לאזורים שונים אשר בכל אחד מהם שלטהמיליציה שונה, בעיקר לפי המאפיין האתני של תושבי אותה שכונה. כך למשל באזורים הנוצריים שלטוהכוחות הלבנוניים ואילו בשכונות השיעיות בדרום העיר שלטו הארגונים השיעייםאמל ולאחר מכן בלט גם כוחו של ארגון החזבאללה.
מלחמת האזרחים פגעה קשות בתשתית הפיזית והכלכלית של העיר. מלונות הפאר שהיו בעיר נהרסו ונזנחו, ורובעי המסחר והבילוי של ביירות בימי טרום-המלחמה נהרסו גם הם.
במבצע "שלום הגליל" בחודש יוני 1982 הגיעצה"ל לביירות,כיתר אותה והפגיז את מערב העיר (הרבעים המוסלמיים).טבח סברה ושתילה עורר סערה ציבורית גדולה וביקורת חריפה. בלחץ ארצות הברית יצא צה"ל מביירות ב-27 בספטמבר 1982.
לאחר המלחמה החל פרויקט שיקום נרחב של מרכז העיר ביירות, במימוןסעודי ובהנהגתו של הפוליטיקאי הלבנונירפיק אל-חרירי, שגם כיהן בתקופות מסוימות כראש ממשלת לבנון. תעשיית המלונאות בביירות השתקמה ובעיר הוקמו מלונות מפוארים, במיוחד באזור הצפון-מערבי של העיר. ביירות חזרה להיות יעד תיירותי מועדף על רבים מעשירי מדינות הנפט במפרץ הפרסי ואף על תיירים ממערב אירופה.
בשנת 2006, כחלק ממלחמת לבנון השנייה, הפציץחיל האוויר הישראלי מבנים בדרום ביירות (בעיקר ברובע הדאחייה) אשר תפקדו כמעוזים ומשרדים של ארגון החזבאללה. המלחמה העצימה את המשבר הפוליטי שהחל להיווצר בלבנון עוד קודם לכן, וביירות כבירת לבנון הפכה מוקד להפגנות ולאלימות. המלחמה והמשבר הפוליטי הסבו נזק קשה לתיירות בעיר ולתשתית הכלכלית שלה. בקיץ 2007, שנה לאחר המלחמה, לא נרשמו במלונות העיר אלא תיירים מועטים, כמעט כולםלבנונים העובדים מחוץ למדינה. כמו כן נסגרו משרדים של חברות בינלאומיות שהעדיפו להעביר את משרדיהן למרכזים אחרים במזרח התיכון.
ב-4 באוגוסט 2020 אירע בנמל ביירות שבדרום העירפיצוץ אדיר שגרם למותם של כ-218 בני אדם ולאלפי פצועים. כתוצאה מהפיצוץ בנמל ביירות הנמל וסביבתו הקרובה נחרבו, והנזק לרכוש בכל רחבי הבירה הלבנונית נאמד ב-10–15 מיליארדדולרים אמריקניים.
ב-30 ביולי 2024 במהלךמלחמת חרבות ברזל - צה"ל תקף לראשונה מאז 2006 ברובע הדאחייה בביירות, פיצוצים עזים אירעו ולאחר מכן התברר שצה"ל התנקש בפואד שוכר - רמטכ"ל חזבאללה בפועל, בתקיפה חוסל גם יועץ של משמרות המהפכה האיראנים, נהרגו מספר אזרחים ויותר מ־80 נפצעו, קודם לתקיפה מדינות רבות ביקשו מאזרחיהן לעזוב את לבנון מיידית והכוננות הייתה בשיאה לאחר שישראל איימה בתגובה קשה לאחרטבח הילדים במג'דל שמס 3 ימים קודם לכן.
בהמשך המלחמה, במיוחד לאחר פרוץמבצע חיצי הצפון -צה"ל העצים מאוד את התקיפות בביירות וברובע הדאחייה, כאשר התמקד בחיסול בכירי חזבאללה ביניהםחסן נסראללה במבצע סדר חדש וכן לאחר מכן בחיסול בכירים נוספים בארגון וכן תקיפת נכסים אסטרטגיים וכלכליים שלחזבאללה. התקיפות גרמו לרבים לנטוש את הרובע והטיילת בביירות הפכה לעיר אוהלים עקב העקורים הרבים מדרום המדינה ומהדאחייה.[1]
ביירות היא עיר חוף השוכנת על חצי אי באמצעה של רצועת החוף של לבנון. הים התיכון תוחם את העיר מצפונה וממערבה, וגבולה המזרחי של העיר הואנהר ביירות(אנ') שממזרח לו נישא רכס הר הלבנון. לעיר אין גבול דרומי טבעי והיא נתחמת מדרום על ידי הפרבר הדרומי הצמוד אליה.
מבחינה טופוגרפית העיר בנויה על שתי גבעות: אל-אשרפייה ואל-מציטבה. חופיה של העיר הם מגוונים ויש בהם סלעים, חול וצוקים.
שטחה של ביירות הוא 18 קמ"ר. יחד עם פרבריה, שטחה המטרופוליני של העיר הוא 67 קמ"ר.
בביירות שורר אקלים ים תיכוני (Csa בשיטת קפן) דומה לחופי ישראל (עם כי גשום בהרבה מהם), עם קיצים חמים לחים נטולי גשמים עם לילות חמים ולחים גם כן, וחורפים קרירים וגשומים. באביב (אפריל-מאי) יכולים לפקוד את העיר גלי חום כבדים עם טמפרטורות שיכולות להגיע עד ל36 מעלות. מיקומה על חוף הים התיכון מונע טמפרטורות קיצוניות ומעניק לעיר מזג אוויר יציב יחסית. שלג נדיר מאוד בעיר, ויורד באופן נדיר רק בפאתיה המזרחיים הגבוהים יותר של העיר. כפור מעולם לא נמדד בעיר. הטמפרטורה הממוצעת ביום בחודש אוגוסט עומדת על 30.7 מעלות, ובחודש ינואר על 17.4 מעלות. הטמפרטורה הנמוכה ביותר שנמדדה בעיר עומדת על 0.2 מעלות, והגבוהה ביותר על 40.4 מעלות. כמות המשקעים השנתית הממוצעת עומדת על 730 מילימטרים.
העיר ביירות מחולקת ל-13 רבעים[דרושה הבהרה] המחולקים לכ-50 שכונות.[דרוש מקור] פרט לרבעים אלה, לביירות יש פרברים רבים הצמודים לה ממזרח ומדרום אשר נחשבים במקרים רבים כחלק מהעיר, אף על פי שמנהלית הם אינם שייכים לעיר ביירות או למחוז ביירות (שמורכב מהעיר בלבד). על כן, הגדרת תחומי העיר נזילה ותלויה בנקודת מבט. בנוסף,מטרופולין ביירות כוללת גם ארבעהמחנות פליטים פלסטיניים.
בורג' חמוד – פרבר תעשייתי וצפוף צפונית-מזרחית לביירות, בעל אוכלוסייה ארמנית גדולה
סִן אל-פיל – פרבר עסקים ומגורים מזרחית לביירות
פֻרן א-שֻבאכּ – פרבר דרומית-מזרחית לביירות
א-שיאח – פרבר מגורים ועסקים דרומית-מזרחית לביירות
הפרבר הדרומי (אלצ'אחיה אלג'נוביה, או בהגייה הנפוצה: דאחייה) – פרבר שיעי גדול, הנמצא דרומית לביירות ובסמיכות לשדה התעופה; נמצאים בומרכזיחזבאללה בביירות וכן מחנות פליטים פלסטיניים ובחלקיו המזרחיים מתגוררת גם אוכלוסייה נוצרית
אוכלוסיית המטרופולין מתגוררת ברבעים ופרברים המתאפיינים במוצא האתני-דתי של תושביהם. זאת, כתוצאה ממלחמת האזרחים השנייה שבה כל עדה התרכזה בשטחים שבשליטתה. הנוצרים גרים במזרח ביירות ובפרברים המזרחיים, האוכלוסייה המוסלמית הסונית מתרכזת במערב העיר והאוכלוסייה המוסלמית השיעית גרה בדרומה של העיר, במיוחד בפרבר הדרומי.
נוצרים רבים בביירות הם מהמעמד הכלכלי הגבוה, ושכונות בעלות אופי נוצרי בולטות ביוקרתן וכן במיעוט נשים עם רעלות. מספר משפחות נוצריות עשירות שלטו בעבר על חיי העיר: משפחת פיאד, פרנייני, בוסטרוס,סורסוק, טראד, תוויני ואראמאן. משפחות אלו, בנות העדה היוונית-אורתודוקסית, היו האליטה של ביירות במשך מאות שנים.
השיעים בביירות, אשר במקור התגוררו דרך קבע בדרום לבנון ובבקאע, החלו להגר לאזור ביירות עם פרוץ מלחמת האזרחים השנייה בלבנון וכניסת כוחותצה"ל במבצע שלום הגליל. אוכלוסייה זו התיישבה בשכונות עוני ומחנות פליטים פלסטיניים דרומית לביירות, שם תנאי חייהם הקשים חשפו אותם להשפעתאש"ף. קצב הריבוי הטבעי הגבוה של השיעים גרם להרחבה משמעותית של השכונות בהם התיישבו השיעים, אשר לימים הפכו לפרבר הדרומי של ביירות.
העוני והצניעות מאפיינים את השכונות השיעיות בפרבר הדרומי. הגברים לבושים בבגדים פשוטים ורובם מגדלים זקן, ואילו הנשים עוטות רעלות שחורות המכסות את גופן.
בית הכנסת המרכזי בעיר היה "מגן אברהם" בשכונת ואדי אבו ג'מיל, שנבנה בשנת 1925 ונקרא על שמו של אברהם ששון, אביו של תורם הכסף עבור בית הכנסת. בית הכנסת כלל מקהלה של נערים ונהג להזמין את ראשי הקהילות בלבנון בפסח וסוכות. בשנות ה-40 של המאה ה-20 שימש בית הכנסת מרכז לפעילות ציונית כאשר עזר לעולים בלתי חוקיים להגיע לישראל. בית כנסת נוסף בוואדי אבו ג'מיל היה 'קהל ראובן עדי'. באזור אחר בביירות, ברחוב דמשק אשר שכן על הגבול בין מזרח למערב ביירות שכןבית הקברות של הקהילה היהודית. בגלל מיקומו בגבול בין השכונות המוסלמיות לנוצריות של ביירות בימימלחמת האזרחים הלבנונית השנייה הפך בית הקברות לזירת קרבות בין הצדדים השונים במלחמה.
תרבותה של לבנון בכלל, וביירות בפרט, הושפעה רבות משלטון הצרפתי במדינה בתחילת המאה ה-20. רבים כינו את ביירות שלפני מלחמת האזרחים השנייה וחלקם גם לאחריה בתואר "פריז של המזרח התיכון". כיום עדיין ניתן לראות את ההשפעה הצרפתית בעיר, במיוחד בקרב האוכלוסייה הנוצרית.
המוזיאון הגדול ביותר בביירות הואהמוזיאון הלאומי של ביירות. המוזיאון נמצא בדרום מזרחה של העיר על הכביש הראשי לדמשק. במוזיאון אוספים שכוללים 100,000 פריטים, אך כיום מוצגים מעל ל-1,300 פריטים בתערוכות השונות, רובם מהתקופה הפרה-היסטורית ועד לימי הביניים.
מכיוון שאוכלוסייתה של לבנון מפולגת, הן מבחינה עדתית והן מבחינה פוליטית, יש בלבנון מספר רב של עיתונים ותחנות תקשורת השייכים לכל אחד מהזרמים הפוליטיים והעדות. בניגוד למדינות רבות בעולם הערבי, שבהן התקשורת מגויסת לטובת תעמולת השלטון או לפחות נוקטת זהירות בביקורת על הממשל, בלבנון כלאמצעי תקשורת נאמן לזרם שלו הוא משתייך וניתן לראות מגוון של דעות בעיתונות.
מרכזיהם של רוב אמצעי התקשורת הלבנוניים נמצאים בביירות, החל מעיתוןאל-מוסתקבל ותחנת הטלוויזיה Future TV השייכים למשפחת אל-חרירי ועד לתחנתאל-מנאר השייכת לחזבאללה ומרכזה נמצא בפרבר הדרומי של ביירות.
כיכר השהידים (ساحة الشهداء) – הכיכר הראשית במרכז העיר של ביירות אשר קרויה על שמם של הלאומנים הלבנונים והסורים שהוצאו להורג בידי הפאשא הטורקי ב-6 במאי1916. בכיכר מוצב פסל לזכר החללים.
מצוק היונים (صخرة الروشة) – צמד סלעים הניצבים בים התיכון אל מול חופה של ביירות ושכונת א-רושה. צוק טבעי זה הוא אתר תיירות מפורסם בביירות.
יער ביירות (حرش بيروت) –פארק עירוני בצורת משולש הפונה מזרחה אשר ממוקם בדרום העיר ובו עצי אורן רבים. על חלק משטחו נבנה ב-1921מסלול מרוצי סוסים.
התחבורה בתוך העיר כוללת מספר קווי אוטובוס ומוניות, שבדרך-כלל פועלות כמוניות שירות אך ניתן גם להזמין נסיעות מיוחדות. העיר סובלת מפקקי תנועה קשים בשעות העומס.
תוכניות לשיחזור קווי הרכבת בעיר, כולל פתיחת קו הרכבת בין ביירות לדמשק, לא יצאו אל הפועל לעת עתה.
הנמל ממוקם בצפונה של העיר וקרויים על שמו רבעים ושכונות. לבנון שואפת להפוך אתנמל ביירות לנמל העיקרי באזור להעברתסחורות לסוריה,ירדן,עיראק, ומדינותהמפרץ. הנמל נפגע קשות בפיצוץ בנמל ביירות שאירע באוגוסט 2020.
.jpg)
